מאת: מאיר שלמה שוקרון

הקלדה ועיצוב: אביחי שוקרון

"לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם"

דברי זיכרון לדוֹדי

טוראי שאול-יהושע שוקרון הי"ד

בן עישה ומאיר שלמה ז"ל

נפל ביום י"ט בתשרי תש"י (12.10.1949)

בן 17 בנופלו

מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי נחלת יצחק

כל הזכויות אינן שמורות, ואדרבה – ניתן לצלם / להדפיס ולפזר בין הבנים והנכדים – "למען ידעו דורותיכם"

לתגובות וליצירת קשר: meirshook@gmail.com

בדחילו ורחימו אני ניגש למלאכת איסוף החומר והעלאתו על הכתב.

היראה – מפני שאיני מכיר את הדמות הזאת, ואולי אכתוב דברים שאינם מדויקים דיים.

ורחימו – בשל ההרגשה שמישהו חייב להביא את הדברים על מנת שדורות העתיד יישארו עם סיפור יוצא דופן על דוֹדי – נער צעיר שעלה בגפו ממרוקו לארץ ישראל, והקריב את נפשו בעבורה, לא מתוך אילוץ אלא מתוך בחירה מודעת, לאחר שהערים על משפחתו וביקש את רשותם לנסוע לצרפת כדי ללמוד שם, ולמעשה במחשבתו המטרה הייתה ארץ ישראל ולא צרפת כלל.

בתמונה הימנית: שאול יהושע עטוף בטליתו בבר-המצווה.
בתמונה השמאלית: עם חבריו במרוקו בצעירותו )שאול יהושע הראשון מצד שמאל למעלה(

לפי דברי בן דודי יהושע )דדי( שוקרון הי"ו )שנקרא על שמו של יהושע הי"ד(, הוא ניסה לעבור את הגבול פעמיים, כאשר בניסיון הראשון הוא נתפס ע"י השוטרים / שומרים, שהחטיפו לו מכות, והחזירו אותו בחזרה לבית הוריו במרוקו.

בניסיון השני הוא התחפש לנערה מרוקאית, והצליח לעבור את הגבול. איני יודע איך בדיוק הוא עלה ארצה, אך ייתכן מאוד שהוא היה חבר בתנועת נוער ציונית שנקראה "חיבת ציון". בתנועת נוער זו, אבא – רפאל ז"ל, היה מדריך )לפי מה שסיפר לנו אבא ז"ל(, שם חלמו ולמדו עברית, שרו שירים וכד', וייתכן ששם נזרעו בו הרצון והמשיכה לארץ ישראל.

בהיותנו קטנים, אבא סיפר לנו שאחיו יהושע הי"ד עלה ארצה באונייה, ולאחר זמן קצר מאוד התגייס או גוייס ללחימה.

בתמונה הימנית: שאול יהושע עם חבר בשירותו בצה"ל (שאול יהושע עומד מימין).
בתמונה האמצעית: עם חבר ליד משאית צבאית.

ציונות אמיתית ואהבת ציון ללא מירכאות

לפי זיכרונות ילדותי, אבא סיפר לי שכשהגיע אחיו יהושע לארץ ישראל, הוא שלח אליהם למרוקו מכתבים )איך הגיעו אליהם המכתבים? – תעלומה(.

יש לזכור שבאותה תקופה (1947) התקשורת בין מדינות הייתה קשה, ואין לי שום מקור כיום לבדוק כיצד זה נעשה.

אבי סיפר לי שבאחד המכתבים הוא כתב למשפחתו: "וכי דמם של אחינו האשכנזים סמוּק )אדום( יותר משלנו המרוקאים? גם אנחנו צריכים להילחם על אדמת ארץ ישראל!" – נער בן 16 לערך כתב כך! מישהו מכיר עוד אחד כזה היום? ("איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?…")

כששאלתי את אבא: היכן המכתב הזה שבו כתב לכם את הדברים האלה?

אבא ז"ל "תקע" בי מבט של: "אינך מאמין לי?" – אנחנו לא שומרים מכתבים – כך פסק את פסוקו.

בתמונה: שאול יהושע (למטה) מבקר את שכניו ממרוקו שעלו ארצה לאחד ממחנות העולים.
משמאל: חתימת ידו כפי שהוסיף מאחורי תמונה זו.

אבא זכר גם את המכתב שקיבלו מארץ ישראל לאחר שנפל בקרב. המכתב היה רשמי של מדינת ישראל, ובו הודיעו להם על נפילתו במערכה בבית גוברין, כאשר למטה היה חתום דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון באותה עת.

כמובן שהצער במשפחה היה נורא. אבא ז"ל סיפר שאמו לא נתנה מנוח לאביו, ורצתה שיעלו ארצה לפקוד את קבר בנה בנחלת יצחק בתל אביב (1953).

מימין לשמאל: סבתי – עישה שוקרון )לבית שרביט( ז"ל, אבי – רפאל ז"ל
וסבי – מאיר שלמה שוקרון ז"ל, ליד הקבר בנחלת יצחק מיד לאחר עלייתם ארצה

תמונה משפחתית של משפחת שוקרון לאחר העלייה ארצה. מימין למעלה: פנחס, שמחה ורפאל שוקרון ז"ל. למטה: מאיר שלמה ועישה שוקרון ז"ל.

מהיכן היה לו כסף למסע הזה?

סיפר לי יהושע (דדי) שוקרון שאימו סולטנה, אשת אחיו משה ז"ל, הייתה נותנת לו כסף לפינוקים, מבלי לדעת שהוא חוסך כסף זה ומתכוון להשתמש בו לנסיעה לארץ ישראל.

לאחר שנסע, והתגלה מניין השיג את הכסף, סבתא עישה )אמא של יהושע ז"ל( כעסה מאוד על כלתה סולטנה, בטענה שאם לא הייתה נותנת לו את הכסף – הוא לא היה נוסע, וממילא לא היה נהרג.

מעט לאחר מכן נולד דֵדֵה, וקראו שמו יהושע, על שמו של יהושע הי"ד.

שם החיבה דֵדֵה ניתן לו מפני שכאשר סבתא עישה הייתה שומעת את אמו קוראת לו בשמו, הייתה מצטערת ובוכה, ועל מנת למנוע זאת עברו לכינוי חיבה.

באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל – "יזכור" (של משרד הביטחון) נכתב כך על שאול יהושע הי"ד:

"בן מאיר-שלמה ועישה. נולד ביום י"ג בתמוז תרצ"ב )17.7.1932( בעיר צפרו אשר במרוקו. למד בבית-ספר יסודי, אבל הוריו העניים לא יכלו להבטיח את קיומו במדינה שבה השפילו תנאי-הגלות את רוב היהודים והביאום למצב של עוני ופשיטת-יד. התמחה במלאכה והיה לצורף-זהב והצטיין בעבודתו. אך לאור המצב עלה בדעתו באחד הימים לעלות לארץ ולאט לאט התחילה המחשבה להעסיק אותו יומם ולילה. בעל יזמה היה והתגבר על כל המכשולים בשעת בריחתו ממרוקו, ארץ שבה נדרש ממנו כה הרבה וניתן לו כה מעט. בניסיונו הראשון נתפס על-ידי המשטרה, אך יחסם הרע הגדיל בליבו את שנאתו להם ולארצם ואהבת מולדתו החדשה גברה והלכה. בהיותו בעל אומץ-לב הצליח סוף סוף להגיע לארץ (בשנת 1949) ומייד לבואו התגייס לצה"ל כדי ללחום בעושקי-אחיו. נפל בעלות מכוניתו על מוקש ליד בית-גוברין ביום י"ט בתשרי תש"י )12.10.1949( והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק."

אבא היה כועס על כך שכתבו בביוגרפיה זו שהוריו היו עניים, ואמר: "לא היה חסר לנו כלום, אמנם עשירים לא היינו, אבל עניים בטוח שלא". במושגי מרוקו הייתי מגדיר זאת: לחם לאכול לשובע היה, ובגד ללבוש היה. אבא תמיד סיפר שבמרוקו תמיד הדגישו ואמרו: "ברוך ה' יום יום", שמחו וצחקו, וחיו את הרגע ולא חשבו מה יהיה מחר…

על קברו של יהושע הי"ד מופע השם "שאול" בנוסף לשם יהושע. גם על עניין זה לא הייתה לאבא תשובה, מתי הוסיף שם זה לעצמו.

קברו של שאול יהושע בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק (חלקה 60, שורה 9, קבר 25)

משני צידיו של שאול יהושע הי"ד קבורים צבי טרוימן הי"ד (יליד גרמניה) וישראל משה גרנדש הי"ד )שעל קברו חסרים פרטים, ואפילו שם האם נעלם ולא ידוע(. שני מימין לשאול יהושע הי"ד קבור גדליה שטירמן הי"ד (יליד פולין). ככל הנראה שלושתם נפלו יחד איתו או בסמוך לו באותו קרב בבית גוברין.

יהושע הי"ד היה שייך לחיל השריון, ושמו הונצח באנדרטת "יד לשריון" בלטרון יחד עם שריונרים נוספים שנפלו. כמו כן, הונצח גם ב"גן הבנים" ובבית "יד לבנים" בתל אביב, ובהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים:

אבא ז"ל סיפר לנו בילדותנו שאחיו נפגע בראשו והיו איתו בזחל"ם / משאית משוריינת שלושה חברים נוספים, והם עלו על מוקש בשדה הקרב בבית גוברין, ויהושע נשאר בחיים מספר ימים עד שביום י"ט בתשרי (חול המועד סוכות) נלקח לבית עולמו.

יש להניח שעלייתו ארצה הייתה במסגרת גח"ל – גיוס חוץ לארץ, שבימי טרום המדינה היו שליחי עלייה מגיעים למרוקו ומשכנעים בני נוער לעלות לארץ ישראל.

אני זוכר שאבא סיפר בהיותי ילד קטן, שנכתב ספר תורה לזכרו של אחיו יהושע. באותה תקופה היה "אופנתי" לכתוב על "קלף משוח". באופן כזה הכתיבה מהירה יותר על הקלף, וכמובן זה מוזיל את ההוצאות.

אך דא עקא, לאחר הכתיבה על סיד שהיה נמרח על הקלף, גילו שאחרי זמן הסיד נשבר וכתוצאה מכך האותיות היו "קופצות", וכמובן שספרי תורה היו נפסלים עקב כך.

אבא ניסה לתת לסופרי סת"ם שינסו לתקן את ספר התורה אך זה לא צלח, ולצערנו ספר התורה לא היה בשימוש זמן רב והוא נמצא בירושלים, בבית הכנסת "בית אל" בקטמון.

את הדברים הבאים כתבה אחייניתי, נטלי שוקרון, לפני מספר שנים ברשת הפייסבוק:

השנה, כמו בכל שנה, נעלה לקבר של דוֹד יהושע שאול שוקרון ז"ל, אח של סבי שליט"א. בזמנים כאלה ובעיקר ביום כזה, אני מרגישה צורך לשתף אתכם בסיפור שלו.

יהושע נולד לעישה ומאיר-שלמה זכרם לברכה, סבתא וסבא רבא שלי, במרוקו של שנות השלושים. כיוון שחונך לערכי אהבת המולדת וזיקה לציון, הוא ברח לבדו בשנת 48' ועלה לישראל הצעירה. בן 16, שבלי שום מכתב או הסבר, קם בבוקר וברח ממרוקו לבד, הכל בשם אהבת הארץ. במעבר הגבול התחפש לאישה וחייך לחיילים, כדי שלא יזוהה ויאפשרו לו לצאת מהמדינה. אחרי כמה ניסיונות כושלים, לבסוף הצליח. הוא הגיע ארצה ומייד בהגיעו, גויס לחיל השריון ונפל בקרב על בית גוברין, כשעלה על מוקש. בגיל 17 בלבד היה במותו, בשנת תש"י, 1949.

כמה שנים מאוחר יותר סבא שלי הצדיק רפאל, והוריו, עישה ומאיר-שלמה זכרם לברכה, עלו ארצה. באותו היום גם עלו לראשונה לקברו, בבית העלמין נחלת יצחק.

ומאז בכל שנה, ביום הזיכרון, סבא עולה לבקר בקבר, מלטף את האבן הקרה, לוחש באדיקות תפילה ודומע על חיים שלמים שהפסיד אחיו הקטן.

בכל שנה ההרכב המשפחתי משתנה, אבל יותר מיובל אחר כך, אנחנו עדיין עולים לקבר שלו, בכל יום זיכרון – סבא, אבא, דודים, בני דודים, בני דודים מדרגה שניה, כולנו, כשהיחיד מאיתנו שבאמת הכיר את יהושע הוא סבא. ובכל זאת, הרגעים האלה יקרים לי מפז. אלה רגעים בהם אני זוכה לחלוק כבוד לנער ערכי, שכמו רבים וטובים אחרים, תרם את החיים שלו בשבילנו, בשבילי ובשבילכם, כדי שתהיה לנו המדינה הקטנה, המגוונת והאיתנה הזאת. במקרה, זכיתי גם להיות צאצאית שלו.

בתקופה כזו, בה הנוער האיכותי שהכרתי הולך ונעלם, שקומץ טיפשים תוהה אם בא לו להתגייס ולאיזה זקן להרביץ הפעם, אני מבקשת מהנוער הזה לחשוב על אבותיהם ואבות-אבותיהם, על מה שהם הקריבו למען המדינה הזאת, על מי האדם הזקן שירקתם לו בפרצוף ומה כבר עבר בחייו ולמה זה הגיע לו. מבקשת שכל אחד מכם יתחבר לטיפת ההיגיון והחמלה שעוד נותרה לכם בראש ובלב וימצא את הדרך שלו בעולם, מבלי לפגוע בכל מה ומי שעומד בדרך.

אני תוהה לאן נעלמו המוסר, הציונות, הכבוד והטוטאליות של הדור ההוא? איך הגענו למצב הזה, שהעם הנבחר, שאמור להיות נבדל מהשאר, נוהג כעם נגרר ומכוער? איך קרה ששכחנו את דור המייסדים שלנו? אם נמשיך בכביש המהיר הזה, אנחנו בעצמנו נביא את החורבן על העם שלנו ולא האויבים שסביבנו. הדור שלנו הוא זה שיהרוס את מה שדורות שלמים עמלו למענו- בגולה, בשואה, בתקומה.

גם לי נמאס, אני מבינה את התסכול מהממשלה, מיוקר המחייה, מהמצב הביטחוני, אבל יש דברים שמתחילים בנו, מעשים שבין אדם לחברו. הלוואי שהעם שלנו יתעורר ויזכור תמיד )בכל יום ולא רק בימי הזיכרון( לשמור על אנושיות, בעיקר כלפי מבוגר וחלש מאתנו ולשמור על המטרה הזאת, שגדולה יותר מכולנו – מדינת ישראל, למען הדורות הבאים.

נותר לי להודות למשפחה היקרה שלי, ששומרת, אעיז לומר, על אצילות ושורשיות. הלוואי שנמשיך עוד שנים רבות במסורת הזאת, של לזכור את ההיסטוריה שלנו ומאיפה באנו, כי אדם שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל.

מעט מן הפעמים הרבות שזכינו לעלות יחד עם אבי לקברו ביום הזיכרון:

אבי רפאל ז"ל מתפלל על קברו ביום הזיכרון התשס"ו (2006), מימין לשמאל: יוסי ונטלי שוקרון,
רפאל ז"ל ומאיר שלמה שוקרון יבדל"א.

ביום הזיכרון התש"ע (2010). בתמונה השמאלית, מימין לשמאל: נטלי חיילת, גבריאל, יהושע )דדה( אחיו שקרוי על שם שאול יהושע הי"ד, סבא רפאל ז"ל ואנוכי.

שירו של נתן אלתרמן נכתב על אותם אנשים שעזבו את גלות אירופה וצפון אפריקה, והגיעו ארצה להילחם על המולדת.

אחד מן הגח"ל

מילים: נתן אלתרמן

לחן: שם טוב לוי

ביצוע: אריק איינשטיין )ניתן לצפות ביוטיוב(

מסיפון אוניה מתנודדת

הוא ירד אל רציף הנמל

וחיכתה ברציף לו מולדת

בדמות אוטו צבאי וסמל.

היא את שמו בחותמת הטביעה,

היא השליכה בגדיו אל השק

ושבועה נוראה היא השביעה

לקולו של הגשם הדק.

ונראהו זוחל, או כורע,

או עומד עם צלחת בתור,

ונדע: ללא בית ורע

קר ללחום את מלחמת הדור

עוד הארץ הזאת לא נתנה לו

לא ידיד, לא פינה למקלט,

לא שמחה מן האלף הללו.

אשר לנו היו למתת.

לא, כי רק את חייו, פליטי חרב

הוא קבל על החוף מידה.

אבל גם את חייו, אי בעֶרֶב,

הוא השיב בנפלו בעדה.

שמות אחיו והוריו של שאול יהושע הי"ד עם תאריכי פטירתם ויום אמירת הקדיש לעילוי נשמתם, לפי סדר לוח השנה:

שם הנפטרתאריך פטירה
יהושע שאול שוקרוןי"ט תשרי תש"י
עזיזה בת עישה גיגיג' טבת תשמ"א
משה שוקרוןט"ו טבת
עישה שוקרוןא' שבט תשמ"א
שמחה שוקרון (בליטי)ט"ז אדר תשל"ז
חנה סוליקה מויאלכ"ב תמוז תשע"ט
פנחס שוקרוןי"ד מנחם אב תש"ל
רפאל שוקרוןכ"ז מנחם אב תש"פ

ת.נ.צ.ב.ה

אחרית דבר

חוברת זיכרון זו אינה מתיימרת לספר את כל הדברים, מפני שלצערי פרטים רבים הם בגדר תעלומה ואין פותר אותה, כיוון שאין כבר את מי לשאול…

השתדלתי לדייק בפרטים עד כמה שאפשר.

אליכם משפחה יקרה – אנו משתדלים לפקוד את קברו של הדוד שאול יהושע הי"ד ביום הזיכרון לחללי צה"ל. עשו מאמץ קטן והגיעו גם אתם לבית העלמין אפילו רק לעמוד בשעה 11:00 בעת הצפירה, ותחושו את הדמות הזאת. ליד קברו טמונים עוד שלושה מחבריו שנפלו איתו בקרב בבית גוברין ואין אף אחד ממשפחותיהם שבא. והיה זה שכרנו…

תודות לבורא עולם.

תודה לניקול אשתי ששלי ושלכם – שלה הוא.

תודה לבן דודי דדה – יהושע.

תודה ליואל טולדנו על אילן היוחסין.

תודה לפנחס אחי ולאסתר טולדנו על תמונות העבר.

תודה לבת-חן בתי על התמונות מהיכל הזיכרון בהר הרצל.

תודה לאוראל בני על עריכת ימי הפטירה והקדיש של בני המשפחה.

מקורות:

ויקיפדיה – גיוס חוץ לארץ (גח"ל)

שירונט – מילות השיר "אחד מן הגח"ל" – נתן אלתרמן

הספר "עילוי נשמות" של נזר הקודש – קריאה לעילוי נשמה