קהילת צפרו / סְפְרוֹ

בס"ד

נלב"ע ט"ו לחודש אלול תשע"ט (1944-2019)

נולד בצפרו לאסתר לבית עובדיה ולמכלוף ממן עליהם השלום, אח לגבריאל, רפאל, יהודית, רותי, סימה ופאני. כילד וכנער בצפרו מרוקו, למד באם הבנים ולאחר מכן באליאנס, שבגר עבר לפנימית אורט בקזבלנקה.

בגיל 17, איבד את אביו מכלוף ע"ה, 9 חודשים לאחר מכן בשנת 1962 עלה עם אימו, אחיו ואחיותיו לארץ ישראל, קבעו את מקום משכנם בעיר רמלה. עם הגיעו לארץ גויס לטירונות ולשירות סדיר מקוצר בצבא, ושירות מילואים מלא לאורך כל השנים. לקח חלק במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

בארץ המשיך ללימודי הנדסה באורט סינגלובסקי, עבד בתעשייה האווירית, מעורב בפרויקט הלווין אופק 1, חבר בצוות מובחר של מהנדסים שנסעו להשתלם בנושא בארה"ב. לאחר מכן בגיל 49 עשה הסבה מקצועית להוראה, במשך 20 שנה היה מורה לאלקטרוניקה ומחשבים בעמל. רבים מתלמידיו הגיעו לתפקידי מפתח לעמדות בכירות בעולם הטכנולוגי, הוא חש גאווה ואף הרגיש דרך עיסוקו בהוראה כי הגשים את ייעודו.

מאיר היה גרוש , הביא לעולם ילד ודרכו שני נכדים. ובשנה האחרונה התמודד עם מחלה קשה , כאב וייסורים קשים אך למרות זאת לא איבד מהאופטימיות שלו, ביקש לא להכביד בשל מצבו על משפחתו ועל הסביבה.

ביום פטירתו הובא למנוחות בבית העלמין בעירו רמלה . 

יהי זכרו ברוך 

נקודות ייחוס משפחתיות : סבו שלמה ממן , סבתו שמחה ממן לבית טובלי בת רבי אליהו טובלי זצ"ל , דרך אימו ע"ה נינו של רבי פנחס עובדיה זצ"ל אחיו של רבה של צפרו רבי ישמ"ח עובדיה זצ"ל

דברי הספד מאת : סיגל אלנקרי (בת אחותו יהודית) 

יום עצוב לכולנו

אני בחרתי לדבר על דוד מאיר הפרטי שלי, ואני משוכנעת שכל אחת וכל אחד כאן יוכלו למצוא נקודות חיבור והשקה לאיש הנפלא הזה, לאדם כה מיוחד ונדיר, שלא ממש זוכים לפגוש בימינו, אני זכיתי (!)

דוד מאיר שלי, איש שמח, אינטליגנט וחכם, בעל חוש הומור מפותח, ציני (אבל בלי החלק של הרוע), סקרן, אוהב להתפתח וללמוד, דעתן ובעל תובנות מעניינות על החיים, על חשיבות ההשקעה בלימודים והתפתחות אישית, על חריצות וחשיבות העבודה (מרבית שנותיך בתעשייה האווירית ובחינוך) אהבת לעבוד.

תרמת תרומה לזולת: לא זו הרגילה, אלא תרומה מעצמך והשקעה בדור העתיד; תלמידי "עמל" נהנו מכישרונך ומהשקעתך הרבה, בליווי והכנת הנדסאים לפרויקטים בחשמל ואלקטרוניקה. הצלחתם הייתה כה חשובה לך ונתנה לך סיפוק רב. אף נסעת ללמד ברהט בדרום הארץ, ושילבת את אותה רמת השקעה ונתינה, כשסטנדרט ברור של מוסר עבודה גבוה ורצונך לתרום ולהעניק לתלמידים, תמיד לנגד עיניך.

להמשיך לקרוא "מאיר ממן ז"ל " ←

נלב"ע ד' אב התשי"ח (1920-1958)

נולד בעיר ספרו בשנת תר"פ (1920), צעיר הבנים למכלוף לוי ולפרחה לבית עוליאל, אח למימון, רבקה, עזיזה, סולטנה, אברהם, ביידה ואסתר. אביו, "למקדאם כלאל" היה מראשי קהילת "ספרו", שימש ראש חברת אליהו הנביא וראש החברה קדישא, ועסק כל חיו בזיכוי הרבים, במתן בסתר ובעזרה לנזקקים.

הוא גדל כבן לאחת המשפחות המכובדות בעיר "ספרו" והיה גבר נאה, בעל קסם אישי נדיר, תבונה וחוכמת חיים.    הופעתו הקרינה אצילות סגנון ויוקרה, בטחון עצמי ושקט נפשי והוא נודע כבעל חוש צדק מפותח, דעות ליברליות שהקדימו את זמנם, חוש הומור, שמחת חיים ואהבת חיים.

בתכונותיו ובאישיותו המיוחדים הוא גילם דמות מופת, היה אהוב ונערץ על כל מכריו ובני משפחתו, בָבָת עֶינָן של אחיותיו ומקור לגאוותן והערצתן, קשור אליהן בכל נימי נפשו ומסור להן בכל מאודו. חיבתו לזולת, רגישותו, נדיבותו ורוחב ליבו היו שם דבר והוא נודע בנכונותו להטות כתף, לתמוך ולעזור לבני המשפחה ולכל מי שנזקק לעזרה.

הוא אהב את החיים הטובים, תמיד הקרין על סביבתו שמחה ובדיחות דעת ולשונו שפעה הומור ושנינות.   לעיתים תכופות נהג לקיים מפגשים חברתיים בביתו או בבוסתנים שברחבי העיר, נהנה לארח ידידים ובני משפחה ולפנק אותם במעדנים ובמטעמים מיוחדים שבישל ורקח במו ידיו.

הוא טיפח חוג ידידים רחב שעליו נמנו הטובים שבבני הקהילה, כולם בקשו את קרבתו ואהבו לבלות בחברתו.   הוא היה אבן שואבת לאחייניו, שאף שהיו צעירים ממנו בשנים, נשבו בקסמי אישיותו ובדעותיו המתקדמות, ראו בו מודל לחיקוי, זכו להבנתו, מצאו אצלו אוזן קשבת ונהנו מחברתו ומעצותיו.

בשנת 1939 נשא לאישה את סתריה בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית עוליאל, הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ. לצידה חווה שנים מעטות של אושר ועדנה ויחד זכו להביא לעולם שבעה ילדים. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (Huguette) ורפאל.

הוא טיפח ופינק את בניו ובנותיו, הרעיף עליהם מתנות, תפנוקים, שפע ורווחה. חינך אותם על ערכי מוסר וצדק, נטע בהם שאיפה להישגיות ולמצוינות ודחק בהם ללמוד ולרכוש השכלה. את שמואל בכורו הועיד ללימודי רפואה (דבר שמימושו נמנע עקב מותו בטרם עת).

בתחילת דרכו, הועסק בבסיס צבאי אמריקאי ב- Port Lyautey שבו היה שוהה במהלך כל ימות השבוע ובסופי השבוע היה שב לביתו כשידיו עמוסות במתנות, פינוקים ודברי מותרות שאותם העניק ברוחב לב  לילדיו ולבני משפחתו.  בהמשך עזב את עבודתו והחל לסייע לאחיו הבכור מימון לוי ז"ל, שעסק במסחר סיטוני של גרעיני תבואה ומצרכי יסוד.

ביום ד' באב התשי"ח (21/7/1958), התלווה לנהג מקומי שהוביל משאית חדשה שזה עתה נרכשה עבור העסק של אחיו. בעת שעשו את דרכם לעיירה Imouzzer  הם נקלעו לתאונת דרכים חזיתית קשה והוא נהרג במקום.   נהג המשאית שישב לצידו שרד את התאונה ויצא ללא פגע.

צעיר מאוד היה, במיטב שנותיו ובשיא פריחתו כאשר נגדעו חיו בחטף.   הידיעה על מותו הטראגי הכתה בהלם את בני משפחתו, את חבריו ומכריו ותחושה של יגון ואבל כבד אפפה את כל העיר.  האובדן הקשה של דמותו הדומיננטית והאהובה, נגע לליבם של כל בני הקהילה וכולם נזעקו ובאו ללוות אותו בדרכו האחרונה ולהביע את כאבם וצערם.

רעייתו וילדיו מיאנו להתנחם והמשיכו לבכות את מותו גם בחלוף שנים רבות.  הטראומה הקשה שחוו הותירה בהם חותם לכל ימי חייהם והשפיעה רבות על אופיים, עתידם וגורלם.

דמותו המיוחדת נותרה חקוקה לעד, בליבם של מוקירי זכרו הרבים:   כאדם אהוב ואוהב, נערץ ורב קסם, מתקדם בדעותיו, אוהב חיים, רחב לב ונדיב, מפנק ומעניק.

מקום מנוחתו נקבע בעיר הולדתו , ספרו שבמרוקו

ת. נ. צ. ב. ה.

נכתב ע"י: ילדיו של המנוח

נלב"ע בד' בתמוז

נולדה בצפרו לאליהו ואסתר טובלי ע"ה , אחות לאהרון , שמחה ומשה

עלתה לארץ בדצמבר 1972 ביחד עם משפחת אחיה ר' משה טובלי ע"ה

הייתה צנועה וטהורה ותמיד הקדישה את חייה למען אחרים , ראשית להוריה , לאחים שלה ולמשפחותיהם ולקהילה , היא עבדה וגרה באם הבנים בצפרו .

לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם

הובאה למנוחות עולם בבית העלמין באשדוד

יהיה זכרה ברוך , ת.נ.צ.ב.ה

נולד בצפרו , נישא לאסתר לבית מויאל ע"ה

הביאו לעולם ארבעה ילדים ע"פ הסדר הבא : אהרון, שמחה ,רבקה ומשה טובלי ע"ה .

היה צנוע , עניו וירא אלוקים אשר חינך את ילדיו ליראת שמיים גדולה

היה סנדלר והתפרנס בדוחק והיה תמיד שמח בחלקו

במעגל החיים חי בעיקר בצל התורה הקדושה , שקוע במסירות גדולה בעיקר בלימוד הזוהר הקדוש ותפילה

בעת חיפוש מידע על ר' אליהו , נמצא תיעוד שמו במכתב של שליחי דרבנן משנת 1936 יחד עם קהילה מכובדים אחרים אשר שימשו אכסניה כאשר אלו באו להתארח בצפרו , בפעילותם באיסוף תרומות לקהילה היהודית שחיה אז בארץ ישראל ולבניין הארץ ( ספרו של רבי דוד עובדיה , הקהילה והשדרי"ם , עמוד ש"ח )

נפטר בכ"א בסיוון התשכ"א , קבור בצפרו מרוקו לצד אבותיו הקדושים

יהיה זכרו ברוך