רבי רחמים יוסף אג'ייני זצ"ל

בס"ד

התבש"מ בכ”א אדר התרנ”ג (1808-1893 )

הובא לפרסום ע"י מר אלברט זיני

נולד בצפרו וגדל באווירה של תורה ויראה בביתו של ר' משה אג'ייני ז"ל שהיה שד"ר (שליח דרבנן) ממרוקו לארץ ישראל. הוא התחתן ﬠם רחמה לבית אזולאי ממשפחה גדולה של רבנים וסופרים בקהילתנו, אחותו של הרב חיד"א ובתו של חסידא קדישא ר' אליהו אזולאי המכונה אלפסי.
במסעו הארוך שהחל בשנת תר"י בﬠרי תוניס שהה בעיר קוצטנטינא שבתורכיה והשתתף בחיבור ויגד לאברהם (ליוורנו תרכ"ב) בשיתוף עם ר' אברהם חלימי זצ"ל – פירוש ﬠל ההגדה של פסח.

כשחזר ממסעו למשפחתו בעיר צפרו נתמנה לחבר בית הדין הרבני וחתם על מספר פסקי דין יחד עם ר' רפאל משה אלבאז זצ"ל . ר' רחמים יוסף אג'ייני זצ"ל מגיע לעיר צפרו עם כתבים אשר העתיק בכתב ידו מספריות בתוניס (המפורסם שבהם הוא ספר הקבלה שער שמיים לר' א. הרירה) ומתחיל בכתיבת ספר השמטות הרמב"ם ושתי ספרים נוספים ("ספר לפי ספרי" – אנציקלופדיה לגמרא ו"ספר לפי ספריו" – חידושים ודרושים בתורה). השתתף במספר חיבורי פיוטים וקינות עם רבני העיר המעט שנותר לנו מהם פורסם בספרו "ספר לפי ספריו".
הותיר אחריו את שתי צנתרות הזהב ר' אבנר אג'ייני זצ"ל בעל קונטראס שיחת דרדקי ור' שלמה אג'ייני ז"ל.

אב ובנו מאת נכד ובן
לר' משה אג'ייני ז"ל אביו של מור זקני ז"ל היו ארבעה בנים, מהם שלושה שהיו ת"ח מובהקים ואחד יהודי ירא שמים וישר דרך, ﬠליו היה אביו אומר "ונתתים את החמישית לפרעה". יתר האחים היו ר' שמואל, ר' ישועה ומנשה. ﬠל ר' משה כבר נכתב מאמר בביטאון "שבט ועם" (סדרה ב.א. 1) על שלוחי דרבנן במﬠרב מאת בני אהובי שאול זיו נ"י. באווירה של תורה ויראה גדל מר זקני ע"ה. הוא התחתן ﬠם סבתי רחמה נ"ﬠ ממשפחה גדולה של רבנים וסופרים בקהילתנו בתו של חסידא קדישא ז"ק. ר' אליהו אזולאי המכונה אלפסי. בנו של הרב שמﬠון רפאל דוד ז"ל נכד הרב הקדוש המלומד בנסים ר' ישועה אזולאי אלפסי זצ"ל.

ראה מה כתב עליו רבנו חיד"א זצ"ל בספרו "שם הגדולים". אשר הייתה לו יד בקבלה, והנה אחת מהאנקדוטות שלו, בזמנו של הרב ישועה ז"ל באו הפורﬠים הברברים הנקראים מהאווס (שבט פראי) והצרו על העיר כולה. ובעת צרה כזאת לכל האוכלוסייה פנו נכבדי הערבים ליהודים לטכס עצה מה לﬠשות בכדי להדוף את האויב המשותף.

באותו מעמד הוטל של הרב ע"ה למצוא דרך בצוע קלה, לעת ﬠרב בקש מהערבים להרשות לו לעלות לצריח המסגד הקרוב למחנה האויב. הרשות ניתנה ובﬠת שהמואזין משמיﬠ למאמינים המוסלמים את תפילתו, זרק רבינו ישועה כד חרס כתוב כולו בשמות הקודש. רק הכד הגיע לארץ והתנפץ וכל בני עוולה אלה נסו על נפשם ולא נשאר מהם שריד ופליט. וכל העיר צהלה ושמחה. אחיה היה הרב חיד"א מצפרו. גדול בתורה וביראה.

באשר לאמא רחמה, היא הייתה יודעת ספר, דבר נדיר בתקופתה, וקיימה גם מצוות שנים מקרא ואחר תרגום. היא ספגה את אווירת התורה, החסידות והענוה בבית אביה, ובבית חמה וזה גם מה שנתן לה את כח הסבל של עשרים שנות פרידה מבﬠלה. הרי הרב מור זקני ז"ל היה רבה של הקהילה לא ﬠל מנת לקבל פרס, והוא היה חי מיגע כפיו. מצבו הכלכלי לא היה מהמשופרים. והנה יום אחר באו מכובדי קהילת פאס והביאו לו כתשורה גלימה בכדי שהרב ייהנה ממנה, ולשפר את צורתו החיצונית ולכן קיימו מצות מלביש ערומים. מור זקני ז"ל העניין לא היה לרוחו וחפש דרכים לנטוש את הקהילה ולמצוא פרנסה מכובדת. עד אשר באה בהצעת שליחות מטעם משפחת אלבאז המהוללה, לקבל ירושה מתוניס עבורם, ובשכר זה תהיה לו הרווחה הכלכלית המצופה. ידוע לנו שהצליח בשליחותו זו. ובמקום לחזור לעיר מושבו – תקע לו יתד בישיבות הגדולות של העיר תוניס, אשר היו בה 200 חכמים רשומים לפי דברי הרב מר זקני. ידוע לנו מכתביו (ראה פרק ברכות סימן ק"ל ק"ז) שמתוניס נסﬠ לערי תורכיה. לשם מה אנו לא יודעים סיבת נסיעתו הרחוקה. חוזר לקונסטנטינא ומתיישב בה לכתוב פירוש על ההגדה של פסח בהשתתפות רבי אברהם אלחלימי ז"ל. וכך כותב בסוף ההקדמה שלו לספרו הנ"ל ויגד לאברהם אשר בה מרגישים הגעגועים לביתו ולמשפחתו "אולי יראה ה' בעוניי להשביני לבית אבי ולארץ מולדתי לא זזה שכינה מן המערב אכי"ר כסליו תרכ"ב.

אחרי כל התלאות וטלטולים שב לעירו, והיה בה חבר בית דין, חותם על הרבה פסקי דין (ראה הלכה למשה לר' רפאל משה אלבאז זצ"ל) מפורסם פסק דין שלו על עניין הפרוזבול וכל רבני המערב אימצו אותו לקהילותיהם.

קהילת צפרו באותה תקופה הייתה בשיא פריחתה הרבנית. אזכיר פה הרב הגדול מצוד ומגדול מו"ר כמוהר"ר הדיין ר' עמור אביטבול בעל החיבור "מנחת העומר", הדיין בר אבהן ובר אוריאן כמוהר"ר ר' עמרם אלבאז בעה"ח חיי ﬠמרם הרב ר' רפאל מאמאן, הרב יקותיאל אלבאז הרב ר' רפאל משה אלבאז בעל הרבה חיבורים יקרים. הרב ר' יהושע אהרון אפריאט אביו של מוהר"ר אלישע אפריאט אשר מנוחתו כבוד הייתה בירושלים. הרב ר' מתתיה זכרי, ר' חיים אליהו אביטבול, ר' אליהו הרוש בעה"ח ברכת אליהו ופירוש על ההגדה, כוס אליהו.
מר זקני ז"ל הביא אתו מנסיעותיו ספר הקבלה הידוע "שער-שמים" לר' א. הרירה ז"ל. הוא העתיק אותו בכתב יד קודשו, כמו כן היו לו טבעת ומקל אשר בהם היו חרוטים שמות הקודש, ונהפכו לנחלת הקהילה. (הטבעת של ר' אליהו הרוש זצ"ל) כל מי שהייתה לה לידה קשה נתנו לה את הספר. אם לא עזר לה נתנו לה את המקל והיה לה למשענת ומיד הייתה לה הרווחה. הייתה סגולה עצומה, לטבעת זו, למי שהייתה נזילת דם היה שם את הטבעת על מקום הנזילה ומיד הפסיק הדם לזרום.

רי"א ז"ל חיבר, כפי שהזכרנו, פירוש על ההגדה של פסח. וחיבוריו אשר זכינו להעלות על מזבח הדפוס, הם כפי שקרא להם "לפי ספריו" הוא אומר ריכוז של עניינים מועילים ונשגבים. ואם הקציר הוא רב הרי זה הודות לריכוז הספרים שהיה בקהילת צפרו. היו בה שתי ספריות, אשר שמען היה בכל קהילות ישראל. הראשונה של משפחת אלבז, והשנייה של ר' עמור אבוטבול ז"ל, אשר היו פונים אליו בנוגע לספרים (ראה ספר חיד"א מאת ד"ר בניהו דף קמ"ט. וקובץ "זכור לאברהם" ל.א. אלמליח, ר' יוסף אלמליח כמוכר ספרים לר' עמור. מאמר על משפחת אלמליח מאת ד"ר בניהו מאיר). אלה היו הספריות המרכזיות. היו עוד ספריות, וגם בביתנו היה אוצר של ספרים, וחבל על-דאבדין.

מכל ריכוז ספרים זה, הוציא הרב צימוקים לעצמו מכל ענפי החכמה, מה שכלול במונח "פרדס", לא הזניח אף ענף אחד. בחסדי השם יתברך. אנו מוציאים היום חלק א', אשר בו כלולים דרושים, רמזים, חידושים, ליקוטים, השמטות של הרמב"ם יופיעו בנפרד. הזכרנו האחרונים כדי לא לפגוע ביצירתו של רי"א כולה וכדי לדעת שהוא עבר על ספרי הרמב"ם ורשם מה שהנשר הגדול השמיט בכוונה. והואיל ולא הכל ידוע בא רי"א ז"ל ורשם את מה שהרמב"ם לא מצא לנכון לרשום. עבודה אולי משנית אבל למען השלם היצירה המונומנטלית של עטרת ראשנו ר' משה בן מימון, ולמען הקל על ת"ח וחוקרים צעירים היה גם פייטן כדרך כל רבני המﬠרב ואנו מוצאים פיוטים אשר חרז הרב מור זקני והמה עוד בכתובים בתוך ספר הפיוטים של ר' יוסף מאמאן ז"ל. וקינות לט"בא הואיל והם נמצאות בידי אני מביא אותן בסוף כרך זה, עם פיוט של מר אחיו ר' שמואל זיני זצ"ל בעה"ח "רמת שמואל" חידושים.

בעת הרחיצה שלפני הקבורה השתתפו בה רבנים ואנשים כשרים שהכניסו מטבעות בפיו להיות להם ברכה במעשיהם ורוחה בעסקיהם. ﬠל נפש קבורתו חרוט אותו סגנון של נפש אביו וזה לשונה: "אבינו צווה לפני מותו לאמר לא לכתוב לא תואר ולא הדר רק שמו ושם חניכתו שמו ר' יוסף אג'ייני נתבש"ם בחדש אדר ש' תרנ"ג, תנצב"ה". השאיר אחריו שני צנתרות הזהב מו"ה שלמה אג'ייני ז"ל שנתבש"ם בפאס ש' תרס"א ומור אבי נזרי ועטרת ראשי רכבי ופרשי ומו"ה אבנר אג'ייני זצ"ל.

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן על כל עם ישראל