הדלקנו נרות חנוכה אחרי תפילת מעריב משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וכמ"ש השכנה"ג בסוף ימיו [הגה"ט אות א'] או משום ק"ש דאורייתא, ולא היה חשש שעד שיתפללו יעבור זמן ההדלקה, מאחר והתחלת מעריב [כמו שהיה המנהג בכל ימות השנה לזריזים] היתה עם קריאת המג'רב וכאשר הקורא מתחיל לקרוא מעל המגדל, מתחילים מעריב, זולת הנזהרים היו מאחרין להתפלל רק במנין שני, ובחנוכה היו הכל נדחקים למנין ראשון בהתחלת קריאת האלמגרב, כי הישמעאלים יש להם בפנות היום ב' תפלות, והראשונה היא מה שקורים צלאת אלגורוב לפי האלחצצא" הטבלה שהשעה היתה קבועה לכל יום ויום לפי חדשי שנת החמה וזמן האלמג'רב בדברים הנוגעים להלכה דשו בו רבני הדורות שם במרוקו.
הרב מנחם נהון ז"ל מטיטוואן בספר משפטים צדיקים [ח"א ירושלים תרצ"ה סי קל"ב] כתב וז"ל, לפי שנתברר לי שמשעה שקורא הגוי אלמגרב עד צאת הכוכבים הוא י"ג מינוטוס וכו' ע"ש לענין מילה בערב שבת עכ"ל.
הרב רפאל אנקוה ז"ל בספרו פעמוני זהב [ירושלים תרע"ב על שו"ע חו"מ] כתב וז"ל, הנה ידוע מכל דברי רבותינו האחרונים שהאלמגרב הוא חצי בין השמשות וכו' מקודם אלמגרב שבעה מינוטוס חסר רביע ואחר למגרב ג"כ שבעה חסר רביע ע"כ ע"ש שמאריך בזה לענין נזיקין.
"יהודי צפרו, קהילה פיזית שלמרות שכבר אינה קיימת קיום פיזי בעיר צפרו שבמרוקו, הנה היא כאן בישראל מתאחדת מחדש בכנס ועושה לביתה ומורשתה. קהילה לפני שהיא מבוססת מקום, היא מבוססת אנשים"
בחרתי לפתוח בציטוט הזה כי הוא מדויק ומטיב לתאר את היהלום של קהילת צפרו – האנשים המיוחדים, המוכשרים שהתאחדו לקהילה אדירה מאז ומעולם ועד היום .
תודה לכל ילידי צפרו ובני משפחותיהם שהגיעו מכל הארץ , מאילת ועד נהריה , כל הכבוד !!
תודה לאוניברסיטת בר אילן , לברית יוצאי מרוקו ומרכז דהאן שפרסו חסותם ובכך הביאו אל הפועל משאלת לב אל המעשה בדמות הכנס המופלא .
תודה ליו"ר ברית יוצאי מרוקו ומרכז דהאן , ד"ר שמעון אוחיון, אשר איתגר והגיש חנוכיה למר דוד אפרתי והאחרון הדליק את כל נרותיה בדמות הערב המרגש לו צמאו רבים.
דוד ריכז והקים צוות היגוי ספרוואי מקורי שמנה את החברים הבאים: פרופ' דויד פסיג, שמואל סיסו, דינה לוין גבאי, רו"ח עוזי אפרת, אלי בן חורין ואנוכי
הצוות הנ"ל התכנס מדי חודש לעיתים יותר מפעם אחת, לישיבות בניה , סיעור מוחות ויצירה, תכנון, תוכן ותוכנית.
יגעת ומצאת? תאמין .
להלן סיפור הכנס בנקודות :
כ- 400 בני קהילת צפרו ואורחים מכל הארץ , האולם והלובי היו גדושים עד אפס מקום ( כרטיסי כנס אזלו חודש לפני האירוע , נוצרה רשימת המתנה של למעלה מ- 100 אנשים )
ראש העיר אשדוד , ד"ר יחיאל לסרי , התרגש ששמע על הכנס , למרות שנבצר ממנו לקחת חלק , מיד התייצב לסייע ותרם שני אוטובוסים להסעת בני קהילת צפרו תושבי אשדוד.
בתחילה כולם התכנסו בלובי האולם אשר היווה מקום מפגש בין חברים מילדות בצפרו , מפגש בין משפחות , נרשמה התרגשות רבה.
באולם המרכזי הוצגו בתפארה ספרים שעוסקים בסיפורים על ספרו , רבניה ותרבותה
כמו כן במקום פעלה עמדה של פרוייקט התיעוד הבינ"ל "הדור הזה " – סרקו תמונות ומידע היסטורי למנוף תיעוד הקהילה ברשת האינטרנט
בפתיח האירוע וגם בהפסקה הוגש כיבוד עשיר
בשעה 16:30 החלה הפעילות באולם המרכזי , דברי ברכה של ד"ר שמעון אוחיון , מנכ"ל אוניברסיטת בר אילן ושל הגב' דינה לווין גבאי.
לאחריהם עלו המרצים והדוברים , פרופ' דוד פסיג , פרופ' נועם סטילמן , פרופ' גבריאל בן שמחון , פרופ' יצחק מלר ורעייתו דניאלה, ד"ר פאני הירשברגר כהן וסיכם מר דוד אפרתי .
– כל התכנים על הבמה עסקו 100% בצפרו , כל התכנים היו ברמה אקדמית , מטובלת בהומור בשפת אבותינו המוגרבית. ולא נשכח את האומן חיים אוליאל אשר ריגש את כולנו בשירתו.
מסקנות ראשוניות מהכנס :
גם אולם של 1,000 מקומות הוא היה מתמלא בקלות
לא מספיק כמה שעות אחר הצהרים , הכנס הבא צריך להיות יום עיון וכינוס משעות הבוקר ועד הערב
העושר האנושי, התרבותי של קהילת צפרו יכול לספק תוכן לעשרות כנסים לשנים הבאות
מגדולי רבני מרוקו בדורות האחרונים, עמוד התורה והיראה,
איש החינוך הדגול, מהדיר כתבי חכמי המערב,
מעמיד המנהגים על תילם, וכותבם למען יעמדו ימים רבים.
צפרו – עיר קטנה ואנשים בה לא מעט
בסביבה הררית, עטורה יערות, ברוכה במים ובעצי דובדבן, שוכנת צפרו, עיירה קטנה הסמוכה לעיר פאס. היישוב היהודי בצפרו קדום הוא, והחל לפני 800 שנה לפחות. במרוצת הדורות, צמחו בעיירה זו רבנים גדולים. אחד המיוחדים שבהם היה הרה"ג ר' ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה זצוק"ל, מחבר שו"ת 'ישמח לבב', שחי בשנים 1872 – 1952.
רבי ישמ"ח עובדיה היה מגזע קדושים והוא נכדו בן בִּתוֹ של ר' אליהו בן הרוש זצוק"ל, מחבר הספרים 'ברכת אליהו' על התורה ו'כוס אליהו' על הגדה של פסח. הרב ישמ"ח היה ידוע ומפורסם כפוסק גדול ובקי עצום במכמני התורה, ורבני דורו כינוהו בשם "המפתח". ידועה במיוחד היתה הקפדתו בענייני מנהגים שנוסדו ע"י חכמי ורבני העיר מדורות עברו, והוא טרח בכל כוחו למצוא להם סמך וסעד מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. רבי ישמ"ח כיהן בסוף ימיו כרבה של העיר צפרו.
בני אם חכם אתה, ישמ"ח לבי גם אני
ביום כ"ו ניסן שנת תער"ג (1913) זרח האור בביתו של רבי ישמ"ח עובדיה, כאשר נולד בנו ר' דוד (מסעוד). משחר ימיו ניכרו בילד תכונותיו התרומיות ופיקחותו הרבה. בנעוריו למד תורה אצל אביו וילך הלוך וגדול בחכמה וביראה. בשנת תרצ"ה (1935) והוא בן 22 שנה בלבד הוסמך רבי דוד להוראה ע"י ר' משה אבן דנאן זצ"ל מרבני פאס וע"י ר' יהושע בירדוגו זצ"ל רבה הראשי של מרוקו דאז. בשנת תש"ב (1942) חלה אביו – הרב ישמ"ח, ונכנס רבי דוד למלא את מקומו ברבנות העיר.
חוקר יהדות צפון-אפריקה ח.ז. הירשברג שביקר במרוקו בשנות ה-50 ונפגש עם רבי דוד, כותב עליו: "אדם בעל בינה, פיקח, ער רוח וקל תנועה. ניכר שנתמנה לדיין בזכות עצמו, ולכאורה על-אף העובדה שפאס קרובה ויכולים היו בני צפרו לפנות לבית הדין שבעיר זו. נזדמנתי אתו עוד פעם ומצאתי, כי דעתי עליו מכוונת למה ששמעתי וקראתי עליו לאחר מכן". רבי דוד כיהן בתפקיד כעשרים שנה, ובכך חתם את שושלת רבני העיר צפרו. בשנת תשי"ב (1952) הוצע לו לכהן ברבאט אך בחר להישאר בעירו, בשנת תשכ"א (1961) שימש כרב בפאס, ובשנת תשכ"ג (1963) עבר לכהן כדיין במראכש.
את העיר צפרו פקדו שד"רים מארץ ישראל. ר' דוד עובדיה בצפרו "הקהילה והשדרים" מונה שמות של 129 שליחים (חלקם בזוגות) שבאו לעיר מצפת טבריה ירושלים וחברון . לכל שד"ר הייתה אכסניה מיוחדת אצל אחד מאמידי העיר.
על הקהילה ועל האירוח מספר ר' יעקב משה טולידנו בספרו "נר המערב" "אהבתם לארץ ישראל נפלאה עד מאד. את פרוטתם האחרונה מנדבים הם לא"י ולקופת רבי מאיר בעל הנס,רבי שמעון בר יוחאי, והשד"ר הבא מא"י אם ספרדי או אשכנזי ,הוא מתקבל אצלם בכבוד גדול ונותנים לו אכסניה נאה ומתת כסף בנדבות נפרזה מכפי יכולתם".
