חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים ויהודי העיר שבמרוקו

תגית

פנים שמות וסיפור חיים

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 21 באפריל ט"ז ניסן – א דחוה'מ תמר בן יעיש בת רחל ז"ל
תמר חמו בת עישה ע"ה
אסתר הרוש בת רחל ע"ה
יום שני 22 באפריל י"ז ניסן – ב דחוה'מ חנה וקנין בת אסתר ז"ל
יום שלישי 23 באפריל י"ח ניסן – ג דחוה'מ עליזה נחמני בת אסתר ז"ל
אברהם בן הרוש בן יקוט ז"ל
יום רביעי 24 באפריל י"ט ניסן – ד דחוה'מ חסיבה שוקרון בת חנה ז"ל
יום חמישי 25 באפריל כ' ניסן – ה דחוה'מ זוהרה לוי בת אסתר סוליקה ז"ל
יום שבת 27 באפריל כב' בניסן – אסרו חג חיים  צרפתי בן יקוט ז"ל

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .

בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח

דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

עמוס (עיוש) איטח ז"ל

נלב"ע ב' ניסן התשע"ז ( 1932-2016)

נולד בצפרו שבמרוקו לסוליקה וימין איטח ע"ה

היה ממקימי העיר דימונה והכור הגרעיני, רוב פועלו בחייו הקשור לביטחון המדינה אסור עדיין לפרסום .

זכור כאדם צנוע ועניו אך גדול במעשיו, אהוב על הבריות ועל משפחתו. התגורר באשדוד בשנים האחרונות ומקום מנוחתו נקבע ביבנה לצד נכדו שאהב צחי איטח ז"ל, חלל צה"ל האחרון שנפל בלבנון.

אזכרתו תתקיים בתאריך 29 אפריל 2019 בבית העלמין ביבנה.

יהי זכרו ברוך

 

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 14 לאפריל ט' ניסן ניסים הרוש בן שמחה ז"ל
יום שני 15 לאפריל י' ניסן בדה ברט בת עזיזה ז"ל
יוסף אביטבול בן עישה שלמה ז"ל
נינה בנאים בת אילנה ז"ל
חיים ממן בן זוהרה ז"ל
יום שלישי 16 לאפריל יא' ניסן  בדה אביטבול בת מסעודה ז"ל
יום רביעי 17 לאפריל יב' ניסן מקנין אסולין ז"ל
יום שישי 19 לאפריל יד' ניסן יהונתן בנוז בן נזמה ז"ל
יום שבת 20 לאפריל טו' ניסן עמרם שאול קסלסי בן לאה ז"ל
מאיר מלכה בן סתרייא ז"ל

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .

בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח

דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

ראובן בן עלי (לוטטי) ז"ל

נלב"ע ח' סיוון ח' סיון תשנ"ח ( 1930-1998)

נולד י"ז באייר תר"צ , 15/5/1930 בצפרו, בנם של מסעוד לוטטי וימנה לבית זיני ע"ה

אחים ואחיות: סולה ז"ל, אברהם, מרדכי ז"ל, יצחק, שמחה, מרים, יעקב, דוד, שאול ז"ל.

למד באליאנס ובת"ת אם הבנים. לאחר לימודיו עבד עם אביו בעסקי המשפחה שכללו חנות מכולת

טחנת קמח,מאפיה.

ובגיל 18 נישא לקמיל (ג'מילה) לבית ממן וזמן קצר לאחר מכן ( מאי 1949) עלו ארצה דרך מרסיי , ארץ ישראל בערה בעצמותיו.

ראובן ע"ה וקמיל לוטטי ביום נישואיהם
ראובן ע"ה וקמיל לוטטי ביום נישואיהם

בארץ שוכנו תחילה במחנה עולים בפרדס חנה באוהל משותף עם משפחת עולים מרומניה, ולאחר מכן גרו

בזכרון יעקב ולבסוף השתקעו בבאר שבע ב 1951. עבד כשרטט בסוכנות היהודית ובממ"י.

לראובן ז"ל שלושה ילדים , שתי בנות ובן ושלושה נכדים.

הובא למנוחת עולם בבית העלמין בראשל"צ

יהיה זכרו ברוך

רבקה רחמה אפריאט לבית פוני ז"ל  

נולדה בעיר צפרו בשנת 1897. אחות לחמש בנות ואח אחד.

אביה, שלמה פוני-חלפון היה איש אמיד "אלמקדם שלמה ," כיהן יו"ר חברת ר' שמעון בר יוחאי שתמכה בעניים וטיפלה בקבורת נפטרים.

אימה, מרים לבית אזולאי.

השם רחמה נוסף לה לשם רבקה, לישועה וריפוי ממחלה קשה.

נישאה בגיל 12 ל- אבא אפריאט בתאריך  2/6/1909 .

הייתה חברה בוועד של חברת "אם הבנים" בספרו מאז היווסד החברה בשנת 1917.

ביתם היה פתוח לרווחה ולבית ועד לחכמים ולשד"רים מירושלים. קבלה אורחים בסבר פנים יפות. טיפלה בבני המשפחות שנפגעו באסון השיטפון של נחל אגאי שארע בליל א' של סוכות תשי"ב שהפיל חללים רבים.

חילקה מנות מזון לנזקקים, פעלה רבות להשכנת שלום, הייתה עזר כנגדו של בעלה אבא אפריאט בשנים הטובות כשצבר נכסים רבים וגם בשנים הקשות של פשיטת רגל ודאגו להחזר חובות לכל הנושים.

ילדיהם 5 בנות ו- 5 בנים : יקוט חוטה, ציפורה בן יעיש, פנחס, שמעון, זוהרה הרוש, אסתר בללתי, שלום, חיים, אבנר וסוזן בן-זכרי.

עלו לישראל בספטמבר 1955 בערב סוכות תשט"ו. ילדיהם חיים ואבנר עלו לישראל

כיחידים 5 שנים קודם להם במסגרת עליית הנוער.

מגורים בישראל : ברמלה, במושב בית עוזיאל גידלה עופות עזים וירקות ובבאר שבע.

התאלמנה בכ"ה תמוז תשי"ט.

עיסוקים בישראל : גידלה עזים עופות וירקות במושב ונסעה ברחבי הערים בצפון במרכז ובדרום עד באר שבע לבקר את עשרת בני משפחתה.

נפטרה : תאריך עברי ב-ו' ניסן תשמ"ג 20/3/1983 . הותירה אחריה 57 נכדים 79 נינים וחמישה ניצנים .

נקברה בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

יהיה זכרה ברוך

רשם : דוד אפרתי, נכד

 

 

אלחמלה – השיטפון בעיר צפרו

בס"ד , כ"ג טבת תשע"ח 10.1.2018

מאת: דוד אפרתי – אפריאט 

נתבקשתי לכתוב ולספר על אירועי ונזקי השיטפונות בעיר צפרו.

להלן לקט בנושא מהמקורות הבאים :

זיכרון שלי מילדות שלי– סיפור קצר.

סקירה מורחבת מובאת בספרו של רבי דוד עובדיה "קהלת צפרו מארוקו" כרך ג' עמ' 192-194.

כתבה נרחבת של נסים אמנון אלקבץ " גיאות מי הנהר "אגאי" – השיטפון (אלחמלה) – ערב סוכות   25.9.1950".

מזיכרונותיו של דודי שמעון אפריאט שכיהן בשנים 1942-1951 כמזכיר הקהילה בשנים, חבר וועד הקהילה ומורה באליאנס.

מזיכרונותיי כילד בן 5

אירוע/ אסון טבע השיטפון  בעיר – זה חרוט בזיכרוני כילד בן ארבע, זה קרה בערב חג הסוכות (בי"ד תשרי תשי"א 25/9/1950) בשעות הערב, וכך סיפרו ההורים והדודים : הכול היה ערוך לקבלת פני החג לתפילת ערבית חגיגית ולישיבה בסוכה. והנה בשעות אחרי הצהריים, רעמים וברקים וגשם זלעפות שהציף את גדות הנהר אגאי, שסחף עמו גדרות, גשרים, חצרות, בתים וחנויות והותיר קרבנות של עשרות נפשות מהם 21 יהודים ומאות חסרי כול. חברי הקהילה נרתמו מיד למחרת לפעולות הצלה ופינוי לכיתות הלימוד בבית ספר "אם הבנים" ובבתי המשפחות שלא הוצפו. זכור לי היטב שחלקם נקלטו בביתו של סבי אבא אפריאט. בין הקרבנות בנפש היו ששת ילדיהם של אבא ומסעודה איתח. בשנת 1955 עלו לישראל וגרו עמנו במושב יד רמב"ם.

זו לא הייתה פעם ראשונה שהנהר גבה קרבנות בנפש וזכור במיוחד האסון הנורא שקרה בערב שבת ז' באייר התר"ן 17/5/1890 בו נספו 49 נפשות ילדים והורים.

חלפו 68 שנה מהאסון האחרון בשנת 1950 ו- 128 שנים מהאסון שקדם לו בשנת 1890 – בשני האירועים היו עשרות קרבנות מהאסון.

תיאור מפורט מספר קהילת צפרו מארוקו כרך ג'

שיטפון חמור אחר שידעה העיר צפרו בשנת תשי"א, מובא ע"י ר' דוד עובדיה בספרו "תולדות רבני עיר צפרו" 2. בספר זה מתאר ר' ישועה-שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה, רבה הראשי ואחד מטובי בניה וחכמיה המוערכים ביותר של העיר, את השיטפון של שנה זו. בשוכבו על ערש דווי והוא בן ע"ט שנים, מספר בפרוטרוט את שראו עיניו ביום האסון. ר' דוד עובדיה שהביא את הסיפור, הוא בנו של ישמ"ח עובדיה, ואחר פטירת אביו, נבחר לשבת על כסאו כמרא דאתרא ואב"ד. כמו-כן שימש כרב ודיין בערים מראכש ופאס, ומאוחר יותר, עם עלותו לארץ ישראל, מונה כדיין בבית הדין הגבוה בירושלים.

כך כותב ישמ"ח עובדיה, בלשונו, (בדילוגין):

"…עודנו מחכים לאבינו שבשמים שיטיב אחריתנו מראשיתנו, אך בעוונותינו קיוינו לשמחה, והנה אנחה, לצדקה והנה צעקה. ויהי ב-י"ד בערב לחדש תשרי שנת אשי"ת, (תשי"א) בערב חג הסוכות, (25.9.1950), שכנה עננה הרת זעם על שמי עירנו צפרו. והשמים התקדרו בעבים, ותחשך הארץ. השמש אספה נוגהה, ועלטת אופל וצלמוות ריחפה על העיר. אור וצר חשך בעריפיה (כינוי מליצי לערפל ועננים. א.א.), ותחת אשר כל העם היו שוטפים ועוברים ברחובות קריה, להכין להם מלבושים ומעדני החג לשמחת יום טוב, היו נגדם עבי שחקים שחורי פנים, מכינים חצים ומות, להמטיר על העיר ולהורידה שחת…

להמשיך לקרוא "אלחמלה – השיטפון בעיר צפרו"

שמעון ברוך-אזולאי ז"ל

 נלב"ע כ"ח באדר א' התשס"ג ( 1927-2003)

נולד בצפרו מרוקו ,לרחל ואבא ברוך אזולאי ע"ה

עבד בעסק המשפחתי של אביו כריתת עצים ועשיית פחם, עלה לארץ לבד בשנת 1948 שירת בצבא כחייל בודד , חזר למרוקו והעלה את הוריו ארצה ב-1954 . נשא לאישה את מרים אסור , הביאו יחד 4 ילדים אבי ,דויד , רחל ורינה.

בארץ עבד באליאנס , מפעל לצמיגים והיה גם בעל עסקים( חנות דגים ובית קפה) בגבעת אולגה .שנותיו האחרונות חיו בנתניה .

יהיה זכרו ברוך ,  ת.נ.צ.ב.ה

 

 

שמעון ז"ל ורעייתו מרים שתזכה לבריאות ושנים רבות

 

 

פנחס הרוש בן סולטנה ז"ל

 נלב"ע בכ"ט באדר (1912-1984)

נולד בצפרו , נישא במרוקו לסולטנה בת שלום וידאל ז"ל , ולאחר הולדת הבן השביעי עלו ארצה בשנת 1962.

צנוע ועניו אשר מילדות ינק את יראת השמים וגידל את משפחתו לאהבת התורה.
במרוקו עסק במסחר בבדים והיה יוצא לתקופות ארוכות מספרו לסחור בערי מרוקו.

כשחזר לביתו סבבו חייו סביב בית הכנסת , עזרה למשפחה הגרעינית והמורחבת, חסדים ומתן בסתר.

עם עלייתה לארץ הגיעה המשפחה לאופקים ולאחר שנה עברה לב"ש.

עד שיצא לגמלאות עבד כמנהל אחזקה "בבית יציב" בב"ש ,

משכים ומעריב לתפילה ושוקד על "חוק לישראל".

פנחס וסולטנה הרוש ע"ה

נפטר בשנת 1984 בכ"ט באדר התשד"מ ונקבר בבית העלמין הישן בבאר שבע.

יהי זכרו ברוך

קישור לעמוד ההנצחה של סולטנה הרוש

מרת חנה חוטה בת רחמה ז"ל

 נלב"ע בכ"ה באדר (1912-2003)

נולדה בחודש תשרי בשנת 1912 בצפרו לשלום ורחמה וידאל, אחותם של אבנר וידאל ושל סולטנה הרוש ע"ה

נישאה במרוקו לשמואל חוטה ז"ל ועלתה ארצה בשנת 1955, תחילה בשער העליה ולאחר שנה עברה המשפחה  בת 13 הנפשות לבאר שבע

עבדה מאז שעלתה ארצה ועד שיצאה לפנסיה בבית הספר הדתי "חזון עובדיה" כצוות עזר.

במקביל גידלה משפחה לתפארת ואף עזרה לילדיה לגדל את ילדיהם.

חרוצה וצנועה , בעלת גמילות חסדים אשר עסקה במצות חסד ואמת בחברותה בחברת קדישא שנים רבות .

זכתה לצאצאים רבים כ80 נכדים ומעל 100 נינים ואפילו דור חמישי בחייה.

 

שמואל וחנה חוטה ע"ה

 

נפטרה בשבת קודש  כ"ה באדר ב' תשס"ג בשיבה טובה  ונקברה במוצ"ש לצד בעלה בבית העלמין הישן בבאר שבע.

יהי זכרה ברוך

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 24 לפברואר יט' אדר עמרם כהן בן עישה ז"ל
אהרן ממן בן סולטנה ז"ל
אהרן ממן בן סולטנה ז"ל (אדר א)
יום שני 25 לפברואר כ' אדר אברהם לוי בן פרחה ז"ל (אדר א)
רחל בודוק בת רבקה ז"ל (אדר א)
יצחק קבסה בן שרה ז"ל(אדר א)
יום שלישי 26 לפברואר כא' אדר בנימין בן עזרא בן בדה ז"ל
יום רביעי 27 לפברואר כב' אדר עזיזה זיני בת סתרייא ז"ל (אדר א)
יום שישי 1 למרץ כד' אדר אליהו וידל בן דונה ז"ל (אדר א)
יום שבת 2 למרץ כה' אדר רחמים מאיוסט בן רחל ז"ל
רפאל לוי בן פרחה ז"ל
חנה זיקרי בת מסעודה ז"ל (אדר א)
חנה חוטה בת רחמה ע"ה >> עמוד הנצחה  << 

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .

בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח

דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

יצחק חמו ז"ל

נלב"ע י' אדר תשנ"ו ( 1904-1996)

נולד בצפרו .  היה בן יחיד להוריו מאיר וחנה חמו ע"ה, נישא בשנת 1932 לחנה ממשפחת פוני עימה הביא לעולם  9 ילדים : אימי ז"ל-שרה דבורה, עזר, מוניק ,יעקב ז"ל, עליזה מאיר ז"ל שושנה, משה ופנחס.

בצפרו עבד כשרת בבית הספר " אליאנס" עד לעליית לישראל בשנת 1962 בעלייה הגדולה. בארץ עבד בבניין בחברת "סולל בונה" עד ליציאתו לפנסיה.

ניפטר בתאריך: י' אדר תשנ"ו ונטמן בבית העלמין החדש בב"ש

יהי זכרו ברוך

ליקט וכתב נכדו חיים כהן מבאר שבע

סתריה לוי (טובלי) ז"ל

נלב"ע ג' אדר תשנ"א (1925-1991)

נולדה בעיר ספרו בחודש אלול תרפ"ה (ספט' 1925) בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית (עוליאל), אחות ליובל, גרסיה ז"ל, רוזה, יקוט, שולה, שמעון, דוד וסוזן.

אביה אהרון טובלי ע"ה, היה סוחר דגנים ושותף עסקי עם תושבים מקומיים שגידלו בעבורו עדרי צאן. אימה, חנה ע"ה, היתה עקרת בית ודאגה לטיפוח הבית ולגידול הילדים.

כבת בכורה, זכתה בבית הוריה ליחס אוהב ומפנק וקיבלה תמיד את כל מבוקשה.  כשגדלה והיתה לנערה, ניחנה בחן מיוחד, ביופי נדיר, במזג נוח ובמידות טובות. כשהגיעה לפרקה נעתרה לחיזוריו של יצחק לוי ז"ל (בנם הצעיר של מכלוף לוי "למקדאם כ'לאל" ופרחה לבית עוליאל) שהיה מהטובים והמיוחסים שבבני העיר ספרו.

הם נישאו בשנת 1939 והחלו את חייהם המשותפים בחדר שהוקצה להם בבית הוריו.   הוא היה ידוע כאדם מתקדם בדעותיו, נדיב ובעל לב רחב, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ.  הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים.   לצדו, חוותה בתקופה זו שנים יפות ומאושרות, שבמהלכן בנו את ביתם ונולדו שבעת ילדיהם. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (אוגט) ורפאל.

ב- 21/7/1958, בעת שנסע לעסקיו שבעיר- Imouzzer des Marmoucha, נקלע יצחק בעלה, לתאונת דרכים חזיתית קשה ונהרג במקום.   מותו הטראגי היכה בהלם את כל תושבי העיר, שם קץ לשנות חיה היפות וקטע בפתאומיות את שאיפותיה ותקוותיה לעתיד.   היא הפכה בן לילה לאלמנה צעירה ששכלה את בעלה האוהב והתומך ועל כתפיה הוטלה דאגה עצומה לפרנסת משפחתה.

שבעת ילדיה הרכים שזה עתה התייתמו מאביהם הנערץ, נחשפו מדי יום לעוצמת הצער והייסורים שחוותה אימם, היו עדים למסכת חייה העגומים ולתהליכי אבל מייסרים וכואבים שגזרה על עצמה.

בנה בכורה שמואל, שזה עתה סיים את חוק לימודיו, נאלץ לגנוז את תכניותיו ללימודים גבוהים ויצא לעבוד בעיר הגדולה, ע"מ לסייע לה לקיים בכבוד את אחיותיו ואחיו הקטנים.

שמועות מדאיגות, שהגיעו לאזניה בדבר פעילותו החשאית של שמואל בנה, בארגון מחתרת ציוני שפעל במרוקו, הגבירו מאוד את חרדתה והיא גמרה אומר לעלות מייד עם ילדיה לארץ ישראל.

בשנת 1962 עלתה והתיישבה עם משפחתה באשדוד.  היא התמודדה עם קשיי קליטה ופרנסה בסיועם של ילדיה הבוגרים שנרתמו לסייע לה. ונאבקה להבטיח את  רווחתם ועתידם של ילדיה.

למרות הקשיים הרבים, לא הזניחה מעולם את תפקידה כאם מסורה ואוהבת, היתה תמיד קשובה לדאגותיהם ולרצונותיהם וקיבלה בהבנה ובאמפטיה את כל החלטותיהם.  לא חדלה מתמיכתה בכל אחד מבניה ובנותיה עד שהקימו את משפחתם ובנו את ביתם.

למרות שהפגינה תמיד איפוק, שקט נפשי ונינוחות מעוררי כבוד, נראה כי משקעי הטראומה הקשה שחוותה, תהליך האבל הכואב והממושך ותלאות החיים ודאגות הפרנסה שהיו מנת חלקה במשך שנים רבות, החלו לתת את אותותיהם. והיא לקתה בליבה והפכה לאישה מופנמת ועצובה מאוד.

חרף מצבה הבריאותי הרעוע ואמצעיה המוגבלים, היא סירבה בתוקף להצעות ילדיה לעזרה כלכלית, המשיכה לארח בביתה בסבר פנים יפות וברוחב לב וגם עזרה וטיפלה בנכדיה הקטנים באהבה רבה.

בשנת 1989 חלה הרעה במצב בריאותה, ייסוריה גברו והיא לקתה בדום לב בעת ששהתה בביתה.

לאחר אשפוז ממושך חזרה לביתה אך לא שבה לאיתנה, מצבה הבריאותי המשיך להתדרדר בהתמדה, היא התקשתה בתפקודיה היומיים אך סבלה את ייסוריה באיפוק ובשקט האופייניים לה. ענת בתה הצעירה שהתגוררה בביתה עמדה לצידה וסעדה אותה עד יומה האחרון.

בשנה האחרונה לחייה היו ייסוריה קשים מנשוא, אך בליבה קיננה תמיד משאלה ותקווה כמוסה, לזכות עוד בימי חייה בזרע של קיימא. נכד זכר שיישא את שם בעלה המנוח וימשיך את שושלתו.

בעודה שוכבת על ערש דווי, התבשרה על לידתם של שני בנים תאומים לבנה מכלוף וזמן קצר לפני פטירתה הניחו בזרועותיה את הרך הנולד שנקרא על שם סבו המנוח "יצחק לוי".   בעודה מאמצת אותו אל חיקה, אורו עיניה לפתע ותחושת הסבל שאפפה את פניה הוחלפה במבע רך של סיפוק ושלווה.   ניכר היה שבזאת נמצאה לה נחמה ובא מרגוע לנפשה.

היא נפטרה בייסורים קשים, ב- ג' אדר תשנ"א, 17/2/1991, ונטמנה בבית העלמין באשדוד.

היא תזכר לעד, כדמות מופת.  אישה שסבלה תלאות וייסורים קשים, בשקט ובאיפוק ראויים להערצה.  מעולם לא השמיעה טרוניה ולא התלוננה על מר גורלה.  עד יומה האחרון לא חדלה מלהתאבל על מות בעלה ולהתנזר ממנעמי החיים.  כל חייה סלדה מרכילות ונהגה כבוד בזולת.

בהופעתה ובהתנהגותה הפגינה תמיד אצילות, צניעות, נינוחות ושקט נפשי.

 

ת. נ. צ. ב. ה.

 

נכתב ע"י: ילדיה של המנוחה, להנצחת זכר אימם

אהרון טובלי ז"ל

חייל – נפל בשירות בא' באדר תשמ"ב (1962-1982)

נולד בצפרו , בנם של יובל וקמילה טובלי אח של פנחס, אילן ונורית

בשנת 1963 עלה לארץ עם משפחתו, שהתיישבה באשדוד.

הוא למד בבית הספר היסודי "שקמים" וסיים בהצטיינות את לימודיו ב"

מרכז הנוער ע"ש משה קול".

אהרון היה קשור מאוד למשפחתו ושמר על קשר גם עם קרוביו הרחוקים. ‏ הוא היה חברותי ואהוב על כולם, היה צמא-דעת וגילה התעניינות בנושאים ‏ מגוונים.

הוא אהב ספורט, שיחק כדורסל וכדורעף בקבוצת אליצור, וזכה ‏ במדליות רבות. הוא אהב צעדות והרבה להשתתף בהן, ולאחר שעבר קורס ‏ הוסמך להיות מציל-חובב.‏

כבר בצעירותו גילה עצמאות רבה, ועד לגיוסו עבד כמלצר בבית-מלון ‏ בטבריה. כאן גילה אזרחות למופת, כשהחזיר לתייר שהתארח במלון סכום ‏ כסף גדול במטבע-חוץ, אותו שכח התייר בחדר האוכל.‏

בשנת 1980 התגייס אהרון לצה"ל והתנדב לצנחנים, מתוך רצון לשרת עם חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה.‏ אהרון נפגע בעת שירותו הצבאי, ושנתיים לאחר מכן נפטר.‏

יהיה זכרו ברוך

 

 

 

 

ר' גבריאל נחמני זצ"ל נלב"ע כ"ח שבט תשע"ב

בס"ד

שנות ילדותו של רבי גבריאל זצ"ל בבית אביו הגדול רבי יעקב נחמני זצוק"ל, ואמו הצדקת מרת רינה נחמני ע"ה ממשפחת רובאס מהעיר מראקש, שם ינק המנוח את אהבת התורה המופלאה ויראת שמים, ואת מידת הענווה והצנע לכת שראה בבית הגדול הזה.

לאחר גמר למודיו בביה"ס, פתח המנוח מפעל ליצור נעליים בעיר מראקש, והוא שדאג לפרנס ולכלכל את כל בית אביו. ולאחר פטירתו של אביו, עבר לעיר הגדולה קזבלנקה עם אמו מרת רינה ע"ה, להתגורר ליד אחיו רבי לוי זצ"ל ששימש אז כראש ישיבת "אוצר התורה" בקזבלנקה, ופתח שם את מפעלו בשנית.

בשנים אלו בהתגוררו בעיר קזבלנקה, הוא בא בברית הנשואין עם רעייתו תבלחט"א מרת רובידה תחי' למשפחת לוי מהעיר צפרו יע"א, בתו של ר' אברהם הלוי זצ"ל שהיה ידוע בצדקתו הגדולה.

וכל זה ינק חמיו של המנוח, מאביו הגדול ר' מכלוף אליהו הלוי זצ"ל המכונה מקדם כלאל, שהיה ראש חברת אליהו הנביא בעיר צ'פרו במרוקו, שהיה עוסק בכל ימיו ממש מבוקר עד ערב בעזרה ליתומים ואלמנות, בעזרה לעניים וגלמודים, בעסקי המת וצרכיו, בהכנסת כלה בנשואיה, ובהכנסתם של ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו, הלא כל מפעליו הובאו בספרו של הרב שמואל בן הרוש זצ"ל, חמיו של המנוח ר' אברהם הלוי זצ"ל זכה ועלה לארץ הקודש ונלב"ע בשנת השישים לחייו לאחר יסוריים קשים, ביום כ' אדר א' תשכ"ז ונקבר בעיר אשדוד תהא נפשו צרורה בצרור החיים.

להמשיך לקרוא "ר' גבריאל נחמני זצ"ל נלב"ע כ"ח שבט תשע"ב"

יצחק לוטטי (בן עלי) ז"ל

 נלב"ע כ"ג חשון תשנ"ד (1918-1993)

נולד בעיר צפרו בשנת תרע"ח (1918) בן לאליהו לוטטי (בן עלי) ולסתריה לבית (חמו) "דבדובייה", אח לחנה, נז'מה, גרציה שמחה וציון.

אביו אליהו לוטטי (בן עלי) ע"ה, היה צאצא למשפחת "בן עלי" שנדדה מהעיירה "אוֹטָטְ אֶל חָאגְ'" לעיר ספרו. ושם הם כונו בפי בני העיר "לוטטה" שמשמעותו "בן העיר אוטט". אמו סתריה, ע"ה בת למשפחת חמו, כונתה "סתריה דבדובייה" בשל מוצאה מהעיר "דבדו".

כמו רוב בני דורו, למד בילדותו בתלמודי תורה ובבתי הכנסת שבעיר וכשגדל היה מסייע לאביו שהיה מוכר בדים בחנות קטנה "חָנוֹּת' דֶלכת'אן".  בהמשך החל לעסוק בעצמו במסחר ונהג לנסוע לקנות סחורה בעיר הגדולה ולמכור אותה בעיירות ובכפרים רחוקים.  לאחר נישואיו פתח חנות קטנה בסמוך לגשר הכניסה לשער המלאח (לְקְנְטְרָה דֶלְ וָוָאדְ סוֹק) והיה מוכר בה בגדים ומוצרים שונים, עד שבשיטפון הגדול (לְחְמְלָאה) שארע בשנת 1950 נחרבה החנות ונסחפה לנהר על כל תכולתה. לאחר שהתאושש, פתח חנות אחרת בסמוך ל "בָאבְ לְמְקָאם" שם היה מוכר מוצרי ביגוד והנעלה, דברי סדקית ומוצרי צריכה שונים, עד לעלייתו ארצה בשנת 1955.

בשנת 1937 נשא לאישה את אסתר (לוי) בת זקונים למכלוף לוי "למקדאם כלאל" ולפרחה לבית (עוליאל) ובהמשך נולדו להם שמונה ילדים, עליזה, רינה, יוסף, אליהו, מכלוף, פאני, מתתיהו ומשה.  אחיו הצעיר ציון שעסק בספרות בספרו, חלה בשחפת ונפטר בטרם עת בשנת 1948 כשהוא מותיר אחריו אישה  (זהרה) ובת (מרים).

כאדם שגדל והתחנך על ערכי מסורת ישראל ותורת ישראל, היה חדור עוד משחר נעוריו ברעיון הגאולה, שיבת ציון וביאת המשיח. וכאשר באה הקריאה לעלות לארץ ישראל, הוא נרתם לרעיון ללא היסוס, מכר את כל נכסיו והצטרף לעשרות משפחות שרכשו בכספם משק חקלאי במושב יד רמב"ם, (מושב שיתופי שהוקם במיוחד לקליטת משפחות מבני קהילות ספרו ופס שהתארגנו עוד במרוקו).

בשנת 1955 עלה עם אשתו, ילדיו והוריו לארץ ישראל ולאחר שהתיישבו בביתם החדש במושב, רכש בסיוע הסוכנות היהודית שתי פרות, סוס ועגלה והחל לעסוק בגידול עופות וביצור ביצים וזאת ללא כל ידע או ניסיון קודם בתחום זה.   כאשר ענף הלול הפסיק לשאת פירות, חדל מעיסוקיו במשק והחל להתפרנס מניהול הצרכניה השיתופית במושב יחד עם שותף נוסף.

במהלך חיו התמודד בתושיה ובאומץ עם אין ספור אתגרים: הוביל את משפחתו בתהליך ההגירה לארץ שבה שררו באותה עת מלחמה וצנע, המיר באופן יסודי את כל אורחות חיו והפך בין לילה מסוחר למושבניק, היה מהחלוצים המייסדים של מושב יד רמב"ם, השתתף בהכשרה צבאית ובלילות היה לוקח חלק בשמירה על בטחון הישוב מפני הפדאיון, במשך כל השנים נשא על כתפיו אחריות בלעדית לפרנסת משפחתו (שמנתה 12 נפשות) ובצוק העתים לא נרתע מלעסוק בכל עבודה קשה שהזדמנה (יערנות, פרדסנות, בתי אריזה וכד') ע"מ לפרנס את משפחתו בכבוד.

בשנת 1962 עזב את המושב ועבר עם משפחתו לבית צנוע ברמלה הסמוכה, שם רכש מכולת שכונתית קטנה ועסק בה לפרנסתו למשך מספר שנים, לאחר מכן החל לעבוד כאזרח עובד צה"ל ובהמשך עבד בתעשיה האוירית עד שפרש לגמלאות בהגיעו לגיל 65.

בכל מהלך חיו הוא נודע בצניעותו הרבה, היה בעל חוש הומור, בעל מוסר גבוה, חינך והטיף לשמירת המסורת, לאהבה וכיבוד הזולת, לכיבוד אב ואם ולטיפוח ערכי המשפחה.   בשנותיו האחרונות הקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, להתעמקות בספר הזוהר ולקריאת פרקי תהילים, תרם ביד נדיבה למוסדות תורניים, לישיבות ולבתי כנסת ועוד…

במהלך חודש אוקטובר 1993, חש ברע והובהל לבית החולים, מצבו הלך והחמיר וכעבור כחודש קרסו כל מערכות גופו.  בשעותיו האחרונות שכב על ערש דווי כשהוא מוקף בכל ילדיו ובני משפחתו שניצבו סביב מיטתו ונפרדו ממנו בקריאת פרקי תהלים ומזמורי שיר השירים.

הוא נפטר בבית החולים "אסף הרופא" ביום ראשון כ"ג חשון תשנ"ד (7/11/1993) ונטמן בבית העלמין ברמלה ביום שני כ"ד חשון תשנ"ד.

הוא יזכר לעד כאיש ענו, ירא שמים, ישר דרך, אוהב שלום, ומכבד את הבריות.

ת. נ. צ. ב. ה.

נכתב ע"י אלי לוטטי (בנו של המנוח)

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: