קהילת צפרו / סְפְרוֹ

נולד בצפרו ב- 19/5/1929 לחנה ורפאל בן זכרי.

נקרא על שם הסבא רבה, רבי אלישע אפריאט זצ"ל. סבתו תמו, היא בתו של רבי אלישע אפריאט "קדיש דרבנן" שנישאה לר' יהושע בן זכרי.

אחותו של אלישע חסיבה נישאה לר' מאיר כהן חזן ומיקירי בית הכנסת קהילת צפרו באשדוד.

למד מגיל 3 בתלמוד תורה ב"אם הבנים". המשיך לימודיו בבית ספר אליאנס ולאחר מכן למד בבית ספר על יסודי בעיר פס במגמת חקלאות.

היה חבר בתנועת "הבונים" בספרו, במסגרתה השתתף בשנת 1950, בסמינר בנושא תורת הסוציאליזם, חצי שנה בצרפת בטירה בעיירה שליד מרסיי וחצי שנה בישראל בקיבוץ נצר סירני כדי להכשירם כגרעין-קבוצת חלוצים לעליה לארץ.

כשחזר מהארץ לצפרו מונה להדריך נערים בתנועת הבונים ואז ארע אסון השיטפון-אלחמלה. בתמיכת הג'וינט הקימו מחנה מעבר לילדי המשפחות שבתיהם נהרסו בשיטפון.

ב- 4/9/1952 עלה ללא הסכמת הוריו לישראל, דרך קזבלנקה, מרסיי ובאניית " חיפה" לחיפה. מחיפה נקלט בקיבוץ צאלים ועבד בחקלאות על פי הכשרתו. בקיבוץ ביצע תפקידים כחצרן, רפתן, נהג, והכי אהב כרועה צאן.

כשעזב את הקיבוץ עבד בחוות צאן פרטיות חווה הידועה כיום כחוות אריק שרון ובחוות "גולדברג" ו"מיגדה", כמחסנאי במחנה נתן וכפקיד בסוכנות היהודית.

להמשיך לקרוא "אלישע בן זכרי ז"ל" ←

בס"ד

נלב"ע כ"ב אלול ה'תשע"ט ( 1938-2019)

נולד בצפרו לאסתר לבית חמו ולמימון איטח ע"ה אח לחיים איטח, עזיזה באנוז ומסעודה אלבז.

בשנת 1961 נישא לאסתר לבית רוומי ילידת פאס, בשנת 1964 עלו לארץ ישראל, קבעו את ביתם באשדוד. הביאו לעולם שבעה ילדים ע"פ הסדר הבא : סוניה, מימון, נועה, ז'ילבר, סמדר, שמשון וחלי.

במרוקו עסק במסחר של רכבים, בארץ עבד בעיריית אשדוד ולאחר מכן בחברה למתנסים עד לצאתו לגמלאות.

משפחתו ומכריו מעידים עליו כאיש משפחה חם ואהוב, ישר דרך, צנוע, בעל גישה חיובית ותמיד נכון לסייע. כל אלו ועוד הפכו אותו לדמות מוכרת ואהובה באשדוד.

נקבע מקום מנוחתו בבית העלמין באשדוד ,

יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.

נכתב בסיוע בתו, חלי איטח היו'

נתבש"מ כו' באלול ( 1851- 1938 )

נולד בצפרו בי״ד תשרי תרי״א , בנם של קדושים,  רבי עמרם ומסעודה אלבז, נישא לצדקת מסעודה אלבז והביאו לעולם שושלת קדושים דבקה בתורה, רבי יקותיאל מיכאל וחנה עזיזה אלבז.

שירת כדיין וכרבה הראשי של צפרו שנים רבות ובסוף ימיו נתמנה לדיין ממלא מקומו של רבי שלום אזולאי. זכה לגבורות ונשאר במינויו זה עד יומו האחרון .

בין כתביו של רבי אבא זצוק"ל  , "זובחי הזבח " על שטיחה וטריפות , "דין אבא" שאלות ותשובות בהלכה , "מילי דאבא" לקוטים על התורה ( הוצא לאור ע"י נכדו רבי מאיר אלבז ) , "נימוקים על השולחן" , "בית האוסף " ליקוטים מדעיים מספרים שונים

זכות הצדיק תגן עלינו ויהיה זכרו ברוך
נכתב בסיוע אתר מרוקו רשת של אלי פילו היור'

נולד בשנת תצ"ט ונתבש"מ בכ"ה באלול שנת תקס"ט (1739-1809).

הגאון רבי שאול ישועה אביטבול זצ"ל [-זקנו של רבינו הרמ"א, חותן זקנו רבי יהודה] נולד לאביו הגאון רבי יצחק זצ"ל שנמנה על חכמי העיר. התייחס ביחוסו לזקנו אביו אביו – רבי ישועה זצ"ל – שכפי המקובל נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב בליל חופתו. וכן חרות על מצבת רבי ישועה הנכד "אדונינו שנגלה עליו אליהו הנביא ז"ל בחופתו כהר"ר ישועה".

נוסח דומה מופיע בכתובת בתו של רבי שאול ישועה, הצדקת מרת רבקה ע"ה [שנישאה להגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל זקנו של רבינו הרמ"א וכמובא לעיל]:

"דא כלתא בתולתא בת כ"ה הטוב החכם השלם הדיין המצויין רב הכולל כמוהר"ר שאול ישועה ס"ט בר כבוד השם הטוב החכם השלם ענותן ושפל ברך כה"ר יצחק ז"ל בר כבוד הה"ט הישיש ונכבד שנגלה אליו אליהו בחופתו ר' ישועה ז"ל".

למד תורה בימי חורפו ככל הנראה מפי הגאון רבי יוסף בן עטייא זצ"ל ומפי אביו הגאון רבי יצחק זצ"ל. רבו המובהק היה הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל מרא דאתרא דפאס, שהלך אליו וקנה ממנו תורה ודעת. כן רבו רבי אליהו היה מצוי לעתים תדירות בעיר צפרו בה נפגשו בעת ביקוריו שם. רבי שאול היה מכנה את רבו בתואר "משי"ח" [-מורי שיחיה]. ותמיד שאול שאל את דעת רבו העליונה אם מסכים הוא לסברותיו. ורבו היה מעריצו ומאיר לו פנים.

רבי שאול ישועה היה מושך בעט סופר ולשונו היתה שנונה וחדה, באמצעותה חרט בעט סופר מהיר חידושים בכל מקצועות התורה. כן היתה לו בקיאות מדהימה בספרי חכמי מרוקו שרובם היו עדיין בכתובים…

זכותו תגן עלינו ויהיה זכרו ברוך

פירוט נוסף אודות חייו בספר ביד רמ"א 

בס"ד

נלב"ע ט"ו לחודש אלול תשע"ט (1944-2019)

נולד בצפרו לאסתר לבית עובדיה ולמכלוף ממן עליהם השלום, אח לגבריאל, רפאל, יהודית, רותי, סימה ופאני. כילד וכנער בצפרו מרוקו, למד באם הבנים ולאחר מכן באליאנס, שבגר עבר לפנימית אורט בקזבלנקה.

בגיל 17, איבד את אביו מכלוף ע"ה, 9 חודשים לאחר מכן בשנת 1962 עלה עם אימו, אחיו ואחיותיו לארץ ישראל, קבעו את מקום משכנם בעיר רמלה. עם הגיעו לארץ גויס לטירונות ולשירות סדיר מקוצר בצבא, ושירות מילואים מלא לאורך כל השנים. לקח חלק במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

בארץ המשיך ללימודי הנדסה באורט סינגלובסקי, עבד בתעשייה האווירית, מעורב בפרויקט הלווין אופק 1, חבר בצוות מובחר של מהנדסים שנסעו להשתלם בנושא בארה"ב. לאחר מכן בגיל 49 עשה הסבה מקצועית להוראה, במשך 20 שנה היה מורה לאלקטרוניקה ומחשבים בעמל. רבים מתלמידיו הגיעו לתפקידי מפתח לעמדות בכירות בעולם הטכנולוגי, הוא חש גאווה ואף הרגיש דרך עיסוקו בהוראה כי הגשים את ייעודו.

מאיר היה גרוש , הביא לעולם ילד ודרכו שני נכדים. ובשנה האחרונה התמודד עם מחלה קשה , כאב וייסורים קשים אך למרות זאת לא איבד מהאופטימיות שלו, ביקש לא להכביד בשל מצבו על משפחתו ועל הסביבה.

ביום פטירתו הובא למנוחות בבית העלמין בעירו רמלה . 

יהי זכרו ברוך 

נקודות ייחוס משפחתיות : סבו שלמה ממן , סבתו שמחה ממן לבית טובלי בת רבי אליהו טובלי זצ"ל , דרך אימו ע"ה נינו של רבי פנחס עובדיה זצ"ל אחיו של רבה של צפרו רבי ישמ"ח עובדיה זצ"ל

דברי הספד מאת : סיגל אלנקרי (בת אחותו יהודית) 

יום עצוב לכולנו

אני בחרתי לדבר על דוד מאיר הפרטי שלי, ואני משוכנעת שכל אחת וכל אחד כאן יוכלו למצוא נקודות חיבור והשקה לאיש הנפלא הזה, לאדם כה מיוחד ונדיר, שלא ממש זוכים לפגוש בימינו, אני זכיתי (!)

דוד מאיר שלי, איש שמח, אינטליגנט וחכם, בעל חוש הומור מפותח, ציני (אבל בלי החלק של הרוע), סקרן, אוהב להתפתח וללמוד, דעתן ובעל תובנות מעניינות על החיים, על חשיבות ההשקעה בלימודים והתפתחות אישית, על חריצות וחשיבות העבודה (מרבית שנותיך בתעשייה האווירית ובחינוך) אהבת לעבוד.

תרמת תרומה לזולת: לא זו הרגילה, אלא תרומה מעצמך והשקעה בדור העתיד; תלמידי "עמל" נהנו מכישרונך ומהשקעתך הרבה, בליווי והכנת הנדסאים לפרויקטים בחשמל ואלקטרוניקה. הצלחתם הייתה כה חשובה לך ונתנה לך סיפוק רב. אף נסעת ללמד ברהט בדרום הארץ, ושילבת את אותה רמת השקעה ונתינה, כשסטנדרט ברור של מוסר עבודה גבוה ורצונך לתרום ולהעניק לתלמידים, תמיד לנגד עיניך.

להמשיך לקרוא "מאיר ממן ז"ל " ←

בס"ד

בני קהילת צפרו היקרים בארץ ובעולם ,

שמחים אנו להודיע  כי לוח השנה העברי המהודר ביופיו ל "קהילת צפרו" שנת תש"פ יצא לאור.

החלוקה  בבית כנסת לקהילת צפרו באשדוד מדי יום בין השעות 18:15 עד 19:45 דרך ר' שמעון סיסו הי"ו

הערה: ברצוננו לציין שעלות נטו, להכנת  ולדפוס, לוח העברי הראשון לקהילת צפרו, כ 25 ש"ח ליחידה ותרומתכם לפרויקט זה, תשוריין עבור יצירה והדפסת הלוח לשנה הבאה.

בדבר פרטים: 050-4148949

בס"ד

נתבש"מ כ"א אלול תס"ז ( שנת 1707 )

הגאון הקדוש רבי משה בן חמו זצוק"ל וזיע"א בנו של רבי מימון בן חמו שאף הוא היה מחכמי צפרו והוזכר לשבח בספר "מלכי רבנן" (אות מ), ככל הנראה נולד בין השנים ש"ע לש"פ. הוא הגבר הוקם על שהקים עולה של תורה בעיירה זו וכן בזכות מלוא שיעור קומתו וגדלותו בתורה ובחכמה, נתן לקהילתו הקטנה שם לתפארת ונישא שמה לתהילה בכל רחבי מרוקו. ובאותו הזמן שמלך רבי משה במקום, שם הקהלה היה "עדה מפוארת לצבי ולכבוד אוהבי ה' ותורתו הקדושה וכל בניה למודי ה'". [בשו"ת הנ"ל (ח"ב סי' צט)].

בכל עניני העיר היה רבי משה הרוח החיה ובלעדיו לא הרים איש את ידו בשום שררה, תמיד נשא מדברותיו לפני העדה וניהלם בצדק וביושר.

רבי משה עמל במשך כל תקופת רבנותו להקמת עולה של תורה בעירו, ובמיוחד שקד על חינוכם ולימודם של צעירי הצאן, עמד לימין המורים, ניהלם והשגיח עליהם בעינא פקיחא על דרכי עבודתם ועל שיטת לימודיהם.

רבי משה היה גם קנאי לבלי חת, על כן יעיד המעשה הבא שסיפר הגאון רבי יעקב משה טולידאנו זצ"ל בספרו "נר המערב"…

פירוט נוסף בספר ביד רמ"א

מאחר ואין לנו את איור פניו, צירפנו את דוגמת חתימתו כפי שתועדה בספרו של רבי דוד עובדיה זצ"ל – קהילת צפרו כרך ראשון .

ממשה רבנו ועד רבי משה ע"ה, גם כאן איש מדורנו לא ידע מקום קבורתו

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן על כל עם ישראל

שרה דבורה בת חנה ויצחק חמו, נולדה בצפרו שבמרוקו .

בת למשפחת בת 9 נפשות , אחיה ואחיותיה הם : עזר, מוניק, עליזה, שושנה, מאיר ז"ל, יעקב ז"ל, פנחס ומשה. נישאה לאברהם כהן בשנת 1952. לפרנסתה , לפני נישואיה וגם אחרי עסקה בייצור כפתורים מיוחדים .

במרוקו נולדו 4 ילדים: שמעון, יצחק, אבנר ואלי.

עלו לארץ בשנת 1962 בעלייה הגדולה ממרוקו, קבעו את מקום משכנם בבאר שבע בשכונה ד'.

בארץ נולדו עוד 4 ילדים: חיים, רפי, אסתר ונתן.

בישראל עבדה במטבח בישיבת בני עקיבא וכן במשק בית ,וכן הייתה עקרת בית הרבה שנים.

נפטרה בתאריך י"ט אלול תשע"ג,  25/9/2003, קבורה בבית העלמין החדש לצידו של אבא

יהי זכרה ברוך לעד

התבש"מ ביא' אלול תשנ"ו

"והאיש משה ענו מאוד"

לזכרה של אימא חנּה רובידא בת משפחת זכרי זצ"ל.

ולזכר הסבא היקר רבי אליהו יעקב אביטבול זצ"ל

כשאני זוכר את אבּא משה יקיר לבי ומרכז חיי, אני רואה אותו תמיד כאדם ענו ושלו בהליכותיו הצנועות. בהתמדתו ותמימותו הטהורה לעשות תמיד את רצון בוראו, תמיד לחש בדממה, ולא הִרְבָּה במילים. כל הזמן ניסיתי לנחֵש מה הוא לוחש, רק תיארתי בלבּי שזֹאת היתה דרכו המיוחדת להיות קשור ודבוּק לבּורא בכל מחשבותיו ומעשיו היומיומיים. ממנו למדתי תמיד לדבּר רק כשיש צורך בכך, ואם לאו מוטב לשתוק. השתיקה היתה מקור כל מעייניו.

היו לו עיניים יפות וחודרות פנימה כאילו ידע מה אני חושב, ותמיד הבין ללבי כנער חוקר מתבגר. הוא היה מנקה את אזני ומקצץ את ציפורני, ומכין אותי בכל יום ששי אחה"צ לקראת השבת שאהיה נקי בגופי רוחי ונשמתי, מוכן ומזומן לקבל את פני שבת המלכה. הוא היה מעיר אותי מתרדמתי לתיקון חצות, וסליחות בימים הנוראים.

הוא היה נדיב ברוחו וליבו והתמיד בהכנסת אורחים, וגם חגגנו בסעודות טעימות עם הרבה אורחים ועושה הילולא לחגוג את סיום קריאת ספר הזוהר הקדוש, שתמיד היה מְעַיֵּן בו בשמחה רבּה. הוא היה מקיים מתן בסתר ובתמימות טהורה. הוא גם היה תמיד דוגמא מעשית בחיי לצדק אנושי בין אדם לחברו.

בהיותי צעיר לימים בבית אימא חנּה יקירתי, היא נהגה תמיד ללחוש לי בְּרַכּוּת אימהית את המילים הבאים: "אם כל מי הים שבעולם ייהפכו לדיו, ואם כל העצים שבעולם ייהפכו לעֵטִים, ואם השמים והארץ ייהפכו לנייר, אינני יכולה להביע או להגדיר את אהבתי אליך, בני יקיר לבּי, אי אפשר לי לומר לך את אהבתי במילים".

אני זוכר באותו יום גורלי שהתחמקתי מהבית בעודי נער רך בשנים, אותו בוקר אבא עורר אותי משנתו לקום להתפלל, ואמרתי לו שֶׁאָבֹא עוד מעט לבית הכנסת, כן, את חטאי אני מזכּיר היום, שִׁקּרתי לו, כדי שלא יֵדע את תכניתי הסודית לעלות לארץ, הוא חייך אלי אותו חיוך מסתורי, שנתן לי להבין שאולי, אולי הוא באמת יודע וחש את סודי הכמוס.

יצאתי מהבית בשקט בברכת אימא, ישר לבאב למקאם לקחת את האוטובוס לעיר פאס, ומשם להמשיך לעיר תאזא, בתקוה ששם אוכל למצוא את  "מבריחי הילדים" לאלגּיר, ולמרסיי, ולחיפה. עליתי לאוטובוס וחששותי עמדי, אולי באמת אימא חנה יודעת את סודי ותעקוב אחרי ולהחזיר אותי לבית, והאמת היא, את אשר יגורתי בא לי.

הגעתי לפאס לאחר נסיעה של כעשרים דקות, והלכתי לבית הדודה שם כדי לנוח ולאכול ארוחת צהרים. ורק הגשתי את המטעמים שאני אוהב לפי, והנה אימא חנה נכנסת כמו רוח סערה כדי להחזיר אותי לסופרו, אמנם נתנה לי לאכול את המטעמים, ומיד לקחה אותי בחזרה לסופרו הקטנה, לאכזבתי הגדולה.

בדרך חזרה חשבתי עמוק על הכשלון הזה, והבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אהיה יותר זהיר, ולשמור את תכניתי בסוד ולחשוב בשקט בתוך תוכי, כי חששתי, שלאימא חנּה הרחומה שלי, יש כישרון נדיר לחוש ולדעת, ואפילּוּ להריח את מחשבותי. אז נזהרתי יותר במחשבתי בדיבורי ובמעשי.

ואכן בפעם הבאה הצלחתי מיד לנסוע לתאזא מיד אחרי הגיעי לפאס, ובדרכים עקלקלות הגעתי לארץ ישראל ולירושלים משאת נפשי מדורי דורות. אבל זהו סיפור בפני עצמו לפעם אחרת.

אבל היתה לי הפתעה יוצאת מן הכּלל ומרגּשת מאוד. כשישבתי באוטובוס, הסתכלתי דרך החלּון כדי לוודא שאמא חנה לא עוקבת אחרי. אני רואה את סבא היקר אליהו יעקב עם המשענת שלו, נכנס דרך השׁער של באב למקאם מתקרב אל האוטובוס, ונותן לי סימן בידו על פיו לשמור על השקט הנפשי שלי, כשהגיע ליד החלון פתחתי את החלון והסבא היקר נתן לי כמה מטבעות, ולחש, שמואל שמואל,  כשתגיע לירושלים הקדושה תתן לעניי העיר את המטבעות האלה, הוא אמר את זה בחיוך ושלות נפש גדולה.

עתה ידעתי שסבא אליהו יעקב, אבא מארי משה עמרם, ואמא חנּה רובידא, אכן יכולים מּמּש להריח את המחשבות שלי, מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֹיךָ ׀ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: תהלּים קד. כד.  כולּי מלא הודאה עמוקה לבורא העולם, שנתן לי לבוא לעולם בתוך משפחת אצילים, רוחניים ברוחם ובנשמתם, אשר הרעיפו עלי את אהבת אלהים, אהבת ישראל, ואהבת האדם, החביב שנברא בצלם. לבי היה מלא על כל גדותיו משמחה עילּאית, ואז ידעתי בודּאוּת שדרכי תהיה צלחה, ובעזרת השם והשגחתו יתברך, אגיע למחוז חפצי בשלום, ירושלים, עיר הנצח הקּרושה. ואכן הגעתי לירושלים בריא ושלם לאחר תלאות רבות בדרך, שלא כאן המקום לעמוד עליהם.

עוד סיפּור קצר על אימא חנה. באחד הביקורים שלי מפריז, העזתי עוד פעם לומר לאימא, שבנסיעות והלימודים שלי מצאתי את מספר הטלפון  הישיר של האלהים. ובחיוכה וחכמתה השיבה לי בקיצור לענין, שהיא כבר מצאה את מספר הטלפון  הישיר של האלהים לְפָנַי. איך אמא? שאלתי? והשיבה לי תשובה קצרה וקולעת, "ההוכחה שלי, היא, שהבאתי אותך לחיים האלה". כך, אימא חנּה השיבה לי בלשון פשוטה ליהירותי.

אני זוכר עוד סיפור נהדר על אבא משה אשר הדריך אותי בצניעות מופלאה. אף פעם לא ראיתי אותו כועס או מרוגז. מבטו החודר הביע מֶסֶר בָּרוּר בדומיָּה עמוּקה, ותמיד הבנתי מה רצונו, ואשר קיימתי באהבה וכִבּוּד אב ויראת השם.

יום אחד אחרי שבאתי הביתה מבית הספר "אם הבּנים", למדנו על שלמה המלך, החכם מכל האדם, ואיך הגיע לחכמתו הגדולה. בחלומו, אלהים שאל את שלמה בספר מלכים א. פרק ג. בפסוקים הבאים:

ה.   בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ:

ו     וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִֹיתָ עִם־עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל….

ט.   וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע….

יא.   וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ

עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:

יב   הִנֵּה עָשִֹיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה ׀ נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא־הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא־יָקוּם

כָּמוֹךָ:

יג   וְגַם אֲשֶׁר לֹא־שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם־עֹשֶׁר גַּם־כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל־יָמֶיךָ:….

טו.   וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמֹד ׀ לִפְנֵי ׀ אֲרוֹן בְּרִית־אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשֹ שְׁלָמִים

וַיַּעַשֹ מִשְׁתֶּה לְכָל־עֲבָדָיו:

אמרתי לאבא כי התרגשתי מאוד מהסיפור של שלמה המּלך, שבקש בחלומו חכמה ותבונה להנהיג ו"לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה", והבּורא נתן לו לֵב חָכָם וְנָבוֹן. שאלתי את אבא משה, למה הבּורא נתן חכמה רק לשלמה? ולמה לא לי לשמואל? מה ההבדל שיש ביני לבין המלך שלמה? אבא ראה שאני רציני ונרגש מאוד בשאלתי, ואמרתי אליו בתמימותי, גם אני רוצה לקבל חכמה מהבּורא.

אמר לי אבי יקירי, שמואל שמואל, גם לך יתן הבורא חכמה ותבונה, עתה, שאתה יודע את הסיפור, תוכל בדיוק גם אתה לבקש מהאלהים שיתן לך חכמה ותבונה להבין ולדעת את הבּורא. כּאשר יבוא הבּורא בחלומך, אתה תדע מה לשאול ואיך לבקּש, וכמו שלמה בשעתו, גם אתה שמואל יקירי, תקבל בחיים שלך, חכמה ותבונה לחקור ולהבין את סודות הבּריאה והיקום כולּו.

דבריו של אבא הרגיעו אותי, ומאז, בכל לילה, כשאני מתכונן לישון אני מְשַׁנֵּן בלבי פנימה, שאם הבּורא יבוא אלי בחלום, וישאל אותי מה אני רוצה בחיים האלה? גם אני, כשלמה בשעתו, אענה בוודאוּת, ובלב תמים, אני רוצה חכמה תבונה ודעת כדי להבין ולדעת את סודות הבריאה הצפונים במורשתנו המפוארה.

באבּא מארי משה היתה הַקְרָנָה אלוהית בהירה, עָנָו בדבריו צנוּע בכל מנהגיו היומיומיים. הוא תרם הרבה להתפתחותי הרוחנית בחיינו החברתיים בעירנו הנפלאה צפרו במרוקו. למדתי ממנו חכמת חיים מעשית, במחיצתו האצילה גדלתי וינקתי מרוחו העשירה והדרת פניו הזוהרים.

יהי נא ספורי זה מוקדש לנשמתם הטהורה. אמן.

ע"ה שמואל בן-אור אביטל הי“ו אכי"ר, בולדר, קולורדו – ארצות הברית.

ערב ראש השנה תשס"ח, (תהיה שנת סוד חכמה) – Sept 11, 2007

הודעה קצרה:

אם מישהו מהדור הצעיר במשפחתנו הענֵפה ירצה לדעת יותר על עבודתי ונסיעותי בעולם,

אני מזמין אתכם לבקר בשני האתרים, וגם של בית האולפנא שלי בארצות הברית לקרוא

מאמרים מענינים וגם לראות כמה קליפים טובים . שמואל.

Samuel Ben-Or Avital, Le Centre du Silence.

P.O. Box 745. Lafayette, CO 80026-0745 – Ph: 303. 661-9271

Email: savital@bodyspeak.com

BodySpeak site: http://www.bodyspeak.com

Kabbalah Now: http://www.kabbalahnow.com

נלב"ע ג' אלול תשל"ח (1904-1978)

נישאה לדוד חרוש ז"ל והביאו לעולם שמונה ילדים, להלן שמות ילדיהם : מזל אוליאל, גרציה ימין אלפסי, מרים בלילתי, אהרון בן הרוש, רבקה גוזלן, עליזה פינטו, שושנה נדב אטיאס ובנימין חרוש.

עוד במרוקו היכה הגורל ותאונת בעלה אשר מנעה ממנו לשוב לעבודה לפרנסת המשפחה, אילצה אותה להחליפו ולדאוג לפרנסת המשפחה. בעוד היא מסתמכת על ילדיה הבגירים אהרון וגרציה אשר סייעו בשמירה וגידול האחים הקטנים, נדדה בין הכפרים ועסקה בתפירת בגדים, עיסוקה זה ומסירותה לפרנסת המשפחה אילצו אותה להיעדר שבועות מהבית. 

בשנת 1952 עלתה לארץ עם משפחתה אשר בתחילה התיישבו במעברה שמרון שהקימו בצומת נהלל, לימים העבירו את התושבים לישוב החדש , מגדל העמק.

בתחילה פתחה חנות ירקות ופירות אך לא עמדה בעומס הפיזי של עבודה זו ולאחר זמן קצר סגרה את החנות. 

עליית המשפחה לארץ ישראל, נזקפה לזכות בתה עליזה אשר הקדימה בשנתיים את עלייתה לפני המשפחה, עזבה את לימודיה , יצאה לעבוד , חסכה פרוטה לפרוטה ושילמה על משפחתה כדי שתעלה לארץ ישראל . 

בו בזמן שהממשלה דאז החליטה שהעולים ממרוקו ישלמו בעצמם על עלייתם לארץ המובטחת. זו הייתה איוולת, עוול שאין לו אח ורע, עולים , יהודים, חסרי כל , כאלו שלא שפר מזלם נאלצו לעמוד מול חוסר צדק ואל אתגר הקיום בעת שבערה בהם הציונות ואהבת הארץ.

הובאה למנוחות ונקבע מקום מנוחתה בבית העלמין של מגדל העמק 

יהי זכרה ברוך 

נכתב ע"י בנה בנימין חרוש