חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים ויהודי העיר שבמרוקו

קטגוריה

כנס ילידי ספרו ובני משפחותיהם

גלריית תמונות מאת : יעקב תורג'מן היו'

שלום לכולם ,

תודה ליעקב תורג'מן שהעביר לי לפרסום תמונות היסטוריות מאירועי הקהילה , כנס איחוד קהילת צפרו 1989 , כמה תמונות מהילולת הרמ"א משנות ה- 2000 ועוד .

גם לאחר עשרות שנים שהקהילה לא מתקיימת קיום פיזי בצפרו מרוקו, רב המאחד מהמפריד ובני הקהילה מתאחדים בכל הזדמנות.

אשמח אם בתגובות תסייעו בזיהוי האנשים , ניתן לרשום מס' תמונה ואת שמות האנשים שמופיעים בה בתגובות או את שמם בתגובה לכל תמונה .

צפייה מהנה ,

אלי

ילידי צפרו : הסופר והמשורר פרופסור גבריאל בן שמחון היו'

גבריאל נולד בצפרו לדוד בן שמחון ולרינה לבית עוליאל , אביו היה נגר שעסק גם בקבלה ואימו בוגרת אליאנס הוציאה לאור ספר בישול בשם " אוכל מרוקאי". אבי סבו רבי רפאל יעקב בן שמחון היה דיין בעיר פאס הוציא לאור את ספרו "בת רבים" שעוסק בתשובות לשאלות בהלכה , תקנות , קבלה ושירי אהבה לארץ ישראל .

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1947 באוניה הראשונה מצפון אפריקה, האוניה שנקראה "יהודה הלוי " הותקפה על ידי הבריטים והובלה מחיפה לקפריסין . לימים המשפחה קבעה את משכנה בחיפה , גבריאל שירת כלוחם בצנחנים בגדוד לקח חלק במלחמת סיני. 

גבריאל בוגר האוניברסיטה העברית , וכבר כסטודנט החל לפרסם שירים בעיתונים ומגזינים השונים דאז וכך הגיע לתודעה הארצית. בשנים 1964 – 1971 היה חבר מערכת בעיתון מעריב. החל מאותם שנים עסק גם בהוראה , לימד ספרות ומקרא וגם השלים לימודי דוקטורט בתיאטרון וקולנוע באוניברסיטת הסורבון בפריז . 

לאחר חזרתו לארץ בשנת -1972 החל ללמד תיאטרון וקולנוע והיה ממייסדי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. בשנת 76 מונה למרצה בכיר , בשנת 93 מונה לפרופסור . 

לקריאה מלאה על קורות חייו המקצועיים , מוזמנים לקרוא בהרחבה בערך שהוקם על שמו ב- ויקיפדיה , למעבר לחצו כאן . 

להלן פירוט מפעל העשייה של פרופסור גבריאל בן שמחון : 

מחקר ומאמרים : חקר הקולנוע האיטלקי , אף הוציא ספר בנושא בשנת 2004 , אישה עם שלושה שדיים: הנשים בקולנוע של Fellini

מחזות : מלך מרוקאי: דרמה קבלית בשלוש מערכות, בוזמימה – קומדיה קבלית בשלוש מערכות, 1948: מחזה בשלוש מערכות, חתונה בכותל

ספרים  : המהלכים על המים, הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר: סיפורי אהבה מרוקאים, פנטזיה מרוקאית, נערה בחולצה כחולה, המרוקאי האחרון ועוד .

לאורך כל השנים,לצד העשייה הרבה,  פרופ' בן שמחון , בן קהילת צפרו גאה, שומר על קשר קרוב עם בני קהילת צפרו ברחבי הארץ , חוקר ומתעניין בצמא רב בכל הקשור לאבותיו ומקורותיו , נרתם מיד ולוקח חלק באירועי קהילת צפרו. 

מצב קישור מהופעתו בכנס קהילת צפרו שנערך בחודש מאי האחרון : 

נאחל לפרופ' גבריאל בן שמחון בריאות שלמה והמשך עשייה ענפה , יישר כח .  

הזקן ה"צרפתי" מתוך הספר "מיתרי סְפְרוֹ" בהוצאת דניאלה ויצחק מלר

ספרם של הזוג מלר יצא לחנויות הספרים והוצג בכנס ילידי ספרו שנערך לאחרונה. מדובר בספר בו אוסף סיפורים וציורים פרי יצירתם משהות בת חודש ימים בעיר ספרו במסגרת הפרוייקט העולמי "שהות אומן " . הספר מאפשר הצצה אל העיר ספרו כיום , עיר בה עמד הזמן מלכת , עיר שבה מונומנטיים גדולים בדמות "בית החיים" ו- "אם הבנים" הם העדות לקהילה מפוארת שהפסיקה להתקיים שם לפני 47 שנים.

מכל הסיפורים בספר אני בוחר לפרסם את הסיפור זקן ה"צרפתי" כי הוא מציג טעימה מהגעגוע של האוכלוסיה המבוגרת בספרו לקהילה היהודית .

קריאה מהנה

אלי טובלי


הזקן ה"צרפתי" ( עמ' 39 )

הם, האמנים, נעמדו ליד דוכן ירקות ועסקו בקניית עגבניות, בצלים וארטישוקים (האיטלקייה רצתה לבשל לכולנו ריזוטו עם ארטישוק). עמדתי במרחק מה מהם, צמוד לקיר, נושא על כתפיי מספר חבילות קנויות על תקן קולב מהלך, או כפי שאני מכונֶה כאן (ולא רק כאן… אבל באהבה) "הגמל של דניאלה". היינו בלב השוק ונעמדתי כך כדי לא להפריע לתנועת האנשים והמריצות שנעו דרכי כמו נמלים בשביל עפר. הבוקר המאוחר היה קריר, השמיִם תכולים ללא שמץ עבים, ריח ירקות טריים מעורב באדֵי לחם טרי שעלו מתנורי אבנים מעבר לפינה שט לאט באוויר. למרות לבושי הפשוט, חולצת פלנל בכחול-שחור, מכנסי ג'ינס דהויים וסנדלים, הקרחת והשפם, המקטרת המעשנת שבפי הסגירה את עובדת היותי זר. לעברי התקדם באִטיות אדם זקן כבן שבעים-שמונים שנים. הוא לבש חליפה צנועה אך נקייה, ענב עניבה והחזיק בידו השמאלית מקל הליכה פשוט. הוא נראה מעט שונה מגלֵי האנשים שעברו-חלפו בין הדוכנים. אני מודה שהוא כנראה לא היה מעורר את סקרנותי אִלמלא נעצר מולי, נעמד לצִדי ופנה אליי בצרפתית מכובדת "parlez vous francais?" – "האם כבודו דובר צרפתית?".

עניתי: "כן, מעט".

ואז שאל: "מהיכן כבודו אם מותר לשאול?".

היססתי מעט, אבל עניתי: "אני מישראל ואני מתארח כאן בדאר-אטמני אצל ג'סיקה".

עיניו אורו והוא פצח במונולוג שאני עושה כל מאמץ שלא להפסיקו ועם אוזניים זקורות:

"אם כן אתה יהודי וזה טוב. אתה לבטח יודע שפה, ממש כאן, ב'מדינה' וב'מלח' שמעבר לנהר, חיו היהודים. כאן ממש חיינו, אנו המרוקאים המוסלמים והיהודים ביחד בשכנות טובה מאוד. אם אתה לא יודע, אז לספרו קראו פעם 'ירושלים של מרוקו' כי בזמנים מסוימים בעבר מחצית מאוכלוסיית ה'מדינה' היו יהודים ובהם רבנים דגולים. דע לך שאז המצב הכלכלי והחברתי היה מצוין, היה הרבה כבוד בין המסגד לבית הכנסת. כמו כן דע לך שכאן לא היו מעולם נוצרים, רק שם למעלה (הוא הצביע על הגבעות ממערב לעיר) היו הווילות של הצרפתים והם לא הגיעו לכאן, הם לא ירדו לכאן, שלחו את המשרתים לקניות (גם כיום האזור קרוי הרובע הצרפתי וגרים בו עשירי העיר ומכובדים מסוג זה או אחר; בהמשך למדתי שהכובשים הצרפתים בחרו לגור בנפרד ותמיד ידעו לבחור מקומות עם נוף מרהיב, אדמה טובה להקמת חוות חקלאיות מתקדמות, מזג אוויר נעים, ושם בנו בסגנון אירופי. אצלם הגגות היו תמיד עם רעפים, מה שלא מקובל, עד היום, בבנייה המקומית, שמעדיפה גגות שטוחים. כשנסענו מספרו לקזבלנקה לשדה התעופה, ביום עזיבתנו, הראה לי יוסוף הנהג את שרידי אותם בתי רעפים לאורך הדרך, שלקחה כארבע שעות, שלוש מאות קילומטרים ממזרח למערב), ואז, כאשר עזבתם, אתם היהודים, אין לי מושג למה, העניינים כאן השתנו לרעה, ואתה יודע למה? כי בסך הכול הם היו מלומדים, הם מאוד החשיבו את החינוך והלמידה וזה היה טוב גם עבורנו…

כן, אני יודע שהיו פה ושם גם התנכלויות ליהודים, אבל זה היה מקרים בודדים… האמת היא שאני יודע למה עזבתם, נסעתם לישראל, שם יש לכם מדינה מפוארת שהלוואי עלינו… אינני רוצה לומר דבר רע על המלך כי בסך הכול הוא בסדר וכל הזמן יש שינויים ושיפורים וזה רק לטובה למרות האִטיוּת, ובכל זאת לא הייתה לכם סיבה לעזוב וחבל…".

המונולוג הזה נאמר לאט, בקול שקט, בצרפתית טובה ואפילו טובה מאוד, ברהיטות ובנחרצות, ריח של כנות ואהדה לא מזויפת נדף ממנו. הודיתי על הסיפור והמחמאות, אך לא התאפקתי מלשאול: "האם במקרה אינך 'יהודי סמוי' או קשור ליהודים בדרך כלשהי?".

"לא, אבל מאוד הזדהיתי איתם… אני מניח שהיום כאלמן זקן וערירי יכולתי ליהנות מחברתם וחבל, אבל אלה החיים, מה לעשות".

הבעתי שוב את תודתי העמוקה, לא המשכתי בשיחה, לא רציתי לחטט בפצעים וכדומה. הוא המשיך בדרכו בצעדים אִטיים, גבו התרחק ונמך בתוך חלל ההמולה של השוק. נדמה היה לי שחלמתי בהקיץ… לא, זה היה באמת. במהלך השהות נתקלתי בסיפורים דומים מפיהם של זקנים וזקנות בשוק ובעיר, כאלה שזכרו את התקופה שלפני עזיבת היהודים במהלך העשור השביעי של המאה הקודמת. ברוב המקרים מדובר בזקנים שהיו אז ילדים או נערים ושמעו הרבה מהוריהם שנפטרו.

תשומת לִבּי הוסבה עם הזמן ובזכות ריבוי המגעים והשיחות מהסוג הזה לעובדה בלשנית מהותית: כמעט תמיד מילת המפתח היא עזיבה. לא שמעתי מעולם את המילה גירוש או רדיפה. מִדי פעם שמעתי על עזיבה פתאומית או בריחה וזה תמיד היה מלווה בסימן שאלה. האם מדובר ברצון תת-מודע להימנע מרגשי אשמה או התנצלות? נדמה לי שהתשובה היא שלילית, בעיקר אם מחברים את זה לסיפורים מקבילים של היהודים הישראלים.


תמונה של הספר מיתרי ספרו

רשמים – כנס ילידי ספרו ובני משפחותיהם

"יהודי צפרו, קהילה פיזית שלמרות שכבר אינה קיימת קיום פיזי בעיר צפרו שבמרוקו, הנה היא כאן בישראל מתאחדת מחדש בכנס ועושה לביתה ומורשתה. קהילה לפני שהיא מבוססת מקום, היא מבוססת אנשים"

ציטוט מדבריה של עינת לוי מפוסט בעמוד הפייסבוק בניהולה "Morocco – מרוקו – المغرب"
בחרתי לפתוח בציטוט הזה כי הוא מדויק ומטיב לתאר את היהלום של קהילת צפרו – האנשים המיוחדים, המוכשרים שהתאחדו לקהילה אדירה מאז ומעולם ועד היום .
תודה לכל ילידי צפרו ובני משפחותיהם שהגיעו מכל הארץ , מאילת ועד נהריה , כל הכבוד !!
תודה לאוניברסיטת בר אילן , לברית יוצאי מרוקו ומרכז דהאן שפרסו חסותם ובכך הביאו אל הפועל משאלת לב אל המעשה בדמות הכנס המופלא .
תודה ליו"ר ברית יוצאי מרוקו ומרכז דהאן , ד"ר שמעון אוחיון, אשר איתגר והגיש חנוכיה למר דוד אפרתי והאחרון הדליק את כל נרותיה בדמות הערב המרגש לו צמאו רבים.
דוד ריכז והקים צוות היגוי ספרוואי מקורי שמנה את החברים הבאים: פרופ' דויד פסיג, שמואל סיסו, דינה לוין גבאי, רו"ח עוזי אפרת, אלי בן חורין ואנוכי
הצוות הנ"ל התכנס מדי חודש לעיתים יותר מפעם אחת, לישיבות בניה , סיעור מוחות ויצירה, תכנון, תוכן ותוכנית.

יגעת ומצאת? תאמין .

להלן סיפור הכנס בנקודות :
  • כ- 400 בני קהילת צפרו ואורחים מכל הארץ , האולם והלובי היו גדושים עד אפס מקום ( כרטיסי כנס אזלו חודש לפני האירוע , נוצרה רשימת המתנה של למעלה מ- 100 אנשים )
  • ראש העיר אשדוד , ד"ר יחיאל לסרי , התרגש ששמע על הכנס , למרות שנבצר ממנו לקחת חלק , מיד התייצב לסייע ותרם שני אוטובוסים להסעת בני קהילת צפרו תושבי אשדוד.
  • בתחילה כולם התכנסו בלובי האולם אשר היווה מקום מפגש בין חברים מילדות בצפרו , מפגש בין משפחות , נרשמה התרגשות רבה.
  • באולם המרכזי הוצגו בתפארה ספרים שעוסקים בסיפורים על ספרו , רבניה ותרבותה
  • כמו כן במקום פעלה עמדה של פרוייקט התיעוד הבינ"ל "הדור הזה " – סרקו תמונות ומידע היסטורי למנוף תיעוד הקהילה ברשת האינטרנט
  • בפתיח האירוע וגם בהפסקה הוגש כיבוד עשיר
  • בשעה 16:30 החלה הפעילות באולם המרכזי , דברי ברכה של ד"ר שמעון אוחיון , מנכ"ל אוניברסיטת בר אילן ושל הגב' דינה לווין גבאי.
  • לאחריהם עלו המרצים והדוברים , פרופ' דוד פסיג , פרופ' נועם סטילמן , פרופ' גבריאל בן שמחון , פרופ' יצחק מלר ורעייתו דניאלה, ד"ר פאני הירשברגר כהן וסיכם מר דוד אפרתי .
  • – כל התכנים על הבמה עסקו 100% בצפרו , כל התכנים היו ברמה אקדמית , מטובלת בהומור בשפת אבותינו המוגרבית. ולא נשכח את האומן חיים אוליאל אשר ריגש את כולנו בשירתו.
מסקנות ראשוניות מהכנס :
  • גם אולם של 1,000 מקומות הוא היה מתמלא בקלות
  • לא מספיק כמה שעות אחר הצהרים , הכנס הבא צריך להיות יום עיון וכינוס משעות הבוקר ועד הערב
  • העושר האנושי, התרבותי של קהילת צפרו יכול לספק תוכן לעשרות כנסים לשנים הבאות
  • ב"ה ובלי נדר יש כאן פוטנצאל אדיר למסורת רב שנתית
  • הרשמים והפידבק המיידי של באי הכנס חיובי מאוד
בקרוב מאוד אפיץ כאן תיעוד וידאו מלא מהכנס
בברכה ובאהבה ,
אלי טובלי

ריכוז מידע על דרכי הגעה "כנס ילידי סְפְרוֹ"

הודעה חשובה לבאי הכנס אשר רכשו כרטיס והבטיחו את מקומם!!

רכב פרטי

החניה בחניונים (מוזלים) סביב האוניברסיטה.  לא ניתן לחנות בתוך הקמפוס. יש לרשום בוייז – אוניברסיטת בר – אילן.

מכל שער שנכנסים (רגלית), ניתן לקחת שאטל שנוסע חינם ברחבי האוניברסיטה. יש לבקש לרדת על יד בניין מס' 404  – אולם מינץ. תחנות השאטל נמצאות על יד כל כניסה לקמפוס.

  • "שאטל" =הסעות מוסדרות ללא תשלום ברחבי הקמפוס
ההסעה מאשדוד ( תרומת ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי )

איסוף בשעה 14:00-14:15 , מבית הכנסת קהילת צפרו בכתובת שדרות ויצמן 15 , מול מגרש הכדורגל ובתי המשפט ברובע ב' אשדוד.

האוטובוסים יסיעו את המשתתפים עד לשער מס' 2 –  לאחר שעוברים את בנק מזרחי (מצד ימין), חוצים  את הכביש הפנימי בקמפוס , ממשיכים ישר ופונים ימינה עד לאולם ( מרחק הליכה קצר )

הסעה חזרה לאשדוד תצא גם משער 2 בשעה 20:30 .

תחבורה ציבורית

קווים  68, 45. קווים נוספים שעוצרים ברמת עמידר, רמת גן  –   60, 61, 39  – יש לרדת בתחנה האחרונה, לחצות את הכביש ואת השביל, לעלות על גשר בר – אילן ולהיכנס לקמפוס. בכניסה יש תחנת שאטל.

ההתרגשות בעיצומה , נתראה מחר !

 

כנס ילידי סְפְרוֹ ובני משפחותיהם , בעקבות עדכון שעון קיץ עדכון שעת המפגש 15:30 – 20:00

 

תכנית יום העיון קהילת יהודי ספרו

15:30-16:30 – בזמן קבלת פנים וההתכנסות בלובי יתקיימו הפעילויות הבאות : 

מפגש דורות , חברים ומשפחות, יוגש כיבוד

תערוכת מציגים , ספרים , תמונות ומצגות

עמדת תיעוד וסריקה – פרויקט "הדור הזה" , המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח)

מחיר כרטיס השתתפות ליחיד : 50 ש"ח , למעבר לעמוד ההזמנה והתשלום לחצו כאן 

נעדרי גישה לאינטרנט, יש לפנות למוקד הזמנות שמספרו 073-2267637, בעת ביצוע ההזמנה נא לציין " כנס ילדי סְפְרוֹ" או "אירוע 16150 "

הערות חשובות :

      • יתכנו שינויים בסדר הדוברים
      • נבקש להקפיד על לוחות הזמנים
      • המקום מוגבל ל- 350 משתתפים, ומכירת הכרטיסים ע"ב הקודם זוכה
      • עלות הכרטיס הינה סמלית ומטרתה כיסוי עלויות
      • מכירת הכרטיסים בפיקוח רו"ח עוזי אפרת

המארגנים : 

צוות היגוי מיוצאי קהילת צפרו , מרכז דהן , ברית יוצאי מרוקו בישראל




Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: