ואלה שמות רבני מתא צפרו שכיהנו בתואר רבני העיר :
הגאון רבי דוד אראגיל זצוק"ל – מראשית הקהלה עד שנת ה'שפ"ח.
הגאון רבי משה בן חמו זצוק"ל משנת ה'שפ"ח עד שנת ה'ת"ע.
הגאון רבי ישועה בן חמו זצוק"ל בצוותא עם תלמידי אביו רבי משה. בשנת ה'תקי"ב עם הסתלקות אחרון תלמידי רבי משה, נסתיימה תקופה זו.
הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצוק"ל עד שנת ה'תק"ע.
רבינו הגאון רבי רפאל משה אלבאז זצוק"ל עד שנת ה'תר"ס.
הסבא דמשפטים רבי אבא אלבז זצוק"ל ששרת את קהילת צפרו במשך ארבעים שנה
הגאון רבי ישמח עובדיה זצוק"ל עד שנת ה'תרצ"ה.
לאחריו כיהן בנו הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל עד עלייתו לארץ הקדש בשנת ה'תשכ"ד.
ראשון לחכמי צפרו – הגאון רבי דוד אראגיל זצ"ל
החכם הראשון שכיהן ברבנות בצפרו הידוע לנו הוא הגאון רבי דוד אראגיל זצ"ל שנפטר בשנת שפ"ח. על אודות הגאון רבי דוד, כתב הגאון רבי יוסף בן נאים זצ"ל בספר "מלכי רבנן" (אות ד) וז"ל:
"מו"ה דוד אראזל זצ"ל קבור בצפרו יע"א והוא הראשון הידוע בחכמי צפרו, הוא היה בזמן מר"ן הקדוש ויש פסק דין ממנו בשנת בשפ"ה פ"ק. הניח אחריו פירוש על מדרש רבא ויש תחינה ממנו והיתה לו ידיעה בחכמת הקימייא"…
[בהמשך דבריו שם דן הרהמ"ח אם שם משפחתו של רבי הוא אראזיל או אראג'ייל או אראזל, עי"ש].
אחריו כיהן בנו רבי הגאון יצחק זצ"ל המכונה בלחכ"ם [-בן הרב]. הוא היה חסיד ובעל מעשים ורבים היו משתטחים על קברו.
'ומשה היה רועה' – הגאון רבי משה בן חמו זצ"ל
הגאון הקדוש רבי משה בן חמו זצוק"ל וזיע"א בנו של רבי מימון בן חמו שאף הוא היה מחכמי צפרו והוזכר לשבח בספר "מלכי רבנן" (אות מ), ככל הנראה נולד בין השנים ש"ע לש"פ. הוא הגבר הוקם על שהקים עולה של תורה בעיירה זו וכן בזכות מלוא שיעור קומתו וגדלותו בתורה ובחכמה, נתן לקהילתו הקטנה שם לתפארת ונישא שמה לתהילה בכל רחבי מרוקו. ובאותו הזמן שמלך רבי משה במקום, שם הקהלה היה "עדה מפוארת לצבי ולכבוד אוהבי ה' ותורתו הקדושה וכל בניה למודי ה'". [בשו"ת הנ"ל (ח"ב סי' צט)].
בכל עניני העיר היה רבי משה הרוח החיה ובלעדיו לא הרים איש את ידו בשום שררה, תמיד נשא מדברותיו לפני העדה וניהלם בצדק וביושר.
רבי משה עמל במשך כל תקופת רבנותו להקמת עולה של תורה בעירו, ובמיוחד שקד על חינוכם ולימודם של צעירי הצאן, עמד לימין המורים, ניהלם והשגיח עליהם בעינא פקיחא על דרכי עבודתם ועל שיטת לימודיהם.
רבי משה היה גם קנאי לבלי חת, על כן יעיד המעשה הבא שסיפר הגאון רבי יעקב משה טולידאנו זצ"ל בספרו "נר המערב"…
פירוט נוסף בספר ביד רמ"א
'גדול האי'ש' – הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצ"ל
הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצ"ל [-זקנו של רבינו הרמ"א, חותן זקנו רבי יהודה] נולד סביב שנת תצ"ט לאביו הגאון רבי יצחק זצ"ל שנמנה על חכמי העיר. התייחס ביחוסו לזקנו אביו אביו – רבי ישועה זצ"ל – שכפי המקובל נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב בליל חופתו. וכן חרות על מצבת רבי ישועה הנכד "אדונינו שנגלה עליו אליהו הנביא ז"ל בחופתו כהר"ר ישועה".
נוסח דומה מופיע בכתובת בתו של רבי שאול ישועה, הצדקת מרת רבקה ע"ה [שנישאה להגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל זקנו של רבינו הרמ"א וכמובא לעיל]:
"דא כלתא בתולתא בת כ"ה הטוב החכם השלם הדיין המצויין רב הכולל כמוהר"ר שאול ישועה ס"ט בר כבוד השם הטוב החכם השלם ענותן ושפל ברך כה"ר יצחק ז"ל בר כבוד הה"ט הישיש ונכבד שנגלה אליו אליהו בחופתו ר' ישועה ז"ל".
למד תורה בימי חורפו ככל הנראה מפי הגאון רבי יוסף בן עטייא זצ"ל ומפי אביו הגאון רבי יצחק זצ"ל. רבו המובהק היה הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל מרא דאתרא דפאס, שהלך אליו וקנה ממנו תורה ודעת. כן רבו רבי אליהו היה מצוי לעתים תדירות בעיר צפרו בה נפגשו בעת ביקוריו שם. רבי שאול היה מכנה את רבו בתואר "משי"ח" [-מורי שיחיה]. ותמיד שאול שאל את דעת רבו העליונה אם מסכים הוא לסברותיו. ורבו היה מעריצו ומאיר לו פנים.
רבי שאול ישועה היה מושך בעט סופר ולשונו היתה שנונה וחדה, באמצעותה חרט בעט סופר מהיר חידושים בכל מקצועות התורה. כן היתה לו בקיאות מדהימה בספרי חכמי מרוקו שרובם היו עדיין בכתובים…
פירוט נוסף בספר ביד רמ"א
רבי עמור אביטבול זצ"ל
התבש"מ א' בטבת תרי"ד ( 1782-1854)
לאחר פטירתו של המאור הגדול רבי רפאל משה אלבז זצוק"ל מילא את מקומו הסבא דמשפטים רבי אבא אלבז זצ"ל ושרת את קהילת העיר צפרו במשך ארבעים שנה ואחרי שנפטר רבי אבא אלבז זצ"ל בחודש אלול תרצ"ה מילא מקומו רבי ישמ"ח עובדיה
שומרי הגחלת – הגאונים רבי ישמ"ח ורבי דוד עובדיה זצ"ל
לאחר פטירת רבינו שמרו את גחלת הקדש שלא תכבה בעיר צפרו, הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצ"ל ולאחריו בנו הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל.
רבי ישועה שמעון חיים נולד בז"ך באייר תרל"ב לאביו רבי מסעוד זצ"ל ונימול על ידי רבינו הרמ"א. בצעירותו למד ש"ס ופוסקים מתוך מסירות נפש והתנהג בחסידות עם קונו. נשא אשה בגיל י"ח. אחרי נשואיו למד בהתמדה עצומה, קם בכל לילה שלוש שעות לפני עלות השחר ולמד בלי הפסק עד מאוחר בלילה, כאשר אביו רבי מסעוד מדריך אותו ומכווין את עלייתו בתורה בכל תחומיה בנגלה ובנסתר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ.
פעם כאשר תקפה אותו מחלה קשה, שכב כשלשה שבועות מחוסר הכרה. חכמי העיר ובראשם הגאון רבי אלישע אפריאט זצ"ל עשו לו שינוי השם והוסיפו לשמו את השם "ישועה", ומיד כשקראו השם ישועה הוא התעורר מתרדמתו וסיפר שהמלה הראשונה ששמע היתה "ישועה".
רבי ישמ"ח עובדיה נתבש"מ בו' אלול תשי"ב, זקן ושבע ימים שבע פעלים לביסוס לימוד התורה, תקנות והנהגות הקהילה, דרושים ארגון חברות וכתיבת ספרים אשר המפורסם שבהם הוא "תורה וחיים" המכיל בקרבו קונטרס אמונת חכמים, חידושי תורה על תורה שבכתב ותורה שבע"פ, דרושים, פסקים וכתבים, פיוטים וקינות. כמו כן הספר "ישמ"ח לבב" – חידושים על הש"ס.
את תפקידו מילא אחרון רבני צפרו – בנו הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל. רבי דוד נולד בצפרו באייר תרע"ח. בהיותו
בגיל ל"ד עם פטירתו של אביו, ישב על כסאו ברבנות העיר ואף קודם לכן כבר עמד לימין אביו בהנהגת העיר עם זקנותו ומצב בריאותו הרופף של אביו זצ"ל.
על סיום תקופת הרבנות בעיר צפרו לאחר שעלו רוב בני העיר והמדינה לארץ הקודש ולמקומות שונים בעולם, כותב הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל בספרו "קהלת צפרו" (ד, עמ' ג) וז"ל:
"מחזור זה [של הרבנות] מסתיים אני עני עפר ועפר תחת רגלי המאורות הגדולים הנ"ל חל"ב, שהתרוקנה העיר וחלקה הגדול של הקהלה עלה לארץ ישראל, משרד הרבנות נסגר ועברתי לשמש כדיין בבית דין השלום בעיר פאס. ואח"כ כראב"ד בעיר מראקש ומשם עליתי עם המשפחה לארץ ישראל".
הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל בילה את שארית ימיו בעיר הקדש ירושלים וכיהן כרב שכונת בית וגן בעיה"ק ירושלים וראש ועד רבני עדת המערבים. הוציא לאור עשרות כתבי יד מחכמי ורבני המערב הקדמונים עם הערות ופנינים משלו. ובמיוחד הנציח באופן מופלא את חיי הקהילה בספריו "קהילת צפרו" על חמשת חלקיו, נלב"ע זקן ושבע ימים בל"ג לעומר – י"ח אייר ה'תש"ע.
חברי בית הדין של צפרו:
רבי מתתיהו אבן זכרי זצ"ל – היה חריף ובקי, משנתו קב ונקי, נמצא חתום עם רבינו הרמ"א בשיטה אחת על כמה פסקי דין בשו"ת "הלכה למשה". נלב"ע י"ד תמוז תרכ"ג.
ואלו מקצת מן התארים הכתובים על מצבתו:
"איש חיל רב פעלים ובתורתו יהגה. מוכתר בנימוסו מקבל כל אדם בשמחה. לב שמח יפיק לרעב נפשו, עושה חסד דן דין אמת לאמתו. חסד ואמת נפגשו. נחית ומסיק אליבא דהלכתא. הוראה יוצאה מבית מדרשו להבדיל בין הטמא ובין הטהור שנה ופירש"…
רבי חיים אליהו אביטבול זצ"ל – נולד לאביו הגאון רבי עמור זצ"ל – רבו אלופו של רבינו הרמ"א. ביתו היה פתוח לרוחה והיו עניים בני ביתו. בכל ערב שבת היה מבקר יחד עם אחיו רבי רפאל באכסניות של האורחים הפזורות ברחבי צפרו כדי להביאם אל ביתם לשבות אצלם בשבת. תמך ביד רחבה בתלמידי חכמים עניים וכן היה גזבר קופות הצדקה של עניי העיר. נודע כדיין מומחה, דנחית לעומקא דדינא ולא ירא מפני איש. נלב"ע ה' סיון תרל"ח.
רבי יקותיאל אלבאז זצ"ל – נולד בשנת תקפ"ד לאביו הגאון רבי עמרם זצ"ל – דודו ורבו המובהק של רבינו. היה מצוי בקשרי ידידות מופלאים עם שאר בשרו ואלוף נעוריו – הלא הוא רבינו הרמ"א.
מכתבים רבים בעניני הלכה הופנו אל רבינו הרמ"א ורבי יקותיאל יחד וענו עליהם שניהם בצוותא חדא. לדוגמא נציין מכתב שנשלח אליהם מהגאון רי יחייא אביטבול זצ"ל וז"ל:
"הולך ואור למעלת טובים השנים מזהב פרויים כוללי תהלות החכמים השלמים יושבי על מדי"ן בנש"ק ראשון בקודש כרכא דכולא ביה, הרב הכולל בישראל כמוהר"ר רמ"א ושני לו החכם השלם הדו"מ כמה"ר יקותיאל אלבאז נר"ו יאיר והוי זהי"ר כזהרורי חמה בתקופתה כי"ר".
במכתב נוסף שנשלח אליהם מהגאון רבי מרדכי אפללו זצ"ל כתב:
"ידידנו אהובנו מחמד לבבנו כל יקר ראתה עינו הח' הש' זר"ק הדו"מ כהה"ר רפאל משה אלבאז יצ"ו ושני לו בקודש אהוב נאמן נטע נעמן הח' הש' זר"ק הדו"מ כהה"ר יקותיאל אלבאז יצ"ו כי"ר".
נלב"ע י"ד כסלו תרל"ד בהיותו בן חמשים.
רבי רפאל עמרם מאמאן זצוק"ל – חי במאה ה- 20 , גדול תורה , משך שנים רבות כיהן כדיין, ראש ישיבה, ראש שוחטים, מוהל, סופר בית דין, גזבר הקהילה, מחבר הספר "תורה אור" . נתבש"ם כ"ז סיון תרכ"ג.
בנו הוא הצדיק הרב הגאון יהושע מאמאן זצ"ל , היה חבר בית הדין העליון לערעורים בירושלים, גדול תורה, דיין, שוחט, מוהל, סופר בית דין, מחבר הספרים: "יד חרוצים", "ניצוצי אור", "עמק יהושע", "מצפה יהושע", "תפארת בנים אבותם"
רבי שלום אזולאי זצ"ל – היה מגדולי השקדנים בדורו והרבה גבולו בתלמידים. נתמנה לדיין בסוף ימיו של רבינו והמשיך לכהן בתפקיד זה עד סוף ימיו. נלב"ע ט"ו בשבט ה'תרפ"ב. על ציונו נכתבו התארים:
"מרגלית ואבן טובה. זקן ויושב בישיבה. שוקד על דלתי התורה. כחשיכה כאורה. והן בעודנו באבו. חושן משפט על לבו"…
מאחר אין בידינו הרב הצדיק להלן תמונת קברו כפי שצולמה ב- 1972 ע"י משה טובלי זצ"ל
רבי אבנר אג'ייני זצ"ל – נולד בשנת תקצ"ז בצפרו. בנערותו למד לקח בבית מדרשו של הגאון רבי רפאל מאמאן הראשון זצ"ל ונתפרסם כלמדן גדול אשר לא פסק פומיה מגירסא, ובלילות לאור עששית היה לומד עד שנרדם ונופל על הספר באפיסת כוחות ולא נתן ליבו לעלות על ערש יצועיו, נפש עמל עמלה לו ועלה ונתעלה להיות ממורי ההוראה רועה צאן קדושים בני קהילתו. בתחילת דרכו היה מלמד לתלמידים חשובים גמרא ומחנכם למצוות וזכה להעמיד תלמידים הרבה.
בשנת תרס"א כשהסכימה דעת הקהל בצפרו להוסיף דיינים, נתמנה רבי אבנר לדיין עם רבינו וחתם עמו על פסקי הדין בשורה אחת. אך מלבד זאת, כממשיך דרכם של אבותיו בהנהגת הקהל היה מעורב מצעירותו ושותף עמהם ועם יחידי הקהל על תקנת והנהגת הקהל. וכן לא העלים עיניו מעניי העיר ובפרט תלמידי החכמים שבהם ודאג על פרנסתם ותקנתם. נתבש"ם בט"ו אדר תרע"ט.
על ציונו נכתבו התארים:
"אדם המעלה, עטרת זהב וגדולה, איש חיל רב פעלים. מרבה ישיבה מרבה חכמה. ויוצא לאור תעלומה. צדיק תמים. משים לילות כימים"…
מאחר אין בידינו הרב הצדיק להלן תמונת קברו כפי שצולמה ב- 1972 ע"י משה טובלי זצ"ל
