חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים ויהודי העיר שבמרוקו

מאת

My Sefrou

רבי יצחק בניזרי זצ"ל

נתבש"מ בט' חשוון תשס"ח (1925- 2007)

מורה ומחנך , תלמיד חכם , רב ואיש ציבור, דמות מופת מהעיר צפרו .

נולד בעיר מידלט. בגיל 5 התייתם מאביו יהודה שנפטר בדמי ימיו. בשנת 1930 הגיע ללמוד בצפרו ביזמת רבי דוד עובדיה (לפי עמנואל בן שמחון, יחד עמו הגיעו גם יעקב חוטא יצחק עבו ואח').

תאריך לידה – בחנוכה שנת תרפ"ו דצמבר 1925

הוריו – יהודה ורחמה בניזרי.

תאריך פטירה – ט' בחשון תשס"ח

נקבר בבית העלמין "גזר"

נישואין – האישה הראשונה, אסתר לבית מאיר אזולאי (מא"ז) ילידת ספרו, לאחר שהתאלמן נישא ליקוט לבית דרעי ממקנס.

ילדיו – מ-אסתר נולדה הבת רוחמה.

מ-יקוט – נולדו :  נעמי, זהרה-זהבה, יהודה, ויפה שנולדו בספרו. רותי. רחל, עמרם, פנינה, ולבנה נולדו בישראל.

ל-יקוט נולד בן מנישואין קודמים – נסים בן עמרם

עיסוקיו במרוקו : מלמד מחנך ומנהל וב- "אם הבנים", תלמיד וחבר לראש ישיבת "בית דוד" של רבו, הרב דוד עובדיה בספרו.

בשנת 1954 ביקר בישראל במשלחת של תנועות בני עקיבא והבונים – חברי המשלחת נפגשו בין השאר עם דוד בן גוריון.

היה שותף בארגון עלייה מרוכזת של 40 משפחות מצפרו ו- 37 משפחות מפאס שיצרו קהילה מאוחדת במושב יד-רמב"ם.

עיסוקים ומינויים בישראל : מחנך, מורה ומנהל בית הספר היסודי במושב יד – רמב"ם, שוחט, חזן ודרשן בבית הכנסת המרכזי במושב במשך 50 שנה ברציפות. הפעלת חברת קדישא מקומית של גברים ושל נשים. המשיך מסורת של חברות מספרו, בלימוד פרקי זוהר בשבתות אחה"צ, לימוד פרקים מספר "היד החזקה" של הרמב"ם באמצע השבוע, סדר ט"ו בשבט, גניזת כתבי קודש ב-ז' באדר, הילולה לכבוד רשב"י ב- ל"ג בעומר, אירח בביתו בליל המימונה וברך בברכה המסורתית "אורך ימים" את כל עשרות הבאים גם אחר חצות, ערך קידוש בביתו בסיום תפילת שחרית של חגי הרגל, ערך בביתו ערבי סליחות ותיקוני חצות לימים נוראים.

להמשיך לקרוא "רבי יצחק בניזרי זצ"ל"

רפאל כהן ז"ל

נלב"ע בכ"ד תשרי ה'תשע"ז (1950 – 2016 )

רפי נולד בצפרו להוריו שמעיה וסתרייה, המשפחה התגוררה במלח, לפניו נולדו שלוש הבנות רבקה זוהרה ז"ל ואסתר. רפי נולד עם תאומתו כוכבה והיה הבן זכר הראשון להוריו, וזכה ליחס מיוחד. אחריו נולדו דינה ושלום.

בילדותו היה כל בוקר מתפלל עם אביו בבית הכנסת ומשם המשיך לבית הספר היהודי בו למדו בעיקר תורה, ערבית ומעט צרפתית.

הוא זכר את המריבות שהיו מתלקחות ברחוב מפעם לפעם עם הילדים הערבים. מכיוון שהיה הבן הראשון המיוחס, לאמו לא הייתה סבלנות לחכות שיגיע לגיל 13 ואת בר המצווה חגגו לו בבית הכנסת ובבית המשפחה בגיל 12.

לאחר בר המצווה, ב- 1962  עלתה המשפחה ארצה. לאחר מסע נדודים ביבשה, בים ובאוויר, ממרוקו דרך איטליה ללוד. ומשם באוטובוס הישר לדימונה שהייתה בראשיתה, ללא ירק ועצים רק חול ושממה. המשפחה קיבלה דירת עמידר בלתי גמורה והחלה תקופת הקליטה וההשתרשות בארץ שלא הייתה קלה.

רפי למד בביה"ס היסודי המקומי והמשיך במגמת מסגרות, בכור האטומי.  הוא התגייס לצבא ושירת בנח"ל בגרעין  "עתיד" שהגיע לבארי ובין חבריו היו דוד ז"ל ויונה כהן, יוכי אלון וחזי יחזקאל. במלחמת ההתשה נפצע בסיני. את פסי הכיר בכפר הנופש הצרפתי באשקלון. כשהחליטו לחיות ביחד רפי עבר לקיבוצה בגליל, מורן. אך מהר מאד הודיע לפסי שאין כמו בארי וקיצר את שהותו במורן.

להמשיך לקרוא "רפאל כהן ז"ל"

אלישע בן זכרי ז"ל

נולד בצפרו ב- 19/5/1929 לחנה ורפאל בן זכרי.

נקרא על שם הסבא רבה, רבי אלישע אפריאט זצ"ל. סבתו תמו, היא בתו של רבי אלישע אפריאט "קדיש דרבנן" שנישאה לר' יהושע בן זכרי.

אחותו של אלישע חסיבה נישאה לר' מאיר כהן חזן ומיקירי בית הכנסת קהילת צפרו באשדוד.

למד מגיל 3 בתלמוד תורה ב"אם הבנים". המשיך לימודיו בבית ספר אליאנס ולאחר מכן למד בבית ספר על יסודי בעיר פס במגמת חקלאות.

היה חבר בתנועת "הבונים" בספרו, במסגרתה השתתף בשנת 1950, בסמינר בנושא תורת הסוציאליזם, חצי שנה בצרפת בטירה בעיירה שליד מרסיי וחצי שנה בישראל בקיבוץ נצר סירני כדי להכשירם כגרעין-קבוצת חלוצים לעליה לארץ.

כשחזר מהארץ לצפרו מונה להדריך נערים בתנועת הבונים ואז ארע אסון השיטפון-אלחמלה. בתמיכת הג'וינט הקימו מחנה מעבר לילדי המשפחות שבתיהם נהרסו בשיטפון.

ב- 4/9/1952 עלה ללא הסכמת הוריו לישראל, דרך קזבלנקה, מרסיי ובאניית " חיפה" לחיפה. מחיפה נקלט בקיבוץ צאלים ועבד בחקלאות על פי הכשרתו. בקיבוץ ביצע תפקידים כחצרן, רפתן, נהג, והכי אהב כרועה צאן.

כשעזב את הקיבוץ עבד בחוות צאן פרטיות חווה הידועה כיום כחוות אריק שרון ובחוות "גולדברג" ו"מיגדה", כמחסנאי במחנה נתן וכפקיד בסוכנות היהודית.

להמשיך לקרוא "אלישע בן זכרי ז"ל"

מרדכי איטח ז"ל

בס"ד

נלב"ע כ"ב אלול ה'תשע"ט ( 1938-2019)

נולד בצפרו לאסתר לבית חמו ולמימון איטח ע"ה אח לחיים איטח, עזיזה באנוז ומסעודה אלבז.

בשנת 1961 נישא לאסתר לבית רוומי ילידת פאס, בשנת 1964 עלו לארץ ישראל, קבעו את ביתם באשדוד. הביאו לעולם שבעה ילדים ע"פ הסדר הבא : סוניה, מימון, נועה, ז'ילבר, סמדר, שמשון וחלי.

במרוקו עסק במסחר של רכבים, בארץ עבד בעיריית אשדוד ולאחר מכן בחברה למתנסים עד לצאתו לגמלאות.

מרדכי איטח ע"ה ורעייתו אסתר שתיבדל"א

משפחתו ומכריו מעידים עליו כאיש משפחה חם ואהוב, ישר דרך, צנוע, בעל גישה חיובית ותמיד נכון לסייע. כל אלו ועוד הפכו אותו לדמות מוכרת ואהובה באשדוד.

נקבע מקום מנוחתו בבית העלמין באשדוד ,

יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.

נכתב בסיוע בתו, חלי איטח היו'

סבא דמשפטים רבי אבא אלבז זצוק"ל

נתבש"מ כו' באלול ( 1851- 1938 )

נולד בצפרו בי״ד תשרי תרי״א , בנם של קדושים,  רבי עמרם ומסעודה אלבז, נישא לצדקת מסעודה אלבז והביאו לעולם שושלת קדושים דבקה בתורה, רבי יקותיאל מיכאל וחנה עזיזה אלבז.

שירת כדיין וכרבה הראשי של צפרו שנים רבות ובסוף ימיו נתמנה לדיין ממלא מקומו של רבי שלום אזולאי. זכה לגבורות ונשאר במינויו זה עד יומו האחרון .

בין כתביו של רבי אבא זצוק"ל  , "זובחי הזבח " על שטיחה וטריפות , "דין אבא" שאלות ותשובות בהלכה , "מילי דאבא" לקוטים על התורה ( הוצא לאור ע"י נכדו רבי מאיר אלבז ) , "נימוקים על השולחן" , "בית האוסף " ליקוטים מדעיים מספרים שונים

זכות הצדיק תגן עלינו ויהיה זכרו ברוך
נכתב בסיוע אתר מרוקו רשת של אלי פילו היור'

הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצוק"ל

נולד בשנת תצ"ט ונתבש"מ בכ"ה באלול שנת תקס"ט (1739-1809).

הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצ"ל [-זקנו של רבינו הרמ"א, חותן זקנו רבי יהודה] נולד לאביו הגאון רבי יצחק זצ"ל שנמנה על חכמי העיר. התייחס ביחוסו לזקנו אביו אביו – רבי ישועה זצ"ל – שכפי המקובל נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב בליל חופתו. וכן חרות על מצבת רבי ישועה הנכד "אדונינו שנגלה עליו אליהו הנביא ז"ל בחופתו כהר"ר ישועה".

נוסח דומה מופיע בכתובת בתו של רבי שאול ישועה, הצדקת מרת רבקה ע"ה [שנישאה להגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל זקנו של רבינו הרמ"א וכמובא לעיל]:

"דא כלתא בתולתא בת כ"ה הטוב החכם השלם הדיין המצויין רב הכולל כמוהר"ר שאול ישועה ס"ט בר כבוד השם הטוב החכם השלם ענותן ושפל ברך כה"ר יצחק ז"ל בר כבוד הה"ט הישיש ונכבד שנגלה אליו אליהו בחופתו ר' ישועה ז"ל".

למד תורה בימי חורפו ככל הנראה מפי הגאון רבי יוסף בן עטייא זצ"ל ומפי אביו הגאון רבי יצחק זצ"ל. רבו המובהק היה הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל מרא דאתרא דפאס, שהלך אליו וקנה ממנו תורה ודעת. כן רבו רבי אליהו היה מצוי לעתים תדירות בעיר צפרו בה נפגשו בעת ביקוריו שם. רבי שאול היה מכנה את רבו בתואר "משי"ח" [-מורי שיחיה]. ותמיד שאול שאל את דעת רבו העליונה אם מסכים הוא לסברותיו. ורבו היה מעריצו ומאיר לו פנים.

רבי שאול ישועה היה מושך בעט סופר ולשונו היתה שנונה וחדה, באמצעותה חרט בעט סופר מהיר חידושים בכל מקצועות התורה. כן היתה לו בקיאות מדהימה בספרי חכמי מרוקו שרובם היו עדיין בכתובים…

זכותו תגן עלינו ויהיה זכרו ברוך

פירוט נוסף אודות חייו בספר ביד רמ"א 

 

שרה דבורה כהן ז"ל

בס"ד

נלב"ע יט' אלול תשס"ג (1933-2003) 

שרה דבורה בת חנה ויצחק חמו, נולדה בצפרו שבמרוקו .

בת למשפחת בת 9 נפשות , אחיה ואחיותיה הם : עזר, מוניק, עליזה, שושנה, מאיר ז"ל, יעקב ז"ל, פנחס ומשה. נישאה לאברהם כהן בשנת 1952. לפרנסתה , לפני נישואיה וגם אחרי עסקה בייצור כפתורים מיוחדים .

במרוקו נולדו 4 ילדים: שמעון, יצחק, אבנר ואלי.

עלו לארץ בשנת 1962 בעלייה הגדולה ממרוקו, קבעו את מקום משכנם בבאר שבע בשכונה ד'.

בארץ נולדו עוד 4 ילדים: חיים, רפי, אסתר ונתן.

בישראל עבדה במטבח בישיבת בני עקיבא וכן במשק בית ,וכן הייתה עקרת בית הרבה שנים.

נפטרה בתאריך י"ט אלול תשע"ג,  25/9/2003, קבורה בבית העלמין החדש לצידו של אבא

יהי זכרה ברוך לעד

 

 

עמוד הנצחה חדש : אליהו בלילתי ז"ל

נלב"ע כ"א בשבט תשע"ט (1934-2019)

אליהו נולד בד' אדר תרצ"ד, בעיר ספרו לאבא וסוליקה בלילתי ז"ל. אח קטן ל-4 בנות – בילדה ז"ל , עזיזה, מסעודה ורבקה. מיד לאחר לידתו אמו נפטרה, גדל בצל אחיותיו השכנים ודודה סולטנה אשר מילאו את תפקיד האם. אביו אבא בלילתי ז"ל נישא שוב ומנישואים אלו נולדו אחות בשם גאולה ואח בשם ישראל.

אליהו ז"ל למד בבית הספר "אם הבנים" והשתייך לתנועת הנוער "הבונים" שם היה הכינוי שלו "עין גנים". בשנת 1951 עלה לישראל באנייה נגבה בסיוע הסוכנות היהודית עם 20 נערים נוספים במסווה של קבוצת נוער הנוסעת ללמוד בצרפת. בארץ נקלט אליהו במחנה עתלית ומשם הועבר לקיבוץ כפר גלעדי שם שהה מספר חודשים עד לגיוסו לצבא לחטיבת גבעתי. אחרי השחרור גר תקופה קצרה בחיפה ואחריה התחיל לעבוד במפעל הנעליים בקיבוץ נאות מרדכי ושם אף התגורר.

בשנת 1956 הכיר את רחל לבית אבוטבול שעלתה לישראל מספרו ובשנת 1957 נישאו בעיר יבנה. בשנת 1958 נולדה שולמית (שולי) ובשנת 1959 עברו אליהו ורחל להתגורר בקרית שמונה. בהמשך נולדו אבי (1962) ומאיר (1969).

אליהו ע"ה עבד שנים רבות במפעל הנעליים של קיבוץ נאות מרדכי, התחיל כפועל ייצור מן המניין וסיים כמנהל העבודה. בהמשך עבר לעבוד במשביר לצרכן בקרית שמונה כמנהל מחלקת נעליים. בשנת 1983 עזב אליהו עם המשפחה את קריית שמונה, עברו להתגורר בעיר רחובות, עבד בסניף המשביר בתל אביב ובהמשך ברחובות כסגן מנהל הסניף עד לפרישתו לגמלאות.

במהלך חייו דאג להעשיר את עצמו ולהרחיב ידיעותיו, ללמוד בקורסים שונים כמו הנהלת חשבונות והכשרת ועדי עובדים ולהיות פעיל בתחומים כמו: פעילי שכונות , פעילים צעירים בהסתדרות.

ולצד כל אלו הקפיד כל השנים להתנדב ולעזור בתחומים רבים. בקרית שמונה עזר בקליטת עולים חדשים שהגיעו ממרוקו והתנדב שנים רבות במשמר האזרחי. ברחובות התנדב בביטוח הלאומי בסיוע לקשישים ובבית החולים קפלן במחלקות עיניים וכירורגית. על פועלו כמתנדב זכה בתעודות הוקרה רבות.

אליהו ע"ה היה ידוע, עוד משחר נעוריו, בכישרונו לספר סיפורים ובבגרותו הפליא בכתיבת שירים, סיפורים וברכות מיוחדות ומופלאות לבני המשפחה הגרעינית – אשתו, ילדיו, נכדיו והנינים אותם אהב אהבת נפש וכן למשפחה המורחבת ולחבריו. באמצעות הברכות גולל את סיפור חייהם מתובל בהומור ובאהבה גדולה.

הוא היה אהוב על משפחתו הצרה והמורחבת. אחיותיו ואחיו היו יקרים לליבו והוא שמר על קשר קרוב ואוהב איתם ועם ילדיהם עד יומו האחרון.

אליהו נפרד מאיתנו ביום 27.1.2019 – כ"א בשבט תשע"ט ונטמן בעיר רחובות.

יהי זכרו ברוך לעד  

נכתב והועבר לפרסום ע"י שולמית בללתי כהן .

קברו של אליהו בלילתי ז"ל
קברו של אליהו בלילתי ז"ל

קלטת שמע – מסמך היסטורי

 

מתוך אוסף חפציו האישיים של אבי , ר' משה טובלי ע"ה מצאתי אוצר, קלטות מלפני 30 שנה ויותר, אותם זכיתי להמיר לשפת ימינו , קבצים דיגיטליים.

הקלטת הראשונה שמצאתי, היא קלטת שמע – מסמך היסטורי מדהים , תולדות חייו של רבנו , הרה"ג רפאל משה אלבז זצוק"ל , אישיותו ויצירתו .

את הקלטת הכין רבי ציון תורג'מן זצ"ל , אסף ערך והקליט בקולו הנעים לפני 30 שנה , סוף שנות השמונים. כל זאת במטרה להנגיש ולהנציח את סיפור חייו ויצירתו של מורנו ורבנו הרמ"א וסיפור מורשתנו לדור הצעיר.

תמונה של ר' משה טובלי ור' ציון תורג'מן עליהם השלום
תמונה של ר' משה טובלי ור' ציון תורג'מן עליהם השלום

היוצר של הקלטת , רבי ציון ע"ה , היה אדם נדיר , משכמו ומעלה , איש תורה וידע רב , נעים הליכות , איש קהילת צפרו , אהוב על הבריות.

בעתיד ב"ה נעלה גם את סיפור חייו . יהי זכרו ברוך

בקלטת סיפור מפורט על קורות חייו של הרמ"א , סיפורים על חייו , יצירותיו , פיוטיו וספריו באורך של שעה ו-13 דקות .

זכיתי !

הקשבה מהנה ולימוד למען הדורות הבאים .

זכותו של הצדיק תגן עלינו .

אלי טובלי

 

 

אברהם כהן ז"ל

בס"ד

נלב"ע יז' באב תשע"ג ( 1929-2013)

בנם של שמעון ואסתר כהן ע"ה , אשר עברו להתגורר בצפרו בשנת 1934 , יחד עם אחיו ואחיותיו , זוהרה ז"ל , שלמה ז"ל, מרדכי, וכליפה היו"ר.

בשנת 1952 נישא במרוקו לשרה דבורה לבית חמו, אשר עמה הביא לעולם 8 ילדים , 4 נולדו בצפרו מרוקו והם : שמעון , יצחק , אבנר , ואלי אשר עלו עימם לארץ בשנת 1962 וקבעו ביתם בבאר שבע. ו- 4 ילדיהם שנולדו בארץ הם : חיים , רפי , אסתר ונתן. בארץ עבד בתחילה בטקסטיל ובניין אך רוב שנותיו בארץ עבד בתעשייה הביטחונית כאזרח עובד צהל עד לפרישתו לפנסיה.

חיבורים משפחתיים :

אחיו הגדול שלמה כהן ז"ל היה נשוי לרחמה אחותו של רבי יונתן הלוי ע"ה , ביתו של רבי יונתן הלוי נשואה לרבי מיכאל ממן , בנו של הרב הגאון והצדיק , רבי יהושוע ממן אשר נתבש"מ לאחרונה

בשנת 2013 בהיותו בן 84 הלך לעולמו ונקבע מקום מנוחתו בבית העלמין באר שבע

יהיה זכרו ברוך

המידע נתקבל מבנו חיים כהן – באר שבע

 

דבורה שרה כהן לבית חמו
דבורה שרה כהן לבית חמו

ליל ט' באב ה'תשע"ח – בית הכנסת קהילת צפרו באשדוד

"קצת חנה" – קינה על חנה ושבעת בניה בערבית מוגרבית בנוסח קהילת צפרו

בס"ד

ערב ט' באב ה'תשע"ח בבית הכנסת של קהילת צפרו , מיד לאחר התפילה , ביוזמת יהודה אלבז תועדה הקינה – "קצת חנה" בערבית מוגרבית בנוסח קהילת צפרו למען הדורות הבאים ולמען לא ישכח נוסח אבותינו .

לע"נ מרת יקוט אלבז בת סולטנה ע"ה שנלב"ע ז' אלול תשס"א , ת.נ.צ.ב.ה

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

להורדת קובץ הקינה – לחצו כאן 

 

סיפור חנה ושבעת ילדיה , הקרבה, מסירות נפש וקידוש ה' , הימים ימי גזירות אנטיוכוס. לימוד התורה וקיום המצוות נאסרו בגזירת המלך; חיילי אנטיוכוס הסתובבו בחוצות העיר כדי ללכוד "עבריינים" המפירים את הצו המלכותי. הסיורים התכופים העלו פרי: חנה, אם לשבעה בנים ששמרה במסתור על מצוות התורה, נלכדה והובאה לפני המלך אנטיוכוס יחד עם שבעת בניה.

"אם חפץ בחיים אתה, השתחווה לפסל שלפניך"! ציווה המלך על הבן הבכור.

"לעולם לא אעשה זאת, שכן כתוב בתורה: "אנוכי ה' אלוקיך"! לא אבגוד בדת האלוקים, גם אם תקח את חיי".

"אכן, כך אעשה"! קרא המלך בזעם, והורה לחייליו לענות את הבן הגיבור לעיני אחיו ואמו.

בזה אחר זה הובאו הבנים אל המלך. הם הפגינו גבורת-נפש וסירבו להשתחוות לעבודת האלילים, גם כאשר הקלגסים עינו אותם למוות. נותר רק בן אחד, ילד קטן ויפה עינים, שעמד ליד אמו והסתכל בנעשה בעיניים נפחדות.

"אם גם ילד זה לא ישמע בקולי" חשב אנטיוכוס לעצמו, "אהיה ללעג ולקלס בעיני כל"!

"ילדון נחמד, אם תקשיב בקולי ותשתחווה לפסל, אתן לך עושר וכל טוב; כשתגדל, אמנה אותך למשנה למלך… אם תתנהג בטיפשות, כאחיך, אהרוג אותך בעינויים אכזריים…"

"מלך גאוותן"! הזדקף הילד והכריז. "כיצד תוכל להבטיח לי גדולות ונצורות? הלא אתה בשר ודם, ואינך יודע אפילו מה יתרחש מחר"!

המלך לא רצה להתבזות לעיני עבדיו. "אשליך את הטבעת שלי לארץ, ואתה תתכופף ותרים אותה. כך יחשבו כולם שהשתחוית לפסל".

"חבל עליך, קיסר" השיב לו הילד בקול תקיף. "אם אתה חס על כבודך שלך כך, ודאי שאני אחוס על כבודו של בורא העולם ולא אציית לדבריך".

בערה חמת המלך והורה להוציא אותו להורג לאלתר. חנה ביקשה להיפרד ממנו בטרם יוצא להורג, נישקה אותו ואמרה: "בניי, לכו לאברהם אביכם ואמרו לו: אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות".

לאחר-מכן, עלתה אל הגג וקפצה ממנו אל מותה.

יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "אם הבנים שמחה".

ר' משה טובלי זצ"ל

 נתבש"מ בט"ו באב תשס"ט ( 1918 – 2009 )

נולד בעיר צפרו לאליהו ואסתר טובלי ע"ה (אסתר לבית מויאל), אח לאהרון, שמחה ורבקה טובלי. משפחה צנועה ויראת שמיים , אביו היה סנדלר ואמו עקרת בית. מילדותו ינק את יראת השמיים ומאז היה מוקיר רבנן . בגיל 7, בצל אביו, היה עובר במלאח של צפרו ומעיר בשעת הליל את בני הקהילה לסליחות.

משחר נעוריו היה פעיל במוסדות הקהילה וחייו סבבו סביב בתי הכנסת וישיבות הקהילה, תלמידם ומשרתם בכבוד של גדולי רבני צפרו וחסיד נלהב ונאמן של רבינו רפאל משה אלבז זצוק"ל.

 

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94-2
ר' משה על קברו של הרמ"א זצוק"ל 1998

באמצע שנות השלושים לחייו נשא לאישה את רבקה טובלי (לבית כהן ) והביא עשרה ילדים לעולם . שמונה בנות ושני בנים ע"פ הסדר הבא : אסתר, רחל , קמילה , רימונד , יפה , אורלי , מרים , אליאן , אליהו ושי .

הוא אהב בכל מאודו את העיר צפרו ונאחז בה גם כאשר הקהילה התמעטה ויהודי העיר עלו ארצה . בשנים האחרונות שלו בצפרו כאשר מוסדות הקהילה היהודית בעיר נסגרו זה אחר זה , לקח על עצמו את תפקידי הקהילה , משימות הצדקה והחסד. הוא היה חשמלאי במקצועו אבל בכל הקשור לרוח נשמה ודת, ראשון לכל מצווה , ידו בכל ויד כל בו.

בעיר צפרו טיפל בתחזוקת בתי הכנסת של הקהילה , בית הכנסת הגדול ואם הבנים ובית העלמין.  מספרים שלעתים היה מביא לעבודות תחזוקה גדולות בעלי מקצוע ערבים מקומיים בכדי לתקן את בית הכנסת ומאחר שלא היה לו כסף היה משלם באמצעות המעט שהיה לו ברכוש ובבגדים.

ר' משה זצ"ל היה מזכה הרבים ועל כך סיפורים רבים .בערבי שישי לפני שהיה מגיע לביתו ומשפחתו , היה מבקר כמה זקנות עריריות ואלמנות ומברך על קידוש היין .

בחג סוכות , החג האהוב ביותר עליו , היה בונה סוכות גם עבור חולים ומבוגרים לפני שהיה בונה לעצמו ולמשפחתו, תמיד היה מכין לולבים , מעטר ומהדר עבור אנשים רבים לפני שדאג לעצמו .

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94
ר' משה טובלי 1998 – הושענא רבה ביה"כ קהילת צפרו באשדוד

להמשיך לקרוא "ר' משה טובלי זצ"ל"

פנחס מויאל ז"ל

 נלב"ע בח' באב ה'תרצ"ט (1875-1939)

איש תם וישר אוהב תורה ולומדיה , אח של אסתר מויאל, דודו של ר' משה טובלי עליהם השלום

נפטר לאחר יסורים קשים ונקבר לצד אבותיו הקדושים בצפרו

יהיה זכרו ברוך

מאחר ואין תיעוד לדמותו אנו מפרסמים את תמונת קברו

 

יצחק לוי ז"ל

נלב"ע ד' אב התשי"ח (1920-1958)

נולד בעיר ספרו בשנת תר"פ (1920), צעיר הבנים למכלוף לוי ולפרחה לבית עוליאל, אח למימון, רבקה, עזיזה, סולטנה, אברהם, ביידה ואסתר. אביו, "למקדאם כלאל" היה מראשי קהילת "ספרו", שימש ראש חברת אליהו הנביא וראש החברה קדישא, ועסק כל חיו בזיכוי הרבים, במתן בסתר ובעזרה לנזקקים.

הוא גדל כבן לאחת המשפחות המכובדות בעיר "ספרו" והיה גבר נאה, בעל קסם אישי נדיר, תבונה וחוכמת חיים.    הופעתו הקרינה אצילות סגנון ויוקרה, בטחון עצמי ושקט נפשי והוא נודע כבעל חוש צדק מפותח, דעות ליברליות שהקדימו את זמנם, חוש הומור, שמחת חיים ואהבת חיים.

בתכונותיו ובאישיותו המיוחדים הוא גילם דמות מופת, היה אהוב ונערץ על כל מכריו ובני משפחתו, בָבָת עֶינָן של אחיותיו ומקור לגאוותן והערצתן, קשור אליהן בכל נימי נפשו ומסור להן בכל מאודו. חיבתו לזולת, רגישותו, נדיבותו ורוחב ליבו היו שם דבר והוא נודע בנכונותו להטות כתף, לתמוך ולעזור לבני המשפחה ולכל מי שנזקק לעזרה.

הוא אהב את החיים הטובים, תמיד הקרין על סביבתו שמחה ובדיחות דעת ולשונו שפעה הומור ושנינות.   לעיתים תכופות נהג לקיים מפגשים חברתיים בביתו או בבוסתנים שברחבי העיר, נהנה לארח ידידים ובני משפחה ולפנק אותם במעדנים ובמטעמים מיוחדים שבישל ורקח במו ידיו.

הוא טיפח חוג ידידים רחב שעליו נמנו הטובים שבבני הקהילה, כולם בקשו את קרבתו ואהבו לבלות בחברתו.   הוא היה אבן שואבת לאחייניו, שאף שהיו צעירים ממנו בשנים, נשבו בקסמי אישיותו ובדעותיו המתקדמות, ראו בו מודל לחיקוי, זכו להבנתו, מצאו אצלו אוזן קשבת ונהנו מחברתו ומעצותיו.

בשנת 1939 נשא לאישה את סתריה בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית עוליאל, הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ. לצידה חווה שנים מעטות של אושר ועדנה ויחד זכו להביא לעולם שבעה ילדים. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (Huguette) ורפאל.

 

סתריה לוי לבית טובלי ז"ל
סתריה לוי לבית טובלי ז"ל

הוא טיפח ופינק את בניו ובנותיו, הרעיף עליהם מתנות, תפנוקים, שפע ורווחה. חינך אותם על ערכי מוסר וצדק, נטע בהם שאיפה להישגיות ולמצוינות ודחק בהם ללמוד ולרכוש השכלה. את שמואל בכורו הועיד ללימודי רפואה (דבר שמימושו נמנע עקב מותו בטרם עת).

בתחילת דרכו, הועסק בבסיס צבאי אמריקאי ב- Port Lyautey שבו היה שוהה במהלך כל ימות השבוע ובסופי השבוע היה שב לביתו כשידיו עמוסות במתנות, פינוקים ודברי מותרות שאותם העניק ברוחב לב  לילדיו ולבני משפחתו.  בהמשך עזב את עבודתו והחל לסייע לאחיו הבכור מימון לוי ז"ל, שעסק במסחר סיטוני של גרעיני תבואה ומצרכי יסוד.

ביום ד' באב התשי"ח (21/7/1958), התלווה לנהג מקומי שהוביל משאית חדשה שזה עתה נרכשה עבור העסק של אחיו. בעת שעשו את דרכם לעיירה Imouzzer  הם נקלעו לתאונת דרכים חזיתית קשה והוא נהרג במקום.   נהג המשאית שישב לצידו שרד את התאונה ויצא ללא פגע.

צעיר מאוד היה, במיטב שנותיו ובשיא פריחתו כאשר נגדעו חיו בחטף.   הידיעה על מותו הטראגי הכתה בהלם את בני משפחתו, את חבריו ומכריו ותחושה של יגון ואבל כבד אפפה את כל העיר.  האובדן הקשה של דמותו הדומיננטית והאהובה, נגע לליבם של כל בני הקהילה וכולם נזעקו ובאו ללוות אותו בדרכו האחרונה ולהביע את כאבם וצערם.

רעייתו וילדיו מיאנו להתנחם והמשיכו לבכות את מותו גם בחלוף שנים רבות.  הטראומה הקשה שחוו הותירה בהם חותם לכל ימי חייהם והשפיעה רבות על אופיים, עתידם וגורלם.

דמותו המיוחדת נותרה חקוקה לעד, בליבם של מוקירי זכרו הרבים:   כאדם אהוב ואוהב, נערץ ורב קסם, מתקדם בדעותיו, אוהב חיים, רחב לב ונדיב, מפנק ומעניק.

מקום מנוחתו נקבע בעיר הולדתו , ספרו שבמרוקו

ת. נ. צ. ב. ה.

נכתב ע"י: ילדיו של המנוח

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: