בס"ד
רבי דוד (מסעוד) עובדיה זצוק"ל
מגדולי רבני מרוקו בדורות האחרונים, עמוד התורה והיראה,
איש החינוך הדגול, מהדיר כתבי חכמי המערב,
מעמיד המנהגים על תילם, וכותבם למען יעמדו ימים רבים.
צפרו – עיר קטנה ואנשים בה לא מעט
בסביבה הררית, עטורה יערות, ברוכה במים ובעצי דובדבן, שוכנת צפרו, עיירה קטנה הסמוכה לעיר פאס. היישוב היהודי בצפרו קדום הוא, והחל לפני 800 שנה לפחות. במרוצת הדורות, צמחו בעיירה זו רבנים גדולים. אחד המיוחדים שבהם היה הרה"ג ר' ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה זצוק"ל, מחבר שו"ת 'ישמח לבב', שחי בשנים 1872 – 1952.
רבי ישמ"ח עובדיה היה מגזע קדושים והוא נכדו בן בִּתוֹ של ר' אליהו בן הרוש זצוק"ל, מחבר הספרים 'ברכת אליהו' על התורה ו'כוס אליהו' על הגדה של פסח. הרב ישמ"ח היה ידוע ומפורסם כפוסק גדול ובקי עצום במכמני התורה, ורבני דורו כינוהו בשם "המפתח". ידועה במיוחד היתה הקפדתו בענייני מנהגים שנוסדו ע"י חכמי ורבני העיר מדורות עברו, והוא טרח בכל כוחו למצוא להם סמך וסעד מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. רבי ישמ"ח כיהן בסוף ימיו כרבה של העיר צפרו.
בני אם חכם אתה, ישמ"ח לבי גם אני
ביום כ"ו ניסן שנת תער"ג (1913) זרח האור בביתו של רבי ישמ"ח עובדיה, כאשר נולד בנו ר' דוד (מסעוד). משחר ימיו ניכרו בילד תכונותיו התרומיות ופיקחותו הרבה. בנעוריו למד תורה אצל אביו וילך הלוך וגדול בחכמה וביראה. בשנת תרצ"ה (1935) והוא בן 22 שנה בלבד הוסמך רבי דוד להוראה ע"י ר' משה אבן דנאן זצ"ל מרבני פאס וע"י ר' יהושע בירדוגו זצ"ל רבה הראשי של מרוקו דאז. בשנת תש"ב (1942) חלה אביו – הרב ישמ"ח, ונכנס רבי דוד למלא את מקומו ברבנות העיר.
חוקר יהדות צפון-אפריקה ח.ז. הירשברג שביקר במרוקו בשנות ה-50 ונפגש עם רבי דוד, כותב עליו: "אדם בעל בינה, פיקח, ער רוח וקל תנועה. ניכר שנתמנה לדיין בזכות עצמו, ולכאורה על-אף העובדה שפאס קרובה ויכולים היו בני צפרו לפנות לבית הדין שבעיר זו. נזדמנתי אתו עוד פעם ומצאתי, כי דעתי עליו מכוונת למה ששמעתי וקראתי עליו לאחר מכן". רבי דוד כיהן בתפקיד כעשרים שנה, ובכך חתם את שושלת רבני העיר צפרו. בשנת תשי"ב (1952) הוצע לו לכהן ברבאט אך בחר להישאר בעירו, בשנת תשכ"א (1961) שימש כרב בפאס, ובשנת תשכ"ג (1963) עבר לכהן כדיין במראכש.
