חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים והנצחת יהודי העיר ממרוקו

ארכיון

זהרה סבח לבית אלבז ז"ל

בס"ד

נלב"ע בערב ראש השנה כ"ט באלול  ( 1935-2019)

נולדה בצפרו לעזיזה לבית אפריאט ולאהרון אלבז ע"ה , אחות לשמעון, מכלוף, מימון, בידה שרביט ורמו מרים אלקובי. עוד במרוקו עבדה כתופרת עילית לבגדים וטקסטיל לנדוניה .

בשנת 1963 עלתה עם משפחתה מצפרו הישר לעיר יבנה ובאותה השנה גם נישאה בישראל לאליהו סבח בן העיר קזבלנקה. הביאו לעולם 5 ילדים כמפורט : יהודית , אורי , עליזה , אהובה ושלומית .

בישראל זהרה ע"ה התמסרה לטיפול במשפחתה והייתה עקרת בית. בשנת 1992 נסעה עם ילדיה לטיול שורשים בצפרו ואפילו ביקרו בביתם ובשאר העיר .

עוד מסופר כי זהרה ע"ה הייתה חלק מקבוצת נשים שלקחו חלק בהקמת אם הבנים בצפרו , אחת מבנותיה עשתה על נושא זה עבודה באוניבסיטה , רבי דוד עובדיה זצוק"ל בדק אותה באותם הימים .

יהי זכרה ברוך

הביאה לפרסום הבת אהובה סבח

יצחק עמרם צבע זצ"ל

בס"ד

נלב"ע ז' אייר ה'תשנ"א (1896-1991)

נולד בצפרו למזל-טוב ומרדכי צבע , נגיד הקהילה היהודית בעיר .

בבגרותו נשא לאישה את סוליקה לבית אבוטבול. בשנת 1920 החליט אביו לחסל את רכושו ולהעלות לארץ ישראל , יצחק ע"ה הצטרף עם משפחתו ואל משימת אביו ועלה עימו לארץ הקודש .

באותם השנים במרוקו ובצפרו הייתה התעוררות גדולה ורבים רצו לעלות לישראל. היו אלה ימי שלטון צרפתי במרוקו , באזור משל הגנרל הצרפתי ליוטה אשר החליט להקשות על המבקשים אשרת יציאה ודרכון. ביקש סכום כסף גדול שלא היה במסגרת היכולות של רוב המשפחות ורובן חזרו חזרה לצפרו לאחר מפח נפש גדול, תוכנית העליה נגדעה בשל קושי כספי.

אביו של יצחק ע"ה , הנגיד מרדכי צבע, היה אדם אמיד מאוד, דבר שאיפשר לו לתמוך כלכלית במשפחות רבות , למשפחות אחרות הוא הלווה את הסכום הדרוש לקבלת אשרת היציאה והדרכון וכך נוצרה לה קבוצה עולים בת 50 משפחות מצפרו.

יצחק ע"ה ואביו הנהיגו את קבוצת העולים בהם היו רבי אלישע אפריאט זצ"ל ומשפחתו, רבי שלום אזולאי ומשפחתו, אלמנתו של הרמ"א מזל-טוב אלבז , משחת סודרי ועוד

רובם קבעו את משכנם בירושלים ויצחק צבע ע"ה היה פעיל בועד עדת המערבים ולימים גם כיהן כמזכיר ראשי.

 

חברי ועד העדה המערבית ירושלים-
חברי ועד העדה המערבית ירושלים- מימין לשמאל יושבים: מר אליהו עמיאל. הרהג רבי יוסף שלוש. מר אברהם אלמליח נשיא העדה. הרהג רבי שלום אזולאי. ומר יוסף דהאן.
עומדים מימין לשמאל: מר ישראל זאווי. מר יצחק די אבילה. מר משה אדהאן. מר יצחק צבע. מר שמעון בן עטר. השמש רבי אברהם מלכה.- ירושלים תרצג- 1933

רוב המשפחות סבלו מעוני וחיו בדלות , משפחה צבע שהייתה בעלת אמצעים ונכסים במרוקו התקיימה מכספים שהגיעו מאפוטרופוסים שניהלו את נכסיהם.

בארץ יצחק ע"ה למד את מלאכת הדפוס ועבד בבתי דפוס בעיר העתיקה . עבודת הדפוס הראשונה שהכין היה ספר בקשות וזמירות לצדיק רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל .

יצחק צבע האריך בימים , נקבע מקום מנוחתו בהר המנוחות בגבעת שאול ועל קברו נכתב

" הצדיק הכשר, איש נדיב לב, נאמן וישר דרך , יקיר ירושלים "

יהי זכרו ברוך

 

את עמוד ההנצחה הזה הצלחתי לאגד הודות לאנשים המופלאים הבאים :

  • רפאל ואריה מאמאן אשר העבירו לי את תמונתו של יצחק צבע ע"ה בקרב ועד עדת המערבים
  • אלי פילו ואתר מורשת מרוקו המופלא אשר פירסם עבודה סמינריונית על עליית צפרו – תרפ"א – 1921 של מר יעקב וימן(לקריאה באתר מורשת מרוקו לחצו כאן)
  • אשמח לקבל מידע נוסף אודות יצחק צבע ע"ה ולעדכן את עמוד ההנצחה בהתאם

 

הרה"ג שלום אזולאי זצ"ל 

בס"ד

התבש"מ בכ"ז בשבט תשכ"א ( 1890-1961)

נולד בצפרו למרת חיה עיישה ולרה"ג עמרם אזולאי זצ"ל נצר לשושלת רבנית מפוארת בצפרו , נקרא על שם סבו אשר שירת כדיין בצפרו בסוף ימיו של רבינו הרמ"א זצוק"ל, כבר מגיל צעיר , שנות ה-20 , הרביץ תורה בעירו , עיר שהייתה מלאה בתלמידי חכמים ורבנים גדולים . שמו התפרסם, נודע בכל ערי המערב וכך אחר כמה שנים , נקרא לשרת בקודש בפאס העיר הגדולה , שם ייסד תלמוד תורה גדול והתפרסם על מלחמתו לשימור הלימוד התורני מול אנשי אליאנס שהחדירו לימוד כללים בקרב הקהילות היהודיות.

בשנת התרפ"א ( 1920-1921) הייתה התעוררות גדולה בקרב משפחות רבות בצפרו , רבי שלום ע"ה , יחד עם משפחתו , הצטרף לעשרות המשפחות ועלה לארץ ישראל , לירושלים .

בארץ הקודש הצטרף לחבורת מקובלים, לומדי תורת הנסתר בראשות המקובל רבי אליהו אלעג'מי ע"ה. באותו הזמן למשך שנתיים היה במצב של חוסר הפרנסה, חי בתנאי עוני וסבל רב עד אשר , התערב לטובתו הגאון רבי ישמ"ח עובדיה ע"ה אשר שלח מכתב לראשון לציון דאז , רבי יעקב מאיר זצוק"ל שידאג לרווחתו של רבי שלום .

באותם הימים, הרב הגאון רבי יוסף יצחק שלוש זצוק"ל שעמד על טיבו, קרבו אל חבר רבני ירושלים שראו בו אוצר של חכמה, יראה, ענוה ואצילות, ובשנת תרפ"ו מונה לחבר בית הדין לעדת המערבים. בשנים שלאחר מכן נתמנה לראש אב בית דין ולחבר בית הדין העליון לערעורים, וכיהן בהם בהצלחה רבה עד סוף ימיו.

 

חברי ועד העדה המערבית ירושלים-
חברי ועד העדה המערבית ירושלים- מימין לשמאל יושבים: מר אליהו עמיאל. הרה"ג רבי יוסף שלוש. מר אברהם אלמליח נשיא העדה. הרה"ג רבי שלום אזולאי. ומר יוסף דהאן.
עומדים מימין לשמאל: מר ישראל זאווי. מר יצחק די אבילה. מר משה אדהאן. מר יצחק צבע. מר שמעון בן עטר. השמש רבי אברהם מלכה.- ירושלים תרצג- 1933

 

עוד מספרים על רבי שלום ע"ה שהיה מושך המוני אדם בבית מדרשו בעיר העתיקה , בלהט דורש ארבע שעות ברצף בפרשת השבוע , משלב בתוכחות מוסר היוצאים מלב טהור ומתקבלים באוזני הקהל .

ממידותיו הטובות , נהג להתפלל עם נץ החמה , שומר פיו ולשונו , נזהר שיחה בטלה , זהיר מאוד בכשרות מאכלים , לא הכניס דבר לפיו ללא בירור וחקירה. שמירת פה מלאה במזון הנכס ומפיו היו יוצאים רק דברי תורה ותפילה.

למרות גדולתו בתורה , מעמדו בקהילה , לא החשיב עצמו כלל, והתנהג בענווה ופשטות . כל ימיו התגורר בדירה פשוטה ולא הלך בגדולות.

שנותיו האחרונות סבל ייסורים קשים וקיבלם באהבה. נלקח לבית עולמו בשם טוב ביום כ"ז שבט תשכ"א (1961)

ומקום מנוחתו בכבוד בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

זכותו תגן עלינו אמן כן יהי רצון.

 

את עמוד ההנצחה הזה הצלחתי לאגד הודות לאנשים המופלאים הבאים :

 

זוהרה הרוש לבית אפריאט ז"ל

בס"ד

נלב"ע בט"ו סיון תשנ"ט ( 1924-1999)

נולדה בספרו במרוקו בתאריך 24.4.1924 כ' ניסן תרפ"ד בת אבא אפריאט ורבקה לבית פוני . נקראה על שם סבתא שלה מצד האב זוהר אפריאט לבית אסייג.

בוגרת בית ספר יסודי "אליאנס". אשה יפה ואינטליגנטית. בעלת לב טוב ואהבה כל אדם.

נישאה ליהודה הרוש בן משה ומזלטו, נולד 1.8.191, מכונאי בעל מוסך ותחנת דלק. נפטר ב' באב תש"ס 21/08/2000 .

ילדיהם : מוריס-משה, סולאנג', מרסל-מזלטו נפטרה בטרם עת, ט' בתשרי תשנ"ד 24.9.1993, ז'קלין-רבקה ו-ורה.

זוהרה אפריאט בצעירותה

עלו לישראל בשנת 1955, קבעו משכנם בעיר רמלה, בעלה יהודה לא התאקלם בישראל ונאלצה בשנת 1957 להגר עמו לצרפת. התגוררו במרסיי.

נפטרה בט"ו סיון תשנ"ט 30.5.1999 .

נקברה בעיר ניס לצדה של הבת מרסל.

יהי זכרה ברוך

הביא לפרסום : דוד אפריאט-אפרתי אחיין

 

זוהר אפריאט לבית אסייג ז"ל

רבי ישועה מאמאן זצ"ל

 בס"ד

נתבש"מ ז' בניסן התשס"ז (1926-2007)

רבי ישועה מאמאן ב"ר מרדכי מאמאן וסתריה לבית סודרי ע"ה, נצר וממשיך השושלת לחיים ב"ר ישועה ב"ר הצדיק יהושע חיים אהרן מאמן זכר צדיקים לברכה,  נולד ב י' באדר  ה'תרפ"ו בצפרו ונימול ע"י מור דודו הרה"ג המלאך הצדיק רבי רפאל מאמן זצוק"ל אביו של הרה"ג הגאון הצדיק חבר בית הדין העליון הגאון רבי יהושע מאמאן זצ"ל.

את עיקר תורתו למד ממורו ורבו רבי דוד עובדיה זצ"ל ומחכמי פורת יוסף בצפרו דודיו רבי פנחס ורבי דוד מאמאן עליהם השלום. רבי ישועה היה מתלמידי החכמים האחרונים בצפרו ושימש כמלמד, שוחט, מוהל, חזן, דרשן וסופר בית דין. היה מרבה ישיבה, מרבה חכמה ומשמש כעזר ואחיסמך בקודש למורו, רבו וידידו רבה של הקהילה רבי דוד עובדיה זצ"ל .

רבי ישועה העמיד תלמידים רבים בישיבת בית דוד צפרו וכן שימש כשוחט מומחה בבית המטבחיים של צפרו, לאחר מכן נתמנה (עפ"י הממשלה הצרפתית) להיות סופר בית הדין לשטרות וכתובות.

בדמי ימיו שכל את בנו החכם השלם רבי דוד מאמאן ז"ל ואת ביתו הקטנה שרה ז"ל למרות כל סבלו עם פטירת עליו 2 ילדיו תמיד היה מחייך ולעולם לא היה מראה פנים עצובות וכעוסות.

לאחר שנתמעטה הקהילה בצפרו ולאחר עזיבתו של מורו ורבו רבי דוד עובדיה (1963) נשאר לשמש בקודש עוד קצת שנים בבית הכנסת בצפרו, רבי ישועה המשיך בדרכי אבותיו ואבות אבותיו הקדושים הרביץ תורה ודרש ברבים בקהילה הקדושה שכל כך אהב, הכול כדי להחזיק את הקהילה שנשארה. כשרובם עזבו את צפרו עבר לפאס, לקראת זקנתו ולאחר עיכובים רבים זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1990, משאת נפשו ושכן כבוד בירושלים עיר הקודש.

השאיר אחריו את ספרו הקטן משמיע ישועה  חידושים, באורים, ליקוטים מגדולי מרוקו ומנהגים שנהגו הקהילה בצפרו. וכן כתבי יד רבים של מאמרי תורה.

רבי ישועה נתבש"מ באישור ליל ב ז' בניסן התשס"ז ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.

השאיר אחריו  בנים ובנות עובדי ה' ותבדל בין החיים תיזכר לטוב אשתו שעמדה לצידו הגב' חסיבה, ה' יאריך ימיה בטוב מתוך בריאות כל הימים

נכתב ע"י נכדו דוד שוראקי היו'


וזה מה שנכתב ונחרט על מצבתו:

כתר תורה

והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה.

פה נגנז איש תם וישר תוכו כברו

יראת ה' היא אוצרו

והעמיד תלמידים הרבה

ממשפחה של חכמים וקדושים

הרב ישועה מאמאן זלה"ה ב"ר מרדכי

נולד י' אדר תרפ"ו

נתבש"מ אחרי יסורין קשין ז' בניסן תשס"ז.

תנצב"ה


רבי ישועה מאמאן מלמד בשיעור בישיבת דוד
ישיבת דוד , בתמונה תלמידים , רבי דוד עובדיה, רבי יצחק בניזרי ומשמאל רבי ישועה מאמאן
ביקור המלך מוחמד החמישי בצפרו, מקבלי פניו : רחמים טובלי , מרדכי בן יעיש , הרב דוד עובדיה , רבי ישועה מאמאן, אני ממשל ואישי ציבור
כריכת ספרו של רבי ישועה מאמאן זצ"ל
כתובה בכתב ידו של רבי ישועה מאמאן זצ"ל
מהכתבים שלו , אתרוגים בצפרו

טוראי דויד אזולאי ז"ל

בס"ד

נפל בה' באייר ה'תשי"ד (1931-1954)

נולד בצפרו ליחיא וחנה ז"ל, משפחת חכמים ומקובלים, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי במקום ועסק בסנדלרות. עלה לארץ בשנת 1951 ועבד בעבודות-בניין. השתייך ל"הפועל המזרחי". במאי 1952 גויס לצה"ל וביום ה' באייר תשי"ד (8.5.1954) נפטר ממחלה במהלך שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי ברמלה, אשר בה היה גר עם הוריו באחד מצריפי-המעברה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי מאיר אזולאי ז"ל

בס"ד

נפל בה' בכסלו ה'תש"ט (1928-1948)

נולד בצפרו למרים ויוסף אזולאי, למד ב"חדר" והמשיך ללמוד בבית-ספר של "כל ישראל חברים". עם סיום לימודיו עבד בנגרות. כשאר בני עדתו היה חדור כיסופי גאולה. בבשורת מלחמת-העצמאות, שהגיעה לצפון-אפריקה, ראה קריאה אישית אליו לצאת ולהשתתף בה. הוריו התנגדו לכך אך הוא עמד על שלו. ב-17.7.1948 עלה לארץ כאיש גח"ל וצורף לחטיבת "הנגב" בנגב. הוא התחבב על חבריו ומפקדיו, והצטיין כחייל ביוזמה ובאומץ-לב. מאיר נפל בנגב, בעת מבצע "אסף", בהגנה על שייח'-נוראן, ביום ה' בכסלו תש"ט (7.12.1948), ונקבר ברוחמה. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

 

טוראי אליהו חוטה ז"ל

בס"ד

נפל ב-י"ד בסיוון ה'תשי"ב ( 1933-1952)

נולד בצפרו ליהושע ועזיזה חוטה, סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו, עלה לארץ בשנת 1949. השתייך ל"הנוער העובד". אחרי למדו בקיבוץ רמת-דויד שנתיים ומחצה גויס לצה"ל (מאי 1951). נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ד בסיון תשי"ב (7.6.1952) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

סמל דניאל טובלי ז"ל

בס"ד

נפל בכ"א באדר (א) ה'תשל"ו (1955-1976)

נולד בצפרו לאברהם ושמחה, למשפחה ברוכת-ילדים. בילדותו חייו כמו ניתנו לו במתנה – בגיל ארבע שתה בטעות חומצת-מלח וניצל לאחר טיפול במשך שנה תמימה. הספיק עוד ללמוד שלוש שנים בבית-ספר יסודי במרוקו. בספטמבר 1964 עלתה כל המשפחה הגדולה לארץ והתיישבה ברמלה.

דני סיים בהצלחה את בחינות-הגברות. הוא נרשם לעתודה האקדמית כדי ללמוד רפואה באוניברסיטה, אך הדבר לא עלה בידו. משהגיע מועד גיוסו לצבא הסדיר, בנובמבר 1973, הוצב לחיל-השריון. עבר קורס רגמים. היה מאושר, כאשר נשלח לקורס לחובשים-קרביים וסיימו בציון גבוה. ביוני 1975 עלה לדרגת רב"ט ובפברואר 1976 – לדרגת סמל.

העבודה במרפאה קירבה אותו אל חלומו ללמוד רפואה, בבוא עת השחרור, אבל הוא לא זכה… תאונת-דרכים קטלנית, בעת מילוי תפקידו, קטעה את דרך-חייו המבטיחה. היה זה ביום כ"א באדר א' תשל"ו (22.2.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברמלה. השאיר אחריו אם, ארבע אחיות וארבעה אחים. המשפחה תרמה לזכרו ספר-תורה לבית- כנסת.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי ניסים בן ארוש ז"ל

בס"ד

נפל בכ"א בניסן ה'תש"ט (1927-1949)

נולד בצפרו ליאיר ושמחה-מלכה. בנערותו התחנך ב"תלמוד-תורה" וכשנתבגר למד את מלאכת הסנדלרות שעליה התקיים. נדיב-לב היה ולמרות מצבו הקשה היה תומך בעניים ובמוסדות שונים. הצטרף ל"חברת משוררים" שהיתה משמחת לבבות בשירתם בחתונות-עניים. עוד בנעוריו היה נלהב לציונות ותשוקתו לעלות לארץ היתה עזה.

בעיצומה של מלחמת-הקוממיות עלה ושירת בצבא עד שנפל בקרב בסביבות דווימה ביום כ"א בניסן תש"ט (20.4.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברחובות.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

רב"ט משה אבוטבול-סחראווי ז"ל

בס"ד

נפל ב- ה' באלול ה'תשכ"ט (1947-1969)

נולד בצפרו לאבא וחנה סחראווי – אבוטבול, הוא למד בעיר מגוריו בבית-הספר היסודי "אם הבנים" ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1962. עם הגיעו לישראל החל ללמוד בבית-הספר המקצועי "תורה ומלאכה" בנתיבות. לאחר שנת לימודים אחת הוא עבר למוסד "חוות השומר" ליד טבריה וסיים בו את לימודיו.

משה גויס לצה"ל בנובמבר 1967. בתחילת דרכו בצה"ל הוא שירת בחזית הירדן והשתתף במרדפים ובפעולות ברמת הגולן. לאחר מכן, הוא התנדב לחיל-הרפואה ונשלח לקורס חובשים קרביים. עם סיום הקורס הוא הוצב באזור הצפוני של תעלת סואץ כחובש במעוז.

הוא היה לוחם טוב והשתתף בכל קרבות האש במעוזים, כחייל מן השורה. ביום ה' באלול תשכ"ט (19.8.1969) נפל בקרב באזור תעלת סואץ מכדורו של צלף מצרי, כאשר נחלץ לעזרת אזרח שעסק בביצורים והגיש לו עזרה. רק לאחר נפילתו נודע לראשונה לבני משפחתו היכן שירת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות באשדוד.

ספר תורה על-שמו, לעילוי נשמתו, נכתב לאחר נפילתו והוכנס לבית-הכנסת ליוצאי ספרו באשדוד.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

סמל מאיר חמו ז"ל

בס"ד

נפל בי"ב בטבת ה'תשל"ח (1945-1977)

נולד בצפרו ליצחק וחנה כבן למשפחה ברוכת ילדים. למד בבית-הספר 'אליאנס' בעיר הולדתו . לאחר-מכן למד את מקצוע המכונאות בבית-הספר 'אורט'. בשנת 1962, ומאיר אז בן 16, עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בבאר- שבע. תחילה למד מאיר כחצי-שנה באולפן לנוער בבאר-שבע ורכש את יסודות השפה העברית. אחרי שהות קצרה בבית-ספר מקצועי יצא לעבודה כדי לסייע לפרנסת משפחתו הגדולה.

בסוף שנת 1964 גויס לצה"ל. לאחר הטירונות אמור היה להיות נהג משאית, אבל הוא עבר לעבוד במטבח, ומאז הפך עיסוק זה למקצועו בצבא וגם בחיים האזרחיים. מאיר עבר קורסים לטבחות ועשה את מלאכתו לשביעות-רצונם של המפקדים ולהנאת החיילים. הוא הוצב כטבח בבסיס של חיל-האויר. עלה לדרגת רב"ט. כאשר השתחרר מן השירות הסדיר, נאמר בדברי ההערכה: "גילה אחריות ומסירות בביצוע תפקידיו; בעל מקצוע טוב". מאיר נענה להפצרת מפקדיו וחתם 'קבע' לשנה אחת.

משיצא מאיר לחיים האזרחיים, השתלם בבית-ספר למלונאות והסתדר בעבודה. כן עשה תקופות רבות של שירות-מילואים פעיל. שירת בעת מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום- הכיפורים.

בסוף שנת 1976 נשא אישה. זמן קצר לאחר מכן, בעת שירות מילואים נפל במילוי תפקידו – ביום י"ב בטבת תשל"ח (22.12.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר- שבע. השאיר אחריו אישה, הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי שלום וידל ז"ל

בס"ד

נפל ב- ל' בסיוון ה'תשל"ד (1955-1974)

נולד בצפרו לרחל ומאיר. בשנת 1962 עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה ברמלה. למד בבית-הספר היסודי הדתי 'בר-אילן' ואחרי-כן בבית- הספר התיכון הדתי 'שקדיאל' ועמד בהצלחה בבחינות-הבגרות. שלום גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלוקי ישראל. היה תלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים בלימודים. הוא שקד על לימודיו מתוך ידיעה והבנה שבכך הוא סולל את דרכו לעתיד. לאחר שסיים את לימודיו, ידע שעליו לשלב רוח בחומר, ויצא לעבוד כדי לקיים את עצמו ולסייע בפרנסת המשפחה. הוא עבד כנגר ועשה חיל בעבודתו. לאחר תקופת הכשרה והתמחות הפך לאיש-מקצוע מעולה.

שלום הרבה לעסוק בספורט ובעיקר בענף הכדורגל. היה שותף לפעילות חברתית ענפה, אם-כי העדיף את הלימודים והעבודה על הבילוי.

הוא היה בעל דעות מגובשות והשקפות ברורות בתחום הפוליטי. בויכוחים הרבים שבהם השתתף ניסה לשכנע את שומעיו בצדקת השקפותיו והגן בדבקות על העמדות שהביע.

שלום גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1974 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כאיש-צוות בתותח-מתנייע ונשלח לשרת בגדוד של חיל-התותחנים בפיקוד הצפון.

ביום ל' בסיון תשל"ד (20.6.1974) ערב צאתו לקורס-מש"קים של חיל-התותחנים, נפל בעת מילוי תפקידו בשעת פעילות מבצעית באזור גבול הצפון. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שברמלה. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ושני אחים.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי אלישע שרביט ז"ל

בס"ד

נפל בי"א בתמוז ה'תשכ"ד (1943-1964)

נולד בצפרו ליצחק ואסטריה. למד בבית-ספר יסודי ותיכון ושנתיים לאחר-מכן התמחה שם בטכניון בשרטוט-בניין ובמדידות. עלה לארץ ועבד במקרקעי-ישראל חדשים מספר. היה אחראי לפרנסת בני-משפחתו ודאגתם היתה עליו. גויס לצה"ל במאי 1963. ביום י"א בתמוז תשכ"ד (20.6.1964) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

רב"ט רפאל-בן-עזרא וידל ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ו באלול ה'תשל"ו ( 1956-1976)

רפאל נולד בצפרו לאלישע וחדוה, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. למד בבית-הספר היסודי שבעיר- הולדתו והמשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי 'בר-אילן' שברמלה. אחרי-כן למד כשנתיים בפנימיית כפר-חב"ד. בהיותו בן למשפחה מרובת-ילדים חש רפאל צורך לעזור להוריו בכלכלת המשפחה. נאלץ להפסיק את לימודיו והתחיל לעבוד בעבודות שונות. חלק ניכר ממשכורתו נתן להוריו כעזרה בכלכלת הבית והמשפחה. כשהיה רפאל בן 16 החל לעבוד ב'בדק' כמסגר-חניך, ובעבודתו זו התמיד עד מועד גיוסו לצה"ל.

רפאל גויס לצה"ל במרס 1974 והוצב לחיל-התחזוקה. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס נהגי רכב משא כבד, נשלח לבסיס-הובלה כנהג משאית וכנהג רכב כבד.

בתאריך ה-20.9.1976 נפל רפאל בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שברמלה. השאיר אחריו הורים, עשרה אחים ואחיות.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי אלברט אברהם שוקרון ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ז באייר ה'תשכ"ז (1938-1967)

נולד בצפרו לשלמה ושמחה שוקרון, סיים את לימודיו היסודיים ב"אליאנס" שבעיר-מולדתו. מגיל צעיר גילה כמיהה לעלות לארץ. בעודנו תלמיד ב"תלמוד תורה" אירעו שני אירועים הגדולים בחיי עמנו. המדינה הוקמה ומלחמת-הקוממיות התחוללה – ואירועים אלה שילהבו את שאיפתו לעלייה. בינתיים לקח לו אשה אך לא רק שעליו היה לדאוג לפרנסת ביתו-הוא כי אם נאלץ גם לעזור להוריו. סוף סוף, ביולי 1963 עלה בידו להגשים את שאיפתו: הוא, אשתו ושני ילדיו הגיעו ירושלימה ושוכנו ליד קרית היובל בשכונת האסבסטונים. זמן מועט לאחר-מכן עלו הוריו והוא נאלץ לבוא לעזרתם. בירושלים נולדו לו עוד שני ילדים והמשפחה חיתה בדוחק מאחר שאלברט לא הצליח למצוא דירה טובה יותר מזו שבשכונה ליד קרית-היובל וכן לא יכול לפתוח מספרה משלו, נאלץ לפנות לשירות התעסוקה – ואז הופנה לאוניברסיטה העברית. במשך שנתיים ומחצה הועסק שם כפועל בשכר יומי, ומלבד עבודה זו מצא עבודה נוספת וחלקית. הוא נמנע מפנייה למוסדות זרים ולא הזדקק לחסדיהם, עמל קשה לפרנסתו ולמרות זאת היה שמח בחלקו תמיד.

מאחר שהיה מטופל בילדים לא גויס לשירות סדיר בצה"ל אלא נקרא לשירות-מילואים בלבד והוצב באחד מגדודי חטיבת ירושלים. בימי המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ועם גדודו התאמן, התחפר והתכונן להגנה על הבירה. כשפרצה המלחמה הוצג גדודו באיזור רמת-רחל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך שם. הניח אשה וארבעה ילדים; הצעיר בהם היה בן שנה וחדשיים בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע : אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

סמל רפאל הרוש ז"ל

בס"ד

נפל בא' בסיוון ה'תשמ"ה (1940-1985)

נולד בצפרו למוניק ורחמים הרוש, בן למשפחה ברוכת ילדים. בשנת 1962 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה באזור חדרה. רפאל למד בבית-הספר בעיר הולדתו.

בדצמבר 1963 הוא התגייס לצה"ל. רפאל עבר אימוני טירונות כלליים, והוצב לשרת בחיל-השריון. אחרי שהשתחרר מן הצבא, הוא נשא אשה ובנה ביתו בחדרה. במסגרת שירותו במילואים, השתתף רפאל במלחמת ששת הימים, במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל. את פרנסתו הוא מצא במפעלי הנייר בחדרה, אבל שירותו במילואים היה חלק מתוכן חייו. בדצמבר 1980, הועלה רפאל לדרגת סמל.

ביום א' בסיוון תשמ"ה (20.5.1985), מצא רפאל את מותו בעת ששירת במילואים. בן 45 שנים הוא היה בנופלו. רפאל הובא למנוחותבבית-הקברות הצבאי בחדרה. הוא השאיר אחריו רעיה, שלושה בנים, הורים, שלושה אחים וחמש אחיות.

יהי זכרו ברוך
מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי יהודה אסולין ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ו באייר ה'תשכ"ז (1928-1967)

נולד בצפרו למסעוד ועישה אסולין ע"ה,  שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. "כל ישראל חברים". עלה לארץ בשנת 1956 יחד עם אמו שנתאלמנה ומאז פירנס אותה. בחוץ לארץ הקים חברות נוער והיה עוסק במצוות של עזרה לזולת וכל מיני עבודות שלא על מנת לקבל פרס. עבד כפועל (יוצר מרצפות) במפעל "חימר" של "סולל בונה" בירושלים. היה נוהג לעבור לפני התיבה כשליח ציבור בבית הכנסת. החל בשנה שבה עלה לארץ שירת בצה"ל במילואים. בפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.197), היה יהודה בדרכו ליחידתו בירושלים לשם מילוי תפקידו ביחידת ההתגוננות האזרחית ואז הופגזה הבירה; בהפגזה זו של ירושלים נפל. הניח אשה וששה ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת שאול.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

רב"ט וידאל אזולאי ז"ל

בס"ד

נפל בט"ו בתשרי ה'תשל"ד (1948-1973)

וידאל, נולד בצפרו לחסיבה ואבא אזולאי ע"ה, אביו, מצאצאי החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי), שלח אותו להתחנך בבית-הספר "אליאנס" שבעיר מגוריהם. בערב למד וידאל בחדר "אם הבנים". הוא עלה ארצה עם הוריו בשנת 1962 והשתלם בלימודי האלקטרוניקה בעיר לוד.

לאחר שסיים את השירות הסדיר והחל את שירות המילואים, נשלח להסבה מקצועית והוכשר כנהג טנק. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף וידאל בקרבות כנהג זחל"ם באזור תעלת סואץ. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נתקל הכוח שלו בחוליית קומנדו של המצרים ובמהלך הקרב שהתפתח נפגע הזחל"ם מפצצה ווידאל נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמלה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

רב"ט שמואל אלבז ז"ל

בס"ד

נפל בז' בחשוון ה'תשל"ד (1950-1973)

שמואל, נולד בצפרו לסטה ופנחס אלבז, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1964. הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" במרוקו, ובישראל נאלץ לוותר על המשך הלימודים והחליט לצאת לעבוד, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לפיכך עבד כמסגר עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל.

שמואל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1968 והוצב לחיל השריון וההנדסה. הוא התנדב לשרת באחת היחידות המובחרות של החיל, שעשתה רבות בבניית המעוזים לאורך תעלת סואץ. הוא היה גאה במדים ובסמל של היחידה וכשהגיע תורו לעזוב את קו התעלה, ביקש להישאר שם עד לסיום שירותו בצה"ל. הוא היה חייל מעולה, אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמא לחבריו ליחידה בצייתנותו ובהקפדתו על מילוי המשימות שהוטלו עליו. בתקופת שירותו בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית בחופשות ושמר על קשר מכתבים עם בני משפחתו. מעולם לא התלונן על הקשיים שבחיי הצבא ונהג לחזור ולומר לחבריו כי "מצא את מקומו" בצה"ל.

בתום תקופת שירות החובה השתחרר והחל ללמוד בקורס מקצועי של משרד העבודה. הוא סיים את הלימודים בהצלחה והתקבל לעבודה במפעל לעיבוד שבבי. חבריו לעבודה ספרו עליו כי היה פועל חרוץ ומסור וכי מילא את תפקידו לשביעות רצונם של הממונים עליו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידת המילואים שלו ולחם בחזית סיני. ביום 29.10.1973 נפצע קשה בהתפוצצות מוקש ימי באזור האגם המר. בבית-החולים נלחם על חייו שלושה ימים תמימים, אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו וביום ז' בחשוון תשל"ד (2.11.1973), נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

 

רב"ט אלישע אוליאל ז"ל

בס"ד

נפל בט"ו בתשרי ה'תשל"ד (1953-1973)

נולד בצפרו לאסתר ורחמים אוליאל ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (בשלהי 1955). התחנך ולמד בחיפה.

אלישע גויס לצה"ל בפברואר 1972, ולאחר הטירונות הוצב באחת מחטיבות השריון, ושירת כמחסנאי-פקיד. במלחמת יום הכיפורים שירת אלישע עם הכוחות הלוחמים בקווים הקדמיים. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נהרג, בשעה שהופצצה הסדנה החטיבתית ששירת בה, בציר "מאדים". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

סמ"ר מאיר אוליאל ז"ל

בס"ד

נפל בי"ט באדר (א) ה'תשכ"ב ( 1938-1962)

נולד בצפרו למנחם וחנה אוליאל ע"ה, עלה לארץ בשנת 1953. גויס לצה"ל באפריל 1956 והמשיך משירות חובה לשירות בצבא-הקבע. ב-23.2.1962 נפל בשעת מילוי תפקידו.

הובא למנוחות בבית-הקברות האזרחי ברמלה

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי מכלוף אלבז ז"ל

בס"ד

נפל בג' בשבט ה'תשי"ז ( 1934-1957)

נולד בצפרו לדויד ודבורה אלבז ע"ה, בילדותו למד בתלמוד-תורה ובבית-הספר של "כל ישראל חברים" בצפרו ולאחר-מכן בבית-ספר מקצועי לנגרות בעיר פס. עוד לפני עלות המשפחה לארץ בשנת 1955 השתייך לתנועות "הצופים" ו"הבונים" שבמרוקו. התפרנס מעבודה במשק ובנגרות.

נפל בשעת מילוי תפקידו ב-5.1.1957 והובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי שאול יהושוע שוקרון ז"ל

בס"ד

נפל בי"ט בתשרי ה'תש"י (1932-1949)

נולד בצפרו למאיר-שלמה ועישה שוקרון ע"ה, למד בבית-ספר יסודי, אבל הוריו העניים לא יכלו להבטיח את קיומו , כמו רוב היהודים דאז בגלות, חיו חיים של פשטות ועוני, למד מקצוע ויצא לסייע בפרנסת המשפחה, התמחה במלאכת צורפות הזהב והצטיין בעבודתו. באחד הימים החליט לעלות לארץ, חרף כל הקשיים גילה יוזמה והתגבר על מכשולים רבים והצליח בשנת 1949 לברוח ממרוקו ולעלות לארץ. מיד עם עלייתו התגייס לצה"ל כדי להצטרף למערכה על הגנת ארץ אבותינו אך למרבה הצער לא עבר זמן רב והוא נפל כאשר מכוניתו עלתה על מוקש ליד בית-גוברין . הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי שלמה סויסה ז"ל

בס"ד

נפל בי"ט בתמוז ה'תשי"ז ( 1936-1957)

שלמה נולד בצפרו למימון וחנינה סויסה נולד אחרי שעלה לארץ ישראל, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ולמד בבית-הספר של "אליאנס". היה חקלאי לפי מקצועו והשתייך לקבוצת מצובה. לאחר מערכת-סיני שירת בצה"ל כצנחן. הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי עמור אסולין ז"ל

בס"ד

נפל בט"ז בשבט תש"ח (1926-1948)

עמור , בנם  של עזיזה ודוד אסולין ע"ה, נולד בעיר ספרו במרוקו. סיים לימודיו בהצטיינות בבי"ס אליאנס בעירו, המשיך ללמוד בבית ספר לחקלאות בעיר פס כהכשרה לעלות לארץ ולעבוד באדמתה. היה בעל גוף אתלטי ומפותח,מדריך ספורט יחיד בעירו. חזה את תקומת המדינה. ארגן את הצעירים למערך להגנה יהודית עצמית נגד פורעים ערבים ולקראת העלייה לארץ. בשנת 1946 עלה לארץ .עבד בקבוצת בארות יצחק כשנה וחצי. היה חבר בהגנה ומטעמה נשלח לבית ספר לנוטרים.

עמור נפל בהתקפה שערכו הערבים על יחיעם, נפצע פעמיים עד שהגיע כוח בריטי וחילץ את הנפגעים, פונה לבי"ח הצבאי בחיפה ולאחר שנקטעה רגלו מת מפצעיו.

הוא הובא למנוחת בבית-הקברות הצבאי בחיפה

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי מימון נחמני ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ד באייר תש"ח ( 1927-1948)

מימון, נולד בצפרו לסולטנה ואשר נחמני , אח לראובן נחמני ע"ה, עלה כילד עם הוריו בשנת 1935, למד בבי"ס אליאנס בירושלים, בגיל 15 הצטרף לשורות ההגנה, לחם במלחמת העצמאות כרגם והשתתף בקרבות רבים בסביבות ירושלים. ליווה את המשוריינים העולים להר הצופים,באחת הפעמים נפצע והמשיך להילחם עד אשר הגיעה תגבורת שהוציאה את המשוריין עם כל האספקה והנשק שבו (ארבעת חבריו במשוריין נפלו).שכב פצוע בבית חולים ואח"כ חזר לתפקידיו בגדוד מוריה.

מימון, נפגע ונפל בהתפוצצות מרגמה במחנה שנלר בירושלים ביום כ"ד באייר תש"ח 2.6.1948 (שבועיים אחר נפילתו אחיו הצעיר ראובן).נקבר בשיח' באדר וביום כ"ח באלול תש"י 10.9.50הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הרצל בירושלים.

סיפורה הטרגי של משפחת נחמני היה אובדן בן נוסף, שבועים לפני כן נפל אחיו הצעיר ראובן נחמני ע"ה בקרב על כפר עציון . למעבר לעמד ההנצחה של ראובן נחמני לחצו כאן .

יהי זכרם ברוך לעד

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

טוראי ראובן נחמני ז"ל
טוראי ראובן נחמני ז"ל

 

טוראי ראובן נחמני ז"ל

בס"ד

נפל ביום ד' באייר תש"ח ( 1930-1948)

ראובן , נולד בצפרו לסולטנה ואשר נחמני , אח למימון נחמני ע"ה, עלה כילד עם הוריו בשנת 1935.למד בבתי הספר אליאנס בירושלים שנה וחצי בצנזורה הבריטית היה חבר בהגנה. משאת נפשו : עליית יהודי מרוקו.

ראובן, נפל בקרב עם נפילת כפר עציון. הובא למנוחת עולמים עם שאר חללי הגוש ביום 17.11.1949 בבית הקברות בהר הרצל בירושלים.

סיפורה הטרגי של משפחת נחמני היה אובדן בן נוסף, שבועים לאחר מכן נפל אחיו הגדול מימון נחמני בהפגזות על מחנה שנלר בירושלים. למעבר לעמד ההנצחה של מימון נחמני לחצו כאן 

יהי זכרם ברוך לעד

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

טוראי מימון נחמני ז"ל
טוראי מימון נחמני ז"ל

 

דוד אליהו צרויה ז"ל 

בס"ד

נלב"ע בט"ז בכסלו ה'תשס"ז ( 1916-2006)

נולד בספרו למסעוד ואסתר צירוליא, אח לפרחה אזולאי,  שם המשפחה שונה בארץ לסרויה ואח"כ לצרויה ע"י קולטי העלייה.

אימו נפטרה בלידתו ואביו התחתן בשנית עם עלו, שגידלה אותו ואת אחותו. לאביו ולאימו החורגת נולדו עוד שני אחים, באדה ממן ז"ל ( מושב יד רמב"ם) , רחמים סרויה ז"ל שעבר בבגרותו למקנס ומשם היגר לצרפת בעקבות ילדיו.

בשנת 1940 שודך לרעייתו ע"ה חסיבה בת משה ועזיזה רובן ע"ה והביא עימה לעולם 7 ילדים : אסתר, רותי – רדואה, יהודית – מסודי , חנה, משה, אשר ופנחס.

 

חסיבה צרויה ז"ל
חסיבה צרויה לבית רובן ז"ל

 

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 באוניה "ארצה" לנמל חיפה (שער העליה), חודשיים לפני מבצע קדש, הועברו למעברת שלומי בגבול הלבנון, יש לציין כי העיירה שלומי הייתה באותם ימים גבעה מלאה בפחונים למגורים ללא תנאים סניטריים ללא שירותי בריאות וחינוך.

סופר כי דוד אליהו ביקש מפקידי העליה לגור בחיפה ליד אחותו וחסיבה ביקשה לגור בירושלים ליד אחותה אך פקידי העליה לא היו קשובים לבקשתם, פטרו אותם בהסבר שיקרי כי חיפה וירושלים קרובות לישוב שלומי.

באותם ימים גם עבודה או ליווי מנחה לא היה לדוד ומשפחתו, בארץ עבד עבודה פיזית קשה במטעי הבננות של מושב בצת הצמוד לשלומי, עד לצאתו לפנסיה. לדוד ע"ה היה חשוב מאוד להעניק לכל ילדיו לימודים ומקצוע לחיים.

הוא תמיד הסביר לילדיו כי רק עם חינוך הם יוכלו לחיות בכבוד וברווחה. וכך היה , בכל ילדיו השקיע בחינוך מחוץ למסגרות של שלומי, הוצאות רבות בשל הנסיעות היומיות המרובות אל הערים המרכזיות.

דוד אליהו נפטר ב- 6.12.2006 ונקבע מקום מנוחתו בבית העלמין של שלומי, השאיר אחריו משפחה עניפה וארבעה נכדים אשר נושאים את שמו.

על מצבתו נכתב : " נתן מאהבתו ללא תנאי לאשתו ילדיו נכדיו וניניו" 

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
יהי זכרו ברוך

חסיבה צרויה לבית רובן ז"ל 

בס"ד

נלב"ע כ"ה באלול ה'תשע"ה (1926-2015)

נולדה בספרו לעזיזה ומשה רובן ע"ה, אחות לשמעון ז"ל ( מהעיר לוד ), סולטנה ז"ל (אשדוד), יצחק ז"ל (אשקלון), חיים ז"ל נפטר בספרו בדמי ימיו, רחל ז"ל (ירושלים ), ג'מילה ז"ל (לוד) ואליס תיבדל"א (אשדוד ).משפחת רובן עסקה במכירת בדים .

חסיבה נישאה בגיל צעיר מאוד לדוד אליהו צרויה ( במקור צירוליא) והביאה עימו לעולם 7 ילדים : אסתר, רותי – רדואה, יהודית – מסודי , חנה, משה, אשר ופנחס.

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 באוניה "ארצה" לנמל חיפה (שער העליה), חודשיים לפני מבצע קדש, הועברו למעברת שלומי בגבול הלבנון, יש לציין כי העיירה שלומי הייתה באותם ימים גבעה מלאה בפחונים למגורים ללא תנאים סניטריים וללא שירותי בריאות וחינוך.

סופר כי דוד אליהו ביקש מפקידי העליה לגור בחיפה ליד אחותו וחסיבה ביקשה לגור בירושלים ליד אחותה אך פקידי העליה לא היו קשובים לבקשתם, פטרו אותם בהסבר שיקרי כי חיפה וירושלים קרובות לישוב שלומי.

סיפור למופת מזמן העליה:

שהמשפחה ירדה מהאונייה, ניגשו אליהם נציגי הממסד עם פומפות ה- DTT, כדי "לחטא את הילידים", חסיבה ע"ה בעוז רוחה, העבירה את כל הילדים מאחור וצעקה להם שאין להם כל ההרשאה לרסס את משפחתה ושאם הם רוצים שירססו אותה. כל זה נאמר בערבית מרוקאית ובצרפתית בתרגום לעברית על ידי אחת מבנותיה. נציגי הסוכנות פטרו את חסיבה במבטי בוז ומשפטי שטנה על האמא הנבערת שמסכנת את משפחתה. אמא אמיצה ונפלאה שבמעשה זה הצילה את כל משפחתה ממחלת הגזזת הארורה.

 

דוד אליהו צרויה - צירוליא ז"ל
דוד אליהו צרויה – צירוליא ז"ל

בגלל קשיי החיים והפרנסה , יצאה באותם ימים לעבוד בחקלאות ולאחר מכן כטבחית בחדר האוכל של קיבוץ מצובה, מעל 30 שנה בתפקיד. למטבח הקיבוץ הביאה תבשילים מהמטבח המרוקאי: דגים חריפים, סלטים מגוונים ועוד. כל בוקר יצאה עם נץ החמה, עם אוטובוס שהביא אותה לקיבוץ , שישה ימים בשבוע , כל כל עד שעות הצהרים המאוחרות. בבוקר, לכל ילד חיכתה ערימת בגדים, לגן או לבית הספר, נקיים ומכובסים, וכריך לארוחת בוקר שאותו הכין דוד בעלה ע"ה לאחר ששב מתפילת שחרית.

בבית חסיבה הייתה אחראית על הצד הפיננסי, תמיד כילכלה את הבית בדרך מופתית, דאגה ומילאה כל מחסור , מועדי שמחה וחגים הוכנו על ידה בקפידה לפי מסורת משפחת צרויה כנהוג בספרו.

חסיבה,בסיוע ביתה חנה, טיפלה וסעדה את בעלה דוד ע"ה בערוב ימיו ושנותיו אחרונות. למרות שמצב בריאותו היה מורכב, חסיבה לא הסכימה בשום פנים ואופן שבעלה יועבר למסגרות סיעודיות מחוץ לבית. משאלת ליבה הייתה ששניהם ימותו בבית, נהגה לומר לבני ביתה " בעלי היה לצידי 70 שנה , עזר לי בכל עבודות הבית והפרנסה וחלילה לי לא לטפל בו כעת " וכך היה.

חסיבה נפטרה בכ"ה באלול ( יום בריאת העולם ) תשע"ה , 9 לספטמבר 2015, ומקום מנוחתה בבית העלמין בשלומי.

ילדיה חרטו על המצבה : " גידלה אותנו באהבה בשלווה ובעוז – תודה אמא "

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים
יהי זכרה ברוך

וידאל אסודרי ז"ל

בס"ד

נלב"ע ב- ה' בניסן ה'תש"ו ( 1880-1946)

נולד ליעקב וחנה סודרי ז"ל, בשנת ה'תר"מ (1880) בעיר צפרו שבמרוקו.

לוידאל היו ששה אחים: הבנות זוהר, רחל ומאנין, והבנים יוסף, מימון ומשה.

וידאל נישא ללאה לבית ברוך, ונולדו להם בן ובת – יעקב ורבקה. האישה לאה נפטרה, ולאחר זמן וידאל נשא את תמר לבית שושן, שממנה נולדו שתי בנות: גרסיה ועזיזה.

במרוקו וידאל התפרנס וידאל ממכירת ספינג', שטיגן ומכר בבסטה שהייתה לו בפינת הרחוב.

בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת עלו וידאל ומשפחתו לארץ ישראל, והתיישבו בעיר העתיקה בירושלים עיר הקודש.

 

תמונת משפחתו של וידאל אסודרי ע"ה
תמונת משפחתו של וידאל אסודרי ע"ה

וידאל שכר חנות קטנה מתחת לבית הכנסת "החורבה", ובה היה קולה פולי קפה, וטוחן אותם במטחנה שהעמיד בחנות, לאחר זמן וידאל שכר חנות ברחוב "בצלאל", וגם בה מכר קפה.

וידאל רכש בית בשכונת "זכרון טוביה", על יד שוק "מחנה יהודה".

באחד הימים נפצע וידאל בעת עבודתו, כפי הנראה קיבל מכה ממכונת הקפה. עוברי אורח הזעיקו עזרה ווידאל הועבר על ידי מגן דוד אדום לבית החולים. לאחר ששוחרר מבית החולים, נפטר וידאל בביתו.

וידאל נפטר לבית עולמו ב-ה' בניסן, ה'תש"ו, ונטמן בהר הזיתים, בחלקה של עולי מרוקו. לימים נקברו על ידו אחיו משה ומימון.

יהי זכרו ברוך

קברו של וידאל אסודרי

 

משה אסודרי ז"ל

בס"ד

נלב"ע כז' בניסן ה'תש"ז (1888-1947)

נולד ליעקב וחנה סודרי ז"ל, בסביבות שנת ה'תרמ"ח, בעיר צפרו שבמרוקו.

משה היה בן הזקונים, ולו היו שישה אחים: הבנות היו זוהר, רחל ומאנין, והבנים יוסף, מימון, ו-וידאל.

משה היה כבן ארבע שנים כאשר נפטר אביו יעקב. משה גדל בבית הסבתא חנה סודרי ז"ל שהתאלמנה ונשארה מחוסרת כל, נזקקת לעזרתם של אנשים טובים. משה גדל בחסותה של אחותו זוהר ואחיו מימון שתמיד דאגו לו מילדותו ועד שגדל והקים משפחה, כאשר נישא לאסתר לבית שניאור ועוד במרוקו נולדה בתם הבכורה סטריאה, ובעברית – כוכבה.

בשעה שמימון, אחיו של משה, החליט לעלות לארץ ישראל, הוא דאג להביא עמו את הסבתא חנה ואת אחיו משה ומשפחתו, כך שמימון ומשה היו קשורים מאוד.

בשנת ה'תרפ"א (1920), עלו משה ומשפחתו ולארץ ישראל, יחד עם האם, חנה, ואחיו מימון ומשפחתו, והגיעו לירושלים עיר הקודש, יום ששי ערב שבת קדש, כ"ט בכסלו, נר חמישי של חנוכה. כאשר עלו לארץ יצאו יחד לעבודה, ויחד גרו בעיר העתיקה בחצרו של מרדכי אלמשעלי. משה ואחיו מימון, עבדו יחדיו כשלוש שנים, בעבודות בנייה שונות, בתוכן בניית בית היתומים 'דיסקין', בשכונת גבעת שאול בירושלים. עד שמימון התחיל לעבוד בישיבת "פורת יוסף", ומאז משה החל לעבוד לבד.

משה עבר ממקום עבודה למקום עבודה אחר, ומעולם לא נשאר במקום אחד. הוא ניסה את מזלו בהרבה עבודות, אפשר לומר שבמשך חייו לא האיר לו המזל!

לאחר מכן נולד למשה ולאשתו אסתר הילד בן ציון סודרי.

למשה הייתה מסעדה בעיר בעתיקה, בשוק הערבי, בה הכין בשרים על האש, ולמסעדה יצא שם טוב, עד שהיו סועדים שבאו מחוץ לעיר באופו מיוחד. לאחר מכן עבד בעבודות שונות.

משה היה גבר נאה. פניו בהירות ואדומות עיניו גדולות ומלאות אור הוא היה איש אמיץ לב ולא ידע מהו פחד.

כאן המקום להביא שני סיפורים על גבורתם של האחים משה ומימון סודרי, שסיפר בנו של מימון, מאיר סודרי הי"ו, כפי ששמע מאביו.

בבניין הארץ

בשנים הראשונות לבואם לארץ באחד הימים פגש מימון כמה יהודים שעבדו בבניין וביקש מהם לדבר עם הקבלן כדי שיעסיקם, אפילו במחיר השכר שמקבלים הערבים. ואכן, הקבלן החל להעסיק אותם בבניין "ביקור חולים" החדש.

כשנסתיימה שם העבודה, עברו מימון ואחיו משה לעבוד בבניין "בית יתומים דיסקין" הנמצא בשכונת גבעת שאול. מכיוון שהיו חזקים, עסקו בהרמת מדרגות ומשקופים לקומות הגבוהות. בין הפועלים היו גם פועלים ערבים מהכפר "ליפתא" שנמצא בתחתית ההר בכניסה לירושלים.

נהוג היה אז שהקבלן משלם את שכר הפועלים ביום שישי עבור שבוע עבודה. פעם אחת ארבו לקבלן כמה ערבים בכניסה לשטח הבניין, חטפו ממנו את התיק עם הכסף וברחו לכיוון "ליפתא". הקבלן הגיע מבוהל ומפוחד וסיפר על כך לשאר הפועלים. מימון ואחיו משה, שהיו צעירים ואמיצים, שאלו את הקבלן לאיזה כיוון ברחו הערבים, והבטיחו לו להשיג את הכסף. הם לקחו בידם שתי מוטות ברזל, ויצאו לכיוון הכפר "ליפתא".

הם הגיעו לכפר באיגוף כך שהגיעו למבואות הרחוקים של הכפר, וראו שם קבוצה של ארבעה ערבים יושבים תחת עץ ומחלקים ביניהם את השלל. משה, האח הצעיר, התקרב בשקט וכאשר הגיע למקום בו ישבו, התרומם בצעקות, ובערבית אמר להם: "גנבים, תנו מיד את הכסף. אינכם מתביישים לגנוב את השכר של הפועלים שעבדו קשה כל השבוע?", הערבים הנדהמים למראה שני היהודים העומדים מעליהם עם מוטות ברזל, לא זזו ממקומם, ומשה אסף מהם את הכסף ושאל איפה התיק. כשהחל אחד מהם לגמגם, ניגש אליו משה ודחף אותו, ובאמת ישב הוא על התיק עם הכסף. האחים איימו עליהם שלא יזוזו וחזרו אל הקבלן להשיב לו את כספו.

הקבלן הודה להם מקרב לב ושילם להם תוספת יום עבודה לשכר השבועי שלהם, לאות תודה.

 חסד של אמת

בזמן המאורעות, כאשר היה קשה להביא את הנפטרים למנוחת עולם בהר הזיתים, משה, יחד עם אחיו מימון, בעזרתם של עוד אנשי חברה קדישא, התנדבו לעשות חסד לנפטרים. ולהביאם לקבורה בהר הזיתים.

באחד הימים הם נשאו את הנפטרת על אלונקת חברה קדישא, ובדרכם בתוך הכפר הערבי סילוואן, מיד לאחר שער האשפות, הם הותקפו באבנים שנזרקו עליהם על ידי הפרחחים המקומיים. מימון הניח את הנפטרת על הקרקע ורדף אחרי הפרחחים עד למרכזו של הכפר סילוואן, והחל לצעוק ולזעוק שקולו יישמע בכל הכפר, עד שהגיעו מספר ערבים מבוגרים, וביניהם מוכתר הכפר. מימון החל לצעוק: אתם לא מכבדים את הנפטרים? אפילו בקוראן שלכם אתם נקראים לכבד את המתים! מוכתר הכפר ראה שיש לו כאן עסק עם יהודים אמיצים, הוא הבטיח לו שמהיום והלאה הלוויות שלהם יעברו בלי שום תקלות, וכך הלוויה המשיכה בדרכה עד להבאת הנפטרת למנוחת עולמים , מאז מימון ומשה הלכו בראש המלווים, והערבים לא נגעו בהם.

אחרי מספר ימים הערבים החלו להתנכל ללוויות של החברה קדישא של העדה האשכנזית. ובאחד המקרים, כאשר עברו לקבור מת מהעדה האשכנזית, התנפלו עליהם הערבים ורגמו אותם באבנים. המלווים הניחו את הנפטר על הקרקע. ונסו על נפשם. מיד אחרי שברחו חזרה דרך שער האשפות, אנשי ה'חברה קדישא' נכנסו לישיבת "פורת יוסף", והודיעו למימון, שהיה שמש בישיבה, שֶׁמִּפַּחַד הפרחחים הערבים, הניחו את הנפטר על הקרקע, באמצע הדרך להר הזיתים.

מימון מיד ארגן את המלווים של החברה קדישא של המוגרבים, ועם משה אחיו ניגשו למקום שהנפטר נעזב על הקרקע, לקחתו לקבורה. עברו מרחק מה, והנה שוב מטח אבנים מצד הערבים. מימון ומשה הניחו את הנפטר על האדמה, ורדפו אחר הערבים והניסו אותם. משה נפצע בראשו, ומימון רגז על כך, רדף אחרי הערבים ושם תפס את זה שפצע את אחיו ולקח אותו לתחנת המשטרה. אחרי כן חזר וכך המשיכו בהלוויה עד הר הזיתים, והביאו אותו למנוחת עולמים.

כאשר המלווים מהעדה האשכנזית ראו שהערבים מפחדים מהמוגרבים החלו לבקש את מימון ומשה לעמוד בראש המלווים את הנפטר, וכך עברו הרבה לוויות של חברה קדישא של האשכנזים, כאשר בראש הלוויה הלכו האנשים המוגרבים, שהערבים פחדו מהם.

עוד מספר מאיר סודרי:

דודי משה אהב לבשל! פעם אחת הגיע לירושלים אחד היהודים העשירים ביותר במצריים כתייר בחג הפסח והתארח במלון "קינג דויד', סוויטה מיוחדת לאנשים בעלי הממון. העשיר הביא עימו את רופאו הפרטי וגם את הטבח שבישל לו כל השנה במצרים. היות וזה היה חג הפסח לכן התייר ביקש שיעמידו לרשותו שני טבחים יהודים וכך הנהלת המלון הזמינה את אחד הטבחים הספרדים המומחים בירושלים שלקח עימו את דודי משה כעוזר טבח, והם בישלו עבורו את מנות האוכל כשרות לחג הפסח.

כאמור מעלה, למשה ורעייתו אסתר היו שני ילדים: סטריאה (כוכבה), ובן ציון. סטריאה נישאה למאיר כהן, ולהם נולדו שנים עשר ילדים, והם גרו בירושלים.

בן ציון נישא למטילדה, לבית שניאור, ממשפחתה של אמו אסתר. הם קבעו את ביתם באשקלון, והקימו משפחה לתפארת. בשנותיו האחרונות משה ע"ה התגורר בעיר בעתיקה.

משה נפטר לבית עולמו ביום כ"ז בניסן, ה'תש"ז, ונטמן בהר הזיתים בירושלים, בסמוך אליו נקברו אחיו מימון ווידאל. הלוויה נערכה במיעוט קהל. היות והיו ימים אלו ערב התחלת מלחמת השחרור, כשנה לפני קום המדינה והערבים התחילו להתגרות ביהודים.

יהי זכרו ברוך

 

קברו של משה אסודרי ע"ה

קברו של משה אסודרי ע"ה 

 

מרת תמר צדקה לבית סודרי ז"ל

בס"ד

נלב"ע בי"ד באדר ה'תשס"ז (1916-2007)

תמר נולדה להוריה מימון ופרסיאדה סודרי, בט"ו במרחשוון ה'תרע"ז, בעיר צפרו שבמרוקו.

בחנוכה ה'תרפ"א, דצמבר 1920, עלתה המשפחה לארץ ישראל; מימון ופרסיאדה, תמר, ואחיה לבנה, יעקב, וזוהר.

המשפחה התיישבה בעיר העתיקה, ובהמשך גרה במתחם ישיבת "פורת יוסף" שבעיר העתיקה, שם עבד אביה מימון סודרי ע"ה כשמש.

משגדלה החלה לעבוד כעוזרת לתופרת סתריה אטון ע"ה, אשת הרב המקובל חכם רבי בן ציון אטון זצ"ל, מחכמי ישיבת "פורת יוסף". נישאה לאברהם שלום פחה ביום ב' בסיוון ה'תרצ"ה, בחצר ישיבת "פורת יוסף".

נישאה לאברהם שלום פחה ביום ב' בסיוון ה'תרצ"ה, בחצר ישיבת "פורת יוסף". תמר ואברהם גרו בתחילה בסמוך לבניין הישיבה, בבית "עוסמן", למשך שנתיים, בהמשך היו גרים בשכונת "שערי פינה", ומאוחר יותר עברו לשכונת "בית ישראל".

בשנת ה'תשל"ו נפטר אברהם ז"ל, בדרכו חזרה מעבודתו במאפיית "אנג'ל".

מספר שנים לאחר מכן נישאה תמר לרבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף" בשכונת "גאולה". בתחילה גרו ברחוב יואל, ולאחר מכן עברו לרחוב שאול עבוד.

ביום י"ב במרחשוון ה'תשנ"ב נפטר רבי יהודה צדקה. מרת תמר ע"ה זכתה לדור ישרים יבורך ב"ה.

תמר נפטרה לבית עולמה ביום י"ד באדר ה'תשס"ז, פורים דפרזים, ונטמנה בבית העלמין בהר הזיתים, מול מקום המקדש.

יהי זכרה ברוך.

קישור לעמוד הנצחה של מרת פרסיאדה ע"ה 

קישור לעמוד הנצחה של מימון סודרי ע"ה 

הביא לפרסום הנכד מר טל רחמים היו'

 

מרת פרסיאדה סודרי ע"ה
מרת פרסיאדה סודרי ז"ל

 

מימון סודרי
מימון סודרי ז"ל

מרת פרסיאדה סודרי לבית אוליאל ז"ל

בס"ד

נלב"ע ב-יח' בניסן ה'תש"מ (1892- 1980)

נולדה בצפרו בליל פסח – ט"ו ניסן ה'תרנ"ב לישועה ורנה אוליאל ע"ה, אחות ל-3 אחים: יאמנה, שרה ואברהם.

נישאה למימון סודרי ביום רביעי ט' בניסן ה'תרס"ט (1909), עלו לארץ ישראל, יחד עם ילדיהם לבנה, יעקב, תמר, וזוהר. קבעו את ביתם בירושלים עיר הקודש, ערב שבת קודש, נר חמישי של חנוכה, ה'תרפ"א (דצמבר 1920).

בארץ נולדו ילדים נוספים: ציון, אסתר, יוסף, מאיר, יהושע, שושנה, שמחה, מרדכי.

מרת פארסיאדה ע"ה היא נכדתו (בת בתו) של הרב הגדול רבי אבא אלבאז זצ"ל , להלן קישור לעמוד הנצחתו.

פרסיאדה ובעלה מימון התגוררו בעיר העתיקה בירושלים, מימון עבד כשמש בישיבת "פורת יוסף' בעיר העתיקה.

בשנת ה'תש"ד עזב מימון את הישיבה, עבר עם אשתו פרסיאדה וילדיהם לשכונת זכרון טוביה, שם היה שמש בבית הכנסת "זכור לאברהם".

עברו לכפר סבא בשנת תש"י (1950), מאז שם נקבע ביתם.

פרסיאדה נפטרה לבית עולמה בחול המועד פסח, יום ששי ערב שבת קודש, י"ח ניסן ה'תש"מ.

מקום מנוחתה נקבע בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים סמוך לקברו של בעלה מימון ע"ה .

יהיה זכרה ברוך


 

דברים שכתב לזכרה בנה מאיר סודרי הי"ו:

מילים מספר לזכרה של אימנו .

פרסיאדה סודרי בתם של רינה וישועה לבית עוליאל, אימנו הצדקת והענווה, ירשה את התכונה הזו מהסבא הגדול רבי אבא אלבז זצ"ל, שהיה ארבעים שנה רבה הראשי של העיר ספרו שבמרוקו. הסבא ידוע היה בעירו כרב שמשכין שלום בן אדם לחברו ובין איש לאשתו.  עליו היו אומרים: "עולים ללשכתו כשני שונאים, ויורדים כשני אחים  חברים".

כך גם אימנו הצדקת שהייתה ענווה, ומעולם לא שמעתי אותה מרימה את קולה בבית לא בפני אבי, ולא על הילדים.

אימנו עברה ימים קשים גם מבחינה כלכלית בדאגתה לגדל משפחה ברוכת ילדים. בעליית הורינו לארץ ישראל אימנו הייתה בודדה ומנותקת מכל משפחתה. בירושלים לא הייתה לה שום חברה או מכרה מלבד גיסתה אסתר, אשתו של דודי משה (סודרי).

לאימנו שתי בנות שנפטרו בהיותן תינוקות האחת ששמה זוהר נפטרה מחוסר תזונה נכונה ומהקור הירושלמי שהיה בשנה הראשונה לעליית הורינו לארץ ישראל. הבת השנייה, שקראנו לה גאולה, שהיא למעשה הבת האחרונה שנולדה, נפטרה בחודשיה הראשונים.

בבית גדלנו אחד עשר אחים ואחיות וברוך השם כולם הקימו משפחות לתפארת.

מגורינו בבניין ישיבת "פורת יוסף" היה. בחדר אחד גדלנו, בחדר שמעולם לא נכנסה בו השמש. לפעמים הייתה איזו שעה קלה בבוקר שאור השמש חדר מחלון היחיד שהיה סמוך לדלת הכניסה.

המטבח היה מחוץ לחדר, מתחת לשיפוע המדרגות היורדות לאורכו של הבית, כך שבקושי אדם אחד יכול היה לגשת לברז שהיה מעל הכיור. את הכיור בנה אבא ממלט שחור, וליד הכיור משטח מבטון עליו עמדו הפתיליות והפרימוס שאמא הייתה מבשלת עליהם. בהיות ואימנו לא הייתה גבוהה, בקושי הסתדרה במטבח שחציו מגולה לגשמים ולקור הירושלמי.

במטבח הזה אימנו הייתה מבשלת את הארוחות לילדי הבית. היא לא אפתה  עוגות מיוחדות. הכול בגלל המצב הכלכלי הסתפקה במצרכים החיוניים ביותר.

כאשר הייתי הולך עם אימי לשוק (הביזר), היא הייתה עוברת את כל השוק ובודקת את המחירים, ולאחר מכן הייתה חוזרת וקונה אצל הירקן שמחיריו היו נמוכים. הירקנים הערבים היו מכירים אותה וקוראים "אל יהודיה". אצלם הייתה קונה כל מיני ירקות ופירות שהבשילו יתר על המידה, והם היו מוכרים לה אותם בחצי מחיר. מהפירות האלו אימי הייתה מכינה ריבות שמהם אכלנו רוב השנה פרוסת לחם מרוחה בריבה וכוס תה, שפעמים רבות זו הייתה ארוחת בוקר או ערב היחידה. מהעגבניות הבשלות הייתה מכינה תרכיז שממנו בשלה את הארוחות.

לכבוד שבת הייתה אמא קונה קצת אגוזים, ומחלקת ילדים לאחר הקידוש, ואומרת שזה פותח את התיאבון, שלא היה חסר לילדים.

מעניין הדבר שבביתנו לא השתמשנו במוצרי חלב. אימי הייתה קונה חצי ליטר חלב אם זה להכנת דייסה לתינוק או לאבי שהיה רגיל לשתות כוס קפה עם מעט חלב בבית.

בימי החורף הייתה אמא קונה רגל פרה, או כמה רגליים של עיזים, ועובדת קשה מאוד כדי לנקותם, עד שהיו מוכנים לבישול או לחמין של שבת. את עצמות הרגל הכניסה לסיר החמין עם כמה תפוחי אדמה וביצים, ומזה היה יוצא חמין לשבת, טעים ומזין, שממנו אכלו אפילו חמישה עשר איש, שכללו את בני המשפחה ואורחים שהיו מזדמנים לכבוד שבת. אמא השתמשה הרבה בקטניות, כמו עדשים, חומוס, שעועית, ומהם הייתה מכינה מרק חם וטעים.

מקופסת סלמון או סרדין הייתה מכינה ארוחה שלמה. הייתה טוחנת את הדגים יחד עם לחם ותבלינים ומכינה מהם קציצות.

כאשר רצתה לפנק את הילדים, הייתה לוקחת כמה פרוסות לחם וטובלת אותם במים ובמעט חלב, והייתה מטגנת את הפרוסות עם ביצה, ומפזרת עליהן מעט סוכר, והילדים היו אוכלים כאילו הייתה זו ארוחת מלכים טעימה.

אימי הייתה רגילה להכין את הלחם בבית. פעמיים בשבוע אימי הייתה לשה בצק ללחם, ובבוקר אחד הילדים היה לוקח את הלחמים לאפיה בתנור. כך גם עוגות, היא הייתה מכינה בצק מקמח ומים וממנו מכינה עוגות בצורות שונות; במיוחד לפורים הייתה נוהגת להכין מקמח ומים כל מיני צורות,  ובשעה  היו מביאים אותם מהתנור היא הייתה נוהגת לקשור בחוט כל מיני צורות של עוגות, וכל ילד היה תולה אותם על הקיר מעל המיטות.

אני זוכר שבילדותי הייתי מלווה אותה לקניות בכל יום חמישי אבי היה נותן לה חמישה גרוש ולפעמים גם עשרה גרוש ומהתקציב הזה אימנו הייתה צריכה לקנות מצרכים, כגון בשר וירקות, ולשלם לבעל חנות הבדים שהייתה קונה ממנו בתשלומים. בעל חנות הבדים כיבד אותה מאוד, ואם הייתה נשארת לו חתיכת בד מהחבילה, היה מוכר אותה לאימי בהנחה גדולה, וכך היא הייתה אוספת כל מיני שאריות של בדים, ופעם בשנה הייתה מזמינה את התופרת השכנה, שהייתה מביאה עימה את מכונת תפירה, ותופרת לנו בגדים ולאחיותיי שמלות לפי הג'ורנל, היות ולאימי הייתה מכונת תפירה ידנית, שביד אחד מושכת את הבד וביד השנייה הייתה מפעילה את המכונה.

יום הכביסה היה יום מייגע במיוחד. אמא הייתה יושבת ליד פיילה גדולה מנחושת, שהייתה מוצבת על הפרימוס להרתחת הכביסה, ובידיים מכבסת את הכביסה בסבון גדול, שהכיל סודה או בורית, אשר הרסו את כפות הידיים.

לאימנו לא היו חברות. מעולם לא ראיתי אותה יושבת על כוס קפה משוחחת עם  השכנות. תמיד הייתה עסוקה או בבישול. או בכביסה. או בתפירה.

בשעה שהייתה הולכת לבית יולדות. לא הייתה עימה מי שהיא שתסעד אותה אחרי שלושה ימים בבית יולדות, כבר הייתה על הרגליים לטפל בתינוק ובשאר הילדים.

הרבה ימים קשים היו לאמא פרסיאדה, והודות לילדים שגידלה ולעיסוק הרב בבית, הייתה עם כוח ושמחת חיים. תמיד ידעה לקבל בשמחה את האורחים שבאו לבקר במאור פנים שהקרין טוב לסביבה.

היא הסתפקה במועט ודאגה בעיקר לשלומם ובריאותם של בני המשפחה, ובמיוחד בימים שבהם אבא היה חולה, הייתה תומכת ומעודדת את כולם, למרות שכל העול היה נופל עליה.

כאשר אבינו שבר את אגן הירכיים הוא שהה בבית חולים "מאיר" תקופה קצרה. כאשר הרופאים החליטו שצריך לעבור ניתוח ואבי התנגד מאוד!! הרופאים החתימו אותו שהוא מתנגד לעבור ניתוח. מאז אבינו ישב בכיסא גלגלים וכל הטיפול נפל על אימנו, והיא לא נשארה עם הכוחות שהיו לה בצעירותה. כך שהטיפול באבי היה קשה מאוד. אחרי פטירתו של אבינו, אימנו נשארה לבדה בבית. אנחנו היינו מזמינים אותה מידי פעם בפעם לעשות עימנו את השבת אבל המדרגות בביתנו הקשו עליה.

בחודשים האחרונים אימנו שהתה ימים רבים בביתה של שמחה אחותי ברמת גן.  באחד הימים כאשר אני וציון בקרנו אותה ברמת גן היא אמרה לי: "בוא תשמע מה שחלמתי השבוע!". היא סיפרה לי את חלומה, שהיא ראתה את אבינו לבוש בחליפה מהודרת עומד ליד שער של גן גדול, ואומר לה: נו, מתי את באה?? כבר הרבה זמן אני מחכה לך!!! אני אמרתי לה "חלומות שווא ידברו" והכול שטויות. אבל אחרי שבוע ימים היא חלתה, ואחותי שמחה טלפנה לנו. אני וציון נסענו מיד ובאמבולנס הבאנו אותה לבית חולים ,מאיר" בכפר סבא. לצערנו, אחרי כשבוע ימים היא נפטרה, בחול המועד של פסח שנת תש"מ, בתום שנה אחרי שאבינו נפטר בניסן תשל"ט. המעניין בדבר, שהורינו נישאו בחודש ניסן, ובמלאות שבעים שנה לנישואיהם הם הלכו לבית עולמם.

יהי רצון שזכותם תגן עלינו אמן ואמן !!


 

קברה של פרסיאדה סודרי ע"ה

להלן קישור לעמוד הנצחה של מימון סודרי ע"ה 

מימון סודרי
מימון סודרי ז"ל

 

סבא דמשפטים רבי אבא אלבז זצ"ל

המלאך רבי רפאל עמרם מאמאן זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ כ"ז בתמוז ה'תש"ז (1870-1947)

נולד בצפרו, בנו יחידו של הרה"ג רחמים יוסף מאמאן זצ"ל , נקרא ע"ש מר זקנו המקובל האלוקי המלאך רפאל זצ"ל וע"ש רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל. נימול ע"י רבינו הגאון הקדוש רבי רפאל משה אלבז זצ"ל.

למד תורה אצל אביו אשר גם היה רבו המובהק מאוחר יותר, המשיך להעמיק בתורה והצטרף לישיבה בראשותו של הרה"ג שלום אזולאי זצ"ל.

בבגרותו נשא לאישה את אסטרליה לבית עטיה עימה הביא לעולם 5 בנים, המוכר שביניהם הוא הרה"ג יהושע מאמאן זצ"ל, אחרון וגדול רבני צפרו ומרוקו.

מרת רבי רפאל מאמאן אסטרליה לבית עטיה
מרת רבי רפאל מאמאן אסטרליה לבית עטיה ע"ה

לימים היה לגדול בתורה , בגיל 32 הוסמך לדיינות ובמשך שנים רבות כיהן כדיין, ראש ישיבה, ראש שוחטים, מוהל, סופר בית דין, גזבר הקהילה, מחבר הספר "תורה אור" .

יחד עם כל אלו היה עניו ושתקן וכוחו בתפילותיו. מספרים כי חסיד קדוש היה, קדיש דרבנן ותפילותיו היו ממש מחשמלות את כל סובביו, במיוחד בימי הסליחות ובימים הנוראים.

סיפורי ניסים ומרפא רבים נקשרו בשמו, כוחו היה בתפילותיו ובידענותו הרבה בנושאי המדע והרפואה

נקבר בחלקת הצדיקים , לצד אבותיו הקדושים בצפרו

צילום חתימת המלאך רבי רפאל מאמאן זצ"ל כפי שמצויינת בספר קהילת צפרו של הרה"ג דוד עובדיה זצ"ל

 

 

ראשון לחכמי צפרו – הגאון רבי דוד אראג'יל זצ"ל

בס"ד

התבש"מ בשנת שפ"ח ( 1627)

החכם הראשון שכיהן ברבנות בצפרו הידוע לנו הוא הגאון רבי דוד אראגיל זצ"ל שנפטר לפני כ- 390 שנה. על אודות הגאון רבי דוד, כתב הגאון רבי יוסף בן נאים זצ"ל בספר "מלכי רבנן" (אות ד) וז"ל:

"מו"ה דוד אראזל זצ"ל קבור בצפרו יע"א והוא הראשון הידוע בחכמי צפרו, הוא היה בזמן מר"ן הקדוש ויש פסק דין ממנו בשנת בשפ"ה פ"ק. הניח אחריו פירוש על מדרש רבא ויש תחינה ממנו והיתה לו ידיעה בחכמת הקימייא"…

[בהמשך דבריו שם דן הרהמ"ח אם שם משפחתו של רבי הוא אראזיל או אראג'ייל או אראזל, עי"ש].

אחריו כיהן בנו רבי הגאון יצחק זצ"ל המכונה בלחכ"ם [-בן הרב]. הוא היה חסיד ובעל מעשים ורבים היו משתטחים על קברו.

מאחר אין בידינו תמונת דמותו של הרב הצדיק, לעיל צילום חתימתו כפי שמצויינת בספר קהילת צפרו של הרה"ג דוד עובדיה זצ"ל

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן בעדנו

רבי משה עמרם אביטבול זצ"ל

בס"ד

התבש"מ ביא' אלול תשנ"ו

"והאיש משה ענו מאוד"

לזכרה של אימא חנּה רובידא בת משפחת זכרי זצ"ל.

ולזכר הסבא היקר רבי אליהו יעקב אביטבול זצ"ל

כשאני זוכר את אבּא משה יקיר לבי ומרכז חיי, אני רואה אותו תמיד כאדם ענו ושלו בהליכותיו הצנועות. בהתמדתו ותמימותו הטהורה לעשות תמיד את רצון בוראו, תמיד לחש בדממה, ולא הִרְבָּה במילים. כל הזמן ניסיתי לנחֵש מה הוא לוחש, רק תיארתי בלבּי שזֹאת היתה דרכו המיוחדת להיות קשור ודבוּק לבּורא בכל מחשבותיו ומעשיו היומיומיים. ממנו למדתי תמיד לדבּר רק כשיש צורך בכך, ואם לאו מוטב לשתוק. השתיקה היתה מקור כל מעייניו.

היו לו עיניים יפות וחודרות פנימה כאילו ידע מה אני חושב, ותמיד הבין ללבי כנער חוקר מתבגר. הוא היה מנקה את אזני ומקצץ את ציפורני, ומכין אותי בכל יום ששי אחה"צ לקראת השבת שאהיה נקי בגופי רוחי ונשמתי, מוכן ומזומן לקבל את פני שבת המלכה. הוא היה מעיר אותי מתרדמתי לתיקון חצות, וסליחות בימים הנוראים.

הוא היה נדיב ברוחו וליבו והתמיד בהכנסת אורחים, וגם חגגנו בסעודות טעימות עם הרבה אורחים ועושה הילולא לחגוג את סיום קריאת ספר הזוהר הקדוש, שתמיד היה מְעַיֵּן בו בשמחה רבּה. הוא היה מקיים מתן בסתר ובתמימות טהורה. הוא גם היה תמיד דוגמא מעשית בחיי לצדק אנושי בין אדם לחברו.

להמשיך לקרוא "רבי משה עמרם אביטבול זצ"ל"

הרמ"א מצפרו – רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל

 בס"ד

נתבש"מ ב-כ"ב לחודש תמוז שנת התרנ"ו (1823-1896)

היה רב, משורר ומלומד יהודי ממרוקו במאה ה-19. היה רבה של העיר צפרו וחיבר מספר רב של ספרים על הלכה, מוסר, שירה, היסטוריה ומדע.

נולד במרוקו בעיר צפרו לאביו רבי שמואל אלבז ז"ל בשנת התקפ"ג עוד בצעירותו ניכר שנועד לגדולות, אביו השתדל להשגיח עליו שינצל כל זמנו ללימודים ואף הטיל עליו העתקת ספרים מכתבי יד בשעות הפנאי.

בהיותו בן 20 נפטר עליו אביו, ובכל זאת המשיך בלימודו בישיבת דודו, רבי עמרם. בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי אברהם מאמן. בשנת התרי"א (1851) בהיותו שנת כ"ח לחייו הוסמך ע"י הרבנים עמור אביטבול ועמרם אלבז לדון ולהורות.

בשנת התרי"ד (1854) מופיע שמו בין הרבנים הנתמכים ע"י הקהילה , לרמ"א היה בית כנסת משלו ובו הקדיש הרבה מזמנו לטובת בני עמו וקהילתו בהדרכתם לתורה וליראת שמים באמצעות דרשותיו , שיריו ומליצותיו. הוא היה גם מוהל מומחה ואף הייתה לו ולאחיו רבי אליהו חזקה על כך בכל העיר הוא עצמו היה חשוך בנים.

הרמ"א היה ממונה על נכסי ההקדש ומפקח עליהם והוא בעצמו היה בעל צדקות ולב רחמן. לבד מגדולתו בתורה הוא רכש לו ידיעה רחבה בלימודי חול בכמה מקצועות ואף חיבר בנושאים אלו ספרים. הוא היה בעל אופקים רחבים מאוד, סבר שכל החוכמות מתאימות וכלולות בחוכמת התורה ודרכם ניתן להגיע ולהבין את חוכמת האמת רשימת ספריו מובאת כאן ואת שיריו נפרסם בנפרד בעמוד סמוך .

הרמ"א מילא תפקידים רבים , מורה , רב העיר ,  אב בית דין , מוהל ,משורר , היה בעל בית כנסת משלו ולמרות כל אלו היה בעל מידות גדולות של ענווה וצניעות

הרמ"א נפטר ביום שישי בשבת כ"ב לחודש תמוז שנת התרנ"ו (1896) כמה שעות לפני פטירתו כתב צוואה ובה ציווה על נכסיו וספריו , ציווה לייסד ישיבה של תלמידי חכמים ללמוד תורה בתוך ביתו שלושים יום.

קברו של רבינו רפאל משה אלבז זצוק"ל

הואיל ואין בידינו תמונות  של הרמ"א , האדמור זצוק"ל אנו נשתמש בתמונות מקברו ומחתימתו המפורסמת

להמשיך לקרוא "הרמ"א מצפרו – רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל"

רבי יצחק בניזרי זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ בט' חשוון תשס"ח (1925- 2007)

מורה ומחנך , תלמיד חכם , רב ואיש ציבור, דמות מופת מהעיר צפרו .

נולד בעיר מידלט. בגיל 5 התייתם מאביו יהודה שנפטר בדמי ימיו. בשנת 1930 הגיע ללמוד בצפרו ביזמת רבי דוד עובדיה (לפי עמנואל בן שמחון, יחד עמו הגיעו גם יעקב חוטא יצחק עבו ואח').

תאריך לידה – בחנוכה שנת תרפ"ו דצמבר 1925

הוריו – יהודה ורחמה בניזרי.

תאריך פטירה – ט' בחשון תשס"ח

נקבר בבית העלמין "גזר"

נישואין – האישה הראשונה, אסתר לבית מאיר אזולאי (מא"ז) ילידת ספרו, לאחר שהתאלמן נישא ליקוט לבית דרעי ממקנס.

ילדיו – מ-אסתר נולדה הבת רוחמה.

מ-יקוט – נולדו :  נעמי, זהרה-זהבה, יהודה, ויפה שנולדו בספרו. רותי. רחל, עמרם, פנינה, ולבנה נולדו בישראל.

ל-יקוט נולד בן מנישואין קודמים – נסים בן עמרם

עיסוקיו במרוקו : מלמד מחנך ומנהל וב- "אם הבנים", תלמיד וחבר לראש ישיבת "בית דוד" של רבו, הרב דוד עובדיה בספרו.

בשנת 1954 ביקר בישראל במשלחת של תנועות בני עקיבא והבונים – חברי המשלחת נפגשו בין השאר עם דוד בן גוריון.

היה שותף בארגון עלייה מרוכזת של 40 משפחות מצפרו ו- 37 משפחות מפאס שיצרו קהילה מאוחדת במושב יד-רמב"ם.

עיסוקים ומינויים בישראל : מחנך, מורה ומנהל בית הספר היסודי במושב יד – רמב"ם, שוחט, חזן ודרשן בבית הכנסת המרכזי במושב במשך 50 שנה ברציפות. הפעלת חברת קדישא מקומית של גברים ושל נשים. המשיך מסורת של חברות מספרו, בלימוד פרקי זוהר בשבתות אחה"צ, לימוד פרקים מספר "היד החזקה" של הרמב"ם באמצע השבוע, סדר ט"ו בשבט, גניזת כתבי קודש ב-ז' באדר, הילולה לכבוד רשב"י ב- ל"ג בעומר, אירח בביתו בליל המימונה וברך בברכה המסורתית "אורך ימים" את כל עשרות הבאים גם אחר חצות, ערך קידוש בביתו בסיום תפילת שחרית של חגי הרגל, ערך בביתו ערבי סליחות ותיקוני חצות לימים נוראים.

להמשיך לקרוא "רבי יצחק בניזרי זצ"ל"

הרה"ג יהושע מאמאן זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ כ"ו בטבת ה'תשע"ח (1918-2018)

בליל שבת נפטר לבית עולמו הגאון הצדיק רבי יהושע מאמאן זצ"ל זקן רבני מרוקו והוא בן 100 בפטירתו.
הרב מאמאן זצ"ל נולד בי"א טבת תרע"ח בצפרו שבמרוקו לאביו רבי רפאל עמרם מאמאן זצ"ל בנו של רבי רחמים יוסף מחבר הספר חירג"א דיומא, בן למשפחת רבנים חשובים מצאצאי הרמב"ם. בצעירותו למד והתחנך אצל הרב דוד עטר זצ"ל.
בצעירותו קיבל תעודת ההסמכה שלו לדיינות מבית הדין הגדול ברבאט, והחל לכהן כרב ודיין בעיר סאפי כבר בגיל 28. ואף החל לשמש כאב בית דין ורב העיר מרקש עד לעלייתו לישראל בשנת 1967.

הרב הגאון יהושע מאמאן זצ"ל , היה חבר בית הדין העליון לערעורים בירושלים, גדול תורה, דיין, שוחט, מוהל, סופר בית דין, מחבר הספרים: "יד חרוצים", "ניצוצי אור", "עמק יהושע", "מצפה יהושע", "תפארת בנים אבותם"

להלן קישור לערך הויקיפדיה שנכתב על שמו ובו פירוט בהרחבה על פועלו , לחצו כאן 

יהיה זכרו ברוך וזכותו תגן בעדנו ובעד כל עם ישראל

צילום עדכני מאת : יעקב כהן

הרב הגאון יהושע מאמאן זצ"ל
הרב הגאון יהושע מאמאן זצ"ל

ר' דוד מכלוף אזולאי בן גרציה זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ ביח' בטבת ה'תש"כ (1875-1960)

נולד בעיר פאס לישועה וגרציה אזולאי,

עסק כמלמד בתלמוד תורה בפאס

בשנת 1950 עלה לישראל וגר בבית מזמיל / קריית יובל בירושלים.

נישא לרבקה אזולאי ועימה הביא לעולם את ילדיו כמפורט  : ציפורה בן עלי, סוליקה אזוולוס, אסתר אלקסלסי, מרים כהן, ישועה אזולאי וסטה אפריאט-אפרתי.

מאז ומעולם היה ידוע הקשר החזק בין הערים צפרו ופאס בכל הקשור למוסדות הקהילה , למסחר וגם למשפחות

להמשיך לקרוא "ר' דוד מכלוף אזולאי בן גרציה זצ"ל"

סוליקה איטח ז"ל

בס"ד

נלב"ע כ"ז אדר תשע"ח ( 1922 – 2018 )

נולדה בצפרו ונישאה לרבי יוסף איטח ע"ה , להם נולדו 4 ילדים : אסתר , מזל , אברהם ,אבא .

עלתה ים משפחתה ארצה בשנת 1968 וקבעו את ביתם באשדוד.

אישה צדיקה וצנועה אשר עסקה בפעילות חסד ואמת לנפטרים במשך למעלה מ- 20 שנה

הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין באשדוד

יהיה זכרה ברוך

אסתר טובלי לבית מויאל ז"ל

בס"ד

נלב"ע בכ"א אלול ה'תש"ח (1883-1948)

נולדה בצפרו , נישאה לאליהו טובלי ע"ה והביאה לעולם  ארבעה ילדים ע"פ הסדר הבא : אהרון , שמחה , רבקה ומשה טובלי עליהם השלום .

אשה צנועה בירכתי ביתה , בעלת יראת שמיים גדולה

קבורה בצפרו

יהיה זכרה ברוך

מאחר ואין תיעוד לדמותה פרסמנו את תצלום קברה

יצחק לוטטי (בן עלי) ז"ל

 בס"ד

נלב"ע כ"ג חשון תשנ"ד (1918-1993)

נולד בעיר צפרו בשנת תרע"ח (1918) בן לאליהו לוטטי (בן עלי) ולסתריה לבית (חמו) "דבדובייה", אח לחנה, נז'מה, גרציה שמחה וציון.

אביו אליהו לוטטי (בן עלי) ע"ה, היה צאצא למשפחת "בן עלי" שנדדה מהעיירה "אוֹטָטְ אֶל חָאגְ'" לעיר ספרו. ושם הם כונו בפי בני העיר "לוטטה" שמשמעותו "בן העיר אוטט". אמו סתריה, ע"ה בת למשפחת חמו, כונתה "סתריה דבדובייה" בשל מוצאה מהעיר "דבדו".

כמו רוב בני דורו, למד בילדותו בתלמודי תורה ובבתי הכנסת שבעיר וכשגדל היה מסייע לאביו שהיה מוכר בדים בחנות קטנה "חָנוֹּת' דֶלכת'אן".  בהמשך החל לעסוק בעצמו במסחר ונהג לנסוע לקנות סחורה בעיר הגדולה ולמכור אותה בעיירות ובכפרים רחוקים.  לאחר נישואיו פתח חנות קטנה בסמוך לגשר הכניסה לשער המלאח (לְקְנְטְרָה דֶלְ וָוָאדְ סוֹק) והיה מוכר בה בגדים ומוצרים שונים, עד שבשיטפון הגדול (לְחְמְלָאה) שארע בשנת 1950 נחרבה החנות ונסחפה לנהר על כל תכולתה. לאחר שהתאושש, פתח חנות אחרת בסמוך ל "בָאבְ לְמְקָאם" שם היה מוכר מוצרי ביגוד והנעלה, דברי סדקית ומוצרי צריכה שונים, עד לעלייתו ארצה בשנת 1955.

להמשיך לקרוא "יצחק לוטטי (בן עלי) ז"ל"

שמואל חוטה בן אסתר ז"ל

בס"ד

 נלב"ע בי"ג באייר התשל"ה (1900-1975)

מאת : הנכד יניב הרוש

שמואל חוטה ע"ה נולד בספרו שבמרוקו , נישא לחנה בת שלום וידאל ז"ל.

במרוקו עסק במסחר של מוצרי מזון ובדים בחנות במלאח' והיה אמיד מאוד.

היה  דמות חשובה ומכובדת בקרב הקהילה , גידל משפחה גדולה לתפארת ושימש כאומנה לילדים נוספים מהמשפחה המורחבת (סייע בידם להתחתן כולל נדוניות).

היה אדם דתי ועסק בתורה, חסדים ומתן בסתר וכך גידל את 12 ילדיו (ועוד כמה שלא שרדו).

סבא שמואל היה ציוני ועמד בקשר עם שלוחים מארץ ישראל והקק"ל .

בשנת 1948 (אחרי לח'מלה)  החליט לעלות עם משפחתו ארצה ועבר זמנית לעיר מכנס.

נתפס והוחזר עם כל משפחתו למרוקו.

בשנת 1955 עם עלייתה לארץ הגיעה המשפחה לשער עליה ומשם לב"ש, שם פתח חנות ירקות ועבד בה מס' שנים בודדות.

נקבע מקום מנוחתו בבית העלמין הישן בבאר שבע.

יהי זכרו ברוך.

שמואל וחנה חוטה ז"ל

קישור לעמוד ההנצחה של מרת שמואל חנה חוטה ז"ל 

 

רבי יוסף רחמים מאמאן זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ י"ג באייר תשס"ב (1912-2002)

מאת : הבן  רפאל  עמרם ממן היו' , המפרסם כאן תמצית מתוך הספר שנכתב על ידו לזכר אביו "חכמת יוסף " דברי זיכרון והנצחה בתום 11 חודשים לפטירתו

ספור חייו של  מור אבי הרה"ג יוסף רחמים מאמאן זצוק"ל  מאיר דמות מיוחדת ויוצאת דופן. על רקע הבית בו גדל והתרבות התורנית שבה צמח , ניתן לעמוד על  המניעים  שעיצבו את אישיותו ואת סגנון חייו.

רבי יוסף בלימוד עם מור אביו הרה"ג רפאל עמרם מאמאן

ניתן לעמוד על המניעים הנפשיים שעיצבו את אישיותו ואת סגנון חייו..

להמשיך לקרוא "רבי יוסף רחמים מאמאן זצ"ל"

אסתר זיני לבית טובלי ז"ל 

בס"ד

נלב"ע י' באייר ה'תשע"ט ( 1957-2019)

נולדה בצפרו לר' משה טובלי זצ"ל ולרבקה לבית כהן שתיבדל"א. הבת הבכורה במשפחה בת עשרה נפשות אחים ואחיות.

בגיל 15, דצמבר 1972, עלתה לארץ עם משפחתה לאשדודבגיל 18, נישאה לראובן זיני יבדל"א, יליד צפרו, בן למשפחה בעלת שורשים עמוקים בצפרו.הביאו לעולם שני ילדים, ענת ואיב זיני שיבדל"א. זכתה לחתן את ילדיה ולהכיר את חמשת נכדיה.

ביתה ומשפחתה, בעלה וילדיה, אחיה ואחיותיה וחבריה היו מרכז חייה. במשך 30 שנה עבדה כאחות סיעודית, עבודה קשה, פיזית ונפשית. למרות זאת אסתר ז"ל מעולם לא שכחה את המהות האנושית שלה, נותרה מסורה לעבודתה.

מטופלים קשישים ובני משפחתם היו מספרים שאסתר רחמנית, בעלת יכולת הכלה גבוהה, טיפלה בהם כאילו היא בת משפחתם. גם כל חבריה מעידים עליה כנשמה גדולה , טהורה כולם מדברים על רוחב ליבה ורכות נשמתה.

אסתר ע"ה תרמה בסתר, נתרמה לסייע ולתרום בהתלהבות יתרה ובאהבה גדולה בעשייה לבית הכנסת של צפרוכל פעם שבירכו אותה על נושא זה, היא ביקשה בתקיפות להוריד מחשיבות העניין ולא לפרסם ברבים.

אסתר תמכה תמיד בפעילות בעלה ראובן בקהילה וזכתה עמו להכניס ספר תורה. בכל הקשור לכיבוד אב ואם, אסתר תמיד ראשונה, תמיד עמדה לימין הוריה, הקשר עם אימא שלה , רבקה טובלי שתיבדל"א היה הדוק ויום יומי.

בת בכורה ובכירה, מובן וטבעי היה לאביה זצ"ל, שתיקרא על שם סבתא, אסתר טובלי לבית מויאל ע"ה, ר' משה ע"ה תמיד קרא לה "אימא שלי" והיא הייתה היחידה עמו בעת שהחזיר נשמתו לבורא.

אסתר ע"ה הייתה אשת שלום, גורם מגשר ומפשר, נטולת אגו, תמיד הקדימה לקרב, לחבק, להסיר מחלוקת, לקדם אהבה ושלום בין הבריות בין אם קרובים ורחוקים.

השאירה את כולם המומים וכואבים, רק ה' יודע מדוע היא נלקחה מאתנו בטרם עת.

מקום מנוחתה נקבע בבית העלמין באשדוד ( חלקה 50 , שורה 4 , קבר מס' 18) 

יהי זכרה ברוך לעד ונשמתה בגן עדן

קברה של אסתר זיני לבית טובלי

להמשיך לקרוא "אסתר זיני לבית טובלי ז"ל "

רבי אליהו יעקב אביטבול זצ“ל

נתבש"מ כא' בחשוון תשי"ח (1872-1957)

מזכרת נצח לאותו צדיק  

דברי הוקרה והערכה לחייו הנפלאים והצנועים של סבי יקיר היקירים, הענו מכל 

כבוד מורי ורבי אליהו יעקב אביטבול זצוק“ל             

 

מתוך הספר ”ילקוט שמואל“ פירוש לתנ“ך, ש“ס ומדרש.

מאת הרב שמואל בן הרוש זצ“ל תשל“ו כפר שלם במדינת ישראל.

רבי אליהו יעקב אביטבול מעירי. היה עמוד התוך בעיר תהלה צפרו, וחשקו ומאוויו להחזיק בלומדי תורה ובישיבות. בלי להתגאות ובלי תפארת. וכל כוונתו לשמים. תמך בישיבת עץ-חיים. שממנה יצאו גדולי תורה אשר הם חיים עדנה. רבנים חשובים והגונים. תמך בישיבת תלמוד תורה אם-הבנים. אל תקרי בנים. אלא בונים. רץ לזכות את הרבים. ומשך הרבה בני עניים לתלמוד תורה. ביתו היה פתוח לרוחה. בצהלה ושמחה. ביתו היה בית ועד לחכמים. ובצלו משכימים בביתו קבע שיעורי תורה לאורחים. ת“ת ואברכים כפרחים. גם זקן וישיש לחדש חידושים. ולפרש פירושים. לכבדם בשמחה. לסעוד איתו כל ארוחה בביתו גרו גדולי תורה שבאו ממקומות רחוקים. ואצלו היתה אורה. פיזר נתן לאביונים. ומחשבות רעננים.

רבי אליהו נאה ויאה במעשיו היקרים. ופעולותיו סגוליים ומאירים. מיום דעתי אותו. דרך תורה היא מגמתו. בקר וערב וצהרים. ספר התורה והזוהר בידו. ובו תקועות עיניים. שם לילות כימים. להשתעשע בדברי צורה הנעימים. אזר כגבור חלציו לעורר השחר. זמן רצון ומובחר. ללמוד סדר תיקון חצות. ואת ה‘ לחלות ולרצות. לימוד זוהר ותהלים. בם מגביר חיילים. ובקולו הנעים שר בקשות לפני תפלה. ומהם נודף ריח בושם שיר ותהלה. כלו אומר כבוד.

להמשיך לקרוא "רבי אליהו יעקב אביטבול זצ“ל"

שמחה ממן לבית טובלי ז"ל

בס"ד

נלב"ע בכ"ט באייר תשמ"א ( 1906-1981)

נולדה בצפרו לאליהו טובלי ואסתר לבית מויאל ע"ה , אחות לאהרון , רבקה ומשה זכרונם לברכה.

נישאה במרוקו לשלמה ממן ע"ה ועמו הביאה לעולם שלושה בנים : מכלוף , חיים ויצחק ממן ע"ה

עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1951 והקימו את ביתם בעכו .

בארץ ישראל המזל לא האיר לה פנים , אירוע קשה שחוותה , אובדן ביתה אשר עלה באש , הותיר בה צלקות נפשיות אשר השפיעו על אורך חייה

הייתה אשת בית צנועה ומסורה באהבתה לבניה

נפטרה ב- 2 ליוני 1981 והובאה למנוחות עולם בבית העלמין ברמלה

יהיה זכרה ברוך , ת.נ.צ.ב.ה

 

חיים ממן ז"ל בנם של שלמה ושמחה (טובלי) ממן
חיים ממן ז"ל
מכלוף ממן ז"ל
מכלוף ממן ז"ל
יצחק ממן ז"ל בנם של שלמה ושמחה (טובלי) ממן
יצחק ממן ז"ל
שלמה ממן ז"ל
שלמה ממן ז"ל

ר' רפאל סיסו זצ"ל

בס"ד

נלב"ע בי"ד בסיוון ה'תשנ"א ( 1935- 1991)

נולד בצפרו , נישא לדוניז לבית אלבז והביא לעולם 5 ילדים ע"פ ההסדר הבא : יצחק , רחל , יהודה , אברהם ושמעון היו'.

למד במסלול התורני בישיבת בית דוד בהדרכתו של הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל , בהם למד לימודי קודש וגם הרחבה ללימודי ליבה מתקדמים בהשוואה לנהוג באותה התקופה. ר' רפאל אהב את הלימוד והעמיק בו מאוד כדרך חיים הבונה ידע לעתיד . הוא היה בחברותא של תלמידי חכמים כגון : יהודה חמו , ר' ניסים הרוש , ר' סעדון , ר' רחמים עוליאל , שמעון אלבז ועוד טובים אחרים .

ר' רפאל השתייך לקבוצת מורים צעירים מצפרו בני טיפוחים של רבי דוד עובדיה זצוק"ל , אשר ראה את מוסדות הלימוד מתרוקנים בשל העליה לארץ וגם בשל חוסר עניין , החליט להשקיע בקבוצה זו ,  לשלוח אותם לסמינרים בחו"ל והכול כדי שיהיו חוד החנית של החינוך לעתיד הדורות הבאים .

להמשיך לקרוא "ר' רפאל סיסו זצ"ל"

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: