יקוט נולדה בספרו בשנת 1914, כבת ראשונה ואחריה נולדו עוד 9 אחים ואחיות : ציפורה ז"ל, אבי פנחס ז"ל, שמעון ז"ל, זוהרה ז"ל, שלום הי"ו, אסתר הי"ו, חיים ז"ל , אבנר וסוזן הי"ו.
יקוט נישאה בשנת 1928 ל- שלמה חוטה בן אליהו.
יחד גידלו 8 ילדים חמישה בנים ושלוש בנות : חנה, אליהו, צמח, מיכאל, יעקב, שולה, דוד וכרמלה . שניהם יחדו, הקרינו אהבה ביניהם, לילדיהם, לקרובים ולכל אדם.
עלו לישראל בערב יום העצמאות בשנת 1955. נקלטו בפחונים במעברה ואח"כ שוכנו בדיור בדירה, בקרית שמונה. בנם אליהו ציון עלה כנער בגיל 14 במסגרת עליית הנוער. ב"ה זכו לגדל נכדים ונינים רבים.
יחד חיו כל השנים בשמחת חיים, ביתם היה פתוח לרווחה ולמרות המרחק הרב כל הקרובים ההורים האחים ואחיינים ואני בתוכם האחיות והאחייניות, התארחו בביתם סעדו ממטעמיה. גם יקוט הרבתה לבקר את הוריה לעתים קרובות ואת אחיה ואחיותיה.
יקוט הקפידה בקיום מצוות ביקור חולים, אוהבת שלום ורודפת שלום, הייתה מוכשרת להשכין שלום בין בני זוג גם בשליחות של הרב המקומי והכל בצנעה.
אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו , לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :
תמונה/ תמונות באיכות טובה
תאריך לידה עברי ולועזי
שם ההורים והאחים
עיסוק ומשלח יד בצפרו
ציון בן הזוג וצאצאים
שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
עיסוק ומשלח יד בארץ
תאריך פטירה עברי ולועזי
ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע – eli@tubaly.com
ראש חברת אליהו הנביא בקהילת צפרו הלא הוא רבי מכלוף אליהו הלוי זלה"ה המכונה "מקדאם כלאל" שפיקד בעצמו על כל פעולות החברה. וכל יומו היה מוקף בזיכוי הרבים ולהועיל לזולתו וגזבר החברה היה ר' שמעון זאב כלפון זצ"ל, שעיסוקו היה חנות לממכר ספרי קודש.
פעל לחלוקת מצרכי מזון עבור נזקקים באופן של "מתן בסתר" בדרך כבוד, כאשר בכל יום חמשי היה מפקד על מבצע של הנחת סלים מלאים מזון בשעות לילה מאוחרות ליד דלת ביתם של המשפחות הנזקקות. ביום ששי בשעת הבוקר, היו ממשיכים עם פעולות החסד ואוספים חלות מבתי אנשי העיר האמידים ולאחר גמר האיסוף, מחלקים אותם בבתי הנזקקים.
בכל ברית מילה בעיר היה משתדל להיות נוכח ולא היו מתחילים ברית מילה ללא נוכחותו, וכשהיה מגיע, הא לך האות שאפשר להתחיל בברית והיו אומרים "הנה בא אליהו הנביא ועמו אליהו הלוי".
אף בשמחות בר המצווה היה עומד בראש התהלוכה לכבוד החתן בר מצוה ומרים את החתן על כתפיו ומשמח אותו עד כלות הכוחות.
בימי הרחמים והסליחות היה קם בעוד לילה ומסתובב בבתי העיר להעירם לאמירת סליחות כנהוג. לאחר מכן, היה מקדים לבא ראשון לבית הכנסת להכין תה וקפה לקמים באשמורת.
בערבי שבתות סמוך לכניסת השבת, היה מסובב בין החנויות ופוקד על בעלי החנויות לסגור את החנות וללכת לביתם להתכונן לשבת המלכה. את כל זה היה עושה לבד בקולו וללא מלוים. לאחר פטירתו כבר התעורר הצורך להקים את חברת "מזהירי שבת" שהיו מסובבים עם שופרות להתרות בבעלי החנויות לסוגרם מוקדם, אך בחייו, לא היה צריך לכל זה, שכן אנשי העיר כולם היו שומעים אליו.
כן היה ראש לחברה קדישא [ראה על פעולותיה להלן], היה קורא בקולו בעת מסע הלויה את התמניא אפי והפסוקים המועילים נגד המזיקים כגון "ולבני הפלגשים" ועוד בקול רם וקולו נשמע בקול העיר צפרו. כן היה עורך את ההקפות מסביב לקבר ודואג למזון ויי"ש עבור העוסקים בחסד של אמת – הקברנים ומסייעיהם. אף לאחר סתימת הגולל, היה דואג למשפחת האבלים לימי השבעה שיהיה מזון בביתם ומניין מתפללים וכן על זה הדרך.
אף את ביתו אחריו ציוה בדרך זו של עשיית חסד, היה מחנך את ילדיו מגיל קטן לעסוק בחסד של אמת ללא מורא. ובגיל קטן מאד היו עוזרים לו ילדיו בעסק עם טהרת הנפטר, בהתחלה היו ממלאים לו דליי מים ובערך בגיל י"ב כבר היו בעצמם עוסקים בטהרה.
המליצו עליו כי היה מלוה את האדם מיום לידתו עד פטירתו, שכן היה בכל שמחת ברית מילה ושמחת בר מצוה ושמחת חתן וכלה, עוסק בשלום בית אם צריך, דואג לרווחת המשפחות וכן מלוה את האדם אחר פטירתו לבית עולמו והכל ללא שום תמורה חינם אין כסף לשם שמים באמת.
נלב"ע י"ט כסלו תשי"א ומנוחתו כבוד בצפרו. וזה אשר נכתב על מצבתו:
אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו , לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :
תמונה/ תמונות באיכות טובה
תאריך לידה עברי ולועזי
שם ההורים והאחים
עיסוק ומשלח יד בצפרו
ציון בן הזוג וצאצאים
שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
עיסוק ומשלח יד בארץ
תאריך פטירה עברי ולועזי
ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע – eli@tubaly.com
נולד בר"ח ניסן תרפ"ב 29/3/1922 (למרות שבמרשם בספרו וב- ת.ז רשום 5/4/1922, שהוא יום ברית המילה ולא יום הלידה).
בזמן הלידה ההורים גרו ב"דאר אבא אפריאט". המשפחה גרה בקומה הראשונה והקומה השנייה הוקצתה לבית כנסת "צלא אזדידה" בו התפלל גם ר' שמעון חיים עובדיה.
למד ב"אם הבנים" שהיה ממוקם במלאח בבית הכנסת "צלא דלפוקי" ובשנת 1935 עבר לבניין חדש מחוץ למלאח. המורה האהוב עליו היה רבי דוד עטר שבא מ-מוגדור ללמד בצפרו.
בשנת 1931 עבר ללמוד בבית ספר "אליאנס" שהיה ממוקם עדיין במלאח ב-"דאר אלחמאם". בשנת 1932 אליאנס עבר לבניין בעיר החדשה. המורה ואח"כ המנהל היה מר אסא. בערבים המשיך ללמוד גם ב"אם הבנים".
בשנת 1936 המשיך לימודיו בבית הספר התיכון בפאס ועבר בהצלחה את בחינות הגמר שהתקיימו בשנת 1939 ברבט. מיד אחר כך ניגש לבחינות להתקבל לסמינר למורים של אליאנס בפריס אך בגלל פרוץ המלחמה ב-1939, השתבשו התכניות ונאלץ להסתפק בלימודי הנהלת חשבונות בהתכתבות עם בית ספר בפריס. בהמשך החל לימודי משפטים דרך המכון ללימודים גבוהים בפריס באוניברסיטה של אלג'יר ואחר שהשלים דרך אותו מכון את לימוד המשפט המרוקאי קיבל תעודת עו"ד, התקבל לעבודה במשרד האוצר המרוקאי. בהמשך שינה כוון למד כלכלה ובמאי 1955 עבר את הבחינות בהצלחה.
עיסוקים במרוקו : עבד כמורה לצרפתית ב"אם הבנים" ובתקופה קצרה גם בישיבת "בית דוד", כיהן כמזכיר גזבר ומנהל חשבונות של הקהילה, כיהן כחבר ועד הקהילה וכסגן יו"ר הוועד במקביל לכהונתו של רבי דוד עובדיה כרב העיר, מורה למאות תלמידים באליאנס, עבד במשרד האוצר בעיר מקנס וברבט כמפקח על דוחות הכספיים של חברות הביטוח.
פעילות בוועדות הקהילה : בחברת ביקור חולים, ביקורי חולים בבתיהם העסקת אח ומילדת מוסמכת והבאת רופא לבית החולה. הפעלת בית מרקחת עם מלאי תרופות הסעת חולים לבית החולים בפאס. היה איש קשר עם מוסדות יהודים עולמיים כמו אוצר התורה, ג'וינט אמריקה, ובוועדה שהכינה את ההשתתפות בקונגרס העולמי בארה"ב בו השתתפו שני נציגים ממרוקו. היה חבר בוועדת העלייה לישראל. בנובמבר 1987 קיבל את אות הוקרה מההסתדרות הציונית העולמית. היה חבר בוועד החגיגות בעיר, כיהן כיו"ר ועד אגודת בוגרי אליאנס שהפעילה מועדון חברים.
שמעון נישא ל-סיטי-רות לבית חמו ב- כ"ו חשון תש"ז 20/11/1946 ונולדו להם 3 ילדים : יצחק, עמרם וציון.
באוגוסט 1951 עזב את צפרו למקנס ואח"כ לרבט. ברבט ארח מבקרים מצפרו וגם הוא נסע הרבה פעמים לצפרו ועסק בבירורים והשכנת שלום בקהילה.
נולד בצפרו לשאול ועיישה כהן ע"ה, כתלמיד שקדן וחרוץ היה ברור שהוא יעסוק בהוראה, עם נישואיו לחסיבה זכרי ז"ל , בת הנגיד האחרון ר' רפאל זכרי ע"ה , יצאו ללמד במקומות שונים אחרים במרוקו, ר' מאיר התקדם בתפקידיו עד לתפקידו האחרון במרוקו כמנהל אדמיניסטרטיבי של בית החולים הראשי בקזבלנקה.
רבי מאיר כהן ורעייתו חסיבה לבית זכרי ע"ה
ר' מאיר זצ"ל עלה לישראל ב- 1965, השתקע באשדוד והשתלב בחיי קהילת יוצאי צפרו, נרתם כל כולו לייסוד והקמת בית הכנסת המפואר של קהילת צפרו.
חברותא נדירה של מכובדי קהילת צפרו
לימים בצוק העתים, קיבל על עצמו להיות שליח ציבור, שליחות אותה ביצע באדיקות ובאהבה אין קץ, לא היה דבר אישי או משפחתי אשר היה יכול להיות בר תחרות עם שליחות זו אשר ארכה יותר מ- 20 שנה .
החיבור שלו לעשייה בקהילה, בדרך בה ניהלו חיי הקודש בקהילה, הדרך בה הנהיג היווה בסיס להמשך המורשת המפוארת של קהילת צפרו.
בהגיעו לגבורות עשתה לו הקהילה, בהובלתו וכתיבתו של שלמה לוטטי היו', מחווה יפה ומכובדת מאוד בהנצחת אבני הדרך ומסכת חייו ( ראו מצ"ב תמונה )
וכך נכתב :
רבי מאיר כהן – הכהן של ימינו
דברי שבח לכבוד מאיר כהן – יש לכתוב באותיות מאירות
לברור טוב את המילים ולבחור רק את המובחרות, לחפש רעיונות מהמקורות ובכלל זה הכותרות, המתארים ומשחזרים את מהלך חייו, את פועלו – מאשרות לחרוג הפעם ולספר שבחו בפניו – בתבניות מחורזות ומפוארות. לשמוח בו ואיתו יחד עם כל אוהביו – בהגיעו לגבורות.
מורה ומחנך , תלמיד חכם , רב ואיש ציבור, דמות מופת מהעיר צפרו .
נולד בעיר מידלט. בגיל 5 התייתם מאביו יהודה שנפטר בדמי ימיו. בשנת 1930 הגיע ללמוד בצפרו ביזמת רבי דוד עובדיה (לפי עמנואל בן שמחון, יחד עמו הגיעו גם יעקב חוטא יצחק עבו ואח').
תאריך לידה – בחנוכה שנת תרפ"ו דצמבר 1925
הוריו – יהודה ורחמה בניזרי.
תאריך פטירה – ט' בחשון תשס"ח
נקבר בבית העלמין "גזר"
נישואין – האישה הראשונה, אסתר לבית מאיר אזולאי (מא"ז) ילידת ספרו, לאחר שהתאלמן נישא ליקוט לבית דרעי ממקנס.
ילדיו – מ-אסתר נולדה הבת רוחמה.
מ-יקוט – נולדו : נעמי, זהרה-זהבה, יהודה, ויפה שנולדו בספרו. רותי. רחל, עמרם, פנינה, ולבנה נולדו בישראל.
ל-יקוט נולד בן מנישואין קודמים – נסים בן עמרם
עיסוקיו במרוקו : מלמד מחנך ומנהל וב- "אם הבנים", תלמיד וחבר לראש ישיבת "בית דוד" של רבו, הרב דוד עובדיה בספרו.
בשנת 1954 ביקר בישראל במשלחת של תנועות בני עקיבא והבונים – חברי המשלחת נפגשו בין השאר עם דוד בן גוריון.
היה שותף בארגון עלייה מרוכזת של 40 משפחות מצפרו ו- 37 משפחות מפאס שיצרו קהילה מאוחדת במושב יד-רמב"ם.
עיסוקים ומינויים בישראל : מחנך, מורה ומנהל בית הספר היסודי במושב יד – רמב"ם, שוחט, חזן ודרשן בבית הכנסת המרכזי במושב במשך 50 שנה ברציפות. הפעלת חברת קדישא מקומית של גברים ושל נשים. המשיך מסורת של חברות מספרו, בלימוד פרקי זוהר בשבתות אחה"צ, לימוד פרקים מספר "היד החזקה" של הרמב"ם באמצע השבוע, סדר ט"ו בשבט, גניזת כתבי קודש ב-ז' באדר, הילולה לכבוד רשב"י ב- ל"ג בעומר, אירח בביתו בליל המימונה וברך בברכה המסורתית "אורך ימים" את כל עשרות הבאים גם אחר חצות, ערך קידוש בביתו בסיום תפילת שחרית של חגי הרגל, ערך בביתו ערבי סליחות ותיקוני חצות לימים נוראים.
רפי נולד בצפרו להוריו שמעיה וסתרייה, המשפחה התגוררה במלח, לפניו נולדו שלוש הבנות רבקה זוהרה ז"ל ואסתר. רפי נולד עם תאומתו כוכבה והיה הבן זכר הראשון להוריו, וזכה ליחס מיוחד. אחריו נולדו דינה ושלום.
בילדותו היה כל בוקר מתפלל עם אביו בבית הכנסת ומשם המשיך לבית הספר היהודי בו למדו בעיקר תורה, ערבית ומעט צרפתית.
הוא זכר את המריבות שהיו מתלקחות ברחוב מפעם לפעם עם הילדים הערבים. מכיוון שהיה הבן הראשון המיוחס, לאמו לא הייתה סבלנות לחכות שיגיע לגיל 13 ואת בר המצווה חגגו לו בבית הכנסת ובבית המשפחה בגיל 12.
לאחר בר המצווה, ב- 1962 עלתה המשפחה ארצה. לאחר מסע נדודים ביבשה, בים ובאוויר, ממרוקו דרך איטליה ללוד. ומשם באוטובוס הישר לדימונה שהייתה בראשיתה, ללא ירק ועצים רק חול ושממה. המשפחה קיבלה דירת עמידר בלתי גמורה והחלה תקופת הקליטה וההשתרשות בארץ שלא הייתה קלה.
רפי למד בביה"ס היסודי המקומי והמשיך במגמת מסגרות, בכור האטומי. הוא התגייס לצבא ושירת בנח"ל בגרעין "עתיד" שהגיע לבארי ובין חבריו היו דוד ז"ל ויונה כהן, יוכי אלון וחזי יחזקאל. במלחמת ההתשה נפצע בסיני. את פסי הכיר בכפר הנופש הצרפתי באשקלון. כשהחליטו לחיות ביחד רפי עבר לקיבוצה בגליל, מורן. אך מהר מאד הודיע לפסי שאין כמו בארי וקיצר את שהותו במורן.
נקרא על שם הסבא רבה, רבי אלישע אפריאט זצ"ל. סבתו תמו, היא בתו של רבי אלישע אפריאט "קדיש דרבנן" שנישאה לר' יהושע בן זכרי.
אחותו של אלישע חסיבה נישאה לר' מאיר כהן חזן ומיקירי בית הכנסת קהילת צפרו באשדוד.
למד מגיל 3 בתלמוד תורה ב"אם הבנים". המשיך לימודיו בבית ספר אליאנס ולאחר מכן למד בבית ספר על יסודי בעיר פס במגמת חקלאות.
היה חבר בתנועת "הבונים" בספרו, במסגרתה השתתף בשנת 1950, בסמינר בנושא תורת הסוציאליזם, חצי שנה בצרפת בטירה בעיירה שליד מרסיי וחצי שנה בישראל בקיבוץ נצר סירני כדי להכשירם כגרעין-קבוצת חלוצים לעליה לארץ.
כשחזר מהארץ לצפרו מונה להדריך נערים בתנועת הבונים ואז ארע אסון השיטפון-אלחמלה. בתמיכת הג'וינט הקימו מחנה מעבר לילדי המשפחות שבתיהם נהרסו בשיטפון.
ב- 4/9/1952 עלה ללא הסכמת הוריו לישראל, דרך קזבלנקה, מרסיי ובאניית " חיפה" לחיפה. מחיפה נקלט בקיבוץ צאלים ועבד בחקלאות על פי הכשרתו. בקיבוץ ביצע תפקידים כחצרן, רפתן, נהג, והכי אהב כרועה צאן.
כשעזב את הקיבוץ עבד בחוות צאן פרטיות חווה הידועה כיום כחוות אריק שרון ובחוות "גולדברג" ו"מיגדה", כמחסנאי במחנה נתן וכפקיד בסוכנות היהודית.
נולד בצפרו לאסתר לבית חמו ולמימון איטח ע"ה אח לחיים איטח, עזיזה באנוז ומסעודה אלבז.
בשנת 1961 נישא לאסתר לבית רוומי ילידת פאס, בשנת 1964 עלו לארץ ישראל, קבעו את ביתם באשדוד. הביאו לעולם שבעה ילדים ע"פ הסדר הבא : סוניה, מימון, נועה, ז'ילבר, סמדר, שמשון וחלי.
במרוקו עסק במסחר של רכבים, בארץ עבד בעיריית אשדוד ולאחר מכן בחברה למתנסים עד לצאתו לגמלאות.
מרדכי איטח ע"ה ורעייתו אסתר שתיבדל"א
משפחתו ומכריו מעידים עליו כאיש משפחה חם ואהוב, ישר דרך, צנוע, בעל גישה חיובית ותמיד נכון לסייע. כל אלו ועוד הפכו אותו לדמות מוכרת ואהובה באשדוד.
נולד בצפרו בי״ד תשרי תרי״א , בנם של קדושים, רבי עמרם ומסעודה אלבז, נישא לצדקת מסעודה אלבז והביאו לעולם שושלת קדושים דבקה בתורה, רבי יקותיאל מיכאל וחנה עזיזה אלבז.
שירת כדיין וכרבה הראשי של צפרו שנים רבות ובסוף ימיו נתמנה לדיין ממלא מקומו של רבי שלום אזולאי. זכה לגבורות ונשאר במינויו זה עד יומו האחרון .
בין כתביו של רבי אבא זצוק"ל , "זובחי הזבח " על שטיחה וטריפות , "דין אבא" שאלות ותשובות בהלכה , "מילי דאבא" לקוטים על התורה ( הוצא לאור ע"י נכדו רבי מאיר אלבז ) , "נימוקים על השולחן" , "בית האוסף " ליקוטים מדעיים מספרים שונים
זכות הצדיק תגן עלינו ויהיה זכרו ברוך
נכתב בסיוע אתר מרוקו רשת של אלי פילו היור'
נולד בשנת תצ"ט ונתבש"מ בכ"ה באלול שנת תקס"ט (1739-1809).
הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצ"ל [-זקנו של רבינו הרמ"א, חותן זקנו רבי יהודה] נולד לאביו הגאון רבי יצחק זצ"ל שנמנה על חכמי העיר. התייחס ביחוסו לזקנו אביו אביו – רבי ישועה זצ"ל – שכפי המקובל נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב בליל חופתו. וכן חרות על מצבת רבי ישועה הנכד "אדונינו שנגלה עליו אליהו הנביא ז"ל בחופתו כהר"ר ישועה".
נוסח דומה מופיע בכתובת בתו של רבי שאול ישועה, הצדקת מרת רבקה ע"ה [שנישאה להגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל זקנו של רבינו הרמ"א וכמובא לעיל]:
"דא כלתא בתולתא בת כ"ה הטוב החכם השלם הדיין המצויין רב הכולל כמוהר"ר שאול ישועה ס"ט בר כבוד השם הטוב החכם השלם ענותן ושפל ברך כה"ר יצחק ז"ל בר כבוד הה"ט הישיש ונכבד שנגלה אליו אליהו בחופתו ר' ישועה ז"ל".
למד תורה בימי חורפו ככל הנראה מפי הגאון רבי יוסף בן עטייא זצ"ל ומפי אביו הגאון רבי יצחק זצ"ל. רבו המובהק היה הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל מרא דאתרא דפאס, שהלך אליו וקנה ממנו תורה ודעת. כן רבו רבי אליהו היה מצוי לעתים תדירות בעיר צפרו בה נפגשו בעת ביקוריו שם. רבי שאול היה מכנה את רבו בתואר "משי"ח" [-מורי שיחיה]. ותמיד שאול שאל את דעת רבו העליונה אם מסכים הוא לסברותיו. ורבו היה מעריצו ומאיר לו פנים.
רבי שאול ישועה היה מושך בעט סופר ולשונו היתה שנונה וחדה, באמצעותה חרט בעט סופר מהיר חידושים בכל מקצועות התורה. כן היתה לו בקיאות מדהימה בספרי חכמי מרוקו שרובם היו עדיין בכתובים…
נולד בצפרו לאסתר לבית עובדיה ולמכלוף ממן עליהם השלום, אח לגבריאל, רפאל, יהודית, רותי, סימה ופאני. כילד וכנער בצפרו מרוקו, למד באם הבנים ולאחר מכן באליאנס, שבגר עבר לפנימית אורט בקזבלנקה.
בגיל 17, איבד את אביו מכלוף ע"ה, 9 חודשים לאחר מכן בשנת 1962 עלה עם אימו, אחיו ואחיותיו לארץ ישראל, קבעו את מקום משכנם בעיר רמלה. עם הגיעו לארץ גויס לטירונות ולשירות סדיר מקוצר בצבא, ושירות מילואים מלא לאורך כל השנים. לקח חלק במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.
בארץ המשיך ללימודי הנדסה באורט סינגלובסקי, עבד בתעשייה האווירית, מעורב בפרויקט הלווין אופק 1, חבר בצוות מובחר של מהנדסים שנסעו להשתלם בנושא בארה"ב. לאחר מכן בגיל 49 עשה הסבה מקצועית להוראה, במשך 20 שנה היה מורה לאלקטרוניקה ומחשבים בעמל. רבים מתלמידיו הגיעו לתפקידי מפתח לעמדות בכירות בעולם הטכנולוגי, הוא חש גאווה ואף הרגיש דרך עיסוקו בהוראה כי הגשים את ייעודו.
מאיר היה גרוש , הביא לעולם ילד ודרכו שני נכדים. ובשנה האחרונה התמודד עם מחלה קשה , כאב וייסורים קשים אך למרות זאת לא איבד מהאופטימיות שלו, ביקש לא להכביד בשל מצבו על משפחתו ועל הסביבה.
ביום פטירתו הובא למנוחות בבית העלמין בעירו רמלה .
יהי זכרו ברוך
נקודות ייחוס משפחתיות : סבו שלמה ממן , סבתו שמחה ממן לבית טובלי בת רבי אליהו טובלי זצ"ל , דרך אימו ע"ה נינו של רבי פנחס עובדיה זצ"ל אחיו של רבה של צפרו רבי ישמ"ח עובדיה זצ"ל
אני בחרתי לדבר על דוד מאיר הפרטי שלי, ואני משוכנעת שכל אחת וכל אחד כאן יוכלו למצוא נקודות חיבור והשקה לאיש הנפלא הזה, לאדם כה מיוחד ונדיר, שלא ממש זוכים לפגוש בימינו, אני זכיתי (!)
דוד מאיר שלי, איש שמח, אינטליגנט וחכם, בעל חוש הומור מפותח, ציני (אבל בלי החלק של הרוע), סקרן, אוהב להתפתח וללמוד, דעתן ובעל תובנות מעניינות על החיים, על חשיבות ההשקעה בלימודים והתפתחות אישית, על חריצות וחשיבות העבודה (מרבית שנותיך בתעשייה האווירית ובחינוך) אהבת לעבוד.
תרמת תרומה לזולת: לא זו הרגילה, אלא תרומה מעצמך והשקעה בדור העתיד; תלמידי "עמל" נהנו מכישרונך ומהשקעתך הרבה, בליווי והכנת הנדסאים לפרויקטים בחשמל ואלקטרוניקה. הצלחתם הייתה כה חשובה לך ונתנה לך סיפוק רב. אף נסעת ללמד ברהט בדרום הארץ, ושילבת את אותה רמת השקעה ונתינה, כשסטנדרט ברור של מוסר עבודה גבוה ורצונך לתרום ולהעניק לתלמידים, תמיד לנגד עיניך.
