קהילת צפרו / סְפְרוֹ

בס"ד

נתבש"מ בכ' בתמוז התש"פ ( 1931-2020)

נולד בספרו ב-כז' בתשרי התרצ"ב 08/10/1931 לחנה ולשמואל חוטה, למד במרוקו ב"אם הבנים" ושם התפתח ונהיה לאיש ספר, איש תם, ישר וצדיק יסוד עולם.

עלה עם משפחתו ממרוקו לישראל בשנת 1955 הגיעו דרך שער העלייה בחיפה, נישא למזל לבית לוגסי, קבע את משכנו בבאר שבע ונולדו להם 7 ילדים לפי הסדר הבא : שלמה, חנה, סמדר, ירונה, שמואל, צביקה וענבל.

עבד כשוחט וכסופר סת"ם, אהב והשתייך לחסידות חב"ד. לפני התפילה בבוקר בימי הקיץ וגם בימי החורף הקרים ביותר היה טובל ומטהר עצמו במקווה, לפני התפילה ולפני כתיבה של תפילין ומזוזות.

היה חזן בבית הכנסת "בית אל" בשכונה ג' בבאר שבע, רב קהילתי משיב ופותר שאלות הלכה בקהילה. איש צנוע וענו, אשר לא מרים את עיניו. כדי להמחיש עד כמה לא מרים את עיניו, מספרים כי יום אחד עלתה לאוטובוס אחותו וישבה לידו הוא לא אמר שלום ולא דיבר עימה, אחותו הלכה לאימה וספרה לה, עליתי לאוטובוס וראיתי את אחי התיישבתי לידו והוא לא דיבר איתי אולי הוא כועס עליי ? שאלה .. זה רבי רחמים ע"ה אשר לא היה מרים את עיניו וכל ענייניו היו אמונה בקב"ה. איש רוח איש קבלה והזוהר הקדוש. היה מבצע תיקון חצות, ועוד תיקונים שונים כדי לקרב את הגאולה לעם ישראל.

כל היום היה עוסק בתורה, עיקר חייו ועיסוקו היו בכתיבה תפילין מזוזות ותיקון ספרי תורה, קריאת ספרים פרושים לתורה. בשבת היה קורא מתוך הספר למשפחה, סיפורים ומעשיות על צדיקים, על אמונה, על מוסר וקבלה. כך היה מעביר ומבאר לציבור ולבני המשפחה דרך הסיפור על האמונה בקב"ה.

איש ספר, בביתו ספריה עם אלפי ספרים, אחד הזיכרונות החרוטים על דמותו היה, כי לפחות פעם בשבוע היה מביא באמתחתו מספר ספרים חדשים, עניין חידוש הספרים נמשך עד שנים ספורות לפני מחלתו. אהבת הספר והמילה הכתובה עוד משחר נערותו בגיל בן 17-18, ערך ספרי הדרכה והסבר למורים יהודים במרוקו בנושאים השונים כגון:  דקדוק עברי, תולדות החיים, וידיעת הטבע, גורלות / סעדיה גאון , נוסח הגט והלכותיו, כללי התלמוד ..חלק מספר אחד נמצא באתר הספרייה הלאומית בירושלים.

 למעבר לקישור לספר נא ללחוץ כאן  , שאר הספרים שערך וכתב נמצא ברשות בני המשפחה.

הוא אהב מאוד פיוטים ושירה, הדביק באהבה זו את ילדיו, היה מידי פעם מצרפם אליו ל"שירת בקשות". גם שירה של אלתרמן וביאליק הכניס לחייו (כנראה כשהיה צעיר), שירים שמאוד אהב והיה שר אותם מידי פעם כמו שיר "העמק" של המשורר נתן אלתרמן ואת השיר "לא ביום ולא בלילה" של חיים נחמן ביאליק.

רבי רחמים ע"ה היה איש רב פעלים, איש מיוחד, אישיות מיוחדת במינה וראה את העולם מנקודת מבט מיוחדת ופתוחה. לא פסל אף בן אדם בחייו. תכונה בולטת הייתה כי לימד סנגוריה על האדם באשר הוא אדם ולא חשוב אם ביצע עבירה ואיזה עבירה ביצע. לפעמים היו שואלים אותו , איך אתה יכול לסנגר על האדם הזה? הוא היה תמיד משיב ומוצא דרך לדבר טובות על האדם, זו תכונה שניתנה רק לאנשים בדרגה עליונה, לראות את הטוב, בצורה נקייה, והוא התברך בתכונה זו.

קיום מצוות היו בנפשו של רבי רחמים, את מצוות השבת ואת מצוות התפילין אהב במיוחד. איש חסיד ומדקדק במצוות קלה כבחמורה, אך כלפי אנשים שהגיעו לשאול בעניין כלשהו בהלכה, היה מקל עימם ומוצא להם דרך נוחה לקיים את המצווה.

פעל כל חייו בדרך של קירוב לבבות, כל שאלה או בקשה שהייתה מגיעה אליו, לכל דבר ועניין תמיד עזר, ואף פעם לא סירב לאף בקשה. המילה "לא", לא הייתה קיימת באוצר מילותיו ובאף אחת מתשובותיו.

בערוב ימיו סבל ממחלות קשות, המשפחה טיפלה וסעדה אותו ככל שניתן על מנת להקל על מכאוביו הרבים. החזיר את נשמתו לבורא שהוא מוקף בבני משפחתו שלא משו ממיטתו אפילו דקה אחת.

מקום מנוחתו בית העלמין החדש בבאר-שבע לצד בת זוגתו מזל לבית משפחת לוגסי.

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן על כל עם ישראל .

אמן

עמוד הנצחה זה נכתב על ידי בנו , מר שמואל חוטה

הנה מקצת דבריו :

נפלה בחיקי זכות גדולה לטפל באבא, ולאחר תקופה מאוד ארוכה שלא דיבר כלל עקב מחלתו, התחלתי בתהליך עם אבא לנסות ולהחזירו לתפילה לקריאה בתהילים להחזירו לחיים. כל יום הייתי קורא עבורו את תפילת מנחה וקורא עבורו בספר תהילים. והנה התרחש נס לאחר כמה חודשים ולאחר עבודה קשה של אבא, חזר אליו הזיכרון ולאט לאט התחיל לדבר לשיר, לקרוא בתורה, הייתי מתחיל לקרוא מתוך הספר והוא היה ממשיך ללא ספר. ככה בקריאה בתורה ובתהילים, הצליח גם להניח תפילין שכל כך אהב, חזר לחיים לאט רגע לפני שנפרד מאיתנו ונקרא לישיבה של מעלה .