בס"ד

נלב"ע בט"ז בכסלו ה'תשס"ז ( 1916-2006)

נולד בספרו למסעוד ואסתר צירוליא, אח לפרחה אזולאי,  שם המשפחה שונה בארץ לסרויה ואח"כ לצרויה ע"י קולטי העלייה.

אימו נפטרה בלידתו ואביו התחתן בשנית עם עלו, שגידלה אותו ואת אחותו. לאביו ולאימו החורגת נולדו עוד שני אחים, באדה ממן ז"ל ( מושב יד רמב"ם) , רחמים סרויה ז"ל שעבר בבגרותו למקנס ומשם היגר לצרפת בעקבות ילדיו.

בשנת 1940 שודך לרעייתו ע"ה חסיבה בת משה ועזיזה רובן ע"ה והביא עימה לעולם 7 ילדים : אסתר, רותי – רדואה, יהודית – מסודי , חנה, משה, אשר ופנחס.

 

חסיבה צרויה ז"ל
חסיבה צרויה לבית רובן ז"ל

 

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 באוניה "ארצה" לנמל חיפה (שער העליה), חודשיים לפני מבצע קדש, הועברו למעברת שלומי בגבול הלבנון, יש לציין כי העיירה שלומי הייתה באותם ימים גבעה מלאה בפחונים למגורים ללא תנאים סניטריים ללא שירותי בריאות וחינוך.

סופר כי דוד אליהו ביקש מפקידי העליה לגור בחיפה ליד אחותו וחסיבה ביקשה לגור בירושלים ליד אחותה אך פקידי העליה לא היו קשובים לבקשתם, פטרו אותם בהסבר שיקרי כי חיפה וירושלים קרובות לישוב שלומי.

באותם ימים גם עבודה או ליווי מנחה לא היה לדוד ומשפחתו, בארץ עבד עבודה פיזית קשה במטעי הבננות של מושב בצת הצמוד לשלומי, עד לצאתו לפנסיה. לדוד ע"ה היה חשוב מאוד להעניק לכל ילדיו לימודים ומקצוע לחיים.

הוא תמיד הסביר לילדיו כי רק עם חינוך הם יוכלו לחיות בכבוד וברווחה. וכך היה , בכל ילדיו השקיע בחינוך מחוץ למסגרות של שלומי, הוצאות רבות בשל הנסיעות היומיות המרובות אל הערים המרכזיות.

דוד אליהו נפטר ב- 6.12.2006 ונקבע מקום מנוחתו בבית העלמין של שלומי, השאיר אחריו משפחה עניפה וארבעה נכדים אשר נושאים את שמו.

על מצבתו נכתב : " נתן מאהבתו ללא תנאי לאשתו ילדיו נכדיו וניניו" 

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
יהי זכרו ברוך