חיפוש

קהילת צפרו

תיעוד מורשת ,מנהגים ויהודי העיר שבמרוקו

מאת

Eli Tubaly

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום שלישי 19 לפברואר יד' אדר מרדכי בן יעיש בן סולטנה ז"ל
בדה בן עזרא בת סטריה ז"ל (אדר א)
יום חמישי 21 לפברואר טז' אדר גדליה אלבאז בן יקוט ז"ל (אדר א)
יום שישי 22 לפברואר יז' אדר רחל שניאור בת תמר ז"ל
רבקה בודוק בת זוהרה ז"ל (אדר א)

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .

בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח

דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

ר' חיים זיני בן מרים ז"ל

נלב"ע בראש חודש , א' אדר (א') תשע"ט ( 1926 -2019 )

נולד בצפרו למרים ומרדכי זיני ע"ה.

במרוקו עסק במסחר והיה בעל עסק למשקאות אך בנוסף ובמקביל מספרים כי עסק בחשאי בהברחת משפחות יהודיות אל הגבול וסייע להם לעלות לארץ , לא אחת משימתו הייתה כרוכה בסיכון ממשי על חייו אך זה לא הרתיע אותו מאחר והיה הוא חדור אמונה וציוני אמיתי.

בשנת 1957 נישא לפדינה לבית טובלי ביתם של שמואל ואסתר טובלי ע"ה והביא עימה לעולם 3 ילדים , שמעון , מרים ואסתר היו'

מעט לפני נישואיהם , העתיקו את מקום מגוריהם לעיר קניטרה (פורט ליוטה ) הסמוכה לרבאט הבירה עד שנת 1979 עת עלו לארץ ישראל .

בארץ קבעו את ביתם באשדוד וחים ע"ה עבד בביה"ס מקיף ב' בהנהלת חשבונות של התיכון .

חיים ופדינה זיני
חיים ע"ה ורעייתו שתחיה פדינה זיני

באשדוד היה מחובר לקהילת צפרו ונהג להתפלל בבית הכנסת של הקהילה , הקפיד על כך בעיקר בחגים .

כולם זוכרים אותו כאדם מאיר ומסביר פנים, מקובל מאוד על כל הבריות

הובא למנוחת עולמים , בראש חודש אדר , בבית עלמין באשדוד

סייעו בכתיבת עמוד הנצחה ילדיו ורעייתו היו'

ביום שני ה 11/2/19 תיערך סעודת אזכרה השבעה שלו.

תפילת מנחה תיערך בשעה 16:30  בבית כנסת עזריאל רחוב זלמן ארן  14 ברובע ד' באשדוד

יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים

 

 

סיפור של עשיה וגעגוע – כנסי האיחוד של בני קהילת צפרו

בס"ד

מאת : יהודה אלבז

בשנים  1989  ו- 1991  נערכו  באשדוד  2  כנסים  ארציים של  בני  הקהילה  צפרו, בכל אירוע כ-700  בני  הקהילה , התכבדו  וכבדו  בנוכחותם  , היו אלו כנסי איחוד של קהילת צפרו לדורותיה והמשותף לכולם היה הגעגוע לצפרו, הרצון לשמר מורשת אבות ולחקות במעט את המפעלים החברתיים שהיו בעיר הולדתנו , כאן בארץ ישראל

איך בעצם הכול התחיל?

להמשיך לקרוא "סיפור של עשיה וגעגוע – כנסי האיחוד של בני קהילת צפרו"

סתריה לוי (טובלי) ז"ל

נלב"ע ג' אדר תשנ"א (1925-1991)

נולדה בעיר ספרו בחודש אלול תרפ"ה (ספט' 1925) בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית (עוליאל), אחות ליובל, גרסיה ז"ל, רוזה, יקוט, שולה, שמעון, דוד וסוזן.

אביה אהרון טובלי ע"ה, היה סוחר דגנים ושותף עסקי עם תושבים מקומיים שגידלו בעבורו עדרי צאן. אימה, חנה ע"ה, היתה עקרת בית ודאגה לטיפוח הבית ולגידול הילדים.

כבת בכורה, זכתה בבית הוריה ליחס אוהב ומפנק וקיבלה תמיד את כל מבוקשה.  כשגדלה והיתה לנערה, ניחנה בחן מיוחד, ביופי נדיר, במזג נוח ובמידות טובות. כשהגיעה לפרקה נעתרה לחיזוריו של יצחק לוי ז"ל (בנם הצעיר של מכלוף לוי "למקדאם כ'לאל" ופרחה לבית עוליאל) שהיה מהטובים והמיוחסים שבבני העיר ספרו.

הם נישאו בשנת 1939 והחלו את חייהם המשותפים בחדר שהוקצה להם בבית הוריו.   הוא היה ידוע כאדם מתקדם בדעותיו, נדיב ובעל לב רחב, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ.  הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים.   לצדו, חוותה בתקופה זו שנים יפות ומאושרות, שבמהלכן בנו את ביתם ונולדו שבעת ילדיהם. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (אוגט) ורפאל.

ב- 21/7/1958, בעת שנסע לעסקיו שבעיר- Imouzzer des Marmoucha, נקלע יצחק בעלה, לתאונת דרכים חזיתית קשה ונהרג במקום.   מותו הטראגי היכה בהלם את כל תושבי העיר, שם קץ לשנות חיה היפות וקטע בפתאומיות את שאיפותיה ותקוותיה לעתיד.   היא הפכה בן לילה לאלמנה צעירה ששכלה את בעלה האוהב והתומך ועל כתפיה הוטלה דאגה עצומה לפרנסת משפחתה.

שבעת ילדיה הרכים שזה עתה התייתמו מאביהם הנערץ, נחשפו מדי יום לעוצמת הצער והייסורים שחוותה אימם, היו עדים למסכת חייה העגומים ולתהליכי אבל מייסרים וכואבים שגזרה על עצמה.

בנה בכורה שמואל, שזה עתה סיים את חוק לימודיו, נאלץ לגנוז את תכניותיו ללימודים גבוהים ויצא לעבוד בעיר הגדולה, ע"מ לסייע לה לקיים בכבוד את אחיותיו ואחיו הקטנים.

שמועות מדאיגות, שהגיעו לאזניה בדבר פעילותו החשאית של שמואל בנה, בארגון מחתרת ציוני שפעל במרוקו, הגבירו מאוד את חרדתה והיא גמרה אומר לעלות מייד עם ילדיה לארץ ישראל.

בשנת 1962 עלתה והתיישבה עם משפחתה באשדוד.  היא התמודדה עם קשיי קליטה ופרנסה בסיועם של ילדיה הבוגרים שנרתמו לסייע לה. ונאבקה להבטיח את  רווחתם ועתידם של ילדיה.

למרות הקשיים הרבים, לא הזניחה מעולם את תפקידה כאם מסורה ואוהבת, היתה תמיד קשובה לדאגותיהם ולרצונותיהם וקיבלה בהבנה ובאמפטיה את כל החלטותיהם.  לא חדלה מתמיכתה בכל אחד מבניה ובנותיה עד שהקימו את משפחתם ובנו את ביתם.

למרות שהפגינה תמיד איפוק, שקט נפשי ונינוחות מעוררי כבוד, נראה כי משקעי הטראומה הקשה שחוותה, תהליך האבל הכואב והממושך ותלאות החיים ודאגות הפרנסה שהיו מנת חלקה במשך שנים רבות, החלו לתת את אותותיהם. והיא לקתה בליבה והפכה לאישה מופנמת ועצובה מאוד.

חרף מצבה הבריאותי הרעוע ואמצעיה המוגבלים, היא סירבה בתוקף להצעות ילדיה לעזרה כלכלית, המשיכה לארח בביתה בסבר פנים יפות וברוחב לב וגם עזרה וטיפלה בנכדיה הקטנים באהבה רבה.

בשנת 1989 חלה הרעה במצב בריאותה, ייסוריה גברו והיא לקתה בדום לב בעת ששהתה בביתה.

לאחר אשפוז ממושך חזרה לביתה אך לא שבה לאיתנה, מצבה הבריאותי המשיך להתדרדר בהתמדה, היא התקשתה בתפקודיה היומיים אך סבלה את ייסוריה באיפוק ובשקט האופייניים לה. ענת בתה הצעירה שהתגוררה בביתה עמדה לצידה וסעדה אותה עד יומה האחרון.

בשנה האחרונה לחייה היו ייסוריה קשים מנשוא, אך בליבה קיננה תמיד משאלה ותקווה כמוסה, לזכות עוד בימי חייה בזרע של קיימא. נכד זכר שיישא את שם בעלה המנוח וימשיך את שושלתו.

בעודה שוכבת על ערש דווי, התבשרה על לידתם של שני בנים תאומים לבנה מכלוף וזמן קצר לפני פטירתה הניחו בזרועותיה את הרך הנולד שנקרא על שם סבו המנוח "יצחק לוי".   בעודה מאמצת אותו אל חיקה, אורו עיניה לפתע ותחושת הסבל שאפפה את פניה הוחלפה במבע רך של סיפוק ושלווה.   ניכר היה שבזאת נמצאה לה נחמה ובא מרגוע לנפשה.

היא נפטרה בייסורים קשים, ב- ג' אדר תשנ"א, 17/2/1991, ונטמנה בבית העלמין באשדוד.

היא תזכר לעד, כדמות מופת.  אישה שסבלה תלאות וייסורים קשים, בשקט ובאיפוק ראויים להערצה.  מעולם לא השמיעה טרוניה ולא התלוננה על מר גורלה.  עד יומה האחרון לא חדלה מלהתאבל על מות בעלה ולהתנזר ממנעמי החיים.  כל חייה סלדה מרכילות ונהגה כבוד בזולת.

בהופעתה ובהתנהגותה הפגינה תמיד אצילות, צניעות, נינוחות ושקט נפשי.

 

ת. נ. צ. ב. ה.

 

נכתב ע"י: ילדיה של המנוחה, להנצחת זכר אימם

ר' גבריאל נחמני זצ"ל נלב"ע כ"ח שבט תשע"ב

בס"ד

שנות ילדותו של רבי גבריאל זצ"ל בבית אביו הגדול רבי יעקב נחמני זצוק"ל, ואמו הצדקת מרת רינה נחמני ע"ה ממשפחת רובאס מהעיר מראקש, שם ינק המנוח את אהבת התורה המופלאה ויראת שמים, ואת מידת הענווה והצנע לכת שראה בבית הגדול הזה.

לאחר גמר למודיו בביה"ס, פתח המנוח מפעל ליצור נעליים בעיר מראקש, והוא שדאג לפרנס ולכלכל את כל בית אביו. ולאחר פטירתו של אביו, עבר לעיר הגדולה קזבלנקה עם אמו מרת רינה ע"ה, להתגורר ליד אחיו רבי לוי זצ"ל ששימש אז כראש ישיבת "אוצר התורה" בקזבלנקה, ופתח שם את מפעלו בשנית.

בשנים אלו בהתגוררו בעיר קזבלנקה, הוא בא בברית הנשואין עם רעייתו תבלחט"א מרת רובידה תחי' למשפחת לוי מהעיר צפרו יע"א, בתו של ר' אברהם הלוי זצ"ל שהיה ידוע בצדקתו הגדולה.

וכל זה ינק חמיו של המנוח, מאביו הגדול ר' מכלוף אליהו הלוי זצ"ל המכונה מקדם כלאל, שהיה ראש חברת אליהו הנביא בעיר צ'פרו במרוקו, שהיה עוסק בכל ימיו ממש מבוקר עד ערב בעזרה ליתומים ואלמנות, בעזרה לעניים וגלמודים, בעסקי המת וצרכיו, בהכנסת כלה בנשואיה, ובהכנסתם של ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו, הלא כל מפעליו הובאו בספרו של הרב שמואל בן הרוש זצ"ל, חמיו של המנוח ר' אברהם הלוי זצ"ל זכה ועלה לארץ הקודש ונלב"ע בשנת השישים לחייו לאחר יסוריים קשים, ביום כ' אדר א' תשכ"ז ונקבר בעיר אשדוד תהא נפשו צרורה בצרור החיים.

להמשיך לקרוא "ר' גבריאל נחמני זצ"ל נלב"ע כ"ח שבט תשע"ב"

אסתר לוטטי (לוי) ז"ל

נלב"ע ט"ז שבט תש"ע (1924-2010)

נולדה בעיר צפרו בשנת תרפ"ד (1924) בת זקונים למכלוף לוי (למקדאם כ'לאל) ולפרחה לבית (עוליאל), אחות למימון, רבקה, עזיזה, סולטנה, אברהם, ביידה ויצחק.

אביה "למקדאם כלאל" היה מראשי קהילת ספרו, שימש ראש חברת אליהו הנביא וראש החברה קדישא, ועסק כל חיו בזיכוי הרבים, במתן בסתר ובעזרה לנזקקים, בין היתר פעל לאיסוף וחלוקת מצרכי מזון לנזקקים, ניהל טכסי ברית מילה ובר מצווה בבתי הכנסת ובבתי השמחות, העיר את בני הקהילה לאמירת סליחות, עסק במצוות חסד של אמת ועוד…

כמו אחיה ואחיותיה הבוגרים, הושפעה רבות מפועלו הרב של אביה, שהיה מופת לעשיה ציבורית ועודד את ילדיו לסייע לו בפעילותו הרבה בקהילה.  בדרך זאת הטמיע בהם יסודות של מוסר יהודי ומסורת ישראל, הקנה להם ערכים מוצקים של אהבה, כבוד ועזרה לזולת, עודד אותם לקיים מצוות מתן בסתר וחסד של אמת.

כמו רבות מבנות דורה, בילתה בנעוריה שעות רבות בלימוד מלאכות עקרת הבית (תפירה, סריגה, רקמה, בישול, אפיה וכד') בבית אימה או אצל אחיותיה הבוגרות והשלימה את הכשרתה בחונכות (פֶלְמְעֶלְמָה) אצל דודות וקרובות משפחה בוגרות.

בשנת תרצ"ז (1937) נישאה ליצחק לוטטי (בן עלי) בנם של אליהו לוטטי וסתריה לבית חמו.       עקב גילה הצעיר נהגה במהלך השנים הראשונות לאחר נישואיה, לשהות במשך שעות היום בבית חמותה או "פֶלְמְעֶלְמָה" ולשוב ללינת הלילה בבית הוריה.  ורק בחלוף השנים זכתה לחדר משלה בביתם של הורי בעלה, בהמשך נולדו הבנות עליזה ורינה, הבנים יוסף, אליהו ומכלוף ולאחר מכן בת נוספת, פאני.

רעיון העליה לארץ ישראל לא קסם לה מתחילתו.  עקב חששה מהצפוי לילדיה הרכים בארץ חדשה שבה שררו מלחמה וצנע, מהריחוק והניתוק מאחיה ואחיותיה שעימם הייתה קשורה בקשר הדוק ורתיעתה מהבדידות שתהיה מנת חלקה בחיים בארץ.  אך חרף מחאתה והתנגדותה הנמרצת, נכנעה לבסוף להכרעתו של רב הקהילה דוד עובדיה זצ"ל, שפסק שעליה לציית לבעלה ולעלות עם ילדיה לארץ ישראל. וכך היא נאלצה בשנת תשט"ו (1955) לצאת לדרך בעל כורחה ובאי רצון גלוי.

משפחתה המורחבת (כולל הורי בעלה) היו חלק מ "קבוצת רכישה" שכללה עשרות משפחות מהעיר ספרו ופס, אשר רכשו בכספם משק חקלאי שנבנה במושב יד רמב"ם, המשק כלל שטח חקלאי, לול לעופות, רפת ובית מגורים.  מיד בהגיעם לארץ השתכנו כל בני המשפחה בבית שבמושב ושם גם נולדו לה שני בנים נוספים מתתיהו (מתי) ומשה.

הבשורה המרה על מותו הטראגי של אחיה האהוב יצחק לוי ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים קשה במרוקו בשנת 1958 ותהליך האבל הקשה שחוותה עקב כך, העמקת תחושות הבדידות והניתוק ממשפחתה, ואי שביעות הרצון מחייה כאישה צעירה שחולקת מרחב מחיה צפוף עם הורי בעלה, גרמו למשבר נפשי שהוביל להחלטה לעזוב את המושב בשנת תשכ"ב (1962) ולהעתיק את מגורי המשפחה לבית צנוע ברמלה הסמוכה, שם חשה הקלה, זכתה למעט שלווה, החלה להתרכז בטיפול בילדיה והייתה דמות דומיננטית בחינוכם, דאגה להקנות להם ערכים לפי רוחה ולעודד אותם לרכוש השכלה וללמוד מקצוע, ולא חדלה ממאמציה עד שכל ילדיה עמדו איתן על רגליהם והקימו את ביתם.

למרות החיים הקשים שחוותה, היא יצגה באישיותה המיוחדת שילוב של ערכי מסורת לצד חיי קידמה ומודרנה, והביאה לידי ביטוי את תכונותיה האצילות כגון: צניעות, הגינות ויושרה, אהבת חינם, עזרה לזולת ונתינה אין סופית.  היא אימצה את מורשת אביה כדרך חיים והחלה לעסוק בפעילות קהילתית התנדבותית  ענפה ללא קבלת כל תמורה, כגון: טהרת נשים וחסד של אמת, שימשה בלנית במקווה טהרה לנשים, דאגה למתן בסתר לאנשים עניים, לתמיכה כספית קבועה לישיבות ובתי מדרש, אספה וחילקה בגדים ולעיתים גם דברי מזון ומאפים לילדים עניים, תמכה בקביעות בילדיה היתומים (של שכנתה שנפטרה) והיתה מזמינה אותם לסעוד על שולחנה לעיתים קרובות או שנהגה להעביר לביתם דברי מזון ומאפים שהכינה, גם לאחר מות בעלה הקפידה להמשיך לארח בקביעות שיעורי קריאת הזוהר בימי שבת ומועד, ועוד…

בערוב ימיה, נהגה להטיף לילדיה בכל הזדמנות על החשיבות של עזרה לזולת, צדקה לעניים, מתן בסתר וכד' ודחקה בהם לשמור על מורשת האבות ולהנחילה לילדיהם.

כאשר חשה ששעתה קרבה, קיבצה את כל בני משפחתה והציגה בפניהם את צוואתה האחרונה ואף השאירה לבנותיה הנחיות והוראות מתאימות לטיפול בענייניה האישיים.

ביום שבת ט"ו בשבט תש"ע (30/1/2010) חשה ברע במשך כל היום ועל אף שמצבה הלך והחמיר, אסרה על כל השוהים במחיצתה להזעיק עזרה מחשש לחילול השבת, רק לאחר צאת השבת הסכימה שיזעיקו את מד"א שפינה אותה בבהילות לבי"ח שם נפטרה כעבור מספר שעות.

היא תיזכר לעד כאשת חייל, דמות מופת, אצילת נפש, דעתנית ונערצת.

ת. נ. צ. ב. ה.

תמונה מ- 1940 , רוצים לדעת מי מופיע בה ? לחצו כאן !

תמונת מחזור מפורטת משנת 1940 צפרו מרוקו בית ספר אליאנס
תמונת מחזור מפורטת משנת 1940 צפרו מרוקו בית ספר אליאנס

חדש באתר !! עמוד שמע – אודיו

רוצים לשמוע את הפיוט אהוב ? מעתה זה יותר פשוט , נכנסים ישירות לעמוד בו מרוכזים כל קטעי השמע , ולוחצים על נגן ( PLAY)

אחד האתגרים הגדולים ביותר בטכנולוגיה הוא להפוך את השימוש בה לנגיש ופשוט להפעלה . אם האתר הזה יהיה נהדר באיסוף החומרים והנצחה אבל הוא יהיה מסובך להפעלה ולא נגיש ,  לא נשיג בכך דבר אלא ההיפך , הקהל יתרחק ושיעור הכניסה יהיה נמוך כתוצאה מכך .

כידוע לעוקבים הותיקים , עמוד השדרה של אתר צפרו הוא עמוד החדשות , שם מתעדכנים מדי שבוע , ושם המקום לראות פוסטים חדשים .לפיכך ע"פ עיקרון של  עמוד החדשות , הפוסט העדכני יותר יהיה למעלה והישן יגלוש לעמוד מטה ואל היסטוריית האתר . ניתן יהיה לחפש מידע במגוון דרכים אבל התפריט הראשי אמור להיות הגורם המנחה והמקל לטובת הגולשים .

מדי פעם יוצא פוסט על ניגון או פיוט או קטע שמע נדיר ואני חושב שלקטעי השמע יש מקום חשוב במשימת התיעוד ולכן הקציתי עמוד נפרד לכך.

מעתה על קטע שמע שיאסף יתועד בעמוד השמע אשר יהיה נגיש וזמין בצורה הקלה ביותר .

מאחל לכם חיבור ישיר לשורשים דרך צפייה , קריאה והאזנה נעימה

בברכה

אלי טובלי

למעבר לעמוד לחצו כאן 

שמות משפחה נפוצים בצפרו

מאת : דוד אפרתי – אפריאט

להלן ליקוט מידע מעניין מתוך ספר לידות של הקהילה היהודית בצפרו, מ-ספטמבר 1930 עד דצמבר 1952- מתורגם מרישום בשפה הצרפתית

א

אבו (עבו) , אביטבול , אביקסיס , אדרעי , אהרון ,  אוחנה , אוחיון ,אוליאל , אוקרט , אזולאי, אזרי , אטיאס , איטח , אילוז , אימרו , איפלח , אלבז , אלחדד , אלחיאני , אלטרסי , אלמליח , אלקובי ,  אלפסי , אלקסלסי , אנקווא , אסאיאג , אסאייף ? , אסולין , אסרף , אפריאט

להמשיך לקרוא "שמות משפחה נפוצים בצפרו"

פנחס אפרתי- אפריאט ז"ל

נולד בעיר צפרו בתאריך : י"ט אדר א' ה'תרע"ט, 19/2/1919.

לימודים במרוקו : בוגר יסודי בבית ספר אליאנס.

נישא ל- סטה בת ר' דוד מכלוף אזולאי. נולדה בפז.

פנחס וסטה אפריאט ז"ל
פנחס וסטה אפריאט ז"ל

עיסוקים במרוקו : מסחר.

עלייה לישראל דרך מרסי-צרפת בתאריך : 26/9/1955

מגורים בישראל מושב יד-רמב"ם.

עיסוקים בישראל : מנהל צרכנייה במושב יד רמב"ם ומנהל חשבונות של האגודה במושב.

ילדים : עשרה 7 בנים ו-3 בנות בן אחד ושתי בנות נולדו בישראל.

בעת שחלה הוספו לו שני שמות אליהו רחמים נכדיו נקראו על שמו פא"ר.

נפטר בתאריך : ו' תשרי ה'תשמ"ח 29/9/1987

נקבר בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים בחלקת "קהילת ירושלים" גחש"א גוש ת"ג חלקה א' שורה 8 קבר 10.

 

רשם הבן : דוד אפרתי

סטה אפרתי-אפריאט לבית אזולאי ז"ל

נולדה בעיר פז להורים ר' דוד מכלוף בן גרציה וישועה ורבקה בת חנה ושמעון בנוז

בתאריך – שבט ה' תרפ"א לועזי ינואר 1921

לימודים במרוקו : בוגרת תיכון מקצועי לבנות בעיר פז

נישאה ביום רביעי ט"ו בשבט ה'תש"א 12/2/1941, ל- פנחס אפריאט יליד ,19/2/1919 בן אבא ורבקה רחמה אפריאט לבית פוני נולדו וגרו בעיר ספרו.

פנחס וסטה אפריאט ז

עיסוקים במרוקו : תפירה. סריגה באופנה – צרפתית עדכנית.

עלייה לישראל דרך מחנה העולים במרסי צרפת בתאריך : ספטמבר 1955

מגורים בישראל – מושב יד-רמב"ם.

עיסוקים בישראל : עקרת בית-אם ל-10 ילדים, קריאת ז'ורנלים, אופנה, עיצוב פני הבית ומאמרים בצרפתית, סריגה, תפירה, מתכוני בישול ואפיה

ילדים : שבעה בנים ושלוש בנות. בן ואחריו שתי בנות נולדו בישראל.

נפטרה : תאריך כ"ו כסלו תשס"ט 22/12/2008

נקברה ב- בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים. בחלקת גחש"א – גוש ת"ג חלקה א' שורה ג' (8) קבר 9.

רשם הבן : דוד אפרתי

רבי עמור אביטבול זצוק"ל

התבש"מ א' בטבת תרי"ד ( 1782-1854)

רבי עמור בן שלמה נולד בשנת תקמ"ב בעיר צפרו שבמרוקו, בבגרותו נשא לאישה את מרת דונה אלבאז ונולדו להם עשרה ילדים.

רבי עמור עסק לפרנסתו ביום במסחר והוגה בתורה בלילות, למעשה היה אחד מענקי התורה של העיר צפרו רבי עמור שימש כאב בית דין בעיר ובנוסף לכל היה גם משורר.

הוא היה ידוע בהכנסת האורחים שלו וביתו היה פתוח לכל אדם. חכם יעקב אבוחצירא – האביר יעקב, כל אימת רבי שהגיע לצפרו מתאפילאלת היה מתארח בביתו.

רבי עמור היה בחברותא עם חכמי דורו ביניהם חכם יצחק בן וואליד, חכם יוסף בירדוגו, חכם עמרם אלבאז ועוד. הוא השאיר אחריו תלמידים רבים, ביניהם חכם משה רפאל אלבאז – הרמ"א.

חכם עומר אביטבול כתב ביאורים וחידושים רבים לתורה, חידושים אלו הוצאו לאור בספרים הבאים: 'מנחת העומר – שו"ת', 'עומר התנופה – ביאורים על התורה', 'עומר מן' – דרושים לפרשיות התורה', 'עת הזמיר '- אגרות ומליצות', 'שירת העומר – ביאורים על אגדות חז"ל', 'שירת העומר – שירים ופיוטים

מאחר ואין תמונה , עשינו שימוש בחתימתו .

מידע נוסף ומפורט אודותיו באתר החכם היומי בקישור הבא: לחצו כאן 

להנאתכם להלן קטע אודיו של אחד מפיוטיו הידועים בערבית יהודית הוא "תובו לילאה, יא נאס" שיר שבח לה' וקריאה לחזרה בתשובה .

תובו לילאה יא נאס, יא עיני, וואעבדוה דימה.

לחאנין. לגאפור, יא עיני, הווא מול רחמא.

רבי כלק דנייא, בסמא דוורהא.
לארד עללק פלהווא, ביזאהו ווקפהא.
בגיר סווארי פלכווא. פי לוסט נזלהא.
ועזל ליל מן נהאר, בדאוו ודלמא.

וכלק סמס ולקמר, ידורו פסמא.
ונזום ידוויוו כי זמר, פי ווקת דלמא.
לבחר בלמוואז יהמר, בהוואל עדימא.
תמא לחות ירעא, וספון פוק למא.

וכלק לקות מן תראב, ולאיתמאר מן לסזאר.
עינב דוואלי לסראב, לקלוב יזההר.
וטיור ילגיוו כי רבאב, פי טלוע נאהאר.
בחס מליח ולדיד, וצאוות נעימא.

מפיוטיו המפורסמים של הרמ"א זצוק"ל "אה יא סידי מא רית מן הווא האני" בביצוע מיוחד

עוד מתוך הקלטת , "כל זמרה ושיר חדש" , שהופקה לרגל אירוע איסוף תרומות לבניית ישיבת ישמח משה בירושלים . מדובר באירוע שנערך לפני יותר מ- 30 שנה , אין מידע לגבי שם הפייטן המבצע , אשמח להשלמת מידע דרך התגובות ותיקון הפוסט בהתאם .

הפיוט הינו אחד המפורסמים ביותר של הרמ"א ושגור בפיו של כל בן קהילת צפרו – אפשר גם לומר שהפיוט הזה הוא ההמנון הרשמי של הקהילה .

פירוש הפיוט הוא למעשה סיפור על איש אשר לא הלך בדרכי האל , הטעו אותו הבלי עולם וגם כספו וזהבו עד כי שכח שעתיד הוא לתת דין בפני בורא עולם, .וכך קרה כי הוא איבד את כל רכושו והונו ולבסוף מרגוע לנפשו ונחמה על אובדנו מצא בצילה של תורתנו הקדושה .

הפיוט בערבית מוגרבית / יהודית , ממליץ מאוד לגשת לספר של ד"ר מאיר נזרי בו פירוש ותרגום מלא של סיפור הפיוט .

מאחל לכם הקשבה מהנה וחיבור ישיר לשורשים

אלי טובלי

להלן תמצית מילות הפיוט :

אה יא סידי

מא רית מן הווא האני .גיר חאפ'ץ אצלא ומעאני .

קלבו כסיע ראשו חאני. קלבו חליב סאפי מא פי כדוע . תאייב ענד מולאה מאסי וויטוע . תאבע אדין בלעאני . מא יסחא מן אינסאני. יצום וויעבד פסזאדא מולוע . חתא יעוד שיבאני. האדי עבאדתו דוואם פיהא מטבוע :

אה יא סידי

ריט לאינסאן מכאלף . מן גיר דין מאסי תאלף. ביהא מן אסגר תוואלף . מאסי פספינא מן גיר קלוע. כיף לחסאן האייז מן דון סרוע. אמלכתו לגרארא אדנייא לגדארא. תאבע גרצ'הא פלהאנא מוקוע. עאד תרמיה ללחארא. מן פאת מנהא מאי וזר רזוע :

 

ר' מאיר כהן זצ"ל ( 1922 – 2002 ) נלב"ע ביג' בחשוון

בס"ד

נולד בצפרו לשאול ועיישה כהן ע"ה, כתלמיד שקדן וחרוץ היה ברור שהוא יעסוק בהוראה, עם נישואיו לחסיבה זכרי ז"ל , בת הנגיד האחרון ר' רפאל זכרי ע"ה , יצאו ללמד במקומות שונים אחרים במרוקו, ר' מאיר התקדם בתפקידיו עד לתפקידו האחרון במרוקו כמנהל אדמיניסטרטיבי של בית החולים הראשי בקזבלנקה.

 

רבי מאיר כהן ורעייתו חסיבה לבית זכרי ע"ה

ר' מאיר זצ"ל עלה לישראל ב- 1965, השתקע באשדוד והשתלב בחיי קהילת יוצאי צפרו, נרתם כל כולו לייסוד והקמת בית הכנסת המפואר של קהילת צפרו.

חברותא נדירה של מכובדי קהילת צפרו

לימים בצוק העתים, קיבל על עצמו להיות שליח ציבור, שליחות אותה ביצע באדיקות ובאהבה אין קץ, לא היה דבר אישי או משפחתי אשר היה יכול להיות בר תחרות עם שליחות זו אשר ארכה יותר מ- 20 שנה .

החיבור שלו לעשייה בקהילה,  בדרך בה ניהלו חיי הקודש בקהילה, הדרך בה הנהיג היווה בסיס להמשך המורשת המפוארת של קהילת צפרו.

בהגיעו לגבורות עשתה לו הקהילה, בהובלתו וכתיבתו של שלמה לוטטי היו', מחווה יפה ומכובדת מאוד בהנצחת אבני הדרך ומסכת חייו ( ראו מצ"ב תמונה )

וכך נכתב :

רבי מאיר כהן – הכהן של ימינו

דברי שבח לכבוד מאיר כהן – יש לכתוב באותיות מאירות

לברור טוב את המילים ולבחור רק את המובחרות, לחפש רעיונות מהמקורות ובכלל זה הכותרות, המתארים ומשחזרים את מהלך חייו, את פועלו – מאשרות לחרוג הפעם ולספר שבחו בפניו – בתבניות מחורזות ומפוארות. לשמוח בו ואיתו יחד עם כל אוהביו – בהגיעו לגבורות.

להמשיך לקרוא "ר' מאיר כהן זצ"ל ( 1922 – 2002 ) נלב"ע ביג' בחשוון"

מפיוטיו המפורסמים של הרמ"א זצוק"ל "כָּלוּ עֵינַי מֵייַחֵל בְּשׂוֹרָה" בביצוע נדיר

מתוך הקלטת , "כל זמרה ושיר חדש" , שהופקה לרגל אירוע איסוף תרומות לבניית ישיבת ישמח משה בירושלים . מדובר באירוע שנערך לפני יותר מ- 30 שנה , אין מידע לגבי שם הפייטן המבצע , אשמח להשלמת מידע דרך התגובות ותיקון הפוסט בהתאם .

הפיוט הינו למעשה שיר במילותיו מייחל לביאת המשיח ולגאולת עם ישראל .

להלן טעימה ממילות הפיוט ( 2  מתוך 15 בתים)  :

כָּלוּ עֵינַי מֵייַחֵל בְּשׂוֹרָה

כָּלו עֵינַי מֵיַיחֵל בְּשׂוֹרָה, בּוֹא יוֹם יְיָ גָּדוֹל וְנוֹרָא, כְּתִיקְוַת עִוֵּר יְצַפֶּה אוֹרָה, שׁוּבָה עַד מָתַי כָּל קִצִּין כָּלוּ, אֱמֹר דַי
לַצָּרָה, עַם זוּ קָנִיתָ רְאֵה עֲמָלו, עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד.

אֱמֹר דַי לַצָּרָה, עַם זוּ קָנִיתָ רְאֵה עֲמָלוֹ, עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד

רוּחִי חֻבָּלָה עֵינִי דָּאֲבָה, בִּרְאוֹתִי אוֹיְבִי בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה, אָמַרְתִּי תּוֹחַלְתִּי נִכְזָבָה, אָבְדָה תִקְוָתִי פָּנַי נָפָלוּ, סְעִיפֵי
תְּשׁוּבָה, הֵשִׁיבוּ אִם יִתְמַהְמֵהַ חַכֵּה לוֹ.

אֱמֹר דַי לַצָּרָה, עַם זוּ קָנִיתָ רְאֵה עֲמָלוֹ, עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד

  • לפיוט המלא אנא גשו לספרו של מאיר נזרי  "שירת הרמ"א" 

מאחל לכם האזנה מהנה וחיבור ישיר לשורשים

אלי טובלי

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: