קהילת צפרו / סְפְרוֹ

בס"ד 

מאת  : שמואל בן-אור אביטל הי"ו אכי"ר.

רבי שמואל בוזמימה היה המורה שלי בבית הספר אם הבנים בספרו עיר הולדתי במרוקו. הוא נהג תמיד לעשן בכיתה, ובין התלמידים היתה ידועה הסיסמא "עלה עשן בְּאַפֹּו." לפעמים גם מושך חזק בְּאָזְנָם של תלמידיו להעניש אותם. והיה לנו מנהג בכל יום חמישי, ללמוד כמה מזמורי תהלים בעל פה, ולדקלם אותם במבטא מדוּיָּק  ובקול רם בכיתה, והתמזל מזלו של שמואל, עבדך הנאמן, ששכח כמה פסוקים מאותו מזמור ארוך ונפלא, באותו יום חמישי של חורף וקור עז בספרו.

רבי בוזמימה מתקרב אלי בצעדים בטוחים המבטיחים עונש למי ששכח את פסוקיו ומזמוריו הקדושים של ספר התהלים שאהבתי מאוד. נחרדתי מאוד מעונשו של רבי בוזמימא המתקרב אלי בצעדים מְאוּיָּמִים, ובעזרתם של כמה מחברי בכיתה, הכינו אותי לעונש המכאיב של הפאלאקה. חבֵרַי השכיבו אותי כשגבּי על הריצפה הקרה, הרימו את רגלי לקצה הספסל וכפתו את עקבי רגלי החשופות בחבל עבה, וקשרו אותי היטב, כַּפּות רגלי חשופות לגבי התקרה, מוכן ומזומן לקבל עלי עול מלכות עונשו של רבי בוזמימה האיום.

להמשיך לקרוא "סיפור על רבּי בוזמימה וּמזמור התהילים." ←

מתוך הספר "שירת משה " בהוצאת כולל תפארת הלווים

תיעוד הלחן : ר' יהודה אלבז היו'

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ.

אֵל נָתַן לְעַמּוֹ תּוֹרָה תְמִימָה, יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה, נוֹתֶנֶת לִפְתָאִים דַּעַת וּמְזִמָּה, יָרְדָה מִשְּׁחָקִים מִשְּׁמֵי רוֹמָה, לְעָם אֲשֶׁר אָהַב בְּכָל לְבָבוֹ.

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ.

בָּחַר בְּיַעֲקֹב לְנַחֲלָה לוֹ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ, בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם הֵמָּה גּוֹרָלוֹ, תַּחְתִּית הָהָר כֻּלּוֹ תֻּכּוּ לְרַגְלוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִיםוְיוֹרְדִים בּוֹ.

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ.

רָצָה בְּהַר סִינַי לָתֵת תּוֹרָתוֹ, עָלָיו וּבוֹ יָרַד עִם כָּל מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיְצַו אֶת נְבִיאוֹ נֶאֱמָן בֵּיתוֹ, לא יִגְּעוּ בָהָר בִּקְדֻשָּׁתוֹ, רַק בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל הֵמָּה יַעֲלוּבוֹ.

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ.

הַר סִינַי בּוֹ נִגְלָה לְעַם זִכָּהוּ, שָׁם שָׂם חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ, עֶשֶׂר דִּבְּרוֹתָיו שָׁמָּה צִוָּהוּ, לְרוּם הַמַּעֲלוֹת אָז הֶעֱלָהוּ, לִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ אֲשֶׁר שָׁמָּהמִשְׁכָּנוֹ.

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ.

מִסּוֹעָה וָסַעַר מִפְלָט הָחִישָׁה, וְהוֹצֵא מִתּוֹךְ כּוּר אֶבֶן הָרֹאשָׁה, סְמוֹךְ הַנּוֹפְלָה עֵדָה קְדוֹשָׁה, נִשְׁמַת חַי תְּבָרֵךְ נֶעֱרָץ בִּקְדֻשָּׁה, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר נִשְׁמַתחַיִּים בּוֹ.

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ.

אֲהַלֵּל אֵל וְאוֹדֶה עַל רֹב חֲסָדָיו, שֶׁקִדֵּשׁ יְדִידָיו טֶרֶם שְׁלֹשֶׁת יָמִים
לְקַבֵּל תּוֹרָה.

נֶאֱמָן אַבִּיר רוֹעִים עָלָה לְמַעְלָה, בְּרֹן וּבְצָהֲלָה לְקַבֵּל דָּת נְקִיָּה
מֵעוֹטֶה אוֹרָה.

יוֹם שְׁלִישִׁי נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים, מִשְּׁמֵי שְׁחָקִים וְעָנָן כָּבֵד נִרְאָה
עַל רֹאשׁ הָהָרָה.

נִקְהֲלוּ כָל יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, טֶרֶם שָׁמְעוּ דִבְרֵי אֵל
וְהִקְדִימוּ "נַעֲשֶׂה".

אֲמִירָה זוֹ מְעֻלָּה עָלְתָה לְמַעְלָה, וְעָשְׂתָה פְעֻלָּה מַלְאֲכֵי רוֹם
הִסְכִּימו בִנְתִינַת תּוֹרָה.

סָעַד לִבָּם עֵת שָׁמְעוּ מִפִּי גְבוּרָה, אֶת רֹאשׁ הָאֲמִירָה כִּי לֹא יָכְלוּ
לַעֲמוֹד מֵרֹב הַמּוֹרָא.

יְדִידִים שָׁאֲלוּ בְמֶתֶק לְשׁוֹנָם מִמֹּשֶׁה אֲדוֹנָם, דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְלֹא
נָגוּרָה.

מוּסַר אֱלֹקִים שִׁמְעוּ מִצְוֹתָיו, אַל תַּפְרִיעוּ אַהֲבַת אִישׁ לְרֵעוֹ
וּשְׁמִירַת שַׁבָּת דְּעוּ.

כִּבּוּד אָב וָאֵם שָׁקוּל כִּכְבוֹד, אֵל נוֹרָא וְחֻקֵּי הַתּוֹרָה שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ
גָדֵר לְדָת טְהוֹרָה.

אֵל חַי וְקַיָּם תַּעַבְדוּ אַל תִּמְרוֹדוּ, וְגַם לֹא תַחְמוֹדוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל
פִּיכֶם עֲבוֹדָה זָרָה.

סוּרוּ מִדְּבַר שֶׁקֶר כִּי הָאֵל חוֹקֵר, מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לֹא תָלִין פְּעֻלַּת
שָׂכִיר צִוְּתָה תּוֹרָה.

בָּחַר בָּכֶם אֲבִיכֶם וְהִזְהִיר אֶתְכֶם, שִׂמְרוּ אֶת נַפְשְׁכֶם וְהַעְלִימוּ
עֵינֵיכֶם מֵאִשָּׁה זָרָה.

אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא הַאֲזִינוּ לְקוֹלִי, עֵץ חַיִּים הִיא יְקָרָה כִּי לֶקַח
טוֹב הִיא אֶצְלִי.

וְעֵינְכֶם אַל תָּחוּס עֲלֵי כַסְפְּכֶם, אֲשֶׁר הֵרִיק לָכֶם כִּי טוֹב סַחְרָהּ
מִסְּחַר כֶּסֶף נִבְחָרָה.

גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בָּנִים הֱיוּ נְכוֹנִים, גַּם הֱיוּ נְבוֹנִים כִּי עֵץ חַיִּים עַל
רֹאשְׁכֶם כֶּתֶר עֲטָרָה.

חָזָק צוּר מָגִנֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וִיבָרְכֵנוּ, נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ שְׁמוֹ
בְמוֹרָא.

נלב"ע בי"ד בסיוון ה'תשנ"א ( 1935- 1991)

נולד בצפרו , נישא לדוניז לבית אלבז והביא לעולם 5 ילדים ע"פ ההסדר הבא : יצחק , רחל , יהודה , אברהם ושמעון היו'.

למד במסלול התורני בישיבת בית דוד בהדרכתו של הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל , בהם למד לימודי קודש וגם הרחבה ללימודי ליבה מתקדמים בהשוואה לנהוג באותה התקופה. ר' רפאל אהב את הלימוד והעמיק בו מאוד כדרך חיים הבונה ידע לעתיד . הוא היה בחברותא של תלמידי חכמים כגון : יהודה חמו , ר' ניסים הרוש , ר' סעדון , ר' רחמים עוליאל , שמעון אלבז ועוד טובים אחרים .

ר' רפאל השתייך לקבוצת מורים צעירים מצפרו בני טיפוחים של רבי דוד עובדיה זצוק"ל , אשר ראה את מוסדות הלימוד מתרוקנים בשל העליה לארץ וגם בשל חוסר עניין , החליט להשקיע בקבוצה זו ,  לשלוח אותם לסמינרים בחו"ל והכול כדי שיהיו חוד החנית של החינוך לעתיד הדורות הבאים .

להמשיך לקרוא "ר' רפאל סיסו זצ"ל" ←

הודעה חשובה לבאי הכנס אשר רכשו כרטיס והבטיחו את מקומם!!

רכב פרטי

החניה בחניונים (מוזלים) סביב האוניברסיטה.  לא ניתן לחנות בתוך הקמפוס. יש לרשום בוייז – אוניברסיטת בר – אילן.

מכל שער שנכנסים (רגלית), ניתן לקחת שאטל שנוסע חינם ברחבי האוניברסיטה. יש לבקש לרדת על יד בניין מס' 404  – אולם מינץ. תחנות השאטל נמצאות על יד כל כניסה לקמפוס.

• "שאטל" =הסעות מוסדרות ללא תשלום ברחבי הקמפוס

ההסעה מאשדוד ( תרומת ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי )

איסוף בשעה 14:00-14:15 , מבית הכנסת קהילת צפרו בכתובת שדרות ויצמן 15 , מול מגרש הכדורגל ובתי המשפט ברובע ב' אשדוד.

האוטובוסים יסיעו את המשתתפים עד לשער מס' 2 –  לאחר שעוברים את בנק מזרחי (מצד ימין), חוצים  את הכביש הפנימי בקמפוס , ממשיכים ישר ופונים ימינה עד לאולם ( מרחק הליכה קצר )

הסעה חזרה לאשדוד תצא גם משער 2 בשעה 20:30 .

תחבורה ציבורית

קווים  68, 45. קווים נוספים שעוצרים ברמת עמידר, רמת גן  –   60, 61, 39  – יש לרדת בתחנה האחרונה, לחצות את הכביש ואת השביל, לעלות על גשר בר – אילן ולהיכנס לקמפוס. בכניסה יש תחנת שאטל.

ההתרגשות בעיצומה , נתראה מחר !

נולדה בצפרו לאליהו טובלי ואסתר לבית מויאל ע"ה , אחות לאהרון , רבקה ומשה זכרונם לברכה.

נישאה במרוקו לשלמה ממן ע"ה ועמו הביאה לעולם שלושה בנים : מכלוף , חיים ויצחק ממן ע"ה

עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1951 והקימו את ביתם בעכו .

בארץ ישראל המזל לא האיר לה פנים , אירוע קשה שחוותה , אובדן ביתה אשר עלה באש , הותיר בה צלקות נפשיות אשר השפיעו על אורך חייה

הייתה אשת בית צנועה ומסורה באהבתה לבניה

נלב"ע בכ"ט באייר תשמ"א , ב- 2 ליוני 1981 והובאה למנוחות עולם בבית העלמין ברמלה

יהיה זכרה ברוך , ת.נ.צ.ב.ה

לקראת הכנס המרגש של קהילת יהודי צפרו אנחנו מבקשים מהציבור להביא אל הכנס תמונות ומסמכים הקשורים לחיי הקהילה בצפרו – למשל תמונות מאירועים שונים, מבתי הספר ושל המשפחה. התמונות צריכות להיות מצפרו עצמה. כמו כן נרצה לסרוק את המסמכים שברשותכם – למשל תעודות לידה, תעודות בית-ספר, כתובות וכיוצא בזה.

בכנס עצמו תהיה עמדת סריקה בשיתוף מיזם התיעוד הדיגיטלי "הדור הזה" ובה נסרוק את התמונות והמסמכים. העניין חשוב ומשמעותי על מנת שנוכל לשמור את ההיסטוריה שלנו לדורות הבאים, על מנת נוכל לשמור את הסיפור של צפרו כולה.

רוצים שגם הסיפור שלכם יתועד? גשו לעמדת התעוד של מיזם "הדור הזה" בזמן ההתכנסות.

לכל שאלה מוזמנים ליצור קשר עם רפאל בלולו בטלפון 050-232-7714 / עינת לוי בטלפון 050-8683-006.

מחכים לראותכם!

צוות "הדור הזה"

נתבש"מ כא' בחשוון תשי"ח (1872-1957)

מזכרת נצח לאותו צדיק  

דברי הוקרה והערכה לחייו הנפלאים והצנועים של סבי יקיר היקירים, הענו מכל 

כבוד מורי ורבי אליהו יעקב אביטבול זצוק“ל             

מתוך הספר ”ילקוט שמואל“ פירוש לתנ“ך, ש“ס ומדרש.

מאת הרב שמואל בן הרוש זצ“ל תשל“ו כפר שלם במדינת ישראל.

רבי אליהו יעקב אביטבול מעירי. היה עמוד התוך בעיר תהלה צפרו, וחשקו ומאוויו להחזיק בלומדי תורה ובישיבות. בלי להתגאות ובלי תפארת. וכל כוונתו לשמים. תמך בישיבת עץ-חיים. שממנה יצאו גדולי תורה אשר הם חיים עדנה. רבנים חשובים והגונים. תמך בישיבת תלמוד תורה אם-הבנים. אל תקרי בנים. אלא בונים. רץ לזכות את הרבים. ומשך הרבה בני עניים לתלמוד תורה. ביתו היה פתוח לרוחה. בצהלה ושמחה. ביתו היה בית ועד לחכמים. ובצלו משכימים בביתו קבע שיעורי תורה לאורחים. ת“ת ואברכים כפרחים. גם זקן וישיש לחדש חידושים. ולפרש פירושים. לכבדם בשמחה. לסעוד איתו כל ארוחה בביתו גרו גדולי תורה שבאו ממקומות רחוקים. ואצלו היתה אורה. פיזר נתן לאביונים. ומחשבות רעננים.

רבי אליהו נאה ויאה במעשיו היקרים. ופעולותיו סגוליים ומאירים. מיום דעתי אותו. דרך תורה היא מגמתו. בקר וערב וצהרים. ספר התורה והזוהר בידו. ובו תקועות עיניים. שם לילות כימים. להשתעשע בדברי צורה הנעימים. אזר כגבור חלציו לעורר השחר. זמן רצון ומובחר. ללמוד סדר תיקון חצות. ואת ה‘ לחלות ולרצות. לימוד זוהר ותהלים. בם מגביר חיילים. ובקולו הנעים שר בקשות לפני תפלה. ומהם נודף ריח בושם שיר ותהלה. כלו אומר כבוד.

ובחרדה לה‘ עובד. רענן בתפילתו רענן בלימודו. וגשם ורוח לא עצר בעדו. אחר תפלתו. ממשיך בלימודו הקבוע ועתו. חק לישראל ברבים. עם אנשי שם מקובלים ומיוחדים.

רבי אליהו נהנה מיגעו כל ימי חיותו. מבית החרושת ליד ביתו. חבר היה בחברת ביקור חולים אשר דאגה לחולי העניים הדלים. לחלק להם תרנגול אחד לשבוע. וחלב ואורז וסוקר יום יום קבוע. רופא מבקר חינם בביתם. ולעזרתם בצרתם. ותרופות חינם מבית המרקחת של החברה. לספק תרופות לעזרה. אם החולה זקוק לניתוח. באמבולנס החברה יוסע ואור לו זורח.

רבי אליהו תמך בחברת מושב-זקנים. לבא בשמחה ורננים. חבר היה בחברת לומדי-תהלים. לסעדם בלי גבולים. היה אחד מחברא-קדישא לרחוץ מתים. שלא לקבל פרס בכל זמנים ועתים. המנוח היה עושה בחודש אלול תקון-כרת בביתו. זריז בזה הוא ורעיתו. ידיד פעיל בחברת רבי שמעון בר-יוחאי שלמדו את ספר הזוהר בקביעות ובמסירות שאין כמוה. בליל האשמורה מזמין לביתו קהל רב ותלמידי חכמים. ותומך בהם בכסף גדול וקטון הוזמן. ותוצאות מרובות וידו בצלחת לא טמן. ואחרי תפלה סעודה

נאה בלי הגבלה

המנוח ! רוב מעשהו בשותפות עם רבקה הצדקת. אשתו אשר קן המצוות בעורקה מוצקת. אשר הסכימה אתו עמו לכל דבר שבקדושה. וכל אמרתו חיש עושה. היתה חברת נשיאות ת“ת אם-הבנים. אשר ממנה יצאו הרבה תלמידי חכמים ורבנים. היא היתה שורש הטוב. לכל מצוה רבקה רצה למצות והטוב תחטוב. ברוכה היתה במעשיה עם נשים צדקניות. במתק לשונה נפש רעבה להחיות. היתה אוספת לישיבת פורת יוסף. ושמה בולט בתומכי הישיבה. חלל ריק השאירה במותה. ועלתה לעולם רוחני לקבל שכר פעולתה.

המנוח ! כל שנה היה חתן תורה. ואחרי שחרית. מזמין נכבדי העיר וחכמיה לסעודת סיום התורה, חגיגת סיום קריאת הזוהר, ובשמחת ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, והמימונא בביתו בשמחות והוצאות מרובות.

המנוח ! השאיר שני בנים הגונים. ר‘ משה עמרם. ואלעזר הי“ו. אשר ממשיכים בחינוכו, וארבע בנות. אסתר אשת ר‘ מסעוד אלבאז ז“ל. מזכיר ראשי בת“ת אם-הבנים, רינה אשת עמרם אזייני ז“ל ראש ועד העיר, רחל אשת דוד בן הרוש ז“ל, ירא ה‘ וסר מרע, מלכה אשת המנוח אשר נחמני ז“ל תם וישר הוא, שמחה ז“ל, ומאשתו השניה דונה גרסיה שתי בנות, חנה ויעל מב“ת.

המנוח ! עלה ארצה בכוחות עצמו בשנותיו האחרונות בימי השיבה. לשכון כבוד בארצנו בחיבה. עזב רכושו והונו בשמחה. וגר בארץ בלי יגון ואנחה. גר בשיכון צר ידיים. כמטבח אשר היה לו בעדי עדיים. שכח ביתו המפואר ביופיו והדרו. כליל זר נזירו. וכשבקרתיו בירושלים. לא כהתה עינו ולא נס ליחו עם יפה עיניים. עודר גינתו היה. מגדל עצי פירות שונים, ונפשו טוב רוייה. ולשאלתי למה לך? ענה לי, כדי לקיים מצות ונטעתם היא הברכה. והוסיף לאמר: בארץ כל יהודי מקיים מצות ישוב הארץ בנסוכה. עובד בטוריה. מקדש שם הוה והויה. גם הבנאי והאיכר. יש לו שכר. והשומר בגבולות.

יש לו מצות  חבילות חבילות. ובדברו אלי היה. רענן ושופע טוב.  נאה הוא לשמו הטוב. השאיר אחריו בנים אצילים. חכמים ורועים רוחניים, ברוכים ומהוללים. הוא זכה להגשים חלומו בעליה לישראל, ונקבר בהר המנוחות בירושלים ביום ששי בצהרים. תנצב“ה

חתנו המנוח! אשר נחמני היה אדם תם וישר ירא אלוהים וסר מרע, ביתו היה פתוח לרוחה. במשאת וארוחה. בעליה הגדולה בשנת 1948. כל חייל כל רוק נמצא בכיסו כתובת של נחמני. ומקבלם בסבר פנים יפות. עשרות אורחים בביתו. ושמחה אתו. בעל מידות ישרות. הכל בעזרת אשתו מלכה תבדל לחיים טובים. אשר שאבה הוד פעולותיה. מהוריה ילדוה. צעדה וצועדת בדרכם. בכל מהלכם. מאז ועד היום ביתה פתוח לרוחה. נפש

רוממה ושמחה. עזרה לזולת לבנות בית נאמן. בהדרכת  צוף וזמן.

אשת חיל עטרת בעלה. זך וישר פעולה. בעלה הלך לבית עולמו. והשאיר בנים רוחניים חבילות חבילות.

המאמר הזה נעתק מילקוט שמואל, ספרו של רבי שמואל בן הרוש זצ“ל על ידי שמואל בן-אור אביטל הי“ו לבית אביטבול (ממקום מגוריו בארצות הברית, בּולדר, קולורדו). בנו של ר‘ משה עמרם אביטבול זצ“ל, וחנה

רובידא למשפחות זכרי ואלבאז, ונכדו הקרוב ביותר של רבי אליהו יעקב אביטבול זצ“ל, הצדיק והענו מכל, שהשפיע על נכדו הצעיר בצפרו המהוללה, במדינת מרוקו, ברוחו הטובה והשפעה רוחנית גדולה עליו בחיים.

יום שלישי ז‘ בטבת, תשס“א (5761 , Tevet 7)

בּוּלדר, קולורדו, ארצות הברית.

Tuesday, January 2nd, 2001. Boulder, Colorado, USA.

שיר לזכרו של הסבא שלי ״הדרת פניו של סבא״ מספרו של נכדו , שמואל בן-אור אביטל הי“ו , "בסתר המדרגה"

בס"ד

רבי דוד (מסעוד) עובדיה זצוק"ל

מגדולי רבני מרוקו בדורות האחרונים, עמוד התורה והיראה,

איש החינוך הדגול, מהדיר כתבי חכמי המערב,

מעמיד המנהגים על תילם, וכותבם למען יעמדו ימים רבים.

צפרו – עיר קטנה ואנשים בה לא מעט

בסביבה הררית, עטורה יערות, ברוכה במים ובעצי דובדבן, שוכנת צפרו, עיירה קטנה הסמוכה לעיר פאס. היישוב היהודי בצפרו קדום הוא, והחל לפני 800 שנה לפחות. במרוצת הדורות, צמחו בעיירה זו רבנים גדולים. אחד המיוחדים שבהם היה הרה"ג ר' ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה זצוק"ל, מחבר שו"ת 'ישמח לבב', שחי בשנים 1872 – 1952.

רבי ישמ"ח עובדיה היה מגזע קדושים והוא נכדו בן בִּתוֹ של ר' אליהו בן הרוש זצוק"ל, מחבר הספרים 'ברכת אליהו' על התורה ו'כוס אליהו' על הגדה של פסח. הרב ישמ"ח היה ידוע ומפורסם כפוסק גדול ובקי עצום במכמני התורה, ורבני דורו כינוהו בשם "המפתח". ידועה במיוחד היתה הקפדתו בענייני מנהגים שנוסדו ע"י חכמי ורבני העיר מדורות עברו, והוא טרח בכל כוחו למצוא להם סמך וסעד מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. רבי ישמ"ח כיהן בסוף ימיו כרבה של העיר צפרו.

בני אם חכם אתה, ישמ"ח לבי גם אני

ביום כ"ו ניסן שנת תער"ג (1913) זרח האור בביתו של רבי ישמ"ח עובדיה, כאשר נולד בנו ר' דוד (מסעוד). משחר ימיו ניכרו בילד תכונותיו התרומיות ופיקחותו הרבה. בנעוריו למד תורה אצל אביו וילך הלוך וגדול בחכמה וביראה. בשנת תרצ"ה (1935) והוא בן 22 שנה בלבד הוסמך רבי דוד להוראה ע"י ר' משה אבן דנאן זצ"ל מרבני פאס וע"י ר' יהושע בירדוגו זצ"ל רבה הראשי של מרוקו דאז. בשנת תש"ב (1942) חלה אביו – הרב ישמ"ח, ונכנס רבי דוד למלא את מקומו ברבנות העיר.

חוקר יהדות צפון-אפריקה ח.ז. הירשברג שביקר במרוקו בשנות ה-50 ונפגש עם רבי דוד, כותב עליו: "אדם בעל בינה, פיקח, ער רוח וקל תנועה. ניכר שנתמנה לדיין בזכות עצמו, ולכאורה על-אף העובדה שפאס קרובה ויכולים היו בני צפרו לפנות לבית הדין שבעיר זו. נזדמנתי אתו עוד פעם ומצאתי, כי דעתי עליו מכוונת למה ששמעתי וקראתי עליו לאחר מכן". רבי דוד כיהן בתפקיד כעשרים שנה, ובכך חתם את שושלת רבני העיר צפרו. בשנת תשי"ב (1952) הוצע לו לכהן ברבאט אך בחר להישאר בעירו, בשנת תשכ"א (1961) שימש כרב בפאס, ובשנת תשכ"ג (1963) עבר לכהן כדיין במראכש.

להמשיך לקרוא "כתבה על רבי דוד עובדיה זצ"ל (המאמר המלא)" ←

בס"ד

התבש"מ בל"ג לעומר , י"ח אייר ה'תש"ע ( 1917- 2010 )

אחרון רבני צפרו , רבי דוד נולד בצפרו באייר תרע"ח , בנו של רבה של צפרו , הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצוק"ל .

בהיותו בגיל ל"ד עם פטירתו של אביו, ישב על כסאו ברבנות העיר ואף קודם לכן כבר עמד לימין אביו בהנהגת העיר עם זקנותו ומצב בריאותו הרופף של אביו זצ"ל. תפקיד זה מילא 10 שנים , בשנת 1952 התבקש לכהן כרב העיר רבאט לאחר מכן בשנת 1961 התמנה לרבה של פאס וב- 1963 לזמן קצר מילא את תפקיד רבה של מרקש

כמו כן היה איש חינוך מהמעלה הראשונה אשר הוציא תחת ידיו מורים ,תלמידי חכמים ובעלי מקצועות בכירים רבים.  תפקידים נוספים אשר מילא במרוקו : מפקח בית הספר "אם הבנים", חבר הוועדה לרפורמה בחינוך (במרוקו), נשיא של כבוד בקהילת צפרו ,מפקח על החינוך היהודי, חבר הפרלמנט במרוקו ועוד…

להמשיך לקרוא "הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל" ←

מה הביא את יצחק מלר, פרופסור לרפואה , מנתח נודע, יליד אוסטריה, לכתוב אוסף סיפורים על העיר ספרו שבמרוקו?

מה גרם לדניאלה מלר , אמנית פלסטית , ציירת מוכשרת, ילידת תוניסיה, לתת ביטוי לאומנות שלה דווקא דרך עיר קטנה במרוקו ?

לאיזה רב גדול ומפורסם היה שייך הבית בו התגוררו במהלכם שהותם בספרו?

את התשובות לשאלות הללו ועוד נקבל מבני הזוג מלר אשר יופיעו בכנס ילידי ספרו שיתקיים באוניברסיטת בר אילן ב- 28 לחודש מאי 2019.

החודש יוצא לחנויות ספרם "מיתרי סְפְרוֹ" אוסף נכבד של סיפורים וציורים על העיר הנמצאת למרגלות הרי האטלס , תוצר של שהותם הארוכה בעיר בשנת 2017.

כנס ילידי ספרו ובני משפחותיהם ! יהיה מרתק !!

בס"ד

נתבש"מ י"ג באייר תשס"ב (1912-2002)

מאת : הבן  רפאל  עמרם ממן היו' , המפרסם כאן תמצית מתוך הספר שנכתב על ידו לזכר אביו "חכמת יוסף " דברי זיכרון והנצחה בתום 11 חודשים לפטירתו

ספור חייו של  מור אבי הרה"ג יוסף רחמים מאמאן זצוק"ל  מאיר דמות מיוחדת ויוצאת דופן. על רקע הבית בו גדל והתרבות התורנית שבה צמח , ניתן לעמוד על  המניעים  שעיצבו את אישיותו ואת סגנון חייו.

ניתן לעמוד על המניעים הנפשיים שעיצבו את אישיותו ואת סגנון חייו..

להמשיך לקרוא "רבי יוסף רחמים מאמאן זצ"ל" ←