נולד בר"ח ניסן תרפ"ב 29/3/1922 (למרות שבמרשם בספרו וב- ת.ז רשום 5/4/1922, שהוא יום ברית המילה ולא יום הלידה).
בזמן הלידה ההורים גרו ב"דאר אבא אפריאט". המשפחה גרה בקומה הראשונה והקומה השנייה הוקצתה לבית כנסת "צלא אזדידה" בו התפלל גם ר' שמעון חיים עובדיה.
למד ב"אם הבנים" שהיה ממוקם במלאח בבית הכנסת "צלא דלפוקי" ובשנת 1935 עבר לבניין חדש מחוץ למלאח. המורה האהוב עליו היה רבי דוד עטר שבא מ-מוגדור ללמד בצפרו.
בשנת 1931 עבר ללמוד בבית ספר "אליאנס" שהיה ממוקם עדיין במלאח ב-"דאר אלחמאם". בשנת 1932 אליאנס עבר לבניין בעיר החדשה. המורה ואח"כ המנהל היה מר אסא. בערבים המשיך ללמוד גם ב"אם הבנים".
בשנת 1936 המשיך לימודיו בבית הספר התיכון בפאס ועבר בהצלחה את בחינות הגמר שהתקיימו בשנת 1939 ברבט. מיד אחר כך ניגש לבחינות להתקבל לסמינר למורים של אליאנס בפריס אך בגלל פרוץ המלחמה ב-1939, השתבשו התכניות ונאלץ להסתפק בלימודי הנהלת חשבונות בהתכתבות עם בית ספר בפריס. בהמשך החל לימודי משפטים דרך המכון ללימודים גבוהים בפריס באוניברסיטה של אלג'יר ואחר שהשלים דרך אותו מכון את לימוד המשפט המרוקאי קיבל תעודת עו"ד, התקבל לעבודה במשרד האוצר המרוקאי. בהמשך שינה כוון למד כלכלה ובמאי 1955 עבר את הבחינות בהצלחה.
עיסוקים במרוקו : עבד כמורה לצרפתית ב"אם הבנים" ובתקופה קצרה גם בישיבת "בית דוד", כיהן כמזכיר גזבר ומנהל חשבונות של הקהילה, כיהן כחבר ועד הקהילה וכסגן יו"ר הוועד במקביל לכהונתו של רבי דוד עובדיה כרב העיר, מורה למאות תלמידים באליאנס, עבד במשרד האוצר בעיר מקנס וברבט כמפקח על דוחות הכספיים של חברות הביטוח.
פעילות בוועדות הקהילה : בחברת ביקור חולים, ביקורי חולים בבתיהם העסקת אח ומילדת מוסמכת והבאת רופא לבית החולה. הפעלת בית מרקחת עם מלאי תרופות הסעת חולים לבית החולים בפאס. היה איש קשר עם מוסדות יהודים עולמיים כמו אוצר התורה, ג'וינט אמריקה, ובוועדה שהכינה את ההשתתפות בקונגרס העולמי בארה"ב בו השתתפו שני נציגים ממרוקו. היה חבר בוועדת העלייה לישראל. בנובמבר 1987 קיבל את אות הוקרה מההסתדרות הציונית העולמית. היה חבר בוועד החגיגות בעיר, כיהן כיו"ר ועד אגודת בוגרי אליאנס שהפעילה מועדון חברים.
שמעון נישא ל-סיטי-רות לבית חמו ב- כ"ו חשון תש"ז 20/11/1946 ונולדו להם 3 ילדים : יצחק, עמרם וציון.
באוגוסט 1951 עזב את צפרו למקנס ואח"כ לרבט. ברבט ארח מבקרים מצפרו וגם הוא נסע הרבה פעמים לצפרו ועסק בבירורים והשכנת שלום בקהילה.
נולד בשנת 1938, בעיר ספרו שבמרוקו בן בכור ללאה ולרב הצדיק יצחק שמעון אפריאט, מחכמי הקהילה, עליהם השלום.
שמואל היה איש חינוך ועשיה חברתית ציבורית, גדל והתחנך על ערכים של יהדות, ציונות, אהבת הזולת, דאגה לקהילה ונדיבות.
עלה לארץ בשנת 1963 יחד עם זוהרה אשתו, הקימו את ביתם בעיר רמלה.
מתוך אידיאולוגיה ואמונה בחר לעבוד במערכת החינוך בארץ, היה מורה ומחנך בבתי ספר ברחובות, בקרית עקרון וברמלה.
דורות של תלמידים זוכרים את שמואל כמחנך אהוב, דמות ששימשה מודל, תלמידיו מספרים כי בזכות אישיותו נכנס לליבם והצליח להשפיע על דרכם ועתידם.
גם חבריו בצוות המורים וההנהלה מספרים על מנהיג כריזמטי, אדם שתוכו כברו, יושר וסבלנות היו נר לרגליו.
לאחר שנים רבות במערכת החינוך, שמואל נקרא להרחיב את פועלו החברתי- ציבורי ולהירתם להנהגת העיר רמלה.
בשנת 1973 נבחר לסגן וממלא מקום ראש העיר רמלה, באופן טבעי נמסרה לו האחריות על כל נושא החינוך בעיר.
בתקופת כהונתו שנמשכה למעלה מעשרים שנים, קידם את מערכת החינוך העירונית והוביל לחדשנות ושינוי במסגרות החינוך הפורמאליות והבלתי פורמאליות.
החינוך בעיר היה בראש מעייניו. ועל כן, במשך כל תקופת כהונתו כסגן ומ"מ ראש העיריה, הקפיד להיות הממונה על החינוך.
שמואל היה איש ציבור אשר מילא תפקידים רבים מעבר לתחום החינוך, היה גם חבר מועצת העירייה, יו"ר וועדת המשנה לתכנון ובניה, יו"ר נאמנות לקשיש, יו"ר האגודה לתרבות הדיור, חבר באיגוד ערים לחינוך ובאיגוד ערים לכיבוי אש וחבר המועצה הדתית.
בנוסף לכל אלה, התנדב והיה חבר פעיל גם באגודות אקי"ם, איל"ן והוועד למען העיוור.
שמואל שהיה בעל לב רחב וקשוב לציבור התושבים- היה ידוע כאיש ציבור שבכל שעה דלתו פתוחה לכל פונה.
ביום שני השבוע, ח' באב, 31.07.17 הלך לעולמו והובא למנוחות בבית העלמין של רמלה
נולד בצפרו ב-כב' אדר תרנ"א 1/4/1891 לזוהר לבית אסייג ושמעון אפריאט. בן זקונים להוריו ואח לשש אחיות : עישה, לאה, רחל, מסעודה, שמחה ועזיזה. אביו שמעון וסביו משה אפריאט.
ב- 2/6/1909 יום רביעי י"ג סיון, נישא לרבקה רוחמה (שם נוסף שניתן לה לרפואתה ממחלה) לבית פוני-כלפון ונולדו להם 5 בנות : יקוט, ציפורה, זהרה, אסתר וסוזן וחמישה בנים : פנחס, שמעון, שלום, חיים ואבנר.
אבא אפריאט היה סוחר ואיש ספר, היה לו בית מסחר לסיטונאות ואספקת מזון יבש לצבא הצרפתי במרוקו בשותפות עם עמרם זיני. היו לו בבעלותו בנינים, קרקעות, בעיר ומחוצה לה, בנה שלש דירות מפוארות וחנויות בעיר החדשה.
בשנות ה- 30 בפרוץ המשבר הכלכלי העולמי, גם העסקים במרוקו נפגעו קשה וכן עסקיו וננקטו נגדו הליכי כינוס נכסים ונאלץ למכור את כל נכסיו כדי לשלם חובותיו לכל נושיו ולא נשאר חייב לאף אחד למרות שכל האנשים שהיו חייבים לו לא פרעו את חובם. המשיך במסחר בקמעונאות ובחלוף המשבר חידש עסקיו בסיטונאות בהצלחה.
בשנת 1922 תרפ"ב זכה לכתיבת ספר תורה על שמו. ספר התורה הזה עלה עמנו ארצה, מבית הכנסת בספרו באנייה מקזבלנקה למרסי וברכבת (ממרסיי לנפולי) ומנפולי לחיפה, שכן בבתי הכנסת ברמלה, באר שבע, מיתר ושוכן עד היום בבית הכנסת "הראל" בהר אדר. הקלף והכתב מוחזקים במצב מצוין (ביחס לגילם המופלג 95 שנה).
אבא אפריאט היה פעיל ציבור בעירו : היה חבר בוועד הקהילה, בשנים 1927-1930 היה חבר מועצת העיר, היה חבר בוועד "אם הבנים", עמד בראש חברת "עץ החיים" לתמיכה באברכים, חבר בוועד של "קופת יחזקאל" לתמיכה בעדת הספרדים ובעדת המערביים בירושלים.
ביתו היה פתוח לרווחה לאורחים ותלמידי חכמים. ואירח שליחי דרבנן (שד"רים) שבאו מישראל.
בהמשך לקשריו עם הארץ, וכהכנה לעלייתו ארצה, נסע בניסן 1951 לארץ כתייר יחד עם יעקב טובלי. במשך המסע רשם יומן אישי "מספרו לירושלים" 24 אפריל- 17 אוגוסט. המסע כלל מפגש עם שני בניו חיים ואבנר שעלו כיחידים חלוצים לפניו. וכן מפגשים עם קרובי משפחה אחרים בכ- 20 ערים בארץ : חיפה, לוד, רמלה, ירושלים, תל אביב, גן יבנה, בטבריה, צפת, מירון, כורדני, יבנה, רחובות, בן שמן, ראשון לציון, יהודיה, פגש את דוד בן גוריון בית חולים תל לוינסקי בעת שביקר את בנו אבנר שנזקק לאשפוז, זיכרון יעקב, חדרה, עכו, רעננה, כפר סבא.
בביקוריו בדק הצעות רבות לרכישת בית, דירה, חנויות בערים – תל אביב, ראשון לציון- קוטג' 6 חדרים גינה וזכויות לבניית חנות, ירושלים, גן יבנה – הצעה לרכישת משק מחברת יכין.
תמונה מהמסע לארץ ישראל 1951 , תמונה יחידה מהמסע של אבא אפריאט עם יעקב טובלי , בין המצולמים חיים , אבנר ואבא אזולאי , זוהרה שרביט , יצחק ועישא שרביט וביתם ציונה , מסעודה אלבז ומרים זיני ,
עלה ארצה בספטמבר 1955 עם ספר התורה, יחד עם הבנים פנחס (אבי) ומשפחתו ושלום. גר בביתו ברמלה ועבר לגור במושב בית עוזיאל.
נלב"ע ב- כ"ה תמוז תשי"ט 30.7.1959.
נקבר בחלקת "פנטיון" של העדה המערבית, ליד חלקת יקירי ירושלים, בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.
יהיה זכרו ברוך
ליקט : דוד אפרתי-אפריאט נכד, מתוך חיבור של הבן שמעון אפריאט-אפרתי
נולדה בעיר צפרו בשנת 1897. אחות לחמש בנות ואח אחד.
אביה, שלמה פוני-חלפון היה איש אמיד "אלמקדם שלמה ," כיהן יו"ר חברת ר' שמעון בר יוחאי שתמכה בעניים וטיפלה בקבורת נפטרים.
אימה, מרים לבית אזולאי.
השם רחמה נוסף לה לשם רבקה, לישועה וריפוי ממחלה קשה.
נישאה בגיל 12 ל- אבא אפריאט בתאריך 2/6/1909 .
הייתה חברה בוועד של חברת "אם הבנים" בספרו מאז היווסד החברה בשנת 1917.
ביתם היה פתוח לרווחה ולבית ועד לחכמים ולשד"רים מירושלים. קבלה אורחים בסבר פנים יפות. טיפלה בבני המשפחות שנפגעו באסון השיטפון של נחל אגאי שארע בליל א' של סוכות תשי"ב שהפיל חללים רבים.
חילקה מנות מזון לנזקקים, פעלה רבות להשכנת שלום, הייתה עזר כנגדו של בעלה אבא אפריאט בשנים הטובות כשצבר נכסים רבים וגם בשנים הקשות של פשיטת רגל ודאגו להחזר חובות לכל הנושים.
ילדיהם 5 בנות ו- 5 בנים : יקוט חוטה, ציפורה בן יעיש, פנחס, שמעון, זוהרה הרוש, אסתר בללתי, שלום, חיים, אבנר וסוזן בן-זכרי.
עלו לישראל בספטמבר 1955 בערב סוכות תשט"ו. ילדיהם חיים ואבנר עלו לישראל
כיחידים 5 שנים קודם להם במסגרת עליית הנוער.
מגורים בישראל : ברמלה, במושב בית עוזיאל גידלה עופות עזים וירקות ובבאר שבע.
התאלמנה בכ"ה תמוז תשי"ט.
עיסוקים בישראל : גידלה עזים עופות וירקות במושב ונסעה ברחבי הערים בצפון במרכז ובדרום עד באר שבע לבקר את עשרת בני משפחתה.
את העיר צפרו פקדו שד"רים מארץ ישראל. ר' דוד עובדיה בצפרו "הקהילה והשדרים" מונה שמות של 129 שליחים (חלקם בזוגות) שבאו לעיר מצפת טבריה ירושלים וחברון . לכל שד"ר הייתה אכסניה מיוחדת אצל אחד מאמידי העיר.
על הקהילה ועל האירוח מספר ר' יעקב משה טולידנו בספרו "נר המערב" "אהבתם לארץ ישראל נפלאה עד מאד. את פרוטתם האחרונה מנדבים הם לא"י ולקופת רבי מאיר בעל הנס,רבי שמעון בר יוחאי, והשד"ר הבא מא"י אם ספרדי או אשכנזי ,הוא מתקבל אצלם בכבוד גדול ונותנים לו אכסניה נאה ומתת כסף בנדבות נפרזה מכפי יכולתם".
