ליקוט חידושי תורה בפשט ודרש מספריו של הגאון הנודע רבי רפאל משה אלבאז זיע"א

מוגש וערוך בסגנון השווה לכל נפש מתוך הספר ביד רמ"א .



מי שיש לו בושת פנים, ראוי לקבל את התורה

יש לבאר את הקשר בין תחילת התורה לסופה, המתחילה באותיות "בראשית" ומסתיימת ב"לעיני כל ישראל". לפי מה שכתב בתיקוני הזוהר (תיקון נח) כי "בראשית" אותיות "ירא בשת", ואמרו חכמינו ז"ל (נדרים כ.) כי מי שאין בו בושת פנים, בידוע שלא עמדו רגליו על הר סיני. וזהו רמז הסמיכות ל"לעיני כל ישראל", לרמוז כי מי שעמדו רגליו במתן תורה שהיתה לעיני כל ישראל, הסימן לכך שהוא ירא בשת, שיש לו בושת פנים ויראת ה' על פניו.

(מיני מתיקה)


המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו

אמרו רבותינו ז"ל (פסחים סו:) "כל המתיהר – אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו". וצריך לבאר מה הטעם בזה? ונראה כי הגאוה היא מצד הקליפה והסט"א והיא רוח שקר, וכיון שהחכמה היא מהתורה שהיא תורת אמת, באתרא דשיקרא קאי קושטא לא קאי [במקום שנמצאת האמת, השקר לא יכול להתקיים] ולכן חכמתו מסתלקת.

(עדן מקדם)


חומרת דיבור דברים בטלים בשבת

כתב בזוהר הקדוש (פרשת ויקהל) "אל יצא איש ממקומו – בגין כך מאן דיפוק מן פומיה מילולא דחול, קא מחלל שבת בידוי" [פירושו: המוציא מפיו מילות חולין בשבת, מחלל שבת בידיו]. ואפילו בחול אסור לשוח שיחת חולין וכמובא ביומא (יט:) "אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה. ר' אחא אומר בלאו". ובירושלמי אמרו "בטורח [בקושי] התירו בשאילת שלום בשבת".

"ואחד הרואה ואחד השומע תסמר שערת בשרו. ויהפוך כושי עורו. כי מרו את דברו. ואדרבה ביום שבת קדש. ישבו כסאות. על דבר'ת ספר דברי'ם פלאי פלאות. אמור בכפילה על ימות החול. ויחד איש ואשה שזכו יחנו במדב'ר קד'ש וקדש'ה. אוי לה לאותה בושה ומי יתן והיה תאלמנה שפתי שקר לשון מדברת. מערב עד ערב וכן יהיה לשבת אחרת. ה' הטוב יכפר בעד".

(שומר שבת)


תשובה מועילה בכל עת של האדם מימי חייו

בתהלים (קיח, יג) אמר דוד המלך ע"ה "דחה דחיתני לנפול וה' עזרני". ובא לרמז כאן דוד המלך ע"ה ראש לבעלי תשובה יסוד גדול בענין התשובה באומרו "דחה דחיתני לנפול" שפירושו מדבר עם היצה"ר שזה דרכו כסיל, שבתחילה מראה לאדם פנים צהובות ואהבה שלימה לאמר מה לך לאבד ימי בחורותיך בלי חמדה ולא ראו טובה, שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ואחר כך הן עוד היום גדול שוב יום אחד לפני מיתתך, אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך. ומחמת שיצר לב האדם רע נגרר אחריו, עד שעוקרו ממקום הקודש, ומשכן בתוכו אל זר, הרי דוחהו דחייה ראשונה ממקום הקדושה להעמיקו בתוך הסט"א, ואח"כ כיון שרואה את האדם שנתעורר לשוב בתשובה, אומר לו: מה תועיל לך התשובה אחר אשר נטמאת ועשית מכל התועבות אשר שנא השם, פשיטא דלא תועיל התשובה, ואדרבא מוטב לבלות ימיך בטוב לעשות מה שלבך חפץ מלסגף נפשך ללא יועיל, דכיון דאידחי אידחי, הרי דחייה שניה, וזהו אומרו "דחה דחיתני" שתי דחיות כדי "לנפול" בעמקי שאול! ואני לא כן אדמה, כי האמת הוא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, שהרי הלכה רווחת שאין בעלי חיים נדחין, וכ"ש נפש אדם העולה היא למעלה והיא חלק אלוה ממעל. וזהו "וה'" שהרי אמרו חכמינו ז"ל שכל מקום שנאמר ה' היינו הוא ובית דינו. וזהו וה' הוא ובית דינו שפסקו שאין בעלי חיים נדחין שהרי אמר יעשה תשובה ויתכפר לו "עזרני" – וחיזק את ידי לעשות תשובה.

(דרש משה)


"אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" (טו, א).

אמרו רבותינו ז"ל במסכת סנהדרין "ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתם של רשעים, הכתיב בצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וא"ר יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקב"ה שמח במפלתם של רשעים". ומדבריהם למדנו שאין לומר שירה על מפלתן של רשעים.

לפי"ז יש להקשות [לשון הספר חירג"א דיומא: "שמעתי מפי חביבי כמוהר"ר רפאל משה אלבאז כשהיה דורש בבית הכנסת ביום שב"ק ולא שאלתי את פיו מאיזה ספר היה דורש"] שהקשה א"כ איך יכלו ישראל לומר שירה?

ויש לתרץ: שלא אמרו שירה על מפלתם של מצרים אלא על הצלתם,ע"כ ["ע"כ שמעתי ממנו"].

(חידוש זה מתורתו של רבינו כפי ששמע מפיו הגאון רבי רחמים יוסף מאמאן זצ"ל וקבעו בספרו "חירגא דיומ"א" (עמ' קמ"ט). ועי"ש עוד מה שפלפל בדברי קדשו.)

(חירגא דימ"א)