רבי שמואל בוזמימה היה המורה שלי בבית הספר אם הבנים בספרו עיר הולדתי במרוקו. הוא נהג תמיד לעשן בכיתה, ובין התלמידים היתה ידועה הסיסמא "עלה עשן בְּאַפֹּו." לפעמים גם מושך חזק בְּאָזְנָם של תלמידיו להעניש אותם. והיה לנו מנהג בכל יום חמישי, ללמוד כמה מזמורי תהלים בעל פה, ולדקלם אותם במבטא מדוּיָּק ובקול רם בכיתה, והתמזל מזלו של שמואל, עבדך הנאמן, ששכח כמה פסוקים מאותו מזמור ארוך ונפלא, באותו יום חמישי של חורף וקור עז בספרו.
רבי בוזמימה מתקרב אלי בצעדים בטוחים המבטיחים עונש למי ששכח את פסוקיו ומזמוריו הקדושים של ספר התהלים שאהבתי מאוד. נחרדתי מאוד מעונשו של רבי בוזמימא המתקרב אלי בצעדים מְאוּיָּמִים, ובעזרתם של כמה מחברי בכיתה, הכינו אותי לעונש המכאיב של הפאלאקה. חבֵרַי השכיבו אותי כשגבּי על הריצפה הקרה, הרימו את רגלי לקצה הספסל וכפתו את עקבי רגלי החשופות בחבל עבה, וקשרו אותי היטב, כַּפּות רגלי חשופות לגבי התקרה, מוכן ומזומן לקבל עלי עול מלכות עונשו של רבי בוזמימה האיום.
אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו , לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .
בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :
נולד בצפרו , נישא לדוניז לבית אלבז והביא לעולם 5 ילדים ע"פ ההסדר הבא : יצחק , רחל , יהודה , אברהם ושמעון היו'.
למד במסלול התורני בישיבת בית דוד בהדרכתו של הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל , בהם למד לימודי קודש וגם הרחבה ללימודי ליבה מתקדמים בהשוואה לנהוג באותה התקופה. ר' רפאל אהב את הלימוד והעמיק בו מאוד כדרך חיים הבונה ידע לעתיד . הוא היה בחברותא של תלמידי חכמים כגון : יהודה חמו , ר' ניסים הרוש , ר' סעדון , ר' רחמים עוליאל , שמעון אלבז ועוד טובים אחרים .
ר' רפאל השתייך לקבוצת מורים צעירים מצפרו בני טיפוחים של רבי דוד עובדיה זצוק"ל , אשר ראה את מוסדות הלימוד מתרוקנים בשל העליה לארץ וגם בשל חוסר עניין , החליט להשקיע בקבוצה זו , לשלוח אותם לסמינרים בחו"ל והכול כדי שיהיו חוד החנית של החינוך לעתיד הדורות הבאים .
הודעה חשובה לבאי הכנס אשר רכשו כרטיס והבטיחו את מקומם!!
רכב פרטי
החניה בחניונים (מוזלים) סביב האוניברסיטה. לא ניתן לחנות בתוך הקמפוס. יש לרשום בוייז – אוניברסיטת בר – אילן.
מכל שער שנכנסים (רגלית), ניתן לקחת שאטל שנוסע חינם ברחבי האוניברסיטה. יש לבקש לרדת על יד בניין מס' 404 – אולם מינץ. תחנות השאטל נמצאות על יד כל כניסה לקמפוס.
"שאטל" =הסעות מוסדרות ללא תשלום ברחבי הקמפוס
ההסעה מאשדוד ( תרומת ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי )
איסוף בשעה 14:00-14:15 , מבית הכנסת קהילת צפרו בכתובת שדרות ויצמן 15 , מול מגרש הכדורגל ובתי המשפט ברובע ב' אשדוד.
האוטובוסים יסיעו את המשתתפים עד לשער מס' 2 – לאחר שעוברים את בנק מזרחי (מצד ימין), חוצים את הכביש הפנימי בקמפוס , ממשיכים ישר ופונים ימינה עד לאולם ( מרחק הליכה קצר )
הסעה חזרה לאשדוד תצא גם משער 2 בשעה 20:30 .
תחבורה ציבורית
קווים 68, 45. קווים נוספים שעוצרים ברמת עמידר, רמת גן – 60, 61, 39 – יש לרדת בתחנה האחרונה, לחצות את הכביש ואת השביל, לעלות על גשר בר – אילן ולהיכנס לקמפוס. בכניסה יש תחנת שאטל.
לקראת הכנס המרגש של קהילת יהודי צפרו אנחנו מבקשים מהציבור להביא אל הכנס תמונות ומסמכים הקשורים לחיי הקהילה בצפרו – למשל תמונות מאירועים שונים, מבתי הספר ושל המשפחה. התמונות צריכות להיות מצפרו עצמה. כמו כן נרצה לסרוק את המסמכים שברשותכם – למשל תעודות לידה, תעודות בית-ספר, כתובות וכיוצא בזה.
בכנס עצמו תהיה עמדת סריקה בשיתוף מיזם התיעוד הדיגיטלי "הדור הזה" ובה נסרוק את התמונות והמסמכים. העניין חשוב ומשמעותי על מנת שנוכל לשמור את ההיסטוריה שלנו לדורות הבאים, על מנת נוכל לשמור את הסיפור של צפרו כולה.
רוצים שגם הסיפור שלכם יתועד? גשו לעמדת התעוד של מיזם "הדור הזה" בזמן ההתכנסות.
לכל שאלה מוזמנים ליצור קשר עם רפאל בלולו בטלפון 050-232-7714 / עינת לוי בטלפון 050-8683-006.
דברי הוקרה והערכה לחייו הנפלאים והצנועים של סבי יקיר היקירים, הענו מכל
כבוד מורי ורבי אליהו יעקב אביטבול זצוק“ל
מתוך הספר ”ילקוט שמואל“ פירוש לתנ“ך, ש“ס ומדרש.
מאת הרב שמואל בן הרוש זצ“ל תשל“ו כפר שלם במדינת ישראל.
רבי אליהו יעקב אביטבול מעירי. היה עמוד התוך בעיר תהלה צפרו, וחשקו ומאוויו להחזיק בלומדי תורה ובישיבות. בלי להתגאות ובלי תפארת. וכל כוונתו לשמים. תמך בישיבת עץ-חיים. שממנה יצאו גדולי תורה אשר הם חיים עדנה. רבנים חשובים והגונים. תמך בישיבת תלמוד תורה אם-הבנים. אל תקרי בנים. אלא בונים. רץ לזכות את הרבים. ומשך הרבה בני עניים לתלמוד תורה. ביתו היה פתוח לרוחה. בצהלה ושמחה. ביתו היה בית ועד לחכמים. ובצלו משכימים בביתו קבע שיעורי תורה לאורחים. ת“ת ואברכים כפרחים. גם זקן וישיש לחדש חידושים. ולפרש פירושים. לכבדם בשמחה. לסעוד איתו כל ארוחה בביתו גרו גדולי תורה שבאו ממקומות רחוקים. ואצלו היתה אורה. פיזר נתן לאביונים. ומחשבות רעננים.
רבי אליהו נאה ויאה במעשיו היקרים. ופעולותיו סגוליים ומאירים. מיום דעתי אותו. דרך תורה היא מגמתו. בקר וערב וצהרים. ספר התורה והזוהר בידו. ובו תקועות עיניים. שם לילות כימים. להשתעשע בדברי צורה הנעימים. אזר כגבור חלציו לעורר השחר. זמן רצון ומובחר. ללמוד סדר תיקון חצות. ואת ה‘ לחלות ולרצות. לימוד זוהר ותהלים. בם מגביר חיילים. ובקולו הנעים שר בקשות לפני תפלה. ומהם נודף ריח בושם שיר ותהלה. כלו אומר כבוד.
ובחרדה לה‘ עובד. רענן בתפילתו רענן בלימודו. וגשם ורוח לא עצר בעדו. אחר תפלתו. ממשיך בלימודו הקבוע ועתו. חק לישראל ברבים. עם אנשי שם מקובלים ומיוחדים.
רבי אליהו נהנה מיגעו כל ימי חיותו. מבית החרושת ליד ביתו. חבר היה בחברת ביקור חולים אשר דאגה לחולי העניים הדלים. לחלק להם תרנגול אחד לשבוע. וחלב ואורז וסוקר יום יום קבוע. רופא מבקר חינם בביתם. ולעזרתם בצרתם. ותרופות חינם מבית המרקחת של החברה. לספק תרופות לעזרה. אם החולה זקוק לניתוח. באמבולנס החברה יוסע ואור לו זורח.
רבי אליהו תמך בחברת מושב-זקנים. לבא בשמחה ורננים. חבר היה בחברת לומדי-תהלים. לסעדם בלי גבולים. היה אחד מחברא-קדישא לרחוץ מתים. שלא לקבל פרס בכל זמנים ועתים. המנוח היה עושה בחודש אלול תקון-כרת בביתו. זריז בזה הוא ורעיתו. ידיד פעיל בחברת רבי שמעון בר-יוחאי שלמדו את ספר הזוהר בקביעות ובמסירות שאין כמוה. בליל האשמורה מזמין לביתו קהל רב ותלמידי חכמים. ותומך בהם בכסף גדול וקטון הוזמן. ותוצאות מרובות וידו בצלחת לא טמן. ואחרי תפלה סעודה
נאה בלי הגבלה
המנוח ! רוב מעשהו בשותפות עם רבקה הצדקת. אשתו אשר קן המצוות בעורקה מוצקת. אשר הסכימה אתו עמו לכל דבר שבקדושה. וכל אמרתו חיש עושה. היתה חברת נשיאות ת“ת אם-הבנים. אשר ממנה יצאו הרבה תלמידי חכמים ורבנים. היא היתה שורש הטוב. לכל מצוה רבקה רצה למצות והטוב תחטוב. ברוכה היתה במעשיה עם נשים צדקניות. במתק לשונה נפש רעבה להחיות. היתה אוספת לישיבת פורת יוסף. ושמה בולט בתומכי הישיבה. חלל ריק השאירה במותה. ועלתה לעולם רוחני לקבל שכר פעולתה.
תמונה מתוך ספרו של הנכד רפאל אביטל אביטבול "למען אחיי ורעיי "
המנוח ! כל שנה היה חתן תורה. ואחרי שחרית. מזמין נכבדי העיר וחכמיה לסעודת סיום התורה, חגיגת סיום קריאת הזוהר, ובשמחת ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, והמימונא בביתו בשמחות והוצאות מרובות.
המנוח ! השאיר שני בנים הגונים. ר‘ משה עמרם. ואלעזר הי“ו. אשר ממשיכים בחינוכו, וארבע בנות. אסתר אשת ר‘ מסעוד אלבאז ז“ל. מזכיר ראשי בת“ת אם-הבנים, רינה אשת עמרם אזייני ז“ל ראש ועד העיר, רחל אשת דוד בן הרוש ז“ל, ירא ה‘ וסר מרע, מלכה אשת המנוח אשר נחמני ז“ל תם וישר הוא, שמחה ז“ל, ומאשתו השניה דונה גרסיה שתי בנות, חנה ויעל מב“ת.
המנוח ! עלה ארצה בכוחות עצמו בשנותיו האחרונות בימי השיבה. לשכון כבוד בארצנו בחיבה. עזב רכושו והונו בשמחה. וגר בארץ בלי יגון ואנחה. גר בשיכון צר ידיים. כמטבח אשר היה לו בעדי עדיים. שכח ביתו המפואר ביופיו והדרו. כליל זר נזירו. וכשבקרתיו בירושלים. לא כהתה עינו ולא נס ליחו עם יפה עיניים. עודר גינתו היה. מגדל עצי פירות שונים, ונפשו טוב רוייה. ולשאלתי למה לך? ענה לי, כדי לקיים מצות ונטעתם היא הברכה. והוסיף לאמר: בארץ כל יהודי מקיים מצות ישוב הארץ בנסוכה. עובד בטוריה. מקדש שם הוה והויה. גם הבנאי והאיכר. יש לו שכר. והשומר בגבולות.
יש לו מצות חבילות חבילות. ובדברו אלי היה. רענן ושופע טוב. נאה הוא לשמו הטוב. השאיר אחריו בנים אצילים. חכמים ורועים רוחניים, ברוכים ומהוללים. הוא זכה להגשים חלומו בעליה לישראל, ונקבר בהר המנוחות בירושלים ביום ששי בצהרים. תנצב“ה
חתנו המנוח! אשר נחמני היה אדם תם וישר ירא אלוהים וסר מרע, ביתו היה פתוח לרוחה. במשאת וארוחה. בעליה הגדולה בשנת 1948. כל חייל כל רוק נמצא בכיסו כתובת של נחמני. ומקבלם בסבר פנים יפות. עשרות אורחים בביתו. ושמחה אתו. בעל מידות ישרות. הכל בעזרת אשתו מלכה תבדל לחיים טובים. אשר שאבה הוד פעולותיה. מהוריה ילדוה. צעדה וצועדת בדרכם. בכל מהלכם. מאז ועד היום ביתה פתוח לרוחה. נפש
רוממה ושמחה. עזרה לזולת לבנות בית נאמן. בהדרכת צוף וזמן.
אשת חיל עטרת בעלה. זך וישר פעולה. בעלה הלך לבית עולמו. והשאיר בנים רוחניים חבילות חבילות.
המאמר הזה נעתק מילקוט שמואל, ספרו של רבי שמואל בן הרוש זצ“ל על ידי שמואל בן-אור אביטל הי“ו לבית אביטבול (ממקום מגוריו בארצות הברית, בּולדר, קולורדו). בנו של ר‘ משה עמרם אביטבול זצ“ל, וחנה
רובידא למשפחות זכרי ואלבאז, ונכדו הקרוב ביותר של רבי אליהו יעקב אביטבול זצ“ל, הצדיק והענו מכל, שהשפיע על נכדו הצעיר בצפרו המהוללה, במדינת מרוקו, ברוחו הטובה והשפעה רוחנית גדולה עליו בחיים.
יום שלישי ז‘ בטבת, תשס“א (5761 , Tevet 7)
בּוּלדר, קולורדו, ארצות הברית.
Tuesday, January 2nd, 2001. Boulder, Colorado, USA.
שיר לזכרו של הסבא שלי ״הדרת פניו של סבא״ מספרו של נכדו , שמואל בן-אור אביטל הי“ו , "בסתר המדרגה"
אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו , לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .
בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :
מגדולי רבני מרוקו בדורות האחרונים, עמוד התורה והיראה,
איש החינוך הדגול, מהדיר כתבי חכמי המערב,
מעמיד המנהגים על תילם, וכותבם למען יעמדו ימים רבים.
צפרו – עיר קטנה ואנשים בה לא מעט
בסביבה הררית, עטורה יערות, ברוכה במים ובעצי דובדבן, שוכנת צפרו, עיירה קטנה הסמוכה לעיר פאס. היישוב היהודי בצפרו קדום הוא, והחל לפני 800 שנה לפחות. במרוצת הדורות, צמחו בעיירה זו רבנים גדולים. אחד המיוחדים שבהם היה הרה"ג ר' ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה זצוק"ל, מחבר שו"ת 'ישמח לבב', שחי בשנים 1872 – 1952.
רבי ישמ"ח עובדיה היה מגזע קדושים והוא נכדו בן בִּתוֹ של ר' אליהו בן הרוש זצוק"ל, מחבר הספרים 'ברכת אליהו' על התורה ו'כוס אליהו' על הגדה של פסח. הרב ישמ"ח היה ידוע ומפורסם כפוסק גדול ובקי עצום במכמני התורה, ורבני דורו כינוהו בשם "המפתח". ידועה במיוחד היתה הקפדתו בענייני מנהגים שנוסדו ע"י חכמי ורבני העיר מדורות עברו, והוא טרח בכל כוחו למצוא להם סמך וסעד מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. רבי ישמ"ח כיהן בסוף ימיו כרבה של העיר צפרו.
בני אם חכם אתה, ישמ"ח לבי גם אני
ביום כ"ו ניסן שנת תער"ג (1913) זרח האור בביתו של רבי ישמ"ח עובדיה, כאשר נולד בנו ר' דוד (מסעוד). משחר ימיו ניכרו בילד תכונותיו התרומיות ופיקחותו הרבה. בנעוריו למד תורה אצל אביו וילך הלוך וגדול בחכמה וביראה. בשנת תרצ"ה (1935) והוא בן 22 שנה בלבד הוסמך רבי דוד להוראה ע"י ר' משה אבן דנאן זצ"ל מרבני פאס וע"י ר' יהושע בירדוגו זצ"ל רבה הראשי של מרוקו דאז. בשנת תש"ב (1942) חלה אביו – הרב ישמ"ח, ונכנס רבי דוד למלא את מקומו ברבנות העיר.
חוקר יהדות צפון-אפריקה ח.ז. הירשברג שביקר במרוקו בשנות ה-50 ונפגש עם רבי דוד, כותב עליו: "אדם בעל בינה, פיקח, ער רוח וקל תנועה. ניכר שנתמנה לדיין בזכות עצמו, ולכאורה על-אף העובדה שפאס קרובה ויכולים היו בני צפרו לפנות לבית הדין שבעיר זו. נזדמנתי אתו עוד פעם ומצאתי, כי דעתי עליו מכוונת למה ששמעתי וקראתי עליו לאחר מכן". רבי דוד כיהן בתפקיד כעשרים שנה, ובכך חתם את שושלת רבני העיר צפרו. בשנת תשי"ב (1952) הוצע לו לכהן ברבאט אך בחר להישאר בעירו, בשנת תשכ"א (1961) שימש כרב בפאס, ובשנת תשכ"ג (1963) עבר לכהן כדיין במראכש.
נולדה בצפרו לר' משה טובלי זצ"ל ולרבקה לבית כהן שתיבדל"א.הבת הבכורה במשפחה בת עשרה אחים ואחיות.
בגיל 15, דצמבר 1972, עלתה לארץ עם משפחתה לאשדוד. בגיל 18, נישאה לראובן זיני יבדל"א, יליד צפרו, בן למשפחה בעלת שורשים עמוקים בצפרו.
הביאו לעולם שני ילדים, ענת ואיב זיני שיבדל"א. זכתה לחתן את ילדיה ולהכיר את חמשת נכדיה. ביתה ומשפחתה, בעלה וילדיה, אחיה ואחיותיה וחבריה היו מרכז חייה.
במשך 30 שנה עבדה כאחות סיעודית, עבודה קשה, פיזית ונפשית. למרות זאת אסתר ז"ל מעולם לא שכחה את המהות האנושית שלה , נותרה מסורה לעבודתה, מטופלים קשישים ובני משפחתם היו מספרים שאסתר רחמנית, בעלת יכולת הכלה גבוהה, טיפלה בהם כאילו היא בת משפחתם. גם כל חבריה מעידים עליה כנשמה גדולה , טהורה כולם מדברים על רוחב ליבה ורכות נשמתה.
אסתר ע"ה תרמה בסתר, נתרמה לסייע ולתרום בהתלהבות יתרה ובאהבה גדולה בעשייה לבית הכנסת של צפרו.כל פעם שבירכו אותה על נושא זה, היא ביקשה בתקיפות להוריד מחשיבות העניין ולא לפרסם ברבים. אסתר תמכה תמיד בפעילות בעלה ראובן בקהילה וזכתה עימו להכניס ספר תורה.
בכל הקשור לכיבוד אב ואם, אסתר תמיד ראשונה, תמיד עמדה לימין הוריה, הקשר שלה עם אמא שלה , רבקה טובלי שתיבדל"א היה הדוק ויום יומי. בת בכורה ובכירה, מובן וטבעי היה לאביה זצ"ל, שתיקרא על שם סבתא, אסתר טובלי לבית מויאל ע"ה, ר' משה ע"ה תמיד קרא לה "אימא שלי" והיא הייתה היחידה עימו בעת שהחזיר נשמתו לבורא.
אסתר ע"ה הייתה אשת שלום, גורם מגשר ומפשר, נטולת אגו, תמיד הקדימה לקרב, לחבק, להסיר מחלוקת, לקדם אהבה ושלום בין הבריות בין אם קרובים ורחוקים.
כולם המומים וכואבים, רק ה' יודע מדוע היא נלקחה מאיתנו בטרם עת.
מקום מנוחתה נקבע בבית העלמין באשדוד ( חלקה 50 , שורה 4 , קבר מס' 18)
יהי זכרה ברוך לעד ונשמתה בגן עדן
ט֥וֹב שָׁכֵ֥ן קָ֝ר֗וֹב מֵאָ֥ח רָחֽוֹקמשלי כז י
יהי רצון שהמילים שאכתוב יהיו לזכרה של אסתר עזיזה יקירה בת רבקה ז"ל. מנסה אני לכתוב מספר מילים על אסתר ז"ל ולא מצליח להתרכז, לדבר על אסתר בלשון עבר זה הזוי, כמעט ולא עבר יום מבלי לראות אותה עם הנכד או מבקרת אצל שכנה, תמיד מחויכת ואופטימית, אלינו הביתה הייתה מגיעה לעיתים קרובות, לעולם עם משהו ביד, מתנה לאשתי או עוגיות של גרעיני חמנית עם שומשום או מיני ירקות או סתם מתנה, העיקר לא להיכנס בידיים ריקות. הייתה נכנסת אלינו לחצר לקטוף פומלה וכשהייתה שמה לב שהגעתי הביתה מיד הייתה באה ואומרת "ניסים, נכנסתי לחצר כשלא היית וקטפתי פומלה", הייתי משיב לה "לבריאות, קחי מה שבא לך" פחדה מהגזל כמו מאש וכמובן שהייתה מחזירה כפל כפליים, ליבה היה רחב כים. המאכלים שלה שזכיתי לטעום מהם החזירו אותי בזמן לימי ילדותי והזכירו לי טעמים שנשכחו. אהבה אהבת נפש את ילדיה ונכדיה, הייתי נכנס מידי פעם לביתה כדי לטפל בבדק הבית והייתי שומע אותה מחוץ לבית קוראת בהתלהבות לנכדה "חיים שלי בלב, חיים שלי בלב אתה", הסלון היה אסוף, על רצפתו היו מפוזרים מיני צעצועים וזאת כדי לאפשר לנכד להתנהל בחופשיות לנהל את ממלכתו, שלומי חתנה היקר שיבדל"א (היה בניהם קשר מיוחד) היה מגיע בשעות הצהריים עם מיני ירקות, המצרכים אך הונחו וכבר הייתה מחלקת לזה כך ולזה כך. הייתה בנינו שפה משותפת, היא אהבה להתייעץ ולקבל חוות דעת על כל דבר שחשבה ליישם בביתה, היו לה הרבה תכניות לעתיד אך שוד ושבור הכל התנפץ לרסיסים אסתר שלנו איננה, בא בעל הפיקדון לקח את פיקדונו והותיר משפחה וחברים המומים ומוכים, איך ייתכן שכך קרה, עלינו כולנו גדול וקטן לעשות חשבון נפש ולפשפש במעשינו ולבדוק בשל מה באה הצרה הזאת, מה עלינו לתקן. אישה אחת וכל כך הרבה תכונות ומעלות שאם נמנה אותן לא תספיק היריעה מלכתוב. אסתר עזיזה יקירה בת רבקה היית אישה גדולה מהחיים, לימדת אותנו בדרכך הפשוטה על אהבת האדם באשר הוא, על צניעות ודרך ארץ, מרכינים אנו ראש לזכרך. היי מליצת יושר עבור משפחתך, עבור שכנייך, מכרייך ומוקירייך. "בילע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים; וחרפת עמו, יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר (ישעיהו כה', ח') ת. נ. צ. ב. ה אמן.
בשמי ובשם משפחתי
ניסים שריקי
אסתר היקרה,
מה אוכל לרשום אודותייך בעוד אני עדיין לא מעכל, לא מאמין שהלכת מאיתנו בטרם עת.
אומנם התקופה בה היכרנו היתה קצרה יחסית אבל הרגשתי כאילו הכרנו כל החיים.
אני רושם את הדברים האלה והדמעות לא מפסיקות לרדת מעיני.
עברנו תקופות יפות יחד עם המשפחות שלנו, כל נסיעה משותפת לאילת הייתה עונג צרוף. אני זוכר שכל פעם שהגענו לאילת , הדבר הראשון שחשבת הוא על המשפחה, לפני הכול נכנסים לביג לקניות עבור הנכדים והנכדות שלך. טוב הלב שלך לא יסולה מפז.
כל הזמן שמרת על התא המשפחתי שלך שרק יהיה להם טוב.
תמיד דאגת לי היית שולחת לי הודעות והיית דואגת לי כאחד מבניך.
אני רושם ולא מאמין שאת לא איתנו יותר.
במשך השבוע שהיית בביתך הבית שבנית ותמיד דאגת שיהיה בו שפע וברכה,הכרתי משפחה חדשה שתמיד אנצור בליבי. אסתר היקרה את תמיד בליבי ותמיד אזכור אותך, את המידות הטובות שלך, כשיעור לחיים אקח ממך את הדברים הטובים שלמדתי ממך.
את הטוב בעולם את השלום שתמיד דאגת בים בני האדם בין אדם לחברו.
את הסובלנות שלך.
לעולם לא אשכח אותך חברה יקרה.
נוחי על משכבך בשלום.
תשמרי עלינו מלמעלה ושתמיד תחיכי אלינו.
אוהב וזוכר לתמיד.
משה מואלם
אסתר זיני ז"ל ומשפחתה עם משפחת בן אוליאל
אסתר זיני בת רבקה ז"ל , מידותייך ומעלותייך מעידים על אישיותך , אישה נוחה לבריות , תמיד שצריך אותך את שם בשביל כולם. תמיד היית משענת מלאה בביטחון לכולם , אוזן קשבת לחברייך. לב רחב עם נתינה עצומה ורחבה, תורמת בסתר לנזקקים מבלי לבקש תמורה , יודעת להכיל כל אדם ואדם מבלי לשאול למה ואיך. אסתר ז"ל המלאך שלנו, הלב מסרב להאמין שאת אינך עוד איתנו, השארת בליבנו חלל גדול תמיד תהיי זכורה וחקוקה בליבנו לעד לעולמי עולמים.תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים ובגן עדן אמן
משפחת בן אוליאל
אסתר ע"ה בינקותה
אסתר ע"ה במרכז בפעילות פורים באם הבנים בצפרו ( 1963 )
אחרון רבני צפרו , רבי דוד נולד בצפרו באייר תרע"ח , בנו של רבה של צפרו , הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצוק"ל .
בהיותו בגיל ל"ד עם פטירתו של אביו, ישב על כסאו ברבנות העיר ואף קודם לכן כבר עמד לימין אביו בהנהגת העיר עם זקנותו ומצב בריאותו הרופף של אביו זצ"ל. תפקיד זה מילא 10 שנים , בשנת 1952 התבקש לכהן כרב העיר רבאט לאחר מכן בשנת 1961 התמנה לרבה של פאס וב- 1963 לזמן קצר מילא את תפקיד רבה של מרקש
רבי דוד עובדיה
כמו כן היה איש חינוך מהמעלה הראשונה אשר הוציא תחת ידיו מורים ,תלמידי חכמים ובעלי מקצועות בכירים רבים. תפקידים נוספים אשר מילא במרוקו : מפקח בית הספר "אם הבנים", חבר הוועדה לרפורמה בחינוך (במרוקו), נשיא של כבוד בקהילת צפרו ,מפקח על החינוך היהודי, חבר הפרלמנט במרוקו ועוד…
מאת : הבן רפאל עמרם ממן היו' , המפרסם כאן תמצית מתוך הספר שנכתב על ידו לזכר אביו "חכמת יוסף " דברי זיכרון והנצחה בתום 11 חודשים לפטירתו
ספור חייו של מור אבי הרה"ג יוסף רחמים מאמאן זצוק"ל מאיר דמות מיוחדת ויוצאת דופן. על רקע הבית בו גדל והתרבות התורנית שבה צמח , ניתן לעמוד על המניעים שעיצבו את אישיותו ואת סגנון חייו.
רבי יוסף בלימוד עם מור אביו הרה"ג רפאל עמרם מאמאן
ניתן לעמוד על המניעים הנפשיים שעיצבו את אישיותו ואת סגנון חייו..
