בס"ד

נלב"ע כ"ט טבת תשע"ח (1942-2017)

נולדה בעיר ספרו בשנת תש"ב בת ליצחק לוטטי ולאסתר לבית (לוי), אחות לעליזה, יוסף, אליהו, מכלוף, פאני, מתתיהו ומשה.

את שנות נעוריה בילתה בעיר צפרו, שם בלטה בחריצותה הרבה ובבקיאותה בהלכות ובדינים אותם שיננה במסגרת לימודיה בישיבה לבנות שבעיר. היא היתה קרובה מאוד לאימה שחינכה אותה על ערכי דת ישראל ומוסר יהודי, הטמיעה בה ערכי אהבת אדם, כיבוד הזולת ועזרה לנזקקים.

בשנת 1955 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל והתיישבה במושב "יד רמב"ם", שם השקיעה את כל מרצה בסיוע להוריה ובטיפול באחיה הקטנים.

בשנת 1962 נישאה לדוד שרביט, (בנם של בנימין ועישה שרביט) ועברה לגור עימו בעיר רמלה, בהמשך נולדו ארבעת ילדיהם, בנימין (בני) ז"ל, יהודה, איריס ואתי. היתה רעיה מסורה ואם למופת, השקיעה את כל מאודה בחינוך ילדיה ולאחר שבגרו החלה לעבוד בעיריית רמלה כסייעת לגננת.

בשנת 1997 שכלה את בנה בכורה בנימין (בני) שנפטר בטרם עת לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. שנות האבל וצער השכול נתנו בה את אותותיהם ובריאותה הלכה והתדרדרה.

חרף מצבה הבריאותי והיגון על מות בנה, המשיכה כל השנים לתמוך בילדיה ולטפח את נכדיה, הקפידה להמשיך ולסעוד במסירות רבה את בעלה החולה במשך שנים רבות וטיפלה בו בביתם עד יום מותו. אולם כשנה לאחר פטירת בעלה, כלו כוחותיה והיא התמוטטה ואושפזה לתקופה ממושכת בבית החולים אסף הרופא.

היא נפטרה בטרם עת, ביום שבת כ"ט טבת תשע"ח (17/12/2017) ונקברה עוד באותו היום (מוצ"ש) בבית העלמין שברמלה.

במהלך כל חייה היתה דמות מקובלת ואהובה על כל מכריה ובני משפחתה, אישיותה המיוחדת הקרינה תמיד ענווה ושקט נפשי, נועם הליכותיה ורוחב ליבה היו לשם דבר והיא נהגה לתרום ביד נדיבה ואף עסקה במתן בסתר.

היא תיזכר לעד כדמות רבת חסד, אצילת נפש, אוהבת אדם, בעלת זיו פנים וחיוך מבויש.

ת. נ. צ. ב. ה.

נכתב ע"י אלי לוטטי (אחיה של המנוחה)