הגירוש הגדול מספרד בשנת רנ"ב (1492), שהעשיר את יהדות מרוקו כולה בהמוני גולים בעלי שיעור קומה רוחני, והציל אותה באחת מתקופותיה הקשות, הצעיד קדימה גם את צפרו הקטנה.

מגורשי ספרד שהתיישבו במרוקו היוו עד מהרה, יחד עם אחיהם בני המקום, חטיבה חברתית דתית אחת מופרשת ומובדלת מהקיבוץ המוסלמי. בעוד שבערי טורקיה ויוון, למשל, נוצרו קהילות נפרדות למגורשים, הרי שבערי מרוקו הקטנות יותר לא היו מספיק אנשים בעיר אחת כדי יצירת קהילה עצמאית, והם הוכרחו להתמזג לקהל אחד גדול עם התושבים הוותיקים.

במרוקו לא היה קיים המושג של "תחום מושב" ליהודים, ומשבאו המגורשים והתיישבו היכן שהתיישבו, שוב לא היו מוגבלים במאומה. הם יצרו לעצמם את קהילותיהם, ויצרו מעין אוטונומיה פנימית במישור הדתי השיפוטי והחברתי. ההתארגנות הקהילתית נעשתה בדרך כלל לפי המתכונת שהייתה מקובלת בידיהם מספרד.

פאס היוותה כמובן את מוקד המשיכה הראשי של המגורשים, הן בזכות מרכזיותה וחשיבות קהילתה, והן בזכות מיקומה, בצפון ארץ המערב, סמוך לנמלים אליהם הגיעו המגורשים מספרד. מובן מאליו כי כדרכו של עולם לא נקלטו כולם בפאס במידה שווה, והיו שניסו את גורלם בקרבת מקום, בעיירה קטנה יותר, וכך התפזרו ביישובי הסביבה בתורם אחר פרנסה. מסתבר כי כך הלך והתפתח היישוב היהודי בצפרו.

כמה בעלי מלאכה, סוחרים ורוכלים באו לצפרו ומצאו את פרנסתם באספקת שירותים לכפריי הסביבה. רוכלים הביאו סחורות מהעיר לכפר, קנו שם מצרכים ומכרום בעיר. וכך צמח לו אט אט גרעין היישוב היהודי הוותיק שבמקום. עם צמיחתו, זקוק היה הקהל היהודי לשוחטים, קצבים, חנוונים, מלמדי תינוקות, מוהל ואפילו רב. הללו באו מהערים הסמוכות, ועם הזמן הלכה ונוצרה קהילה בצפרו.

גילו של בית הכנסת הגדול שבצפרו, "צלא ל'כבירא", שכבר עמד על עומדו לפני מינוי רבה הראשון של צפרו, מעיד על כך שהוא נבנה שנים מועטות בלבד לאחר הגירוש.

היכל בית הכנסת "צלא לכבירא"

מהשנים ההן נותרה מזכרת הוד אחת בדמות מצבת קבורתו של המוהל הקדוש רבי יצחק הכהן זלה"ה "ד'למילה".

לקראת שלהי שנות הש', התגבשו יהודי צפרו לקהילה של ממש שרב עומד בראשה, הוא רבי דוד אראג'ל זלה"ה שעליו יסופר בפרק הבא. קשה מאד לדעת מה היה מספר היהודים שהתגוררו אז בצפרו וגם מה היה אז גודל המלאח. שכן, במשך הדורות הורחב שטח המלאח, נוספו בו בתים, ישן וחדש התערבו זה בזה, ושונו שמות הבתים הקדומים, עד שאי אפשר היה להבחין בין הקדום והמאוחר. אפס, העובדה כי צפרו נזקקה אז לרב משיעור קומתו של רבי דוד אראג'ל מלמדת על מספר גדול של תושבים בקהילה. מסתבר כי העיר היתה אז בתהליך התרחבות כתוצאה מהתגבשות הקהילה.

בית הכנסת היחיד שהיה אז בעיר, בית הכנסת הגדול, "צלא ל'כבירא" הכיל כארבע מאות מקומות, מה שמלמד יותר ממשהו על גודלה של הקהילה כבר בימים ההם. מתוך מספר המקומות ניתן לשער כי בתקופה ההיא שהיתה תקופת פריחה לקהילה, מנתה היא כמאתיים וחמישים משפחות.

מתוך ספר קהילת צפרו – דורות ראשונים פרק 1 , עמוד 12


 " דורות ראשונים " חלק אחד מתוך מהדורה מיוחדת אשר רואה אור בימים אלו. הספר עוסק בסיפורה של
קהילת צפרו במרוקו ואישי המעלה שחיו ופעלו בה. הספר השני במהדורה נקרא "תהילת
דוד"
, עוסק בסיפור חייו של הרב דוד עובדיה – רבה האחרון של קהילת צפרו
במרוקו .

לרגל
הפצת הספרים, בע"ה נקיים ערב השקה בבית הכנסת "קהילת צפרו" באשדוד
ביום רביעי ערב ל"ג לעומר י"ח אייר תשפ"ב 18/5/2022 בשעה 19:00,
במסגרת ההילולה המסורתית של התנא רבי שמעון בר יוחאי שהוא גם יום פטירת
 מורנו הרב דוד עובדיה זצ"ל
.

אנו
שמחים לבשר כי שני הספרים יצאו לאור ועומדים לרכישה לבתיכם .

להזמנות
התקשרו ל- 054-8500-197 או פנו בהודעה בדוא"ל
movadia20@gmail.com