קהילת צפרו / סְפְרוֹ

מאת : דוד אפרתי , דרור אפרתי

ערכה והביאה לפרסום : שלומית אפרתי

יום ששי 2/6/23

השכמנו מוקדם. ארוחת בוקר. בשעה 09:00 עלינו למיניבוס ואחרי חצי שעה עצרנו בכניסה לעיר, הצטלמנו ליד השלט החדש בצד ימין SEFROU I LOVE (ציור של לב). נסיעה קצרה וירדנו ליד השער "בית החיים" הדלתות בצבע ירוק.

כאן חיכו לנו אנשי אבטחה ומשטרה שברכו אותנו בברכת "מרחבה" – ברוכים הבאים והם ליוו אותנו לאורך כל הביקור בעיר. הכל תואם מראש ע"י דידייה טובלי.

השומר המקומי "בומבי" לא נכח, מאושפז לאחר שקיבל התקף בכליות. הקהילה משלמת לו שכר בסיסי 60$ לחודש. בכניסה חיכה לי הנרי כהן האדריכל. הוא הציג בפני את מבנה השירותים החדש שבנייתו נעשתה בפיקוח שלו, במימון הקהילה בפס. הבנייה הושלמה זה עתה בעלות של 3,500$.

לדברי הנרי יש במתחם בית העלמין 1720 קברים וחייבים לקדם פרויקט בנושא משום שמדובר במלחמה נגד הזמן וכוחות הטבע

ביקשתי מראש, משולמית לצלם עבורי את כל המתחם מהכניסה משני הצדדים, משמאל לאורך השבילים מבטון, לפי השורות, וזאת לצורך הכנת תוכנית לביצוע השיפוץ ומיפוי הקברים.

משמאל עומד מבנה שירותים חדש עם אסלות וכיור חדש שבנייתו הושלמה יום לפני ביקורינו.

קברים שאותרו בבית החיים בספרו:

לזהבה ולדינה וגם לילדים שלנו, היה עניין גדול לאתר את הקברים של סבא אהרון צבע וגם של שמואל צבע, סבא רבה. וכן היה עניין לשוטט לקרוא את הכיתוב על המצבות שמספרים פרטים חשובים על הנפטר עצמו.

זהבה ודינה אתרו בקלות את המצבות של סבא אהרון צבע והסבא רבה שמואל צבע ז"ל. על המצבה של סבא רבה שמואל כתוב … על המצבה של סבא אהרון אין כיתוב.

---

שלמה אביטל-אבוטבול, הנכד של הסבא שלמה, ביקר בבית החיים בספרו לפני כחודשיים, איתר את הקבר של הסבא רבא שלמה כלפון פוני שהוא האבא של סבתה שלי רבקה רחמה אפריאט ושל אחיותיה מקנין אבוטבול, אימו של שלמה ושל סטריה עטיה-אטיאס האימה של שוש שובל. עוד בזמן הביקור שילם עבור שיפוץ הקבר.

את הקבר של הסבתא רבה, אשתו של שלמה פוני, מרים בתם של אסתר ויוסף חיים דוד אזולאי (חיד"א) לא מצא.

הייתי אמור לקבל תדריך מפורט מאת אברהם בן יעיש, שגר בחדרה והוא הבעל של מקנין נעומי אחותה של שוש שובל הבת של סטריה, בזמן הביקור בבית החיים ולא עלה בידי (כי אבד לי הנייד שלי בתחילת המסע למרוקו).

הקבר של עיסא אפריאט אחותו של סבא שלי אבא אפריאט. הנרי כהן גילה לי שעיסא היא הסבתא שלו, נישאה לאביו יהודה כהן והיא טמונה בבית החיים בספרו. יש תמונה עם כיתוב שמה.

בסיור ראינו את האוהל בנוי-משופץ, קברם של רבי שאול אביטבול נפטר בשנת 1750 ולידו הקבר של ר' יהודה אלבז שנישא לבתו של ר' ישעה שאול אביטבול וכן ראינו בסמוך את קברם של ר' עמרם אלבז הדוד של הרמ"א וכמובן את הקבר המשופץ של הרמ"א, רבי רפאל משה אלבז. רפי אחינו נקרא רפאל משה על שמו של הצדיק.

מבית החיים ראינו את צלע ההר שם לפי הסיפורים שוכנת "המערה" בה ערכו הילולה של רשב"י בל"ג לעומר. בכל הפעמים שביקרנו בספרו לא התקרבנו אליה.

מבית החיים נסענו לתצפית על העיר ספרו

ומשם לביקור ב"אם הבנים" – מתחם שנבנה מחוץ למלאח בכספים שאספו האימהות. במתחם היו בית ספר תלמוד תורה, בית כנסת ומרפאת טיפת חלב.

בכיתת הלימוד הצטלמנו שלמה, דני, לאה ואני יושבים על הכיסאות ליד שולחן התלמיד, הכיתות משתרעות במסדרון דו קומתי.

בחדר המנהל/המורים מצאנו ארונות מלאים גליונות תלמיד, מערכי שיעור ועוד.

---

---

נכנסו לאולם התפילה שלבית הכנסת, שמור היטב, הראיתי לילדים ולאחים את הספסל עליו ישב משמאל סבא אבא אפריאט לצד ארון הקודש, ואת ספסל עליו ישבנו אנחנו הילדים הגדולים, מול תיבת החזן.

סיימנו את הביקור באם הבנים בכיבוד עשיר, של ספינז' שזה עתה הוכנו עם תה מהביל וסלי דובדבנים.

מחוץ לאם הבנים מול באב אלמרבע שורת חנויות אחת מהם של אבינו פנחס. מול שורת החנויות נמצא השער באב אל-מרבע הבנוי בקשת מרובעת, שם מיד בצד ימין חנותו של סבא אבא אפריאט, אליה לא נכנסנו.

בזמן שנותר צעדנו עם המלווים, מאבטחים, משטרה ואנשי בטחון, לאתר את הבתים של ההורים, דרב אל מיטר תחילה בבית של ההורים של זהבה ודינה מס' 198.

המאבטחים שכנעו את הדיירת לפתוח לנו את השער, עלינו ראשונים זהבה ודינה, לדירה הצמודה לדירת ההורים, זוהי אותה דיירת מביקור קודם בשנת 2005 והיא זאת ששכנעה את הדיירת משמאל להראות את הבית הנכון. התרגשות ושמחה גדולה, עלייה ל-גג-'סטאח'.

השעה דוחקת ופנינו לאתר את הבית של ההורים שלנו, בדרב אלמיטר נתתי בבטחה למאבטחים מספר 197 ובדיעבד אחרי חיפושים מעייפים, הסתבר לי כי טעיתי טעות חמורה רק כשחזרנו למלון ובדיקה במחברת הביקור הקודם מספר הבית הנכון הוא 193 במרחק שתי סמטאות מבית ההורים של זהבה ודינה. טעות קריטית. לאחר השבת, ביום ראשון הטעות תוקנה – ראה ביקור חוזר בספרו ביום ראשון.

הספקנו לפני שבת לעשות סיור חטוף במלאח, קצר ומהיר גם בגלל הגשם. כולל לאורך טוואי הנחל בו ארע האסון – השיטפון בסוכות 1951 שהציף עשרות בתים וחנויות הפיל 28 חללים.

עלייה לאוטובוס ונסיעה למלון להתארגנות לקבלת השבת, פרשת בהעלותך. רחצה מנוחה קצרה ונסיעה למסעדת "שלום עליכם" ולידה בית הכנסת "סעדון". הגבאי מכלוף סעדון. בשנים האחרונות, בי"כ יחיד שפעיל ורק בשבת, 5 מתפללים מקומיים. תלויים באורחים להשלמת מניין. התפללנו מנחה, הדלקת נרות שבת, ועליה במדרגות לבית הכנסת.

בית הכנסת מפוצץ כולל הנשים בעזרת הנשים במטיילים ישראלים.

שיר השירים, קבלת לשבת ותפילת ערבית של שבת. כמובן לחני התפילות מרוקאים כמו בישראל. החזן תייר מקנדה בקול נעים. בכניסה קיבלו את פנינו דידייה והנרי-אהרון כהן, כמו דידייה גם הנרי נולד בספרו וחי בפס.

בתום התפילה אחרי הפיוט "יגדל אלוקים חי וישתבח" הנרי גילה לי שהוא מכיר את משפחת אפריאט מספרו וכי הסבתא שלו עיסא כהן היא אחותו של הסבא שלי אבא אפריאט ז"ל. מבית הכנסת צעדנו ברגל למלון לשינה.

יום ראשון ט"ו סיון 4/6/23

שינוי בתוכנית הוחלט פה אחד להתחיל בביקור משלים בספרו עם הרכב מלא של הקבוצה ומשם בצהרים החברים של המסלול הקצר ייסעו לקזבלנקה ואנחנו ניסע לאיפראן ונמשיך דרומה.

וכך היה, בשעה 09:00 עלינו למיניבוס בנסיעה לספרו כדי לנסות להגיע לביקור במערה וגם בקסקד.

הגענו עם המיניבוס למרגלות ההר, כולם עלו ברגל אל המערה פרט לדוד ולאיציק. דרור חזר וקרא גם לנו ועלינו.

פתח המערה רחב וחלל המערה עמוק. הזקן סיפרשראה אותנו כשנכנסנו לבית החיים והעריך שנגיע אליו ולכן הדליק את הנרות והאיר אותה. זהבה תחקרה אותו והוא סיפר שיש למערה שני אגפים ישר לעומק ליהודים ומימין למוסלמים.

---

---

---

על הביקור במערה ז'בל אל-כביר (צפרו) – מצאתי לנכון לבקש מדרור לספר על החוויה להגיע לביקור במערה בצלע ההר הגדול. ולהלן התאור המפורט והמרגש:

"לכל מקום יש דברים שמייחדים אותו, צפרו, בשביל מרוקאים שהם לא מצפרו, זה עיר הדובדבנים, התיזמון של הביקור שלנו בתקופת השנה היה פלאי, זכינו לאכול דובדבנים ובשפע, אפילו שאת העצים לא ראינו.

על אז'בל אל-כביר [ההר הגדול במרוקאית] אני זוכר מסיפורים של סבתא רוחמה, זה היה ההר שאליו הם היו מטיילים ויוצאים חוץ לישוב, זה היה ההר עם המערה של רבי שמעון בר-יוחאי בלג' בעומר.

חלק מההתרגשות לקראת הנסיעה, היה לקרוא ספר על צדיקים הקבורים במרוקו בכל מיני מקומות, קצת תמונות של הציונים, והייתה תמונה של 'מול אז'בל אל-כביר', תמונה של הר טרשים עם פתח ענק שנראה כשני פתחים מחוברים, ומסופר שלמערה הזו היו עולים מצפרו, פאס ומקנס, בל"ג בעומר ובהילולא של רבי עמרם בן דיוואן, ועוד כמה סיפורי ניסים וישועות.

לפני הנסיעה ביקשתי מאבא שנלך לשם, כי הוא גם לא היה שם, אמר שהוא לא חושב שמישהו מכיר את הדרך.

אני גיליתי את 'גוגל ארץ' והתחלתי לחפש את ההר, שם דווקא הפנו למקום מסוים , אבל הדרך והפניה בשביל לא היה מספיק ברור. על הדרך גיליתי שיש בצפרו עוד מקום מעניין שלא שמעתי עליו עד אז קסקד 'מפלי צפרו'.

אלי בן חורין המדריך סיפר לאבא שהוא זכה להיות לפני כחודש בל"ג בעומר בצפרו עם דידייה טובאלי ועוד…אני הייתי בטוח שהם היו באז'בל אל-כביר, שמחתי שנגיע אל ההר הגדול מאוד הופתעתי בנסיעה צפרו שגם אלי וגם דידייה לא יודעים להגיע לשם, שאלתי גם את אונרי כהן שהיה איתנו בבית החיים בצפרו, הוא סיפר שבתור ילד הוא הלך לשם, הוא זוכר שזה לא רחוק מבית העלמין ואפילו רואים בעין.

כזכור יום שישי היה גשום, הזמן קצר, והחלום נגנז לו. ואיתו גם המפלים שאמרו שהדרך אליהם חסומה וצריך ללכת ברגל.

כשהוחלט לחזור לצפרו ביום ראשון בבוקר, אמרו לי שאני יכול לנסות להגיע, אלי אמר שהדרך מתחילה בפניה ימינה אחרי 'בית החיים' מעבר לזה הוא לא יודע, פנינו, התחלנו לנסוע לכיוון ההר, שיש בו הרבה פתחים של מערות, הכפר מעל בית העלמין משויך לכפר שנקרא 'בהאליל' שם המשפחות המקומיים ידועים בתור שוכני המערות. שאלנו מישהו בדרך והוא הצביע לנו על הכיוון הראשוני, בדרך ראיתי 2 מוניות אבל פספסנו את ההזדמנות לשאול אותם. הדרך עלתה לכיוון ההר, עד שהדרך התחילה לרדת, והיה שביל עפר שהמשיך לכיוון ההר, כאן עצרנו את האוטובוס, המחשבה היתה להמשיך את החיפוש ברגל. טיפסתי עם דוד שלמה עליה קטנה, שהיה קצת תלולה עד לשביל, את האחרים הפנינו לעלות לתחילת השביל. המשכנו עם השביל, אחרי העיקול הראשון כ- 300 מטר התגלתה מערה ענקית עם פתח ענק צבוע בלבן, לידו מצד שמאל סלע בצבע בכחול, הצבעים הזכירו לי את צבעים של קברי הצדיקים, למרות שבתמונה שראיתי פתח המערה לא היה צבוע, הרחבה לפני המערה הזכירה את התמונה. פתאום יוצא מהמערה איש מקומי מזוקן עם כובע מצחייה אדום, אני שואל אותו אם זה אז'בל אל-כביר הוא אומר לי כן, אני שואל אותו אל-יהוד? הוא אומר לי כן, ומתחיל להתרגש, ולדבר במרוקאית, אני קורא לדוד שלמה, והוא מספר בהתרגשות איך בתור ילד היה הולך עם אבא שלו ללוות יהודים מצפרו ל-אז'בל אל-כביר, בהמשך סיפר לאמא בהרחבה על המקום הזמנים לבואם של היהודים ל"זיארה" עליה לרגל 3 פעמים בפסח רקקה-מצה, תזאזה-תרנגולת -כפרות- יום כיפור וכמובן בהילולה של רשב"י 3 פעמים בשנה ועוד.

נכנסתי למערה וכולה מאורת, נראה שהדליקו יותר מ -50 נרות, המערה ענקית, קצת אחרי הכניסה היה מקום כינוס, עם ספסלי אבן חצובים, האיש סיפר ששם היה יושב 'אל-חכם'. המערה ממשיכה עוד פנימה בשני שבילים נפרדים מימין למוסלמים ומשמאל ליהודים, משמאל הולכת ונעשית מחילה, ואז בזחילה.

יצאתי החוצה וראיתי מהרחבה בריחוק את בית החיים. ואת המיניבוס. הלכתי להביא את אבא, דוד איציק ואת אלי שנשארו למטה, חשבתי לתפוס מונית, הדרך לא יותר מ -5 דקות, השביל נוח להליכה, אבא הסכים מיד לבוא, הלכנו ברגל, שאלנו אנשים מקומיים בדרך איפה זה אז'בל אל-כביר? כולם הצביעו לשביל, אלי ואיציק תפסו מונית והגיעו קצת אחרינו, ההתרגשות הייתה גדולה."

אחרי הביקור המרגש במערה עלינו למיניבוס בציר המוביל ל"קסקד-מפל" בצרפתית שהוא המפל המפורסם של ספרו. נסענו עד למחסום בערמת עפר גדולה ומשם ברגל לפארק גדול לירידה בשביל צר במתלול עד לקו הנהר. הבנים שבחבורה קפצו עם הבגדים למים הנופלים בשאון על פני מפלס הנהר.

הביקור במערה ובקסקד, היו בעבורנו: זהבה ואני, דינה, דני ושולמית ביקור היסטורי, כי בביקורים קודמים בספרו לא הגענו אליהם בגלל אילוצים דחוקים.

גיבורי הטיול, הם כמובן רנית ובנה התינוק אומרי אור, שעמדו בגבורה באתגר האישי המרתק. יישר כוח וכפיים ממושכות לשניהם.

—-

עוד גילוי על המערה בצלע "הר הבינה" בספרו: פאר אפרתי האחיין גילה את הסיפור הבא שנכתב בספר "נחל איתן" של הרב אלישע לוי, הרב עלה לישראל מספרו, הספר הודפס בישראל בשנת 2007 בתמונת השער המפל-הקסקד בספרו. בספר תיאור על השתטחות על קבר צדיק-יצחק הכהן צלמילא, בליווי שתי התמונות של בית החיים במורד ההר ושל ההר שלפי המסורת קבורים בו צדיקים וחכמים.

—-

נסענו לעיר, לאם הבנים להפסקת אוכל קצרהמכאן, הלכנו קברת דרך קצרה עם מפקד המשטרה לרחוב "דרב אלמיטר" לכתובת הנכונה של בית ההורים שלנו, הבית בו נולדנו וגדלנו: שלמה, אני ודני, לתקן את התקלה – הטעות שלי מיום ששי ובקלות הגענו לבית מספר 193 (במקום מספר 197). גם זו הגשמה לטובה. אני שמח מאוד שהצלחנו לתקן את הטעות בעוד ילדנו עמנו דרור אלון אלה ויעל ולא פספסו זאת כמובן הודינו למלווים שלנו עם מתן תשר ראוי.

אחר הדברים האלה, נפרדנו מחברי הקבוצה של המסלול הקצר שארך 5 ימים שלמים גדושים, מלאים בחוויות מהביקור בקזבלנקה, ברבאט ובמיוחד בפס ובספרו שאלה היו מלכתחילה, הלב והרוח המיוחדת של המסע.

חברי הקבוצה נסעו מספרו בוואן ונהג של מומי זריהן מיודענו.

עשינו עוד ניסיון עם מוסטפה בין סידי, שותף בעסקים עם דידייה, להגיע לחנות של סבא אבא אפריאט בכניסה למלאח ולצערי גם פה כשלתי ואמרתי למוסטפה "באב-שער אלמאאם" בתחילת הדרך לפס, בעוד שהשער הנכון הוא: "באב אל מרבע=מרובע", הממוקם במרחק קצר ליד "אם הבנים" מול החנות של אבא שלנו שנמצאת מחוץ למללאח.

כפיצוי ושי פרידה, מוסטפא התעקש וקנה לקבוצה שני ארגזי דובדבנים מבריקים לדרך.

הודיתי לו על הלווי הצמוד ל"קסקד", ועל דובדבנים המתוקים שטעמנו מהם עד שהגענו לשדה התעופה בקזבלנקה.