קהילת צפרו / סְפְרוֹ

נלב"ע יז' אב ה'תשפ״א ( 1927-2021 )

נולד ב-י׳ אדר א׳ תרפ״ז 12/02/1927 (למרות שבמרשם בת.ז רשום 17.02.1927) בצפרו, מרוקו;

היה ילד ששי מתוך עשרה להוריו, אבא אפריאת ורבקה רחמה לבית פוני, עליהם השלום.

נקרא על שמו של הרב שלמה מרדכי אזולאי, שהגיע לצפרו כשד"ר (שליח דרבנן) מטעם וועד העדה המערבית בירושלים, והתארח בבית הוריו בסמוך לפני הולדתו.

למד ב"אם הבנים" וב"אליאנס".

כנער סייע לאביו, אבא אפריאת ז"ל, בעבודתו בחנות בצפרו. במקביל למד קצת נגרות בנגריית משפחת ברוך וקרא ספרים רבים בספריה העירונית שבקרבת החנות. הוא נרשם לקורסים בהתכתבות – פקידות והנהלת חשבונות ומאוחר יותר למד פקידות בבית ספר פרטי בפס. שם גם למד קצת מסודות הצורפות במפעל הצורפות של אח של גיסתו סטה (אשתו של אחיו פנחס). לאחר סיום הקורס עסק בפקידות במנסרות מכניות בחווה חקלאית באזור ומאוחר יותר גם בקזבלנקה.

שלום השתתף בפעילויות של תנועות נוער, כמו: "חברת מגן דוד", "קבוצת חובבי השפה" שמטרתה היא תחיית השפה העברית, "החוג של אליאנס" שהינה תנועה חילונית הכוללת פעילות תרבותית וספורטיבית, הוא היה חבר בהסתדרות הציונית של צרפת ועוד.

ב-1945 שלום נרשם לבית ספר "מגן דוד" – מדרשה למורים בקזבלנקה, ועם סיום הלימודים הוא התקבל כמורה בבית ספר מיוחד לבנות בקזבלנקה.

ב-1948 שלום הועסק בחווה החקלאית של שרל ציון, כשמטרתו לקבל הכנה לחיות בארץ ישראל כעובד אדמה.

כיוון שהיה מוכן בכל עת להגשים את חזון העליה לישראל, שלום דחה כל הצעת עבודה קבועה והסתפק בתפקידים זמניים כמורה לצרפתית בבי"ס אליאנס או ב"אם הבנים".

שלום קיבל הצעה ופתח בית ספר יהודי חדש בעיירה GOURRAMA.

ב-1951 שלום ביקר בפעם הראשונה כתייר בישראל, וב-1952 הוא ביקר שוב כתייר בישראל.

באוגוסט 1953 עבד זמנית כעוזר מנהל חשבונות בחברת יבוא בקזבלנקה, עד שהסכים לפתוח בית ספר יהודי חדש נוסף ב-TINERHIR ועבד שם עד 1955. הוא קיבל אישור העסקה לשנת לימודים נוספת, אך לא מימש אותה בשל עלייתו ארצה.

הכמיהה לעלות ארצה הוטמעה בשלום מילדות. שלום ניסה מספר פעמים לעלות ארצה, כולל נסיון לעליה בלתי לגאלית לישראל, ללא הצלחה. בסופו של דבר, ב-1955 עלה לישראל. שלום התלווה להוריו, אבא ורבקה אפריאת, בעלייתם ארצה. כניסת הוריו לארץ הותנתה בליווי גבר צעיר שיוכל לפרנסם, למרות שהם רכשו נדל״ן בארץ קודם לעלייתם; הם הפליגו באניה ממרוקו למרסיי, שהו במחנה גרנד ארנס, לאחר זמן מה נסעו ברכבת לנפולי, ומשם הפליגו לנמל חיפה, אליו הגיעו בערב חג הסוכות. משם הועברו לאודים, בה המתינה להם דירה ריקה עם מספר קרשים להכנת סוכה, אך כיוון שהיה זה ערב חג בחרו לעזוב את המקום ולנסוע לבאר-שבע לחגוג בבית חיים אחיו.

שלום והוריו עברו להתגורר במושב יד-רמב"ם, ושלום קיבל תפקיד ראשון כמורה לחקלאות והתעמלות בבית ספר במושב בן זכאי.

באוגוסט 1956 שלום התגייס לצה"ל. לאחר הטירונות הוא נשלח לקורס מפקדי צוות בחיל התותחנים, אך לא הספיק לסיימו בשל "מבצע סיני". בתום המבצע שב למחנה ונשלח לקורס "חובשים קרביים" בגולני. בתקופה זו הוא גר עם הוריו בעיר רמלה.

ב-1958 מחליטים הוריו לעבור לגור במושב בית-עוזיאל, שם עסקו בענף הלול ובגידול חרשוף ותות שדה, שנהנו מטעמם אך לא הצליחו להתפרנס מהם.

לאחר מספר חודשים שלום החל לעבוד כמזכיר מושב בית עוזיאל, ובאוקטובר 1958 קיבל כתב מינוי של שר הפנים דאז, ישראל בר יהודה, כציר של מושב בית עוזיאל במועצה האזורית גזר.

מאוחר יותר היה שלום גם חבר הנהלה, סגן ממלא מקום ראש המועצה ויקיר המועצה.

במושב בית עוזיאל שלום הכיר את לוסי לבית משפחת דדון, ונישא לה בספטמבר 1959, כחודש לאחר פטירת אביו. הוא רכש בית במושב בית עוזיאל, בו הם התגוררו, ושם נולדו עוזי, מרים ויגאל.

בשנת 1965 נסע שלום עם משפחתו למרסיי בצרפת, שם עבד כשליח עליה מטעם הסוכנות היהודית וטיפל בעליה הגדולה של יהודי צפון אפריקה עד לשנת 1970. במרסיי נולדה בת הזקונים שלו, יעל.

בשנת 1969 חזרה המשפחה לישראל, ושלום ניהל את מחלקת הנכסים של הסוכנות היהודית בתל-אביב. כמו כן, שימש שלום כחבר המועצה האזורית גזר. לאחר יציאתו לפנסיה, עבד שלום כמזכיר מושב חדיד.

כשמו כן הוא, שלום היה רודף שלום. במושב בית-עוזיאל היו התושבים מגיעים אליו לבירורים וישוב מחלוקות.

ב-1994 יזם שלום, יחד עם אחיו ואחיותיו, את כנס העשור הראשון של האפרתים. שרטט את עץ המשפחה הבסיסי והחל במלאכת איסוף הנתונים על בני המשפחה ושורשיה, עבודה אשר הוכנסה מאוחר יותר לאתר MyHeritage.

נושא המשפחה היה מאוד חשוב לו והוא דאג להשתתף ככל יכולתו בשמחות, ולהבדיל – גם בלוויות ואזכרות. הנחיל לצאצאיו את ערכי המסורת היהודית, תוך סובלנות לכל הזרמים. שביל הזהב אותו ספג מהוריו.

בשנתיים האחרונות לחייו, הידרדר מצבו הבריאותי, עד לפטירתו ב-י״ז אב תשפ״א בגיל 94. שלום נקבר בבית העלמין האזורי גזר. הוא השאיר אחריו אשה, 4 ילדים, 11 נכדים ו-6 נינים.

יהי זכרו ברוך!