חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים והנצחת יהודי העיר ממרוקו

ארכיון

אהרון בן הרוש ז"ל

בס"ד

נלב"ע כ"ג בתמוז ה'תשמ"ח ( 1928-1988 )

נולד בצפרו לרחל לבית אביטבול ולדוד בן הרוש ע"ה למשפחה ברוכת ילדים, אחים ואחיות: מזל טוב, גרציה, מרים, עליזה, אהרון, רבקה, שושנה ובנימין.

בילדותו התחנך באם הבנים ובבגרותו כאשר נדרש לעזור בפרנסת הבית, למד לבד, מתוך כתבי עת, את מקצוע החייטות.

בשנת 1950 נישא למרים לבית מלכה תיבדל"א , מהעיר מקנס, הביא עמה לעולם 5 ילדים: פרופ׳ דוד פסיג (בן הרוש), הרב יוסף בן הרוש, יפה (לוי-בן הרוש), רחל (בן הרוש), אסתר (שטרית-בן הרוש).

בתחילה התגוררו בצפרו ובשנת 1957 הם עברו למקנס, קנו דירה ושם החל להרחיב את עסקיו. הייתה לו חנות בה הוא תפר חליפות יוקרה לכל המי ומי מבין אנשי המעלה היהודים והלא יהודים גם יחד. הוא הפעיל מסעדות והשכיר בתים.

אהרון ע"ה ניחן בקול זמריר שחדר ללב כל שומעיו. עיסוקיו לא היו בראש מעייניו. את הימים הוא בילה בעסקיו, כאשר רעייתו מרים, מושיטה לו עזרה בכל אשר היה ניתן, ואילו לקראת ערב, דילגו בין חברים ואירועים בקהילה שהלכה והתוודעה לכישרונו המיוחד להנעים בקולו את האווירה במסיבות בר מצווה, בחתונות או במפגשי חברים.

בקיץ שנת 1968 עלה משפחתו לארץ ישראל , קבעו את משכנם בנתניה .

בארץ עבד במערכת הביטחון שם נחשף ונפגע מחומרים מסוכנים שהובילו להתפתחות מחלת הסרטן, לאחר ייסורים רבים הלך לעולמו בשנת 1988 .

מוזמנים לקרוא פוסט שהוציא בנו, פרופ' דוד פסיג (בן הרוש), רשמים מיומנו האישי שם מתואר בהרחבה סיפור חייו של המנוח אהרון בן הרוש ז"ל.

למעבר לפוסט לחצו כאן

יהי זכרו ברוך

תיעוד קולו של אהרון בן הרוש ז"ל :

מתוך אלבום התמונות המשפחתי :

הוריי, אהרון ומרים בן הרוש, בשנת 1950 באירוסיהם
אהרון ומרים בן הרוש, בשנת 1950 באירוסיהם
אהרון ומרים עם בנם דויד במפל הקסקד בצפרו
אהרון ומרים עם בנם דויד במפל הקסקד בצפרו ( 1960)
הוריו , רחל לבית אביטבול ודוד בן הרוש ע"ה

רפאל הרוש ז"ל

בס"ד

נלב"ע ל' סיוון ה'תשפ"א (1933-2021)

נולד בצפרו , בנם הבכור של רבקה לבית בלילטי ואבנר רחמים הרוש ע"ה. אחיהם של שמעון ז"ל, שמואל ז"ל, זוהרה ז"ל, מארי לוי, ימין בינימין, אלי, דינה אזולאי ועמי הרוש יבדל"א.

התחנך בילדותו באם הבנים, בבגרותו למד את מקצוע החייטות בקזבלנקה, מיד עם תום לימודיו חזר לצפרו ופתח עם אחיו שמעון עסק בתחום .

בשנת 1957 נישא בצפרו ליקוט לבית טובלי תיבדל"א, שם הביאו לעולם את בניהם שלמה (מומי) ומאיר (מישל). בשנת 1962 עלה לארץ עם משפחתו המורחבת, בתחילת בקרית אתא שם החל לעבוד במפעל הייצור של הרכב סוסיתא. לאחר זמן לא רב עברו דרומה וקבעו את משכן הקבע שלהם באשדוד, קרוב למשפחת רעייתו. בארץ נולדו לו ולרעייתו בנם אבנר (אבי) ורבקה (ריקי ) .

באשדוד עבד בתחילת ברוגוזין , מפעל שהתמחה בייצור חוטי ניילון לתעשיית התפירה ולאחר כמה שנים חזר לעסוק בתחום הכשרתו המקצועית, פתח עסק עצמאי כחייט והפך לשם דבר באשדוד, התמחה בחליפות גברים וניהל את העסק למעלה מ- 45 שנה עד לפרישתו לגימלאות בשנת 2010 .

רפי ע"ה היה אדם שליו ומאיר פנים, סימן ההיכר שלו היה כבוד ונועם הליכות . בכל אירוע של חברים ומשפחה היה יוצא מגדרו בכדי לשמח את בעלי השמחה.

בשנים האחרונות , בהתאם לגילו , נחלש ובריאותו התרופפה אך הוא נותר צלול עד אשר החזיר נשמתו לבורא.

מקום מנוחתו נקבע בבית העלמין באשדוד

יהיה זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים

אמן

מתוך אלבומי משפחתו :

רפאל ע"ה בצעירותו
בטקס הענקת הדיפלומה בחייטות בקזבלנקה מרוקו
רפאל ז"ל ויקוט תיבדל"א ביום חתונתם במלאח של צפרו 1957
רפאל ז"ל ויקוט תיבדל"א בצעירותם
רפאל ואביו, אבנר רחמים הרוש זכרונם לברכה
אמו ע"ה, רבקה הרוש לבית בלילטי

רפאל אביטל ז"ל

נלב"ע כ"ב ניסן ה'תשפ"א ( 1927-2021 )

בס"ד

נולד בצפרו מרוקו לחנה רובידא לבית זקרי ולמשה אביטבול ע"ה, משפחה בת 7 נפשות, נצר לשושלת רבנים גדולים וקדושים , מנהיגי הקהילה בצפרו. משפחת אביטבול , זיקרי ואלבז שכן מצד אמו הוא הנין של סבא דמשפטים הרה"ג אבא אלבז זצ"ל. מצד אביו בן לשושלת הרב הקדוש רבי שאול ישועה אביטבול זצ"ל. בנוסף, סבו מצד אביו היה ממנהיגי הקהילה, ר' אליהו יעקב אביטבול אשר נקרא בפי רבים גם כאליהו טובאלי זצ"ל .

משפ' אביטבול, משה וחנה רובידה, רפאל ושמואל

אחיו : שמואל, עמוס ואלישע, אחיותיו : רוחמה, שמחה ורבקה ז"ל .

רפאל ע"ה התחנך ראשית בחדר בצפרו, בתיכון אם הבנים משם המשיך לביה"ס להכשרת מורים מגן דוד בקזבלנקה . מגיל 17 שימש בצפרו כמורה לעברית, רכז תרבות והיה פעיל בהכנת גרעיני העלייה לא"י . בספטמבר 48 עלה לארץ ישראל ומיד גויס לצבא.

בשנת התשי"ח ( 1957) נישא בישראל למזל פורטונה, ילידת העיר פאס, בת עמרם שרביט ולאה לבית משפחת סיסו , הביאו לעולם 5 ילדים : עמרם , אליהו יעקב, לאה , משה , הדס אליס .

רפאל אביטל בצעירותו

מיום השחרור מהצבא החל בפעילות ציבורית חברתית ענפה אשר היוותה דוגמא לכל והפכה אותו לדמות מופת. להלן אבני הדרך בחייו של רפאל ע"ה :

  • רכז קבוצות נוער בבן שמן
  • מזכיר מחלקת הרווחה בלוד
  • חבר ודובר מועצת הפועלים בלוד
  • מזכיר מועצת הפועלים באופקים
  • מנהל אגף משאבי אנוש בשדה התעופה לוד
  • חבר הנהלה בעמותה לשיקום האסיר
  • חבר המועצה הדתית בלוד
  • יו"ר ועדת בתי הכנסת
  • פעיל מרכזי בברית יוצאי מרוקו
  • ממייסדי ארגון רוטרי בלוד
  • חבר בועדה לקידום אחווה בין דתית בעיר לוד
  • שירת 30 שנה כראש היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון  
  • הדליק משואה ביום העצמאות כנציג הנגב
  • זכה ב " אות פול האריס" הבינ"ל על פעילותו החברתית בארגון רוטרי
  • ננטע עץ על שמו ביער "פול האריס "
  • זכה באות יקיר העיר לוד
  • הקים וחנך את בית הכנסת ע"ש רבי רפאל משה אלבז בלוד
  • כתב ספר על תולדות חייו ומשפחתו – " למען אחי ורעי " ( בהוצאת קווים אישיים 2009 )
  • חודש לפני פטירתו זכה להכניס ספר תורה מהודר

מיד עם היוודע דבר לכתו, פורסם ע"י מר טל רחמים בפייסבוק דבר גדול שבא ללמד אותנו על דמותו המופתית ועל זכויותיו.

להלן נוסח ההודעה :

"מכתב משנת ה'תשי"א, 1950, שכתב רפי אביטל, לשר המשטרה דאז, בכור שטרית, בפנייה חשובה, מיום י"א במרחשוון התשי"א, בעניין הבא:

בערב חג הסוכות של שנת תשי"א, 1950, ירדו גשמים עזים שגרמו לשיטפון חזק ביותר, שהגיע לעיר צפרו. מאות בתים נהרסו על יושביהם; כתוצאה מהשיטפון, נהרגו כ30-40 איש, והמון יהודים נשארו חסרי רכוש עקב הסחף העז שלקח הכל עמו.

המצב היה מאוד קשה.

רפי מציין במכתבו כי בין המשפחות שנפגעו, הייתה משפחת בן זיכרי, הקרובה אליו, ובכללה מרת שמחה ע"ה, בתו של רבי אבא אלבז זצ"ל.

רפי, שהיה מעולי צפרו, פונה מעומק לבו בפנייה נרגשת, ב'כיליון עיניים', במכתבו לשר המשטרה בכור שטרית, בבקשה לסייע למשפחות של העיר צפרו, ולהעלותם ארצה לחיות כאן בצורה טובה במקום שיישארו בגלות. בעקבות פנייתו של רפי, פנה שר המשטרה לראש הממשלה וליו"ר הסוכנות היהודית בבקשה לסיוע בהעלאת יהודי צפרו לארץ"

לחצו כאן למעבר לפרסום המקורי בפייסבוק

בני משפחתו ומוקירי זכרו העלו אתר הנצחה לזכרו למעבר לאתר לחצו כאן

עמוד הנצחה זה הובא לפרסום ע"י בנו עו"ד עמרם אביטל והמידע נאסף ע"י ד"ר מאיר ניזרי

יהי זכרו ברוך לעד

תמונות נוספת :

רב"ט אפרים אלבז ז"ל

נלב"ע י' תשרי תשל"ד ( 1944-1973)

אפרים, בן זהרה ויצחק ע"ה, נולד בצפרו מרוקו, שנת תש"ד, הוא למד בתלמוד תורה, לאחר שסיים לימודיו, עבד במרוקו שמונה שנים כצורף תכשיטי זהב. אחותו הגדולה ואחיו עלו ראשונים לישראל הוא עלה ארצה עם הוריו ואחותו בשנות השישים. השתקעו בעיר לוד, החל לעבוד כמלטש במלטשת יהלומים ברמלה, עד שגויס לצה"ל אפרים שהיה המפרנס העיקרי במשפחה. אחיו השתתף בייבוש הביצות ונפטר לאחר מחלה שתקפה אותו בזמן הייבוש.

אפרים גויס לצה"ל בתחילת מאי 1969, עבר אימון בסיסי שלב ב' והוצב לשירות מילואים בחיל-הרגלים כרובאי. לאחר שסיים את אימונו הצבאי, עבד תחילה בתעשייה האווירית בלוד, ואחרי-כן חזר למקצוע היהלומים ועבד במלטשות שונות בתל-אביב.

מדי פעם היה נקרא לשירות מילואים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת אפרים במעוז "ליטוף" שעל שפת תעלת סואץ, בקצה הדרומי של האגם המר הקטן. באותו יום, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע אפרים ונהרג. גופתו נותרה בשטח שבידי המצרים והוחזרה ממצרים בתאריך 4.4.1975. תהליך זיהוי גופתו ארך שבועות.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד בתאריך 4.5.1975. השאיר אחריו אם ו-3 אחיות: סולטנה, אריאלה וגילה. בשנת 1971, כשנתיים לפני נפילתו, נפטר אביו ממחלה.

לאחר נופלו הועלה אפרים לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד גדודו: "אפרים לחם בגבורה רבה, גילה מסירות רבה לחבריו, אומץ-לב ותושייה בקרב ופעל תוך חירוף נפש וסיכון עצמי רב, עד לנפילתו. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת".

אמו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת.

יהי זכרו ברוך

אנט שבת לבית טפירו ז"ל

בס"ד

נלב"ע י"ט טבת תשס"ח (1938-2007)

נולדה בצפרו בכ' אדר (ב') ה'תרצ"ח, לרבקה ואברהם טפירו ע"ה אחות למרים זרח ע"ה ואלי טפירו. למדה באם הבנים, אהבה מאוד את לימודי הקודש, הפגינה בכל הזדמנות את בקיאותה ברזיה ופניניה של התורה הקדושה.

אביה נפטר בגיל 37, עקב כך נאלצה בצער להפסיק את לימודיה וכך בנערותה, בגיל 15 קיבלה על עצמה את משימת הסיוע בפרנסת המשפחה, עסקה בהכנת כפתורים לכפתן ובבית הכינה לממכר בקבוקי מאחייה (ערק).

בשנת 1956 שהיא בת 18, עלתה לארץ עם אחיה ואמה, תחילה למעברה בעיר רמלה. בהמשך נישאה לשלמה שבת יבדל"א עמו קבעה את משכנה בעיר אילת, שם הביאו לעולם את הבנים אברהם ויורם. לאחר מכן עברה עם משפחתה  לעיר ראשל"צ כדי להיות קרובה לאימה רבקה ע"ה שבאותם ימים התגוררה בבית דגן, שם הביאה לעולם עוד ילדים, בועז ע"ה , רבקה ( ריקי ) ואילנית.

כך בישראל הקימה בית לתפארת עם חמישה ילדים, סייעה לבעלה בניהול העסק , מפעל של אלומיניום וחומרי בניין. סייעה למשפחות נזקקות, בתה אילנית אפילו סייעה לה בעת טיפלה במשך שנים בילדה עם תסמונת דאון. בכלל, ביתה היה פתוח לילדים נזקקים, מספרת בתה ריקי, עד כדי כך שחשבנו שהם אחינו לכל דבר וענין. זה סיפור חייה המקוצר, כל כולה, סיפור של חסדים ונתינה גדולה. אהובה על הבריות, כך יעידו כל מכריה.

הלכה לעולמה ב- 28/12/2007 , י"ט טבת תשס"ח

יהי זכרה ברוך לעד

 

רבקה טפירו ז"ל
רבקה טפירו ז"ל

אברהם טפירו ז"ל
אברהם טפירו ז"ל

 

 

מרדכי אלבז ז"ל

בס"ד

נלב"ע כ"ו תמוז תשע"ג (1917-2013)

מרדכי אלבז נולד ביום שני, א' תשרי תרע"ח 17.9.1917, במלאח שבעיר ספרו שבמרוקו.

הוריו ע"ה היו עזר וזוהרה אלבז ז"ל, קבורים בבית הקברות בספרו, הביאו לעולם 10 ילדים 4 בנים ו 6 – בנות שמם : אהרון, יצחק, דוד, מרדכי, מסעודה, סטריה, שמחה, דינה, מזלטוב, סטי. מרדכי ע"ה היה הילד התשיעי במשפחה.

המשפחה הייתה מבוססת מאד ועסקה במסחר של דגנים ותבלינים, בילדותו למד בבית הבנים בספרו ובגיל 15 למד מקצוע ועבד בסנדלרות. בתחילה עבד עם סנדלר שעבד במלאח שבספרו ולאחר מכן עבר לעיר מכנס ועבד בסנדלרות עם שמעון כהן ז"ל. בהמשך עבר לעיר פס ושם פתח סנדלרייה בשותפות עם ציון גבאי ז"ל.

לספרו עיר הולדתו חזר בגיל 22 ועסק יחד עם אחיו במסחר של דגנים ותבלינים. בגיל 25 נישא לגרציה לבית מחפודה ז"ל.

 

גרציה אלבז לבית מחפודה ז"ל
גרציה אלבז לבית מחפודה ז"ל

בשנת 1948 ביחד עם רעייתו גרציה ע"ה, נעלו את הבית שבו חיו בספרו לקחו מזוודה קטנה עם מעט בגדים ויחד עם שני ילדים קטנים, עזר היה בן 3 וזוהרה הייתה בת 10 חודשים, החלו את מסע העזיבה ממרוקו אשר באותם ימים נחשב בלתי חוקי.

מסע העלייה לארץ היה קשה בדרך ממרוקו ומשם לצרפת, הפליגו מצרפת באניית דייגים רעועה בשם "אטו מרתו". האנייה עגנה בנמל חיפה בדיוק בערב הכרזת המדינה ה' באייר 1948. כאשר ירדו מהאנייה הוסעו אל מעברת בנימינה שנקראה "שער העלייה" ושם שהו חודש ימים בימים אלה התחוללה מלחמת השחרור. לאחר חודש עברו לעיר רמלה ובה המשפחה גרה 15 שנים..

בשנת 1963 קנה משק במושב יד רמב"ם  מאבא שמול ז"ל לשם עברה המשפחה לגור. מרדכי עבד בכל עבודה שניתן היה להתפרנס ממנה בכבוד, בסלילת כבישים, בעבודות בניין, לוחם בצבא, ולבסוף עבד בעיריית רמלה וכנהג משאית למשך 25 שנה.

במושב גידל עופות לשיווק ביצים וגידולי שדה, והיה חבר בוועד מושב יד רמב"ם.

שמות ילדיו : עזר, זוהרה ז"ל, סטריה וענונו, דינה גורין, שמעון, מאיר ושמחה פלג.

מרדכי אלבז ז"ל נפטר בתאריך כו' תמוז תשע"ג.

יהי זכרו ברוך. ת. נ. צ. ב. ה

כתבה הבת שמחה פלג לבית משפחת אלבז

 

גרציה אלבז לבית מחפודה ז"ל

בס"ד

נלב"ע ד' בטבת תשע"ה (1929-2015)

גרציה אלבז נולדה ביום שלישי, ד שבט ה'תרפ"ט 15.1.1929, במלאח שבעיר ספרו שבמרוקו, להורים שמעון מחפודה ע"ה ולזוהרה לבית משפחת מאיר סודרי ז"ל. בת למשפחה מרובת ילדים , 4 אחים ו- 4 אחיות. שמם הוא : עמרם, גרציה, מרדכי, רחל, שלום, מרסל, שמואל וסולה.

אביה שמעון נפטר כשהיא בת 13 ואימה זהרה נותרה עם 8 ילדים קטנים ונטל כלכלתם הוטל על כתפיה.  כדי לפרנסם היא עסקה בהכנת משקאות חריפים ותפירת שטיחים.

גרציה ע"ה לא הלכה לבית הספר ועזרה לאימא שלה לגדל את האחים הקטנים, בגיל 12.5 השיאו אותה למרדכי לבית משפחת אלבז. בגיל 17 גרציה ע"ה ילדה את הבן הבכור עזר ולאחר כשנתיים ילדה את הבת זהרה.

בגיל 19, שנת 1948 ביחד עם מרדכי נעלו את הבית שבו חיו בספרו לקחו מזוודה קטנה עם מעט בגדים ויחד עם שני ילדים קטנים עזר היה בין 3 וזוהרה הייתה בת 10 חודשים. כך הם החלו את מסע העזיבה ממרוקו בצורה בלתי חוקית.

מסע העליה לארץ היה קשה בדרך ממרוקו ומשם לצרפת, הפליגו מצרפת באניית דייגים רעועה בשם "אטו מרתו". האנייה עגנה בנמל חיפה בדיוק בערב הכרזת המדינה ה' באייר 1948. כאשר ירדו מהאנייה הוסעו אל מעברת בנימינה שנקראה "שער העלייה" ושם שהו חודש ימים בימים אלה התחוללה מלחמת השחרור. לאחר חודש עברו לעיר רמלה ובה המשפחה גרה 15 שנים.

 

מרדכי אלבז ז"ל
מרדכי אלבז ז"ל

בשנת 1963 מרדכי בעלה ע"ה קנה משק במושב יד רמב"ם  מאבא שמול ז"ל לשם עברה המשפחה לגור. גרציה עסקה בטיפול בילדים ובטיפוח הבית. המטעמים שהכינה היו טעימים מאד, דאגה לכולם, הייתה אישה טובת לב ונעימה מאד, חברותית, אהבה לעזור לכל אדם, אירחה ברוחב לב כל אדם שנכנס לבית. עזרה מאד במשק בגידול העופות.

שמות ילדיה : עזר, זוהרה מאיוסט (ז"ל), סטריה וענונו, דינה גורין, שמעון, מאיר ושמחה פלג

גרציה אלבז ז"ל נפטרה ביום חמישי  ד' בטבת תשע"ה

יהי זכרה ברוך. ת. נ. צ. ב. ה

כתבה הבת שמחה פלג לבית משפחת אלבז

הרב שמואל בן הרוש זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ בכ' שבט תשס"א ( 1905-2001 )

נולד במרוקו בעיר צפרו בשנת תרס"ה לאביו רבי שלום זצ"ל ולאמו זוהרה בת רחמה לבית איטאח ע"ה, אשר נודעה בייחוס משפחתי עד לרבנו תם. למד בתלמוד תורה "אם הבנים" , בגיל בר מצווה כבר למד בישיבת "עץ חיים" אצל הרבנים ע"ה: משה אזוגי, משה אדרעי, רבי דוד עטר אצלו גם הוסמך לשחיטה וכן אצל הגאון ישמ"ח עובדיה זצ"ל, אשר במרוצת הזמן צירף אותו לבי"ד לגיטין עם הרב אזולאי. הרב בן הרוש גם לימד בת"ת "אם הבנים" והעמיד תלמידים הרבה.

נישא לרבנית רבקה לבית כלפון , בת מסעודה לבית פרץ , עימה הביאו לעולם תשעה ילדים ע"פ הסדר הבא : אליהו בן הרוש ז"ל, יעקב בן הרוש ז"ל, שושנה בן הרוש ז"ל, מרגלית אוחנה ז"ל, שלום בן הרוש שיחיה, אלישע בן הרוש שיחיה, עליה דוק שתחיה, יהודה בן הרוש שיחיה וברכה דיין שתחיה.

בהיותו בן 44 עזב את מרוקו ולאחר תלאות וסיכונים הגיע לארץ עם משפחתו ביום העצמאות תש"ח. בשנת תשי"א נבחן ע"י הרבנים אירירה וטולדנו, גרינברג ובורשטיין, באותו הזמן קיבל על עצמו להיות רועה רוחני בכפר שלם (בתל אביב). משנת 1951 נתקבל כרב במועצה הדתית לת"א ובמשך שנים רבות כיהן כרב במחלקת נישואין.

הרב שמואל בן הרוש ע"ה בקבלת פנים לנשיא המדינה זלמן שזר
הרב שמואל בן הרוש ע"ה בקבלת פנים לנשיא המדינה זלמן שזר

אבני דרך בפעילותו הציבורית:

10.1956נבחר כחבר המועצה של ארגון עובדי המועצות הדתיות.
25.12.1956התמנה כמרצה במושבים הדתיים – נוגה, זרחיה, נועם ועוד.
27.03.1957נבחר כסגן למרכז התנועה בתל אביב.
30.03.1957נבחר לחבר ועדת משפטים ובירורים בתל-אביב.
05.04.1959נבחר כחבר ארגון הרבנים ותפקידים במחוז תל-אביב
08.08.1964נבחר לנשיא המועצה המצומצמת של המפד"ל
27.05.1968מונה ע"י השופט שילה לאפוטרופוס ליתומים.
07.06.1968הוזמן להכתרת הרבנים הראשיים בתל-אביב, הרב גורן והרב עובדיה.
15.09.1969הוכתר בספר הזהב ע"י המשפחה.
04.04.1970נבחר למרכז שיעורי תורה בתל-אביב.
10.05.1972מתוך שמונים רבנים נבחר לבחור ברבנים הראשיים עם הרב פרנקל והרב ארליך.
1973תרם ספר תורה לישיבת "שם משמואל" ברמלה בה נתן שיעורי תורה.
1987זכה בפרס לספרות תורנית הלכתית לשנת התשמ"ז מטעם המועצה הדתית לתל-אביב יפו.

בצד פעילות ציבורית ענפה מצא מקום וזמן גם לפעילות רוחנית בקרב בני הקהילה במקום מגוריו ומחוצה לו. במשך שנים רבות קיים אחת לשבוע שיעורי תורה במושב "יד-רמב"ם" ליד רמלה וכן שיעורי תורה בבית הכנסת המקומי בכפר שלם.

רבי שמואל בן הרוש עם הרה"ג יוסף משאש זצוק"ל
רבי שמואל בן הרוש ע"ה עם הרה"ג יוסף משאש זצוק"ל

הוא לא הסתפק בתורה שבעל פה אלא הקדיש ימים ולילות לכתיבת ספרים העוסקים בחידושי הלכה ופרשנות, הגות ופילוסופיה, להלן פירוט:

  
1. "שם משמואל"יצא לאור בשנת 1968, עוסק בהלכות חג ומועד.
2. "ילקוט שמואל"יצא לאור בשנת 1975, חידושים על כמה מפסוקי התנך, ש"ס, פרקי אבות ומדרשי חז"ל.
3. "התלמוד בתנ"ך"יצא לאור בשנת 1977, בו קיצור מדרשי חז"ל על פסוקי התנ"ך, הלכות דרך ארץ במוסר המידות.
4. "התלמוד בתנך- חלק
שני"
יצא לאור בשנת 1978, מהווה המשך לחלק הראשון.
5. "תומר דבורה"יצא לאור בשנת 1984, עוסק בפירוש למאמרי חז"ל, ש"ס ומדרשים.
6. "אוהלי רבקה"יצא לאור בשנת 1990, הוקדש לזכרה של הרבנית רבקה בן הרוש ז"ל – חלק א' אימרות, חלק ב' פתח שער לקבלה.
7. "חסד ואמת"יצא לאור עוד במרוקו בשנת 1938, ובשנת 1999 בהוצאה חדשה הושלמה בירושלים. עוסק בהנהגות והלכות משעת גסיסת האדם ועד עבור זמן האבלות.
8. "סדר היום ושיר מזמור"שירה והלל
   

חלק מהנמקות הוועדה לספר "תומר דבורה":
הרב בן הרוש, הוא – ת"ח, מרביץ תורה ברבים ומוסר שיעורי תורה בבתי כנסת.
כמו כן חיבר שורה ארוכה של ספרים והאחרון ביניהם "תומר דבורה" שעליו החליטה הוועדה של המועצה הדתית לתל אביב להנהיג לו את הפרס- חתן הפרס לספרות תורנית-הלכתית לשנת התשמ"ז.

המחבר היקר בספרו "תומר דבורה" עונה לשואלים בכל מקצועות התורה ולשם הסקת הלכה למעשה אינו מדלג על נושאי הכלים של גדולי אשכנז ולא פעם מצוטט את ה"באר-היטב" שממצא את כל הדעות בשולחן ערוך.
מהשאלות הספציפיות שמפנים אל המחבר אפשר לאפיין את דבקות העדה בקיום במצוות ואהבתם ללמוד תורה מתוך הבנה ברורה, ותשובותיו הקולעות הן לפיכך נכסי צאן ברזל לשוחרי התורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
ספרי המחבר זכו להערצה רבה ובמיוחד ספרו האחרון החביב, כפי שמציין רבא הראשי לבירתנו ירושלים עיר הקודם מרן הגר"ש משאש שליט"א "כל הרואה ישתאה מעבודתו הפורייה של הרב המחבר אשר הקדיש ימים על שנים, לא פסיק גרסא מפומיה. ובה בא על שכרו הטוב שכר מצווה מצווה וספר גורר ספר, חיבה יתרה נודעת לספר הזה שהוא מלא וגדוש חוכמה ודעת בכל המקצועות.
אנו מאחלים למחבר היקר שעוד רבות בשנים ימשיך לשאת בעול התורה, לימודה והפצתה לרבים לכבוד שמים, העם והארץ.

רבי שמואל בן הרוש מעניק את ספרו לרב אברהם חמו זצ"ל תלמידו המובהק של הבבא סאלי זצוק"ל במעמד הכנסת ספר תורה
רבי שמואל בן הרוש בעת קבלת פרס המועצה הדתית על ספרו
רבי שמואל בן הרוש בעת קבלת פרס המועצה הדתית על ספרו "תומר דבורה"

קינה שנכתבה ע"י רבי שמואל בן הרוש, עת פטירת רעייתו, הרבנית רבקה זצ"ל אשר הוקראה ביום השבעה.

קִינָה מַבְּעֵי לְיָהּ?


אוֹי לִי אִמִּי כִּי יִלַּדְתַּנִי
נֵרִי דָּעַךְ כָּבֶה וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ
נָזְלוּ עֵינֵי דְּמָעוֹת עֵת זוֹכְרֵי יָפְיֵךְ וּמִלְּבוּשְׁךָ
יְדֵי רָעֲדוּ רַגְלִי לֹא צָעֲדוּ לְרַעְיָה נֶאֱמָנָה
יָמַיִךְ עָבְרוּ בְּיִרְאָה רָמָה וְגַם בִּקְדֻשָּׁה וַחֲנִינָה
שִׁמְשִׁי וְאוּרִי שֶׁקַע בְּשִׁפּוּלֵי הָהָר
שֶׁמָּעַךְ הָלַךְ לְמֵרָחוֹק בְּאֵר מַיִם חַיִּים זִיו הַזֹּהַר
מַר אֶבְכֶּה לִילִי וְיוֹמִי מֵאֵין הֲפוּגוֹת כִּימֵי הַנָּהָר
מַר לִי מְאֹד יָגוֹן לַחְמִי אֲנָחָה מִיְּמֵי וְאֵין צֹהַר
מָרוֹר לַחֲכִי עֵת הִסְתַּלַּקְתָּ יְחִידָה וְאֵין עוֹזֵר
מִצְעָרֵךְ אָז צַעֲקַת בַּעֲלֵי בְּנֵי וְאֵין מוֹשִׁיעַ חוֹזֵר
וּבְזוֹכְרֵי מִיְּדוֹתַיִךְ וּצְדָקָה לַזּוּלַת קְרָב
אֲהָהּ עֲלֵי בְּהִסְתַּלְּקוּתְךָ בֵּיתִי שְׁמָם וְחֶרֶב
אֵלֶּה אַזְכָּרָה תָּמִיד כָּל שִׂמְחָה שְׁמוֹנָה יָמִים
רִבְקָה הִשְׁאִירָה חָלָל רֵיק וּמָלֵא יְגוּנִים וְאֵימִים
לְהֵעָדֶרְךָ מִקְּרוֹבִים וּשְׁכִינוֹת רִבְקָה הַהֲגוּנָה
לְהַלֵּל לְשֶׁבַח מַעֲשַׂיִךְ בְּשֵׂכֶל וּתְבוּנָה
בְּכִיָּה וּנְהִי לְעִתּוֹת קְרוֹבוֹת
בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה הַלֶּכֶת חֶמְדַּת לְבָבוֹת
נֶזֶם זָהָב אִבַּדְתִּי גַּם יַהֲלוֹם
נֶעֱלַם מִמֶּנִּי כִּי מֵתָה רַעְיָה וְזֶה כַּחֲלוֹם
הַשְּׂמָחוֹת בָּטְלוּ נִגְנְזוּ וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ
הָהּ לְשִׁבְרֵי לַאֲבֵדַת אִם יִקְרֶה לָנוּ
רוּחַ נְדִיבָה אִם הַבָּנִים נָסְעָה לִמְנוּחוֹת
רַבַּת הַמַּעֲלוֹת הִסְתַּלְּקָה וְעָזְבָה אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת
וָשָׁם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת תִּתְפַּלְּלִי עָלֵינוּ
וְהָאֵל הַטּוֹב יְנַחֲמֶנּוּ עַל אֲבֵדָתֵנוּ
שִׁמְךָ וְזִכְרְךָ לֹא יִשְׁכַּח מִמִּשְׁפְּחוֹתֵינוּ
שְׁנַת הַגְּאֻלָּה וּתְחִיַּת הַמֵּתִים תָּשׁוּבִי אֵלֵינוּ


מפעל חייו המבורך והמגוון כלל גם הקמת בית כנסת מפואר בכפר שלם עם חמישה ספרי תורה שהם רכוש המשפחה. בית הכנסת הוסב על שמו ביום השנה לפטירתו.
בביתו הייתה ספרייה מרשימה הן באיכות ספריה והן בכמותה. רוב הספרים נתרמו לישיבת "כרם ביבנה" ועוד 140 ספרים לישיבת "נתיב מאיר".

נפטר בכ' שבט תשס"א, השאיר אחריו מאות מחסידיו שממשיכים את דרכו ומוקירים את זכרו.

יהי זכרו ברוך לעד וזכותו תגן על כל עם ישראל


שורשי משפחתו

סיפור שורשי המשפחה, המובאים כאן לפרסום נאספו מתוך כתביו של אליהו בן הרוש ז"ל, בנו של הרה"ג שמואל זצ"ל, המתייחסים לשבעה דורות קודמים והמפרטים ככל שניתן רק שלושה דורות, עד לרב שמואל.


הרה"ג אליהו בן הרוש זצ"ל

הרב אליהו בן הרוש נולד בעיר ספרו בשנת 1819 לאביו אברהם בן מכלוף, בן מסעוד, בן יומטוב.

במשך השנים נולדו לו ארבע בנות ובן "ידוע כאוהב שלום ורודף שלום, ובמתק שפתיו היה משים כל מעקשים למישור. מטבעו ומזגו הטוב היה בורח מן השררה ומן הכבוד. נחבא אל הכלים והיה שונא את הרבנות".

פרנסתו הייתה דחוקה ומצומצמת וקיים את התורה מעוני ובכל זאת היה מקרב את קרוביו העניים והיו מאוכלי שולחנו ומשיאן סמוך לפרקן, היה אחד מהחברה קדישא, חברת הרוחצים, היה נזהר מלאכול פירות וירקות שיש בהם חשש לתולעים. חמאה לא היה אוכל אלא אם יהודי נכח בעשייה, גם בסעודת מצווה אכל זרעונים קלויים בלבד.

את עיתותיו הקדיש ללימודי תורה, גם בלילה לא נתן תנומה לעפעפיו, מרוב שקידתו על לימוד לאור הנר, היו עיניו טרוטות ואדומות.

הרה"ג רבי דוד עובדיה זצ"ל, בספרו קהילת צפרו כותב "רבי אליהו ורבי רפאל משה אלבז היה להם קשר בחד"ת ראה ברכת אליהו בביאור מאמרי רז"ל, ולפעמים היה כותב חד"ת ושולח למיודעו לקיים בזה מצוות משלוח מנות ברכת אליהו קי"ט". וממשיך הרה"ג רבי דוד עובדיה ומתאר "נמצאים ממנו איזה פס"ד ונדפסו בסוף הספר ברכת אליהו מלבד מה שחתם בפס"ד בספר הלכה למשה לרבי רפאל משה אלבז בח' אה"ע סי כ"ז ובחו"מ סי' כ"ג. ולפלא היה בעיני חכמי דורו שלא נודע להם מכל זה רק אחרי פטירתו. וזה היה מופת חותך על ענותנותו והצניע לכת עם אלוהיו וכדרכו בקודש להסתיר מעשיו ועבודתו הקדושה". ויש עוד תיאורים על מעשיו ופועלו.

כתב חיבורים שונים, האחד "ברכת אליהו", עניינו בפירושים על התורה, כתב פירוש על ההגדה של פסח, בשם "כוס אליהו".

ר' אליהו הלך לעולמו בשנת 1882.


יוסף בן הרוש ז"ל

מן המעט שידוע על האיש.

נשא לאישה את רחמה ממשפחת צרפתי, משפחה שעל פי ייחוסה מגיעה עד רבנו תם. מנישואין אלה נולדו ארבעה ילדים: יהודה ששימש בתפקיד נגיד העיר, משה, רבקה, איסו ושלום. יוסף ז"ל – עסק ברוכלות בעוברו בין כפרים ערביים. שם מכר את סחורתו. באחד הימים נרצח בדרכו לאחד הכפרים ע"י שודדים ששדדו את החמור ואת הסחורה.

השאיר אחריו שלושה בנים ובת. הגדול בגיל שש. אלמנה צעירה לא השלימה עם מצבה העגום, על-פי הצעתו של אחד מקרוביה נסעה לעיר פאס כדי לפנות אל המלך ביום שישי בדרכו לתפילה ואכן זאת עשתה ביודעה כי לא יינתן לה להתקרב למלך ולשוחח עימו, קשרה ילדיה בכבלים ושמה אותם על הארץ. קרוב במשפחה הניף סכין כאילו עומד להקריבם ולשחוט אותם בפני המלך.

באותה עת התקדמה האלמנה לעבר כרכרת המלך. שומרי הראש התנפלו עליה, אך המלך הורה לתת לה לגשת אליו ולספר לו על בעיותיה וכן כי לא יתנו לאיש לפגוע בילדים. האלמנה סיפרה על אסונה וכי ילדיה נותרו ללא פרנסה ומבקשת לגלות את הרוצח.

המלך הודיע כי הוא יחקור בדבר ואכן שלח שליח למשה לכפר לאמור: כי עליו לגלות מי הרוצח, ואם לאו יוטל עליו קנס כספי בסך 500 ריאל. מושל העיר חקר ודרש וכאשר לא הצליח לגלות את הרוצחים הטיל על אנשי הכפר לאסוף את סכום הכסף כדי למוסרו לאלמנה כפיצוי על רצח בעלה.

המושל הגיע בכבודו לביתה של האלמנה, מסר לה סך של 250 ריאל ואמר לה כי זה מה שאנשי הכפר אספו, וכי עליה לקבל סכום זה מחוסר ברירה עקב ענייה וצרותיה הסכימה.

המושל החתימה על כך כי קיבלה את כל המגיע לה ושלח את האישור למלך.

האלמנה עבדה ופרנסה את ילדיה, גידלה אותם, הביאה אותם לחופשה ולקידושין ומתה בשיבה טובה.


שלום בן הרוש ז"ל

שלום נולד בשנת 1870 לאביו יוסף בן הרוש ז"ל ואמו רוחמה לבית צרפתי.

לשלום היו שני אחים ואחות אחת. איש ירא שמיים היה, איש תם וישר, שומר תורה כהלכתה, בעל מלאכה שהתפרנס מסנדלרות וחי בדוחק. להגדלת הכנסתו עמל במלאכה נוספת – מכירת סופגניות מטוגנות בשמן אותן מכר במעין כוך 2X2.
מלאכה זו דרשה ממנו זמן רב להכנת הבצק בערב כדי שיחמיץ עד הבוקר ועם שחר יצא לעמל יומו.


לשלום ז"ל נולדו מאשתו זוהרה שבעה ילדים, הבכור מנחם מת בגיל 27, יוסף, הרב שמואל, סטרייה, חיים, מרים ואסתר. האישה זוהרה ז"ל נפטרה מצער על עזיבתו את הבית של בנה הבכור שהתגייס לליגיון הזרים. לאחר זמן נסע שלום לאישה את מסעודה לבית פרץ, אלמנה צעירה, אם לילדה בשם רבקה חלפון, שעתידה להינשא לבנו שמואל. האלמנה הצעירה טיפלה בשבעת הילדים במסירות ואהבה, ואף ילדה לו בת – איטו (קיצור למזל טוב), אף גם היא נפטרה ממחלה בגיל צעיר, האדם הקרוב הראשון שנפטר בילדותי, וחשף לפתע בפני את עולם המוות האכזרי.
את אשתו השלישית, מרים נשא בשנות ה – 40, ילדה לו שלושה ילדים: פאני, שושנה ושלום.


בסך הכל נולדו לו אחד עשר ילדים. פרט לבכור שכאמור נרצח, כל בניו בארץ.
שלום נפטר בשנת 1947 בגיל 77 בהיותנו בדרך ארצה, יש אומרים כי יציאת בנו שמואל לארץ החישה את מותו.


תמונות נוספות :

הרב שמואל ע"ה כמלמד האם הבנים צפרו 1947
הרב שמואל ע"ה עם תלמידיו – אם הבנים צפרו 1947
הרב שמואל ע"ה 1984 עם פנחס שיינמן ז"ל , סגן יו"ר הכנסת
הרב שמואל ע"ה בשנת 1984 עם פנחס שיינמן ז"ל , סגן יו"ר הכנסת
הרב שמואל ע"ה עם מר שמעון פרס ז"ל , שר הביטחון , ראש הממשלה ונשיא המדינה
הרב שמואל ע"ה עם מר שמעון פרס ז"ל , שר הביטחון , ראש הממשלה ונשיא המדינה
הרב שמואל ע"ה עם משלחת הפלאשים במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל
הרב שמואל ע"ה עם משלחת הפלאשים במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל , 1979 – מרכז רוחני ע"ש שאולי באשדוד
הרב שמואל ע"ה 1970 - מרכז רוחני ע"ש שאולי באשדוד במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל , רבנים נוספים ואישי ציבור
הרב שמואל ע"ה 1970 – מרכז רוחני ע"ש שאולי באשדוד במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל , רבנים נוספים ואישי ציבור
הרב שמואל ע"ה 1970 בחתונה בת"א , עם אישים חשובים
הרב שמואל ע"ה 1970 בחתונה בת"א , עם אישים חשובים
רבי שמואל בן הרוש בעת קבלת פרס המועצה הדתית על ספרו "תומר דבורה" במעמד שר הדתות זבולון המר ז"ל
הרב שמואל ע"ה בשנת 1990 לערך עם הרב הראשי לישראל ישראל מאיר לאו שליט"א

רבי שלום זיקרי זצ"ל

בס"ד

התבש"מ בח' בניסן התשע"ד ( 1923-2014 )

דמות המופת, ר' שלום נולד בספרו בשנת תרפ"ג להוריו, ר' יוסף זיקרי ז"ל מצאצאי רבנים וגדולי תורה, ולאמו שמחה אלבז ז"ל בתו של הרה"ג אבא אלבז זצ"ל, הרב האחרון בספרו למשפחת אלבז המעוטרת ברבנים גדולים ויידועי שם, המפורסם שבהם הלו הוא הרמ"א רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל.

ר' שלום למד אצל רבני הדור בישיבת פורת יוסף ולאחר מכן לימד כמורה מן המניין בבית הספר "אם הבנים" בעיר ספרו. אחד מתלמידיו משה סיסו ז"ל סיפר כי זכור לו שר' שלום היה אהוב על כל תלמידיו וחבריו לעבודה בבית הספר והיה מאיר פנים לכל אדם ומכבדו. ר' שלום היה פייטן בחסד ואהב לפייט בעיקר פיוטים של הרמ"א ובכל אירוע משפחתי היה נענה במהירות לבקשת האורחים לשיר משיריו של הרמ"א ומנעים בקולו להנאת השומעים.

רבי שלום זיקרי זצ"ל
רבי שלום זיקרי זצ"ל

לפני עלייתו ארצה, התחתן עם זוהרה אלבז אשר נולדה בשנת 1930 והייתה ממשפחת רבנים גדולה מצד אביה (אלבז) אך גם מצד אימה – משפחת ממן. סבה של זוהרה, ר' חיים ממן זצ"ל היה מעשירי העיר ספרו. אדם עניו ומכובד אשר דואג רבות לעניים מרכושו הרב. ר' משה טובלי זצ"ל סיפר כי הוא היה מתלמידיו של ר' חיים בלימוד משניות עם פירוש ברטנורא בכל מוצאי שבת לאנשי העיר המשכילים.

ר' שלום ורעייתו זוהרה היו חשוכי בנים והחליטו לתרום מכוחם ומהונם לזיכוי הרבים ולתועלת הציבור בבחינת ההמשכיות של הזוג לדורות הבאים. כשעלה ר' שלום לא"י עבד כמשגיח כשרות ברבנות המקומית באשדוד עד לגמלאות ובמשך השנים שימש כחזן ופייטן בבית כנסת באזור מגוריו ברובע ג' שבעיר, שם היה מנעים מקולו הערב לציבור המתפללים. כמו כן היה מעביר שיעורי תורה בין מנחה לערבית לציבור גדול בבית הכנסת שהיה מקשיב בצמא לדבריו החכמים ומאירי העיניים.

כאשר היה חוזר מבית הכנסת הייתה רעייתו זוהרה הצדקת ע"ה מבקשת ממנו לחזור בפניה על כל דברי התורה שאמר בבית הכנסת על מנת שתוכל גם ללמוד תורה ולזכות במצווה זו.

 

הצדקת זוהרה זקרי לבית אלבז ז"ל

מקצת ממעשיהם הטובים וזיכויי הרבים העצומים של ר' שלום וזוהרה זצ"ל :

  • 2 ספרי תורה אשר נכתבו במימונם של הזוג נמצאים כיום בהיכל הקודש בכולל "זוהר השלום" בעיר אשדוד.
  • הקמת גמ"ח בשם "מנחת משה" אשר מימן הלוואות לאברכים ללא ריבית.
  • תרמו מהונם על מנת לממן את הוצאת ספרו ההלכתי החשוב של הרמ"א, אותו העריץ ר' שלום, "הלכה למשה" – במבוא לספר נכתבו ע"י הרה"ג משה עאמר שליט"א שבחים רבים על ר' שלום וזוהרה תוך הזכרת זכות אבותיהם הצדיקים. וכן תרמו עוד להוצאת ספרים נוספים של חשובי הרבנים במרוקו.
  • ר' שלום וזוהרה ז"ל תרמו גם כן מהונם לייסוד כולל אברכים "זוהר השלום" – שילוב של שמותיהם של הזוג – אשר בתחילה פעל מבית פרטי ובהמשך התרחב לבניין ראוי ברובע ג' בעיר אשדוד אשר אותו הקימו מכספם ומהונם ובהשתתפות ציבור המתפללים.
  • הם אימצו 3 ילדים , 2 בנות ובן , דאגו לכל מחסורם עד שהגיעו לבגרות ועצמאות
  • תרמו הון גדול לזיכוי הרבים , 200 אש"ח , לבניית מקווה טהרה בשיכון קהילת פיטסבורג

תרומת רבי שלום וזוהרה זקרי
תיעוד מסמך על תרומת רבי שלום וזוהרה זקרי זצ"ל לבניית מקווה טהרה בשיכון קהילת פיטסבורג

כולל "זוהר השלום" פועל ומתפקד עד ליום זה ובו לומדים תורה 40 אברכים יראי שמיים בהובלתו של ראש הכולל הרב הדיין יובל אברהמי שליט"א ומנוהל בשיתוף עם ר' אהרון הכהן בכישרון גדול. בנוסף ללימוד התורה מתקיימים בכולל גם מסלולי לימוד לדיינות ורבנות וכן פעילות חסד לטובת תושבי האזור. בכולל מונצחים הזוג ר' שלום וזוהרה זצ"ל בכל מיני אופנים ברחבי המבנה.

אברכי הכולל מכירים ומוקירים את טובתו של ר' שלום וזוהרה זצ"ל ועולים לבית העלמין כל שנה ביום אזכרתם של כל אחד מבני הזוג על מנת לומר קדיש ודברי תורה לעילוי נשמתם. באחת האזכרות הפתיע הרב יובל אברהמי שליט"א ראש הכולל את השומעים ונתן דברי תורה שנכתבו ע"י ר' שלום ז"ל. הרב אברהמי סיפר, שכאשר העבירו ספרים מביתו של ר' שלום זצ"ל אל הכולל לאחר פטירתו, מצאו דפים עליהם נכתבו דברי תורה בכתב ידו של ר' שלום ובו הוא מפרש את הפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" לעניין יום כיפור והימים הנוראים – שבימים אלה יש לעשות חשבון נפש על חינוך הילדים ולעמול קשה על חינוכם כדי שאח"כ יתקיים הפסוק ה"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" ובסופו של דבר לאחר העמל הקשה על חינוך הילדים על אף כל הקשיים יצאו תלמידי חכמים שומרי תורה ומצוות. חידוש זה נאמר ע"י ר' שלום ז"ל על אף שלא היו לא ילדים.

ר' שלום נפטר בח' בניסן תשע"ד ורעייתו זוהרה נפטרה בתאריך יז' באייר תשנ"ח.

יהי זכרם ברוך לעד וזכותם תגן עלינו אמן.

תודות :

נכתב על ידי רבי רפאל אבוטבול היו'

הובא לפרסום ע"י רונן אבוטבול היו'

תמונות מאת אהרון כהן ושי אזולאי היו'

 

 

 

 

ר' משה סיסו זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ כז' בכסלו התשפ"א ( 2020-1939)

ביום הדלקת נר שלישי של חג החנוכה כז' כסלו תשפ"א, נשברה רוחנו בפתע בשל השמועה לא טובה שבאה לאוזנינו, על פטירתו של גברא רבה מאוד שהיה מאיר פנים לכל אדם בצניעות וענוה מיוחדת, הלא הוא ר' משה סיסו זכר צדיק לברכה.

ר' משה סיסו נולד בעיר צפרו במרוקו לפני 81 שנה לאביו רבי ציון סיסו זצ"ל מרבני
תלמוד תורה "אם הבנים" בצפרו מרוקו, שהיה אחד מדמויות ההוד של המלמדים בתלמוד
תורה, ולאמו מרת ביודה סיסו ע"ה.

סבו מצד אביו הוא רבי יהודה סיסו זצ"ל וסבו מצד אמו הוא רבי מכלוף אליהו הלוי זצ"ל, ראש חברת אליהו הנביא בעיר צפרו מרוקו, שהפתגם שנאמר עליו שהוא ליווה את האדם מיום לידתו עד יום פטירתו בכל מעשה החסד החל מהברית מילה ובהמשך בבר מצוה ובהמשך בחתונתו ולהבדיל בפטירתו וכל זה נעשה ללא תמורה כלל וכלל ובשנה זו תשפ"א בי"ט כסלו מלאו 70 שנה לפטירתו.

בבית גדול זה גדל ר' משה סיסו ע"ה וממנו הוא ינק את מידותיו הנעלות שהיו חלק
מאישיותו הגדולה, הוא היה ראש וראשון לכל דבר שיכול לעשות טוב לשני, רק טוב
וחסד הוא רדף לעשות כל חייו למען האחר.

ר' משה סיסו זצ"ל
ר' משה סיסו זצ"ל כותב אות בספר תורה

בממונו – שהיה עוזר ומסייע לכל נצרך, ואף כששימש כיועץ חינוכי בבית הספר סייע להורים נזקקים, היה מוותר להם על תשלומים כשהוא דואג לעניין זה.
בגופו – בלימוד עם מאות ילדים לבר מצוה לשם שמים וללא תמורה, בתפילותיו, שהיה
להם חן מיוחד ונדיר מאוד, והיה בקיא בכל רזי ניגוני התפילה. בהארת פנים – לכל
אדם ואדם, בפרגון ומחמאה מילה טובה כדי לרומם את האחר, השתתפותו בכל שמחה של
הזולת ולהבדיל בימי צער ושכול.

ר' משה ע"ה היה סמל ודוגמא לאהבת הזולת, שמו היה נישא בפי כל למודל הערצה וגאווה, כל אחד
הרגיש שהוא האדם הקרוב אליו ביותר.

השאיר את רעייתו פאני ובניו יצחק, ציון, דורין, כלתו, אחיו, אחיותיו ונכדיו יבלחט"א

יהי רצון שנזכה ללמוד מדרכיו ונזכה לתחיית המתים, אמן
מי ייתן לנו תמורתו ,

יהי זכרו ברוך לעד

הביא לפרסום : הרב יגאל נחמני היו'

רינה שרביט לבית לוטטי ז"ל

בס"ד

נלב"ע כ"ט טבת תשע"ח (1942-2017)

נולדה בעיר ספרו בשנת תש"ב בת ליצחק לוטטי ולאסתר לבית (לוי), אחות לעליזה, יוסף, אליהו, מכלוף, פאני, מתתיהו ומשה.

את שנות נעוריה בילתה בעיר צפרו, שם בלטה בחריצותה הרבה ובבקיאותה בהלכות ובדינים אותם שיננה במסגרת לימודיה בישיבה לבנות שבעיר. היא היתה קרובה מאוד לאימה שחינכה אותה על ערכי דת ישראל ומוסר יהודי, הטמיעה בה ערכי אהבת אדם, כיבוד הזולת ועזרה לנזקקים.

בשנת 1955 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל והתיישבה במושב "יד רמב"ם", שם השקיעה את כל מרצה בסיוע להוריה ובטיפול באחיה הקטנים.

בשנת 1962 נישאה לדוד שרביט, (בנם של בנימין ועישה שרביט) ועברה לגור עימו בעיר רמלה, בהמשך נולדו ארבעת ילדיהם, בנימין (בני) ז"ל, יהודה, איריס ואתי. היתה רעיה מסורה ואם למופת, השקיעה את כל מאודה בחינוך ילדיה ולאחר שבגרו החלה לעבוד בעיריית רמלה כסייעת לגננת.

בשנת 1997 שכלה את בנה בכורה בנימין (בני) שנפטר בטרם עת לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. שנות האבל וצער השכול נתנו בה את אותותיהם ובריאותה הלכה והתדרדרה.

חרף מצבה הבריאותי והיגון על מות בנה, המשיכה כל השנים לתמוך בילדיה ולטפח את נכדיה, הקפידה להמשיך ולסעוד במסירות רבה את בעלה החולה במשך שנים רבות וטיפלה בו בביתם עד יום מותו. אולם כשנה לאחר פטירת בעלה, כלו כוחותיה והיא התמוטטה ואושפזה לתקופה ממושכת בבית החולים אסף הרופא.

היא נפטרה בטרם עת, ביום שבת כ"ט טבת תשע"ח (17/12/2017) ונקברה עוד באותו היום (מוצ"ש) בבית העלמין שברמלה.

במהלך כל חייה היתה דמות מקובלת ואהובה על כל מכריה ובני משפחתה, אישיותה המיוחדת הקרינה תמיד ענווה ושקט נפשי, נועם הליכותיה ורוחב ליבה היו לשם דבר והיא נהגה לתרום ביד נדיבה ואף עסקה במתן בסתר.

היא תיזכר לעד כדמות רבת חסד, אצילת נפש, אוהבת אדם, בעלת זיו פנים וחיוך מבויש.

ת. נ. צ. ב. ה.

נכתב ע"י אלי לוטטי (אחיה של המנוחה)

זהרה סבח לבית אלבז ז"ל

בס"ד

נלב"ע בערב ראש השנה כ"ט באלול  ( 1935-2019)

נולדה בצפרו לעזיזה לבית אפריאט ולאהרון אלבז ע"ה , אחות לשמעון, מכלוף, מימון, בידה שרביט ורמו מרים אלקובי. עוד במרוקו עבדה כתופרת עילית לבגדים וטקסטיל לנדוניה .

בשנת 1963 עלתה עם משפחתה מצפרו הישר לעיר יבנה ובאותה השנה גם נישאה בישראל לאליהו סבח בן העיר קזבלנקה. הביאו לעולם 5 ילדים כמפורט : יהודית , אורי , עליזה , אהובה ושלומית .

בישראל זהרה ע"ה התמסרה לטיפול במשפחתה והייתה עקרת בית. בשנת 1992 נסעה עם ילדיה לטיול שורשים בצפרו ואפילו ביקרו בביתם ובשאר העיר .

עוד מסופר כי זהרה ע"ה הייתה חלק מקבוצת נשים שלקחו חלק בהקמת אם הבנים בצפרו , אחת מבנותיה עשתה על נושא זה עבודה באוניבסיטה , רבי דוד עובדיה זצוק"ל בדק אותה באותם הימים .

יהי זכרה ברוך

הביאה לפרסום הבת אהובה סבח

יצחק עמרם צבע זצ"ל

בס"ד

נלב"ע ז' אייר ה'תשנ"א (1896-1991)

נולד בצפרו למזל-טוב ומרדכי צבע , נגיד הקהילה היהודית בעיר .

בבגרותו נשא לאישה את סוליקה לבית אבוטבול. בשנת 1920 החליט אביו לחסל את רכושו ולהעלות לארץ ישראל , יצחק ע"ה הצטרף עם משפחתו ואל משימת אביו ועלה עימו לארץ הקודש .

באותם השנים במרוקו ובצפרו הייתה התעוררות גדולה ורבים רצו לעלות לישראל. היו אלה ימי שלטון צרפתי במרוקו , באזור משל הגנרל הצרפתי ליוטה אשר החליט להקשות על המבקשים אשרת יציאה ודרכון. ביקש סכום כסף גדול שלא היה במסגרת היכולות של רוב המשפחות ורובן חזרו חזרה לצפרו לאחר מפח נפש גדול, תוכנית העליה נגדעה בשל קושי כספי.

אביו של יצחק ע"ה , הנגיד מרדכי צבע, היה אדם אמיד מאוד, דבר שאיפשר לו לתמוך כלכלית במשפחות רבות , למשפחות אחרות הוא הלווה את הסכום הדרוש לקבלת אשרת היציאה והדרכון וכך נוצרה לה קבוצה עולים בת 50 משפחות מצפרו.

יצחק ע"ה ואביו הנהיגו את קבוצת העולים בהם היו רבי אלישע אפריאט זצ"ל ומשפחתו, רבי שלום אזולאי ומשפחתו, אלמנתו של הרמ"א מזל-טוב אלבז , משחת סודרי ועוד

רובם קבעו את משכנם בירושלים ויצחק צבע ע"ה היה פעיל בועד עדת המערבים ולימים גם כיהן כמזכיר ראשי.

 

חברי ועד העדה המערבית ירושלים-
חברי ועד העדה המערבית ירושלים- מימין לשמאל יושבים: מר אליהו עמיאל. הרהג רבי יוסף שלוש. מר אברהם אלמליח נשיא העדה. הרהג רבי שלום אזולאי. ומר יוסף דהאן.
עומדים מימין לשמאל: מר ישראל זאווי. מר יצחק די אבילה. מר משה אדהאן. מר יצחק צבע. מר שמעון בן עטר. השמש רבי אברהם מלכה.- ירושלים תרצג- 1933

רוב המשפחות סבלו מעוני וחיו בדלות , משפחה צבע שהייתה בעלת אמצעים ונכסים במרוקו התקיימה מכספים שהגיעו מאפוטרופוסים שניהלו את נכסיהם.

בארץ יצחק ע"ה למד את מלאכת הדפוס ועבד בבתי דפוס בעיר העתיקה . עבודת הדפוס הראשונה שהכין היה ספר בקשות וזמירות לצדיק רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל .

יצחק צבע האריך בימים , נקבע מקום מנוחתו בהר המנוחות בגבעת שאול ועל קברו נכתב

" הצדיק הכשר, איש נדיב לב, נאמן וישר דרך , יקיר ירושלים "

יהי זכרו ברוך

 

את עמוד ההנצחה הזה הצלחתי לאגד הודות לאנשים המופלאים הבאים :

  • רפאל ואריה מאמאן אשר העבירו לי את תמונתו של יצחק צבע ע"ה בקרב ועד עדת המערבים
  • אלי פילו ואתר מורשת מרוקו המופלא אשר פירסם עבודה סמינריונית על עליית צפרו – תרפ"א – 1921 של מר יעקב וימן(לקריאה באתר מורשת מרוקו לחצו כאן)
  • אשמח לקבל מידע נוסף אודות יצחק צבע ע"ה ולעדכן את עמוד ההנצחה בהתאם

 

הרה"ג שלום אזולאי זצ"ל 

בס"ד

התבש"מ בכ"ז בשבט תשכ"א ( 1890-1961)

נולד בצפרו למרת חיה עיישה ולרה"ג עמרם אזולאי זצ"ל נצר לשושלת רבנית מפוארת בצפרו , נקרא על שם סבו אשר שירת כדיין בצפרו בסוף ימיו של רבינו הרמ"א זצוק"ל, כבר מגיל צעיר , שנות ה-20 , הרביץ תורה בעירו , עיר שהייתה מלאה בתלמידי חכמים ורבנים גדולים . שמו התפרסם, נודע בכל ערי המערב וכך אחר כמה שנים , נקרא לשרת בקודש בפאס העיר הגדולה , שם ייסד תלמוד תורה גדול והתפרסם על מלחמתו לשימור הלימוד התורני מול אנשי אליאנס שהחדירו לימוד כללים בקרב הקהילות היהודיות.

בשנת התרפ"א ( 1920-1921) הייתה התעוררות גדולה בקרב משפחות רבות בצפרו , רבי שלום ע"ה , יחד עם משפחתו , הצטרף לעשרות המשפחות ועלה לארץ ישראל , לירושלים .

בארץ הקודש הצטרף לחבורת מקובלים, לומדי תורת הנסתר בראשות המקובל רבי אליהו אלעג'מי ע"ה. באותו הזמן למשך שנתיים היה במצב של חוסר הפרנסה, חי בתנאי עוני וסבל רב עד אשר , התערב לטובתו הגאון רבי ישמ"ח עובדיה ע"ה אשר שלח מכתב לראשון לציון דאז , רבי יעקב מאיר זצוק"ל שידאג לרווחתו של רבי שלום .

באותם הימים, הרב הגאון רבי יוסף יצחק שלוש זצוק"ל שעמד על טיבו, קרבו אל חבר רבני ירושלים שראו בו אוצר של חכמה, יראה, ענוה ואצילות, ובשנת תרפ"ו מונה לחבר בית הדין לעדת המערבים. בשנים שלאחר מכן נתמנה לראש אב בית דין ולחבר בית הדין העליון לערעורים, וכיהן בהם בהצלחה רבה עד סוף ימיו.

 

חברי ועד העדה המערבית ירושלים-
חברי ועד העדה המערבית ירושלים- מימין לשמאל יושבים: מר אליהו עמיאל. הרה"ג רבי יוסף שלוש. מר אברהם אלמליח נשיא העדה. הרה"ג רבי שלום אזולאי. ומר יוסף דהאן.
עומדים מימין לשמאל: מר ישראל זאווי. מר יצחק די אבילה. מר משה אדהאן. מר יצחק צבע. מר שמעון בן עטר. השמש רבי אברהם מלכה.- ירושלים תרצג- 1933

 

עוד מספרים על רבי שלום ע"ה שהיה מושך המוני אדם בבית מדרשו בעיר העתיקה , בלהט דורש ארבע שעות ברצף בפרשת השבוע , משלב בתוכחות מוסר היוצאים מלב טהור ומתקבלים באוזני הקהל .

ממידותיו הטובות , נהג להתפלל עם נץ החמה , שומר פיו ולשונו , נזהר שיחה בטלה , זהיר מאוד בכשרות מאכלים , לא הכניס דבר לפיו ללא בירור וחקירה. שמירת פה מלאה במזון הנכס ומפיו היו יוצאים רק דברי תורה ותפילה.

למרות גדולתו בתורה , מעמדו בקהילה , לא החשיב עצמו כלל, והתנהג בענווה ופשטות . כל ימיו התגורר בדירה פשוטה ולא הלך בגדולות.

שנותיו האחרונות סבל ייסורים קשים וקיבלם באהבה. נלקח לבית עולמו בשם טוב ביום כ"ז שבט תשכ"א (1961)

ומקום מנוחתו בכבוד בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

זכותו תגן עלינו אמן כן יהי רצון.

 

את עמוד ההנצחה הזה הצלחתי לאגד הודות לאנשים המופלאים הבאים :

 

זוהרה הרוש לבית אפריאט ז"ל

בס"ד

נלב"ע בט"ו סיון תשנ"ט ( 1924-1999)

נולדה בספרו במרוקו בתאריך 24.4.1924 כ' ניסן תרפ"ד בת אבא אפריאט ורבקה לבית פוני . נקראה על שם סבתא שלה מצד האב זוהר אפריאט לבית אסייג.

בוגרת בית ספר יסודי "אליאנס". אשה יפה ואינטליגנטית. בעלת לב טוב ואהבה כל אדם.

נישאה ליהודה הרוש בן משה ומזלטו, נולד 1.8.191, מכונאי בעל מוסך ותחנת דלק. נפטר ב' באב תש"ס 21/08/2000 .

ילדיהם : מוריס-משה, סולאנג', מרסל-מזלטו נפטרה בטרם עת, ט' בתשרי תשנ"ד 24.9.1993, ז'קלין-רבקה ו-ורה.

זוהרה אפריאט בצעירותה

עלו לישראל בשנת 1955, קבעו משכנם בעיר רמלה, בעלה יהודה לא התאקלם בישראל ונאלצה בשנת 1957 להגר עמו לצרפת. התגוררו במרסיי.

נפטרה בט"ו סיון תשנ"ט 30.5.1999 .

נקברה בעיר ניס לצדה של הבת מרסל.

יהי זכרה ברוך

הביא לפרסום : דוד אפריאט-אפרתי אחיין

 

זוהר אפריאט לבית אסייג ז"ל

רבי ישועה מאמאן זצ"ל

 בס"ד

נתבש"מ ז' בניסן התשס"ז (1926-2007)

רבי ישועה מאמאן ב"ר מרדכי מאמאן וסתריה לבית סודרי ע"ה, נצר וממשיך השושלת לחיים ב"ר ישועה ב"ר הצדיק יהושע חיים אהרן מאמן זכר צדיקים לברכה,  נולד ב י' באדר  ה'תרפ"ו בצפרו ונימול ע"י מור דודו הרה"ג המלאך הצדיק רבי רפאל מאמן זצוק"ל אביו של הרה"ג הגאון הצדיק חבר בית הדין העליון הגאון רבי יהושע מאמאן זצ"ל.

את עיקר תורתו למד ממורו ורבו רבי דוד עובדיה זצ"ל ומחכמי פורת יוסף בצפרו דודיו רבי פנחס ורבי דוד מאמאן עליהם השלום. רבי ישועה היה מתלמידי החכמים האחרונים בצפרו ושימש כמלמד, שוחט, מוהל, חזן, דרשן וסופר בית דין. היה מרבה ישיבה, מרבה חכמה ומשמש כעזר ואחיסמך בקודש למורו, רבו וידידו רבה של הקהילה רבי דוד עובדיה זצ"ל .

רבי ישועה העמיד תלמידים רבים בישיבת בית דוד צפרו וכן שימש כשוחט מומחה בבית המטבחיים של צפרו, לאחר מכן נתמנה (עפ"י הממשלה הצרפתית) להיות סופר בית הדין לשטרות וכתובות.

בדמי ימיו שכל את בנו החכם השלם רבי דוד מאמאן ז"ל ואת ביתו הקטנה שרה ז"ל למרות כל סבלו עם פטירת עליו 2 ילדיו תמיד היה מחייך ולעולם לא היה מראה פנים עצובות וכעוסות.

לאחר שנתמעטה הקהילה בצפרו ולאחר עזיבתו של מורו ורבו רבי דוד עובדיה (1963) נשאר לשמש בקודש עוד קצת שנים בבית הכנסת בצפרו, רבי ישועה המשיך בדרכי אבותיו ואבות אבותיו הקדושים הרביץ תורה ודרש ברבים בקהילה הקדושה שכל כך אהב, הכול כדי להחזיק את הקהילה שנשארה. כשרובם עזבו את צפרו עבר לפאס, לקראת זקנתו ולאחר עיכובים רבים זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1990, משאת נפשו ושכן כבוד בירושלים עיר הקודש.

השאיר אחריו את ספרו הקטן משמיע ישועה  חידושים, באורים, ליקוטים מגדולי מרוקו ומנהגים שנהגו הקהילה בצפרו. וכן כתבי יד רבים של מאמרי תורה.

רבי ישועה נתבש"מ באישור ליל ב ז' בניסן התשס"ז ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.

השאיר אחריו  בנים ובנות עובדי ה' ותבדל בין החיים תיזכר לטוב אשתו שעמדה לצידו הגב' חסיבה, ה' יאריך ימיה בטוב מתוך בריאות כל הימים

נכתב ע"י נכדו דוד שוראקי היו'


וזה מה שנכתב ונחרט על מצבתו:

כתר תורה

והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה.

פה נגנז איש תם וישר תוכו כברו

יראת ה' היא אוצרו

והעמיד תלמידים הרבה

ממשפחה של חכמים וקדושים

הרב ישועה מאמאן זלה"ה ב"ר מרדכי

נולד י' אדר תרפ"ו

נתבש"מ אחרי יסורין קשין ז' בניסן תשס"ז.

תנצב"ה


רבי ישועה מאמאן מלמד בשיעור בישיבת דוד

ישיבת דוד , בתמונה תלמידים , רבי דוד עובדיה, רבי יצחק בניזרי ומשמאל רבי ישועה מאמאן

ביקור המלך מוחמד החמישי בצפרו, מקבלי פניו : רחמים טובלי , מרדכי בן יעיש , הרב דוד עובדיה , רבי ישועה מאמאן, אני ממשל ואישי ציבור

כריכת ספרו של רבי ישועה מאמאן זצ"ל

כתובה בכתב ידו של רבי ישועה מאמאן זצ"ל

מהכתבים שלו , אתרוגים בצפרו

טוראי דויד אזולאי ז"ל

בס"ד

נפל בה' באייר ה'תשי"ד (1931-1954)

נולד בצפרו ליחיא וחנה ז"ל, משפחת חכמים ומקובלים, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי במקום ועסק בסנדלרות. עלה לארץ בשנת 1951 ועבד בעבודות-בניין. השתייך ל"הפועל המזרחי". במאי 1952 גויס לצה"ל וביום ה' באייר תשי"ד (8.5.1954) נפטר ממחלה במהלך שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי ברמלה, אשר בה היה גר עם הוריו באחד מצריפי-המעברה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי מאיר אזולאי ז"ל

בס"ד

נפל בה' בכסלו ה'תש"ט (1928-1948)

נולד בצפרו למרים ויוסף אזולאי, למד ב"חדר" והמשיך ללמוד בבית-ספר של "כל ישראל חברים". עם סיום לימודיו עבד בנגרות. כשאר בני עדתו היה חדור כיסופי גאולה. בבשורת מלחמת-העצמאות, שהגיעה לצפון-אפריקה, ראה קריאה אישית אליו לצאת ולהשתתף בה. הוריו התנגדו לכך אך הוא עמד על שלו. ב-17.7.1948 עלה לארץ כאיש גח"ל וצורף לחטיבת "הנגב" בנגב. הוא התחבב על חבריו ומפקדיו, והצטיין כחייל ביוזמה ובאומץ-לב. מאיר נפל בנגב, בעת מבצע "אסף", בהגנה על שייח'-נוראן, ביום ה' בכסלו תש"ט (7.12.1948), ונקבר ברוחמה. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

 

טוראי אליהו חוטה ז"ל

בס"ד

נפל ב-י"ד בסיוון ה'תשי"ב ( 1933-1952)

נולד בצפרו ליהושע ועזיזה חוטה, סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו, עלה לארץ בשנת 1949. השתייך ל"הנוער העובד". אחרי למדו בקיבוץ רמת-דויד שנתיים ומחצה גויס לצה"ל (מאי 1951). נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ד בסיון תשי"ב (7.6.1952) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

סמל דניאל טובלי ז"ל

בס"ד

נפל בכ"א באדר (א) ה'תשל"ו (1955-1976)

נולד בצפרו לאברהם ושמחה, למשפחה ברוכת-ילדים. בילדותו חייו כמו ניתנו לו במתנה – בגיל ארבע שתה בטעות חומצת-מלח וניצל לאחר טיפול במשך שנה תמימה. הספיק עוד ללמוד שלוש שנים בבית-ספר יסודי במרוקו. בספטמבר 1964 עלתה כל המשפחה הגדולה לארץ והתיישבה ברמלה.

דני סיים בהצלחה את בחינות-הגברות. הוא נרשם לעתודה האקדמית כדי ללמוד רפואה באוניברסיטה, אך הדבר לא עלה בידו. משהגיע מועד גיוסו לצבא הסדיר, בנובמבר 1973, הוצב לחיל-השריון. עבר קורס רגמים. היה מאושר, כאשר נשלח לקורס לחובשים-קרביים וסיימו בציון גבוה. ביוני 1975 עלה לדרגת רב"ט ובפברואר 1976 – לדרגת סמל.

העבודה במרפאה קירבה אותו אל חלומו ללמוד רפואה, בבוא עת השחרור, אבל הוא לא זכה… תאונת-דרכים קטלנית, בעת מילוי תפקידו, קטעה את דרך-חייו המבטיחה. היה זה ביום כ"א באדר א' תשל"ו (22.2.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברמלה. השאיר אחריו אם, ארבע אחיות וארבעה אחים. המשפחה תרמה לזכרו ספר-תורה לבית- כנסת.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי ניסים בן ארוש ז"ל

בס"ד

נפל בכ"א בניסן ה'תש"ט (1927-1949)

נולד בצפרו ליאיר ושמחה-מלכה. בנערותו התחנך ב"תלמוד-תורה" וכשנתבגר למד את מלאכת הסנדלרות שעליה התקיים. נדיב-לב היה ולמרות מצבו הקשה היה תומך בעניים ובמוסדות שונים. הצטרף ל"חברת משוררים" שהיתה משמחת לבבות בשירתם בחתונות-עניים. עוד בנעוריו היה נלהב לציונות ותשוקתו לעלות לארץ היתה עזה.

בעיצומה של מלחמת-הקוממיות עלה ושירת בצבא עד שנפל בקרב בסביבות דווימה ביום כ"א בניסן תש"ט (20.4.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברחובות.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע: אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

רב"ט משה אבוטבול-סחראווי ז"ל

בס"ד

נפל ב- ה' באלול ה'תשכ"ט (1947-1969)

נולד בצפרו לאבא וחנה סחראווי – אבוטבול, הוא למד בעיר מגוריו בבית-הספר היסודי "אם הבנים" ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1962. עם הגיעו לישראל החל ללמוד בבית-הספר המקצועי "תורה ומלאכה" בנתיבות. לאחר שנת לימודים אחת הוא עבר למוסד "חוות השומר" ליד טבריה וסיים בו את לימודיו.

משה גויס לצה"ל בנובמבר 1967. בתחילת דרכו בצה"ל הוא שירת בחזית הירדן והשתתף במרדפים ובפעולות ברמת הגולן. לאחר מכן, הוא התנדב לחיל-הרפואה ונשלח לקורס חובשים קרביים. עם סיום הקורס הוא הוצב באזור הצפוני של תעלת סואץ כחובש במעוז.

הוא היה לוחם טוב והשתתף בכל קרבות האש במעוזים, כחייל מן השורה. ביום ה' באלול תשכ"ט (19.8.1969) נפל בקרב באזור תעלת סואץ מכדורו של צלף מצרי, כאשר נחלץ לעזרת אזרח שעסק בביצורים והגיש לו עזרה. רק לאחר נפילתו נודע לראשונה לבני משפחתו היכן שירת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות באשדוד.

ספר תורה על-שמו, לעילוי נשמתו, נכתב לאחר נפילתו והוכנס לבית-הכנסת ליוצאי ספרו באשדוד.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

סמל מאיר חמו ז"ל

בס"ד

נפל בי"ב בטבת ה'תשל"ח (1945-1977)

נולד בצפרו ליצחק וחנה כבן למשפחה ברוכת ילדים. למד בבית-הספר 'אליאנס' בעיר הולדתו . לאחר-מכן למד את מקצוע המכונאות בבית-הספר 'אורט'. בשנת 1962, ומאיר אז בן 16, עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בבאר- שבע. תחילה למד מאיר כחצי-שנה באולפן לנוער בבאר-שבע ורכש את יסודות השפה העברית. אחרי שהות קצרה בבית-ספר מקצועי יצא לעבודה כדי לסייע לפרנסת משפחתו הגדולה.

בסוף שנת 1964 גויס לצה"ל. לאחר הטירונות אמור היה להיות נהג משאית, אבל הוא עבר לעבוד במטבח, ומאז הפך עיסוק זה למקצועו בצבא וגם בחיים האזרחיים. מאיר עבר קורסים לטבחות ועשה את מלאכתו לשביעות-רצונם של המפקדים ולהנאת החיילים. הוא הוצב כטבח בבסיס של חיל-האויר. עלה לדרגת רב"ט. כאשר השתחרר מן השירות הסדיר, נאמר בדברי ההערכה: "גילה אחריות ומסירות בביצוע תפקידיו; בעל מקצוע טוב". מאיר נענה להפצרת מפקדיו וחתם 'קבע' לשנה אחת.

משיצא מאיר לחיים האזרחיים, השתלם בבית-ספר למלונאות והסתדר בעבודה. כן עשה תקופות רבות של שירות-מילואים פעיל. שירת בעת מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום- הכיפורים.

בסוף שנת 1976 נשא אישה. זמן קצר לאחר מכן, בעת שירות מילואים נפל במילוי תפקידו – ביום י"ב בטבת תשל"ח (22.12.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר- שבע. השאיר אחריו אישה, הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי שלום וידל ז"ל

בס"ד

נפל ב- ל' בסיוון ה'תשל"ד (1955-1974)

נולד בצפרו לרחל ומאיר. בשנת 1962 עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה ברמלה. למד בבית-הספר היסודי הדתי 'בר-אילן' ואחרי-כן בבית- הספר התיכון הדתי 'שקדיאל' ועמד בהצלחה בבחינות-הבגרות. שלום גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלוקי ישראל. היה תלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים בלימודים. הוא שקד על לימודיו מתוך ידיעה והבנה שבכך הוא סולל את דרכו לעתיד. לאחר שסיים את לימודיו, ידע שעליו לשלב רוח בחומר, ויצא לעבוד כדי לקיים את עצמו ולסייע בפרנסת המשפחה. הוא עבד כנגר ועשה חיל בעבודתו. לאחר תקופת הכשרה והתמחות הפך לאיש-מקצוע מעולה.

שלום הרבה לעסוק בספורט ובעיקר בענף הכדורגל. היה שותף לפעילות חברתית ענפה, אם-כי העדיף את הלימודים והעבודה על הבילוי.

הוא היה בעל דעות מגובשות והשקפות ברורות בתחום הפוליטי. בויכוחים הרבים שבהם השתתף ניסה לשכנע את שומעיו בצדקת השקפותיו והגן בדבקות על העמדות שהביע.

שלום גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1974 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כאיש-צוות בתותח-מתנייע ונשלח לשרת בגדוד של חיל-התותחנים בפיקוד הצפון.

ביום ל' בסיון תשל"ד (20.6.1974) ערב צאתו לקורס-מש"קים של חיל-התותחנים, נפל בעת מילוי תפקידו בשעת פעילות מבצעית באזור גבול הצפון. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שברמלה. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ושני אחים.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי אלישע שרביט ז"ל

בס"ד

נפל בי"א בתמוז ה'תשכ"ד (1943-1964)

נולד בצפרו ליצחק ואסטריה. למד בבית-ספר יסודי ותיכון ושנתיים לאחר-מכן התמחה שם בטכניון בשרטוט-בניין ובמדידות. עלה לארץ ועבד במקרקעי-ישראל חדשים מספר. היה אחראי לפרנסת בני-משפחתו ודאגתם היתה עליו. גויס לצה"ל במאי 1963. ביום י"א בתמוז תשכ"ד (20.6.1964) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

רב"ט רפאל-בן-עזרא וידל ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ו באלול ה'תשל"ו ( 1956-1976)

רפאל נולד בצפרו לאלישע וחדוה, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. למד בבית-הספר היסודי שבעיר- הולדתו והמשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי 'בר-אילן' שברמלה. אחרי-כן למד כשנתיים בפנימיית כפר-חב"ד. בהיותו בן למשפחה מרובת-ילדים חש רפאל צורך לעזור להוריו בכלכלת המשפחה. נאלץ להפסיק את לימודיו והתחיל לעבוד בעבודות שונות. חלק ניכר ממשכורתו נתן להוריו כעזרה בכלכלת הבית והמשפחה. כשהיה רפאל בן 16 החל לעבוד ב'בדק' כמסגר-חניך, ובעבודתו זו התמיד עד מועד גיוסו לצה"ל.

רפאל גויס לצה"ל במרס 1974 והוצב לחיל-התחזוקה. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס נהגי רכב משא כבד, נשלח לבסיס-הובלה כנהג משאית וכנהג רכב כבד.

בתאריך ה-20.9.1976 נפל רפאל בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שברמלה. השאיר אחריו הורים, עשרה אחים ואחיות.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי אלברט אברהם שוקרון ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ז באייר ה'תשכ"ז (1938-1967)

נולד בצפרו לשלמה ושמחה שוקרון, סיים את לימודיו היסודיים ב"אליאנס" שבעיר-מולדתו. מגיל צעיר גילה כמיהה לעלות לארץ. בעודנו תלמיד ב"תלמוד תורה" אירעו שני אירועים הגדולים בחיי עמנו. המדינה הוקמה ומלחמת-הקוממיות התחוללה – ואירועים אלה שילהבו את שאיפתו לעלייה. בינתיים לקח לו אשה אך לא רק שעליו היה לדאוג לפרנסת ביתו-הוא כי אם נאלץ גם לעזור להוריו. סוף סוף, ביולי 1963 עלה בידו להגשים את שאיפתו: הוא, אשתו ושני ילדיו הגיעו ירושלימה ושוכנו ליד קרית היובל בשכונת האסבסטונים. זמן מועט לאחר-מכן עלו הוריו והוא נאלץ לבוא לעזרתם. בירושלים נולדו לו עוד שני ילדים והמשפחה חיתה בדוחק מאחר שאלברט לא הצליח למצוא דירה טובה יותר מזו שבשכונה ליד קרית-היובל וכן לא יכול לפתוח מספרה משלו, נאלץ לפנות לשירות התעסוקה – ואז הופנה לאוניברסיטה העברית. במשך שנתיים ומחצה הועסק שם כפועל בשכר יומי, ומלבד עבודה זו מצא עבודה נוספת וחלקית. הוא נמנע מפנייה למוסדות זרים ולא הזדקק לחסדיהם, עמל קשה לפרנסתו ולמרות זאת היה שמח בחלקו תמיד.

מאחר שהיה מטופל בילדים לא גויס לשירות סדיר בצה"ל אלא נקרא לשירות-מילואים בלבד והוצב באחד מגדודי חטיבת ירושלים. בימי המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ועם גדודו התאמן, התחפר והתכונן להגנה על הבירה. כשפרצה המלחמה הוצג גדודו באיזור רמת-רחל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך שם. הניח אשה וארבעה ילדים; הצעיר בהם היה בן שנה וחדשיים בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע : אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

סמל רפאל הרוש ז"ל

בס"ד

נפל בא' בסיוון ה'תשמ"ה (1940-1985)

נולד בצפרו למוניק ורחמים הרוש, בן למשפחה ברוכת ילדים. בשנת 1962 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה באזור חדרה. רפאל למד בבית-הספר בעיר הולדתו.

בדצמבר 1963 הוא התגייס לצה"ל. רפאל עבר אימוני טירונות כלליים, והוצב לשרת בחיל-השריון. אחרי שהשתחרר מן הצבא, הוא נשא אשה ובנה ביתו בחדרה. במסגרת שירותו במילואים, השתתף רפאל במלחמת ששת הימים, במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל. את פרנסתו הוא מצא במפעלי הנייר בחדרה, אבל שירותו במילואים היה חלק מתוכן חייו. בדצמבר 1980, הועלה רפאל לדרגת סמל.

ביום א' בסיוון תשמ"ה (20.5.1985), מצא רפאל את מותו בעת ששירת במילואים. בן 45 שנים הוא היה בנופלו. רפאל הובא למנוחותבבית-הקברות הצבאי בחדרה. הוא השאיר אחריו רעיה, שלושה בנים, הורים, שלושה אחים וחמש אחיות.

יהי זכרו ברוך
מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי יהודה אסולין ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ו באייר ה'תשכ"ז (1928-1967)

נולד בצפרו למסעוד ועישה אסולין ע"ה,  שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. "כל ישראל חברים". עלה לארץ בשנת 1956 יחד עם אמו שנתאלמנה ומאז פירנס אותה. בחוץ לארץ הקים חברות נוער והיה עוסק במצוות של עזרה לזולת וכל מיני עבודות שלא על מנת לקבל פרס. עבד כפועל (יוצר מרצפות) במפעל "חימר" של "סולל בונה" בירושלים. היה נוהג לעבור לפני התיבה כשליח ציבור בבית הכנסת. החל בשנה שבה עלה לארץ שירת בצה"ל במילואים. בפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.197), היה יהודה בדרכו ליחידתו בירושלים לשם מילוי תפקידו ביחידת ההתגוננות האזרחית ואז הופגזה הבירה; בהפגזה זו של ירושלים נפל. הניח אשה וששה ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת שאול.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

רב"ט וידאל אזולאי ז"ל

בס"ד

נפל בט"ו בתשרי ה'תשל"ד (1948-1973)

וידאל, נולד בצפרו לחסיבה ואבא אזולאי ע"ה, אביו, מצאצאי החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי), שלח אותו להתחנך בבית-הספר "אליאנס" שבעיר מגוריהם. בערב למד וידאל בחדר "אם הבנים". הוא עלה ארצה עם הוריו בשנת 1962 והשתלם בלימודי האלקטרוניקה בעיר לוד.

לאחר שסיים את השירות הסדיר והחל את שירות המילואים, נשלח להסבה מקצועית והוכשר כנהג טנק. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף וידאל בקרבות כנהג זחל"ם באזור תעלת סואץ. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נתקל הכוח שלו בחוליית קומנדו של המצרים ובמהלך הקרב שהתפתח נפגע הזחל"ם מפצצה ווידאל נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמלה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

רב"ט שמואל אלבז ז"ל

בס"ד

נפל בז' בחשוון ה'תשל"ד (1950-1973)

שמואל, נולד בצפרו לסטה ופנחס אלבז, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1964. הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" במרוקו, ובישראל נאלץ לוותר על המשך הלימודים והחליט לצאת לעבוד, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לפיכך עבד כמסגר עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל.

שמואל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1968 והוצב לחיל השריון וההנדסה. הוא התנדב לשרת באחת היחידות המובחרות של החיל, שעשתה רבות בבניית המעוזים לאורך תעלת סואץ. הוא היה גאה במדים ובסמל של היחידה וכשהגיע תורו לעזוב את קו התעלה, ביקש להישאר שם עד לסיום שירותו בצה"ל. הוא היה חייל מעולה, אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמא לחבריו ליחידה בצייתנותו ובהקפדתו על מילוי המשימות שהוטלו עליו. בתקופת שירותו בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית בחופשות ושמר על קשר מכתבים עם בני משפחתו. מעולם לא התלונן על הקשיים שבחיי הצבא ונהג לחזור ולומר לחבריו כי "מצא את מקומו" בצה"ל.

בתום תקופת שירות החובה השתחרר והחל ללמוד בקורס מקצועי של משרד העבודה. הוא סיים את הלימודים בהצלחה והתקבל לעבודה במפעל לעיבוד שבבי. חבריו לעבודה ספרו עליו כי היה פועל חרוץ ומסור וכי מילא את תפקידו לשביעות רצונם של הממונים עליו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידת המילואים שלו ולחם בחזית סיני. ביום 29.10.1973 נפצע קשה בהתפוצצות מוקש ימי באזור האגם המר. בבית-החולים נלחם על חייו שלושה ימים תמימים, אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו וביום ז' בחשוון תשל"ד (2.11.1973), נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

 

רב"ט אלישע אוליאל ז"ל

בס"ד

נפל בט"ו בתשרי ה'תשל"ד (1953-1973)

נולד בצפרו לאסתר ורחמים אוליאל ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (בשלהי 1955). התחנך ולמד בחיפה.

אלישע גויס לצה"ל בפברואר 1972, ולאחר הטירונות הוצב באחת מחטיבות השריון, ושירת כמחסנאי-פקיד. במלחמת יום הכיפורים שירת אלישע עם הכוחות הלוחמים בקווים הקדמיים. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נהרג, בשעה שהופצצה הסדנה החטיבתית ששירת בה, בציר "מאדים". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

סמ"ר מאיר אוליאל ז"ל

בס"ד

נפל בי"ט באדר (א) ה'תשכ"ב ( 1938-1962)

נולד בצפרו למנחם וחנה אוליאל ע"ה, עלה לארץ בשנת 1953. גויס לצה"ל באפריל 1956 והמשיך משירות חובה לשירות בצבא-הקבע. ב-23.2.1962 נפל בשעת מילוי תפקידו.

הובא למנוחות בבית-הקברות האזרחי ברמלה

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי מכלוף אלבז ז"ל

בס"ד

נפל בג' בשבט ה'תשי"ז ( 1934-1957)

נולד בצפרו לדויד ודבורה אלבז ע"ה, בילדותו למד בתלמוד-תורה ובבית-הספר של "כל ישראל חברים" בצפרו ולאחר-מכן בבית-ספר מקצועי לנגרות בעיר פס. עוד לפני עלות המשפחה לארץ בשנת 1955 השתייך לתנועות "הצופים" ו"הבונים" שבמרוקו. התפרנס מעבודה במשק ובנגרות.

נפל בשעת מילוי תפקידו ב-5.1.1957 והובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי שאול יהושוע שוקרון ז"ל

בס"ד

נפל בי"ט בתשרי ה'תש"י (1932-1949)

נולד בצפרו למאיר-שלמה ועישה שוקרון ע"ה, למד בבית-ספר יסודי, אבל הוריו העניים לא יכלו להבטיח את קיומו , כמו רוב היהודים דאז בגלות, חיו חיים של פשטות ועוני, למד מקצוע ויצא לסייע בפרנסת המשפחה, התמחה במלאכת צורפות הזהב והצטיין בעבודתו. באחד הימים החליט לעלות לארץ, חרף כל הקשיים גילה יוזמה והתגבר על מכשולים רבים והצליח בשנת 1949 לברוח ממרוקו ולעלות לארץ. מיד עם עלייתו התגייס לצה"ל כדי להצטרף למערכה על הגנת ארץ אבותינו אך למרבה הצער לא עבר זמן רב והוא נפל כאשר מכוניתו עלתה על מוקש ליד בית-גוברין . הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי שלמה סויסה ז"ל

בס"ד

נפל בי"ט בתמוז ה'תשי"ז ( 1936-1957)

שלמה נולד בצפרו למימון וחנינה סויסה נולד אחרי שעלה לארץ ישראל, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ולמד בבית-הספר של "אליאנס". היה חקלאי לפי מקצועו והשתייך לקבוצת מצובה. לאחר מערכת-סיני שירת בצה"ל כצנחן. הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי עמור אסולין ז"ל

בס"ד

נפל בט"ז בשבט תש"ח (1926-1948)

עמור , בנם  של עזיזה ודוד אסולין ע"ה, נולד בעיר ספרו במרוקו. סיים לימודיו בהצטיינות בבי"ס אליאנס בעירו, המשיך ללמוד בבית ספר לחקלאות בעיר פס כהכשרה לעלות לארץ ולעבוד באדמתה. היה בעל גוף אתלטי ומפותח,מדריך ספורט יחיד בעירו. חזה את תקומת המדינה. ארגן את הצעירים למערך להגנה יהודית עצמית נגד פורעים ערבים ולקראת העלייה לארץ. בשנת 1946 עלה לארץ .עבד בקבוצת בארות יצחק כשנה וחצי. היה חבר בהגנה ומטעמה נשלח לבית ספר לנוטרים.

עמור נפל בהתקפה שערכו הערבים על יחיעם, נפצע פעמיים עד שהגיע כוח בריטי וחילץ את הנפגעים, פונה לבי"ח הצבאי בחיפה ולאחר שנקטעה רגלו מת מפצעיו.

הוא הובא למנוחת בבית-הקברות הצבאי בחיפה

יהי זכרו ברוך

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

טוראי מימון נחמני ז"ל

בס"ד

נפל בכ"ד באייר תש"ח ( 1927-1948)

מימון, נולד בצפרו לסולטנה ואשר נחמני , אח לראובן נחמני ע"ה, עלה כילד עם הוריו בשנת 1935, למד בבי"ס אליאנס בירושלים, בגיל 15 הצטרף לשורות ההגנה, לחם במלחמת העצמאות כרגם והשתתף בקרבות רבים בסביבות ירושלים. ליווה את המשוריינים העולים להר הצופים,באחת הפעמים נפצע והמשיך להילחם עד אשר הגיעה תגבורת שהוציאה את המשוריין עם כל האספקה והנשק שבו (ארבעת חבריו במשוריין נפלו).שכב פצוע בבית חולים ואח"כ חזר לתפקידיו בגדוד מוריה.

מימון, נפגע ונפל בהתפוצצות מרגמה במחנה שנלר בירושלים ביום כ"ד באייר תש"ח 2.6.1948 (שבועיים אחר נפילתו אחיו הצעיר ראובן).נקבר בשיח' באדר וביום כ"ח באלול תש"י 10.9.50הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הרצל בירושלים.

סיפורה הטרגי של משפחת נחמני היה אובדן בן נוסף, שבועים לפני כן נפל אחיו הצעיר ראובן נחמני ע"ה בקרב על כפר עציון . למעבר לעמד ההנצחה של ראובן נחמני לחצו כאן .

יהי זכרם ברוך לעד

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

טוראי ראובן נחמני ז"ל
טוראי ראובן נחמני ז"ל

 

טוראי ראובן נחמני ז"ל

בס"ד

נפל ביום ד' באייר תש"ח ( 1930-1948)

ראובן , נולד בצפרו לסולטנה ואשר נחמני , אח למימון נחמני ע"ה, עלה כילד עם הוריו בשנת 1935.למד בבתי הספר אליאנס בירושלים שנה וחצי בצנזורה הבריטית היה חבר בהגנה. משאת נפשו : עליית יהודי מרוקו.

ראובן, נפל בקרב עם נפילת כפר עציון. הובא למנוחת עולמים עם שאר חללי הגוש ביום 17.11.1949 בבית הקברות בהר הרצל בירושלים.

סיפורה הטרגי של משפחת נחמני היה אובדן בן נוסף, שבועים לאחר מכן נפל אחיו הגדול מימון נחמני בהפגזות על מחנה שנלר בירושלים. למעבר לעמד ההנצחה של מימון נחמני לחצו כאן 

יהי זכרם ברוך לעד

מקור מידע  :אתר ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון

 

טוראי מימון נחמני ז"ל
טוראי מימון נחמני ז"ל

 

דוד אליהו צרויה ז"ל 

בס"ד

נלב"ע בט"ז בכסלו ה'תשס"ז ( 1916-2006)

נולד בספרו למסעוד ואסתר צירוליא, אח לפרחה אזולאי,  שם המשפחה שונה בארץ לסרויה ואח"כ לצרויה ע"י קולטי העלייה.

אימו נפטרה בלידתו ואביו התחתן בשנית עם עלו, שגידלה אותו ואת אחותו. לאביו ולאימו החורגת נולדו עוד שני אחים, באדה ממן ז"ל ( מושב יד רמב"ם) , רחמים סרויה ז"ל שעבר בבגרותו למקנס ומשם היגר לצרפת בעקבות ילדיו.

בשנת 1940 שודך לרעייתו ע"ה חסיבה בת משה ועזיזה רובן ע"ה והביא עימה לעולם 7 ילדים : אסתר, רותי – רדואה, יהודית – מסודי , חנה, משה, אשר ופנחס.

 

חסיבה צרויה ז"ל
חסיבה צרויה לבית רובן ז"ל

 

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 באוניה "ארצה" לנמל חיפה (שער העליה), חודשיים לפני מבצע קדש, הועברו למעברת שלומי בגבול הלבנון, יש לציין כי העיירה שלומי הייתה באותם ימים גבעה מלאה בפחונים למגורים ללא תנאים סניטריים ללא שירותי בריאות וחינוך.

סופר כי דוד אליהו ביקש מפקידי העליה לגור בחיפה ליד אחותו וחסיבה ביקשה לגור בירושלים ליד אחותה אך פקידי העליה לא היו קשובים לבקשתם, פטרו אותם בהסבר שיקרי כי חיפה וירושלים קרובות לישוב שלומי.

באותם ימים גם עבודה או ליווי מנחה לא היה לדוד ומשפחתו, בארץ עבד עבודה פיזית קשה במטעי הבננות של מושב בצת הצמוד לשלומי, עד לצאתו לפנסיה. לדוד ע"ה היה חשוב מאוד להעניק לכל ילדיו לימודים ומקצוע לחיים.

הוא תמיד הסביר לילדיו כי רק עם חינוך הם יוכלו לחיות בכבוד וברווחה. וכך היה , בכל ילדיו השקיע בחינוך מחוץ למסגרות של שלומי, הוצאות רבות בשל הנסיעות היומיות המרובות אל הערים המרכזיות.

דוד אליהו נפטר ב- 6.12.2006 ונקבע מקום מנוחתו בבית העלמין של שלומי, השאיר אחריו משפחה עניפה וארבעה נכדים אשר נושאים את שמו.

על מצבתו נכתב : " נתן מאהבתו ללא תנאי לאשתו ילדיו נכדיו וניניו" 

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
יהי זכרו ברוך

חסיבה צרויה לבית רובן ז"ל 

בס"ד

נלב"ע כ"ה באלול ה'תשע"ה (1926-2015)

נולדה בספרו לעזיזה ומשה רובן ע"ה, אחות לשמעון ז"ל ( מהעיר לוד ), סולטנה ז"ל (אשדוד), יצחק ז"ל (אשקלון), חיים ז"ל נפטר בספרו בדמי ימיו, רחל ז"ל (ירושלים ), ג'מילה ז"ל (לוד) ואליס תיבדל"א (אשדוד ).משפחת רובן עסקה במכירת בדים .

חסיבה נישאה בגיל צעיר מאוד לדוד אליהו צרויה ( במקור צירוליא) והביאה עימו לעולם 7 ילדים : אסתר, רותי – רדואה, יהודית – מסודי , חנה, משה, אשר ופנחס.

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 באוניה "ארצה" לנמל חיפה (שער העליה), חודשיים לפני מבצע קדש, הועברו למעברת שלומי בגבול הלבנון, יש לציין כי העיירה שלומי הייתה באותם ימים גבעה מלאה בפחונים למגורים ללא תנאים סניטריים וללא שירותי בריאות וחינוך.

סופר כי דוד אליהו ביקש מפקידי העליה לגור בחיפה ליד אחותו וחסיבה ביקשה לגור בירושלים ליד אחותה אך פקידי העליה לא היו קשובים לבקשתם, פטרו אותם בהסבר שיקרי כי חיפה וירושלים קרובות לישוב שלומי.

סיפור למופת מזמן העליה:

שהמשפחה ירדה מהאונייה, ניגשו אליהם נציגי הממסד עם פומפות ה- DTT, כדי "לחטא את הילידים", חסיבה ע"ה בעוז רוחה, העבירה את כל הילדים מאחור וצעקה להם שאין להם כל ההרשאה לרסס את משפחתה ושאם הם רוצים שירססו אותה. כל זה נאמר בערבית מרוקאית ובצרפתית בתרגום לעברית על ידי אחת מבנותיה. נציגי הסוכנות פטרו את חסיבה במבטי בוז ומשפטי שטנה על האמא הנבערת שמסכנת את משפחתה. אמא אמיצה ונפלאה שבמעשה זה הצילה את כל משפחתה ממחלת הגזזת הארורה.

 

דוד אליהו צרויה - צירוליא ז"ל
דוד אליהו צרויה – צירוליא ז"ל

בגלל קשיי החיים והפרנסה , יצאה באותם ימים לעבוד בחקלאות ולאחר מכן כטבחית בחדר האוכל של קיבוץ מצובה, מעל 30 שנה בתפקיד. למטבח הקיבוץ הביאה תבשילים מהמטבח המרוקאי: דגים חריפים, סלטים מגוונים ועוד. כל בוקר יצאה עם נץ החמה, עם אוטובוס שהביא אותה לקיבוץ , שישה ימים בשבוע , כל כל עד שעות הצהרים המאוחרות. בבוקר, לכל ילד חיכתה ערימת בגדים, לגן או לבית הספר, נקיים ומכובסים, וכריך לארוחת בוקר שאותו הכין דוד בעלה ע"ה לאחר ששב מתפילת שחרית.

בבית חסיבה הייתה אחראית על הצד הפיננסי, תמיד כילכלה את הבית בדרך מופתית, דאגה ומילאה כל מחסור , מועדי שמחה וחגים הוכנו על ידה בקפידה לפי מסורת משפחת צרויה כנהוג בספרו.

חסיבה,בסיוע ביתה חנה, טיפלה וסעדה את בעלה דוד ע"ה בערוב ימיו ושנותיו אחרונות. למרות שמצב בריאותו היה מורכב, חסיבה לא הסכימה בשום פנים ואופן שבעלה יועבר למסגרות סיעודיות מחוץ לבית. משאלת ליבה הייתה ששניהם ימותו בבית, נהגה לומר לבני ביתה " בעלי היה לצידי 70 שנה , עזר לי בכל עבודות הבית והפרנסה וחלילה לי לא לטפל בו כעת " וכך היה.

חסיבה נפטרה בכ"ה באלול ( יום בריאת העולם ) תשע"ה , 9 לספטמבר 2015, ומקום מנוחתה בבית העלמין בשלומי.

ילדיה חרטו על המצבה : " גידלה אותנו באהבה בשלווה ובעוז – תודה אמא "

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים
יהי זכרה ברוך

וידאל אסודרי ז"ל

בס"ד

נלב"ע ב- ה' בניסן ה'תש"ו ( 1880-1946)

נולד ליעקב וחנה סודרי ז"ל, בשנת ה'תר"מ (1880) בעיר צפרו שבמרוקו.

לוידאל היו ששה אחים: הבנות זוהר, רחל ומאנין, והבנים יוסף, מימון ומשה.

וידאל נישא ללאה לבית ברוך, ונולדו להם בן ובת – יעקב ורבקה. האישה לאה נפטרה, ולאחר זמן וידאל נשא את תמר לבית שושן, שממנה נולדו שתי בנות: גרסיה ועזיזה.

במרוקו וידאל התפרנס וידאל ממכירת ספינג', שטיגן ומכר בבסטה שהייתה לו בפינת הרחוב.

בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת עלו וידאל ומשפחתו לארץ ישראל, והתיישבו בעיר העתיקה בירושלים עיר הקודש.

 

תמונת משפחתו של וידאל אסודרי ע"ה
תמונת משפחתו של וידאל אסודרי ע"ה

וידאל שכר חנות קטנה מתחת לבית הכנסת "החורבה", ובה היה קולה פולי קפה, וטוחן אותם במטחנה שהעמיד בחנות, לאחר זמן וידאל שכר חנות ברחוב "בצלאל", וגם בה מכר קפה.

וידאל רכש בית בשכונת "זכרון טוביה", על יד שוק "מחנה יהודה".

באחד הימים נפצע וידאל בעת עבודתו, כפי הנראה קיבל מכה ממכונת הקפה. עוברי אורח הזעיקו עזרה ווידאל הועבר על ידי מגן דוד אדום לבית החולים. לאחר ששוחרר מבית החולים, נפטר וידאל בביתו.

וידאל נפטר לבית עולמו ב-ה' בניסן, ה'תש"ו, ונטמן בהר הזיתים, בחלקה של עולי מרוקו. לימים נקברו על ידו אחיו משה ומימון.

יהי זכרו ברוך

קברו של וידאל אסודרי

 

משה אסודרי ז"ל

בס"ד

נלב"ע כז' בניסן ה'תש"ז (1888-1947)

נולד ליעקב וחנה סודרי ז"ל, בסביבות שנת ה'תרמ"ח, בעיר צפרו שבמרוקו.

משה היה בן הזקונים, ולו היו שישה אחים: הבנות היו זוהר, רחל ומאנין, והבנים יוסף, מימון, ו-וידאל.

משה היה כבן ארבע שנים כאשר נפטר אביו יעקב. משה גדל בבית הסבתא חנה סודרי ז"ל שהתאלמנה ונשארה מחוסרת כל, נזקקת לעזרתם של אנשים טובים. משה גדל בחסותה של אחותו זוהר ואחיו מימון שתמיד דאגו לו מילדותו ועד שגדל והקים משפחה, כאשר נישא לאסתר לבית שניאור ועוד במרוקו נולדה בתם הבכורה סטריאה, ובעברית – כוכבה.

בשעה שמימון, אחיו של משה, החליט לעלות לארץ ישראל, הוא דאג להביא עמו את הסבתא חנה ואת אחיו משה ומשפחתו, כך שמימון ומשה היו קשורים מאוד.

בשנת ה'תרפ"א (1920), עלו משה ומשפחתו ולארץ ישראל, יחד עם האם, חנה, ואחיו מימון ומשפחתו, והגיעו לירושלים עיר הקודש, יום ששי ערב שבת קדש, כ"ט בכסלו, נר חמישי של חנוכה. כאשר עלו לארץ יצאו יחד לעבודה, ויחד גרו בעיר העתיקה בחצרו של מרדכי אלמשעלי. משה ואחיו מימון, עבדו יחדיו כשלוש שנים, בעבודות בנייה שונות, בתוכן בניית בית היתומים 'דיסקין', בשכונת גבעת שאול בירושלים. עד שמימון התחיל לעבוד בישיבת "פורת יוסף", ומאז משה החל לעבוד לבד.

משה עבר ממקום עבודה למקום עבודה אחר, ומעולם לא נשאר במקום אחד. הוא ניסה את מזלו בהרבה עבודות, אפשר לומר שבמשך חייו לא האיר לו המזל!

לאחר מכן נולד למשה ולאשתו אסתר הילד בן ציון סודרי.

למשה הייתה מסעדה בעיר בעתיקה, בשוק הערבי, בה הכין בשרים על האש, ולמסעדה יצא שם טוב, עד שהיו סועדים שבאו מחוץ לעיר באופו מיוחד. לאחר מכן עבד בעבודות שונות.

משה היה גבר נאה. פניו בהירות ואדומות עיניו גדולות ומלאות אור הוא היה איש אמיץ לב ולא ידע מהו פחד.

כאן המקום להביא שני סיפורים על גבורתם של האחים משה ומימון סודרי, שסיפר בנו של מימון, מאיר סודרי הי"ו, כפי ששמע מאביו.

בבניין הארץ

בשנים הראשונות לבואם לארץ באחד הימים פגש מימון כמה יהודים שעבדו בבניין וביקש מהם לדבר עם הקבלן כדי שיעסיקם, אפילו במחיר השכר שמקבלים הערבים. ואכן, הקבלן החל להעסיק אותם בבניין "ביקור חולים" החדש.

כשנסתיימה שם העבודה, עברו מימון ואחיו משה לעבוד בבניין "בית יתומים דיסקין" הנמצא בשכונת גבעת שאול. מכיוון שהיו חזקים, עסקו בהרמת מדרגות ומשקופים לקומות הגבוהות. בין הפועלים היו גם פועלים ערבים מהכפר "ליפתא" שנמצא בתחתית ההר בכניסה לירושלים.

נהוג היה אז שהקבלן משלם את שכר הפועלים ביום שישי עבור שבוע עבודה. פעם אחת ארבו לקבלן כמה ערבים בכניסה לשטח הבניין, חטפו ממנו את התיק עם הכסף וברחו לכיוון "ליפתא". הקבלן הגיע מבוהל ומפוחד וסיפר על כך לשאר הפועלים. מימון ואחיו משה, שהיו צעירים ואמיצים, שאלו את הקבלן לאיזה כיוון ברחו הערבים, והבטיחו לו להשיג את הכסף. הם לקחו בידם שתי מוטות ברזל, ויצאו לכיוון הכפר "ליפתא".

הם הגיעו לכפר באיגוף כך שהגיעו למבואות הרחוקים של הכפר, וראו שם קבוצה של ארבעה ערבים יושבים תחת עץ ומחלקים ביניהם את השלל. משה, האח הצעיר, התקרב בשקט וכאשר הגיע למקום בו ישבו, התרומם בצעקות, ובערבית אמר להם: "גנבים, תנו מיד את הכסף. אינכם מתביישים לגנוב את השכר של הפועלים שעבדו קשה כל השבוע?", הערבים הנדהמים למראה שני היהודים העומדים מעליהם עם מוטות ברזל, לא זזו ממקומם, ומשה אסף מהם את הכסף ושאל איפה התיק. כשהחל אחד מהם לגמגם, ניגש אליו משה ודחף אותו, ובאמת ישב הוא על התיק עם הכסף. האחים איימו עליהם שלא יזוזו וחזרו אל הקבלן להשיב לו את כספו.

הקבלן הודה להם מקרב לב ושילם להם תוספת יום עבודה לשכר השבועי שלהם, לאות תודה.

 חסד של אמת

בזמן המאורעות, כאשר היה קשה להביא את הנפטרים למנוחת עולם בהר הזיתים, משה, יחד עם אחיו מימון, בעזרתם של עוד אנשי חברה קדישא, התנדבו לעשות חסד לנפטרים. ולהביאם לקבורה בהר הזיתים.

באחד הימים הם נשאו את הנפטרת על אלונקת חברה קדישא, ובדרכם בתוך הכפר הערבי סילוואן, מיד לאחר שער האשפות, הם הותקפו באבנים שנזרקו עליהם על ידי הפרחחים המקומיים. מימון הניח את הנפטרת על הקרקע ורדף אחרי הפרחחים עד למרכזו של הכפר סילוואן, והחל לצעוק ולזעוק שקולו יישמע בכל הכפר, עד שהגיעו מספר ערבים מבוגרים, וביניהם מוכתר הכפר. מימון החל לצעוק: אתם לא מכבדים את הנפטרים? אפילו בקוראן שלכם אתם נקראים לכבד את המתים! מוכתר הכפר ראה שיש לו כאן עסק עם יהודים אמיצים, הוא הבטיח לו שמהיום והלאה הלוויות שלהם יעברו בלי שום תקלות, וכך הלוויה המשיכה בדרכה עד להבאת הנפטרת למנוחת עולמים , מאז מימון ומשה הלכו בראש המלווים, והערבים לא נגעו בהם.

אחרי מספר ימים הערבים החלו להתנכל ללוויות של החברה קדישא של העדה האשכנזית. ובאחד המקרים, כאשר עברו לקבור מת מהעדה האשכנזית, התנפלו עליהם הערבים ורגמו אותם באבנים. המלווים הניחו את הנפטר על הקרקע. ונסו על נפשם. מיד אחרי שברחו חזרה דרך שער האשפות, אנשי ה'חברה קדישא' נכנסו לישיבת "פורת יוסף", והודיעו למימון, שהיה שמש בישיבה, שֶׁמִּפַּחַד הפרחחים הערבים, הניחו את הנפטר על הקרקע, באמצע הדרך להר הזיתים.

מימון מיד ארגן את המלווים של החברה קדישא של המוגרבים, ועם משה אחיו ניגשו למקום שהנפטר נעזב על הקרקע, לקחתו לקבורה. עברו מרחק מה, והנה שוב מטח אבנים מצד הערבים. מימון ומשה הניחו את הנפטר על האדמה, ורדפו אחר הערבים והניסו אותם. משה נפצע בראשו, ומימון רגז על כך, רדף אחרי הערבים ושם תפס את זה שפצע את אחיו ולקח אותו לתחנת המשטרה. אחרי כן חזר וכך המשיכו בהלוויה עד הר הזיתים, והביאו אותו למנוחת עולמים.

כאשר המלווים מהעדה האשכנזית ראו שהערבים מפחדים מהמוגרבים החלו לבקש את מימון ומשה לעמוד בראש המלווים את הנפטר, וכך עברו הרבה לוויות של חברה קדישא של האשכנזים, כאשר בראש הלוויה הלכו האנשים המוגרבים, שהערבים פחדו מהם.

עוד מספר מאיר סודרי:

דודי משה אהב לבשל! פעם אחת הגיע לירושלים אחד היהודים העשירים ביותר במצריים כתייר בחג הפסח והתארח במלון "קינג דויד', סוויטה מיוחדת לאנשים בעלי הממון. העשיר הביא עימו את רופאו הפרטי וגם את הטבח שבישל לו כל השנה במצרים. היות וזה היה חג הפסח לכן התייר ביקש שיעמידו לרשותו שני טבחים יהודים וכך הנהלת המלון הזמינה את אחד הטבחים הספרדים המומחים בירושלים שלקח עימו את דודי משה כעוזר טבח, והם בישלו עבורו את מנות האוכל כשרות לחג הפסח.

כאמור מעלה, למשה ורעייתו אסתר היו שני ילדים: סטריאה (כוכבה), ובן ציון. סטריאה נישאה למאיר כהן, ולהם נולדו שנים עשר ילדים, והם גרו בירושלים.

בן ציון נישא למטילדה, לבית שניאור, ממשפחתה של אמו אסתר. הם קבעו את ביתם באשקלון, והקימו משפחה לתפארת. בשנותיו האחרונות משה ע"ה התגורר בעיר בעתיקה.

משה נפטר לבית עולמו ביום כ"ז בניסן, ה'תש"ז, ונטמן בהר הזיתים בירושלים, בסמוך אליו נקברו אחיו מימון ווידאל. הלוויה נערכה במיעוט קהל. היות והיו ימים אלו ערב התחלת מלחמת השחרור, כשנה לפני קום המדינה והערבים התחילו להתגרות ביהודים.

יהי זכרו ברוך

 

קברו של משה אסודרי ע"ה

קברו של משה אסודרי ע"ה 

 

מרת תמר צדקה לבית סודרי ז"ל

בס"ד

נלב"ע בי"ד באדר ה'תשס"ז (1916-2007)

תמר נולדה להוריה מימון ופרסיאדה סודרי, בט"ו במרחשוון ה'תרע"ז, בעיר צפרו שבמרוקו.

בחנוכה ה'תרפ"א, דצמבר 1920, עלתה המשפחה לארץ ישראל; מימון ופרסיאדה, תמר, ואחיה לבנה, יעקב, וזוהר.

המשפחה התיישבה בעיר העתיקה, ובהמשך גרה במתחם ישיבת "פורת יוסף" שבעיר העתיקה, שם עבד אביה מימון סודרי ע"ה כשמש.

משגדלה החלה לעבוד כעוזרת לתופרת סתריה אטון ע"ה, אשת הרב המקובל חכם רבי בן ציון אטון זצ"ל, מחכמי ישיבת "פורת יוסף". נישאה לאברהם שלום פחה ביום ב' בסיוון ה'תרצ"ה, בחצר ישיבת "פורת יוסף".

נישאה לאברהם שלום פחה ביום ב' בסיוון ה'תרצ"ה, בחצר ישיבת "פורת יוסף". תמר ואברהם גרו בתחילה בסמוך לבניין הישיבה, בבית "עוסמן", למשך שנתיים, בהמשך היו גרים בשכונת "שערי פינה", ומאוחר יותר עברו לשכונת "בית ישראל".

בשנת ה'תשל"ו נפטר אברהם ז"ל, בדרכו חזרה מעבודתו במאפיית "אנג'ל".

מספר שנים לאחר מכן נישאה תמר לרבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף" בשכונת "גאולה". בתחילה גרו ברחוב יואל, ולאחר מכן עברו לרחוב שאול עבוד.

ביום י"ב במרחשוון ה'תשנ"ב נפטר רבי יהודה צדקה. מרת תמר ע"ה זכתה לדור ישרים יבורך ב"ה.

תמר נפטרה לבית עולמה ביום י"ד באדר ה'תשס"ז, פורים דפרזים, ונטמנה בבית העלמין בהר הזיתים, מול מקום המקדש.

יהי זכרה ברוך.

קישור לעמוד הנצחה של מרת פרסיאדה ע"ה 

קישור לעמוד הנצחה של מימון סודרי ע"ה 

הביא לפרסום הנכד מר טל רחמים היו'

 

מרת פרסיאדה סודרי ע"ה
מרת פרסיאדה סודרי ז"ל

 

מימון סודרי
מימון סודרי ז"ל

מרת פרסיאדה סודרי לבית אוליאל ז"ל

בס"ד

נלב"ע ב-יח' בניסן ה'תש"מ (1892- 1980)

נולדה בצפרו בליל פסח – ט"ו ניסן ה'תרנ"ב לישועה ורנה אוליאל ע"ה, אחות ל-3 אחים: יאמנה, שרה ואברהם.

נישאה למימון סודרי ביום רביעי ט' בניסן ה'תרס"ט (1909), עלו לארץ ישראל, יחד עם ילדיהם לבנה, יעקב, תמר, וזוהר. קבעו את ביתם בירושלים עיר הקודש, ערב שבת קודש, נר חמישי של חנוכה, ה'תרפ"א (דצמבר 1920).

בארץ נולדו ילדים נוספים: ציון, אסתר, יוסף, מאיר, יהושע, שושנה, שמחה, מרדכי.

מרת פארסיאדה ע"ה היא נכדתו (בת בתו) של הרב הגדול רבי אבא אלבאז זצ"ל , להלן קישור לעמוד הנצחתו.

פרסיאדה ובעלה מימון התגוררו בעיר העתיקה בירושלים, מימון עבד כשמש בישיבת "פורת יוסף' בעיר העתיקה.

בשנת ה'תש"ד עזב מימון את הישיבה, עבר עם אשתו פרסיאדה וילדיהם לשכונת זכרון טוביה, שם היה שמש בבית הכנסת "זכור לאברהם".

עברו לכפר סבא בשנת תש"י (1950), מאז שם נקבע ביתם.

פרסיאדה נפטרה לבית עולמה בחול המועד פסח, יום ששי ערב שבת קודש, י"ח ניסן ה'תש"מ.

מקום מנוחתה נקבע בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים סמוך לקברו של בעלה מימון ע"ה .

יהיה זכרה ברוך


 

דברים שכתב לזכרה בנה מאיר סודרי הי"ו:

מילים מספר לזכרה של אימנו .

פרסיאדה סודרי בתם של רינה וישועה לבית עוליאל, אימנו הצדקת והענווה, ירשה את התכונה הזו מהסבא הגדול רבי אבא אלבז זצ"ל, שהיה ארבעים שנה רבה הראשי של העיר ספרו שבמרוקו. הסבא ידוע היה בעירו כרב שמשכין שלום בן אדם לחברו ובין איש לאשתו.  עליו היו אומרים: "עולים ללשכתו כשני שונאים, ויורדים כשני אחים  חברים".

כך גם אימנו הצדקת שהייתה ענווה, ומעולם לא שמעתי אותה מרימה את קולה בבית לא בפני אבי, ולא על הילדים.

אימנו עברה ימים קשים גם מבחינה כלכלית בדאגתה לגדל משפחה ברוכת ילדים. בעליית הורינו לארץ ישראל אימנו הייתה בודדה ומנותקת מכל משפחתה. בירושלים לא הייתה לה שום חברה או מכרה מלבד גיסתה אסתר, אשתו של דודי משה (סודרי).

לאימנו שתי בנות שנפטרו בהיותן תינוקות האחת ששמה זוהר נפטרה מחוסר תזונה נכונה ומהקור הירושלמי שהיה בשנה הראשונה לעליית הורינו לארץ ישראל. הבת השנייה, שקראנו לה גאולה, שהיא למעשה הבת האחרונה שנולדה, נפטרה בחודשיה הראשונים.

בבית גדלנו אחד עשר אחים ואחיות וברוך השם כולם הקימו משפחות לתפארת.

מגורינו בבניין ישיבת "פורת יוסף" היה. בחדר אחד גדלנו, בחדר שמעולם לא נכנסה בו השמש. לפעמים הייתה איזו שעה קלה בבוקר שאור השמש חדר מחלון היחיד שהיה סמוך לדלת הכניסה.

המטבח היה מחוץ לחדר, מתחת לשיפוע המדרגות היורדות לאורכו של הבית, כך שבקושי אדם אחד יכול היה לגשת לברז שהיה מעל הכיור. את הכיור בנה אבא ממלט שחור, וליד הכיור משטח מבטון עליו עמדו הפתיליות והפרימוס שאמא הייתה מבשלת עליהם. בהיות ואימנו לא הייתה גבוהה, בקושי הסתדרה במטבח שחציו מגולה לגשמים ולקור הירושלמי.

במטבח הזה אימנו הייתה מבשלת את הארוחות לילדי הבית. היא לא אפתה  עוגות מיוחדות. הכול בגלל המצב הכלכלי הסתפקה במצרכים החיוניים ביותר.

כאשר הייתי הולך עם אימי לשוק (הביזר), היא הייתה עוברת את כל השוק ובודקת את המחירים, ולאחר מכן הייתה חוזרת וקונה אצל הירקן שמחיריו היו נמוכים. הירקנים הערבים היו מכירים אותה וקוראים "אל יהודיה". אצלם הייתה קונה כל מיני ירקות ופירות שהבשילו יתר על המידה, והם היו מוכרים לה אותם בחצי מחיר. מהפירות האלו אימי הייתה מכינה ריבות שמהם אכלנו רוב השנה פרוסת לחם מרוחה בריבה וכוס תה, שפעמים רבות זו הייתה ארוחת בוקר או ערב היחידה. מהעגבניות הבשלות הייתה מכינה תרכיז שממנו בשלה את הארוחות.

לכבוד שבת הייתה אמא קונה קצת אגוזים, ומחלקת ילדים לאחר הקידוש, ואומרת שזה פותח את התיאבון, שלא היה חסר לילדים.

מעניין הדבר שבביתנו לא השתמשנו במוצרי חלב. אימי הייתה קונה חצי ליטר חלב אם זה להכנת דייסה לתינוק או לאבי שהיה רגיל לשתות כוס קפה עם מעט חלב בבית.

בימי החורף הייתה אמא קונה רגל פרה, או כמה רגליים של עיזים, ועובדת קשה מאוד כדי לנקותם, עד שהיו מוכנים לבישול או לחמין של שבת. את עצמות הרגל הכניסה לסיר החמין עם כמה תפוחי אדמה וביצים, ומזה היה יוצא חמין לשבת, טעים ומזין, שממנו אכלו אפילו חמישה עשר איש, שכללו את בני המשפחה ואורחים שהיו מזדמנים לכבוד שבת. אמא השתמשה הרבה בקטניות, כמו עדשים, חומוס, שעועית, ומהם הייתה מכינה מרק חם וטעים.

מקופסת סלמון או סרדין הייתה מכינה ארוחה שלמה. הייתה טוחנת את הדגים יחד עם לחם ותבלינים ומכינה מהם קציצות.

כאשר רצתה לפנק את הילדים, הייתה לוקחת כמה פרוסות לחם וטובלת אותם במים ובמעט חלב, והייתה מטגנת את הפרוסות עם ביצה, ומפזרת עליהן מעט סוכר, והילדים היו אוכלים כאילו הייתה זו ארוחת מלכים טעימה.

אימי הייתה רגילה להכין את הלחם בבית. פעמיים בשבוע אימי הייתה לשה בצק ללחם, ובבוקר אחד הילדים היה לוקח את הלחמים לאפיה בתנור. כך גם עוגות, היא הייתה מכינה בצק מקמח ומים וממנו מכינה עוגות בצורות שונות; במיוחד לפורים הייתה נוהגת להכין מקמח ומים כל מיני צורות,  ובשעה  היו מביאים אותם מהתנור היא הייתה נוהגת לקשור בחוט כל מיני צורות של עוגות, וכל ילד היה תולה אותם על הקיר מעל המיטות.

אני זוכר שבילדותי הייתי מלווה אותה לקניות בכל יום חמישי אבי היה נותן לה חמישה גרוש ולפעמים גם עשרה גרוש ומהתקציב הזה אימנו הייתה צריכה לקנות מצרכים, כגון בשר וירקות, ולשלם לבעל חנות הבדים שהייתה קונה ממנו בתשלומים. בעל חנות הבדים כיבד אותה מאוד, ואם הייתה נשארת לו חתיכת בד מהחבילה, היה מוכר אותה לאימי בהנחה גדולה, וכך היא הייתה אוספת כל מיני שאריות של בדים, ופעם בשנה הייתה מזמינה את התופרת השכנה, שהייתה מביאה עימה את מכונת תפירה, ותופרת לנו בגדים ולאחיותיי שמלות לפי הג'ורנל, היות ולאימי הייתה מכונת תפירה ידנית, שביד אחד מושכת את הבד וביד השנייה הייתה מפעילה את המכונה.

יום הכביסה היה יום מייגע במיוחד. אמא הייתה יושבת ליד פיילה גדולה מנחושת, שהייתה מוצבת על הפרימוס להרתחת הכביסה, ובידיים מכבסת את הכביסה בסבון גדול, שהכיל סודה או בורית, אשר הרסו את כפות הידיים.

לאימנו לא היו חברות. מעולם לא ראיתי אותה יושבת על כוס קפה משוחחת עם  השכנות. תמיד הייתה עסוקה או בבישול. או בכביסה. או בתפירה.

בשעה שהייתה הולכת לבית יולדות. לא הייתה עימה מי שהיא שתסעד אותה אחרי שלושה ימים בבית יולדות, כבר הייתה על הרגליים לטפל בתינוק ובשאר הילדים.

הרבה ימים קשים היו לאמא פרסיאדה, והודות לילדים שגידלה ולעיסוק הרב בבית, הייתה עם כוח ושמחת חיים. תמיד ידעה לקבל בשמחה את האורחים שבאו לבקר במאור פנים שהקרין טוב לסביבה.

היא הסתפקה במועט ודאגה בעיקר לשלומם ובריאותם של בני המשפחה, ובמיוחד בימים שבהם אבא היה חולה, הייתה תומכת ומעודדת את כולם, למרות שכל העול היה נופל עליה.

כאשר אבינו שבר את אגן הירכיים הוא שהה בבית חולים "מאיר" תקופה קצרה. כאשר הרופאים החליטו שצריך לעבור ניתוח ואבי התנגד מאוד!! הרופאים החתימו אותו שהוא מתנגד לעבור ניתוח. מאז אבינו ישב בכיסא גלגלים וכל הטיפול נפל על אימנו, והיא לא נשארה עם הכוחות שהיו לה בצעירותה. כך שהטיפול באבי היה קשה מאוד. אחרי פטירתו של אבינו, אימנו נשארה לבדה בבית. אנחנו היינו מזמינים אותה מידי פעם בפעם לעשות עימנו את השבת אבל המדרגות בביתנו הקשו עליה.

בחודשים האחרונים אימנו שהתה ימים רבים בביתה של שמחה אחותי ברמת גן.  באחד הימים כאשר אני וציון בקרנו אותה ברמת גן היא אמרה לי: "בוא תשמע מה שחלמתי השבוע!". היא סיפרה לי את חלומה, שהיא ראתה את אבינו לבוש בחליפה מהודרת עומד ליד שער של גן גדול, ואומר לה: נו, מתי את באה?? כבר הרבה זמן אני מחכה לך!!! אני אמרתי לה "חלומות שווא ידברו" והכול שטויות. אבל אחרי שבוע ימים היא חלתה, ואחותי שמחה טלפנה לנו. אני וציון נסענו מיד ובאמבולנס הבאנו אותה לבית חולים ,מאיר" בכפר סבא. לצערנו, אחרי כשבוע ימים היא נפטרה, בחול המועד של פסח שנת תש"מ, בתום שנה אחרי שאבינו נפטר בניסן תשל"ט. המעניין בדבר, שהורינו נישאו בחודש ניסן, ובמלאות שבעים שנה לנישואיהם הם הלכו לבית עולמם.

יהי רצון שזכותם תגן עלינו אמן ואמן !!


 

קברה של פרסיאדה סודרי ע"ה

להלן קישור לעמוד הנצחה של מימון סודרי ע"ה 

מימון סודרי
מימון סודרי ז"ל

 

סבא דמשפטים רבי אבא אלבז זצ"ל

המלאך רבי רפאל עמרם מאמאן זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ כ"ז בתמוז ה'תש"ז (1870-1947)

נולד בצפרו, בנו יחידו של הרה"ג רחמים יוסף מאמאן זצ"ל , נקרא ע"ש מר זקנו המקובל האלוקי המלאך רפאל זצ"ל וע"ש רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל. נימול ע"י רבינו הגאון הקדוש רבי רפאל משה אלבז זצ"ל.

למד תורה אצל אביו אשר גם היה רבו המובהק מאוחר יותר, המשיך להעמיק בתורה והצטרף לישיבה בראשותו של הרה"ג שלום אזולאי זצ"ל.

בבגרותו נשא לאישה את אסטרליה לבית עטיה עימה הביא לעולם 5 בנים, המוכר שביניהם הוא הרה"ג יהושע מאמאן זצ"ל, אחרון וגדול רבני צפרו ומרוקו.

מרת רבי רפאל מאמאן אסטרליה לבית עטיה
מרת רבי רפאל מאמאן אסטרליה לבית עטיה ע"ה

לימים היה לגדול בתורה , בגיל 32 הוסמך לדיינות ובמשך שנים רבות כיהן כדיין, ראש ישיבה, ראש שוחטים, מוהל, סופר בית דין, גזבר הקהילה, מחבר הספר "תורה אור" .

יחד עם כל אלו היה עניו ושתקן וכוחו בתפילותיו. מספרים כי חסיד קדוש היה, קדיש דרבנן ותפילותיו היו ממש מחשמלות את כל סובביו, במיוחד בימי הסליחות ובימים הנוראים.

סיפורי ניסים ומרפא רבים נקשרו בשמו, כוחו היה בתפילותיו ובידענותו הרבה בנושאי המדע והרפואה

נקבר בחלקת הצדיקים , לצד אבותיו הקדושים בצפרו

צילום חתימת המלאך רבי רפאל מאמאן זצ"ל כפי שמצויינת בספר קהילת צפרו של הרה"ג דוד עובדיה זצ"ל

 

 

ראשון לחכמי צפרו – הגאון רבי דוד אראג'יל זצ"ל

בס"ד

התבש"מ בשנת שפ"ח ( 1627)

החכם הראשון שכיהן ברבנות בצפרו הידוע לנו הוא הגאון רבי דוד אראגיל זצ"ל שנפטר לפני כ- 390 שנה. על אודות הגאון רבי דוד, כתב הגאון רבי יוסף בן נאים זצ"ל בספר "מלכי רבנן" (אות ד) וז"ל:

"מו"ה דוד אראזל זצ"ל קבור בצפרו יע"א והוא הראשון הידוע בחכמי צפרו, הוא היה בזמן מר"ן הקדוש ויש פסק דין ממנו בשנת בשפ"ה פ"ק. הניח אחריו פירוש על מדרש רבא ויש תחינה ממנו והיתה לו ידיעה בחכמת הקימייא"…

[בהמשך דבריו שם דן הרהמ"ח אם שם משפחתו של רבי הוא אראזיל או אראג'ייל או אראזל, עי"ש].

אחריו כיהן בנו רבי הגאון יצחק זצ"ל המכונה בלחכ"ם [-בן הרב]. הוא היה חסיד ובעל מעשים ורבים היו משתטחים על קברו.

מאחר אין בידינו תמונת דמותו של הרב הצדיק, לעיל צילום חתימתו כפי שמצויינת בספר קהילת צפרו של הרה"ג דוד עובדיה זצ"ל

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן בעדנו

רבי משה עמרם אביטבול זצ"ל

בס"ד

התבש"מ ביא' אלול תשנ"ו

"והאיש משה ענו מאוד"

לזכרה של אימא חנּה רובידא בת משפחת זכרי זצ"ל.

ולזכר הסבא היקר רבי אליהו יעקב אביטבול זצ"ל

כשאני זוכר את אבּא משה יקיר לבי ומרכז חיי, אני רואה אותו תמיד כאדם ענו ושלו בהליכותיו הצנועות. בהתמדתו ותמימותו הטהורה לעשות תמיד את רצון בוראו, תמיד לחש בדממה, ולא הִרְבָּה במילים. כל הזמן ניסיתי לנחֵש מה הוא לוחש, רק תיארתי בלבּי שזֹאת היתה דרכו המיוחדת להיות קשור ודבוּק לבּורא בכל מחשבותיו ומעשיו היומיומיים. ממנו למדתי תמיד לדבּר רק כשיש צורך בכך, ואם לאו מוטב לשתוק. השתיקה היתה מקור כל מעייניו.

היו לו עיניים יפות וחודרות פנימה כאילו ידע מה אני חושב, ותמיד הבין ללבי כנער חוקר מתבגר. הוא היה מנקה את אזני ומקצץ את ציפורני, ומכין אותי בכל יום ששי אחה"צ לקראת השבת שאהיה נקי בגופי רוחי ונשמתי, מוכן ומזומן לקבל את פני שבת המלכה. הוא היה מעיר אותי מתרדמתי לתיקון חצות, וסליחות בימים הנוראים.

הוא היה נדיב ברוחו וליבו והתמיד בהכנסת אורחים, וגם חגגנו בסעודות טעימות עם הרבה אורחים ועושה הילולא לחגוג את סיום קריאת ספר הזוהר הקדוש, שתמיד היה מְעַיֵּן בו בשמחה רבּה. הוא היה מקיים מתן בסתר ובתמימות טהורה. הוא גם היה תמיד דוגמא מעשית בחיי לצדק אנושי בין אדם לחברו.

להמשיך לקרוא "רבי משה עמרם אביטבול זצ"ל"

הרמ"א מצפרו – רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל

 בס"ד

נתבש"מ ב-כ"ב לחודש תמוז שנת התרנ"ו (1823-1896)

היה רב, משורר ומלומד יהודי ממרוקו במאה ה-19. היה רבה של העיר צפרו וחיבר מספר רב של ספרים על הלכה, מוסר, שירה, היסטוריה ומדע.

נולד במרוקו בעיר צפרו לאביו רבי שמואל אלבז ז"ל בשנת התקפ"ג עוד בצעירותו ניכר שנועד לגדולות, אביו השתדל להשגיח עליו שינצל כל זמנו ללימודים ואף הטיל עליו העתקת ספרים מכתבי יד בשעות הפנאי.

בהיותו בן 20 נפטר עליו אביו, ובכל זאת המשיך בלימודו בישיבת דודו, רבי עמרם. בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי אברהם מאמן. בשנת התרי"א (1851) בהיותו שנת כ"ח לחייו הוסמך ע"י הרבנים עמור אביטבול ועמרם אלבז לדון ולהורות.

בשנת התרי"ד (1854) מופיע שמו בין הרבנים הנתמכים ע"י הקהילה , לרמ"א היה בית כנסת משלו ובו הקדיש הרבה מזמנו לטובת בני עמו וקהילתו בהדרכתם לתורה וליראת שמים באמצעות דרשותיו , שיריו ומליצותיו. הוא היה גם מוהל מומחה ואף הייתה לו ולאחיו רבי אליהו חזקה על כך בכל העיר הוא עצמו היה חשוך בנים.

הרמ"א היה ממונה על נכסי ההקדש ומפקח עליהם והוא בעצמו היה בעל צדקות ולב רחמן. לבד מגדולתו בתורה הוא רכש לו ידיעה רחבה בלימודי חול בכמה מקצועות ואף חיבר בנושאים אלו ספרים. הוא היה בעל אופקים רחבים מאוד, סבר שכל החוכמות מתאימות וכלולות בחוכמת התורה ודרכם ניתן להגיע ולהבין את חוכמת האמת רשימת ספריו מובאת כאן ואת שיריו נפרסם בנפרד בעמוד סמוך .

הרמ"א מילא תפקידים רבים , מורה , רב העיר ,  אב בית דין , מוהל ,משורר , היה בעל בית כנסת משלו ולמרות כל אלו היה בעל מידות גדולות של ענווה וצניעות

הרמ"א נפטר ביום שישי בשבת כ"ב לחודש תמוז שנת התרנ"ו (1896) כמה שעות לפני פטירתו כתב צוואה ובה ציווה על נכסיו וספריו , ציווה לייסד ישיבה של תלמידי חכמים ללמוד תורה בתוך ביתו שלושים יום.

קברו של רבינו רפאל משה אלבז זצוק"ל

הואיל ואין בידינו תמונות  של הרמ"א , האדמור זצוק"ל אנו נשתמש בתמונות מקברו ומחתימתו המפורסמת

להמשיך לקרוא "הרמ"א מצפרו – רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל"

רבי יצחק בניזרי זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ בט' חשוון תשס"ח (1925- 2007)

מורה ומחנך , תלמיד חכם , רב ואיש ציבור, דמות מופת מהעיר צפרו .

נולד בעיר מידלט. בגיל 5 התייתם מאביו יהודה שנפטר בדמי ימיו. בשנת 1930 הגיע ללמוד בצפרו ביזמת רבי דוד עובדיה (לפי עמנואל בן שמחון, יחד עמו הגיעו גם יעקב חוטא יצחק עבו ואח').

תאריך לידה – בחנוכה שנת תרפ"ו דצמבר 1925

הוריו – יהודה ורחמה בניזרי.

תאריך פטירה – ט' בחשון תשס"ח

נקבר בבית העלמין "גזר"

נישואין – האישה הראשונה, אסתר לבית מאיר אזולאי (מא"ז) ילידת ספרו, לאחר שהתאלמן נישא ליקוט לבית דרעי ממקנס.

ילדיו – מ-אסתר נולדה הבת רוחמה.

מ-יקוט – נולדו :  נעמי, זהרה-זהבה, יהודה, ויפה שנולדו בספרו. רותי. רחל, עמרם, פנינה, ולבנה נולדו בישראל.

ל-יקוט נולד בן מנישואין קודמים – נסים בן עמרם

עיסוקיו במרוקו : מלמד מחנך ומנהל וב- "אם הבנים", תלמיד וחבר לראש ישיבת "בית דוד" של רבו, הרב דוד עובדיה בספרו.

בשנת 1954 ביקר בישראל במשלחת של תנועות בני עקיבא והבונים – חברי המשלחת נפגשו בין השאר עם דוד בן גוריון.

היה שותף בארגון עלייה מרוכזת של 40 משפחות מצפרו ו- 37 משפחות מפאס שיצרו קהילה מאוחדת במושב יד-רמב"ם.

עיסוקים ומינויים בישראל : מחנך, מורה ומנהל בית הספר היסודי במושב יד – רמב"ם, שוחט, חזן ודרשן בבית הכנסת המרכזי במושב במשך 50 שנה ברציפות. הפעלת חברת קדישא מקומית של גברים ושל נשים. המשיך מסורת של חברות מספרו, בלימוד פרקי זוהר בשבתות אחה"צ, לימוד פרקים מספר "היד החזקה" של הרמב"ם באמצע השבוע, סדר ט"ו בשבט, גניזת כתבי קודש ב-ז' באדר, הילולה לכבוד רשב"י ב- ל"ג בעומר, אירח בביתו בליל המימונה וברך בברכה המסורתית "אורך ימים" את כל עשרות הבאים גם אחר חצות, ערך קידוש בביתו בסיום תפילת שחרית של חגי הרגל, ערך בביתו ערבי סליחות ותיקוני חצות לימים נוראים.

להמשיך לקרוא "רבי יצחק בניזרי זצ"ל"

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: