חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים ויהודי העיר שבמרוקו

קטגוריה

הנצחת בני קהילת צפרו

גלריית תמונות מאת : רפאל ואריה ממן היו'

מתוך הספר "בסתר המדרגה" – לזכרה של מרת חנה רובידא בת למשפחת זֶקְרִי זצ"ל

בסתר המדרגה: עיונים מעשיים באותיות האלף בית

מאת שמואל בן-אור אביטל הי"ו אכי"ר

עם הקדשה מיוחדת לאימו של המחבר.

בספרי זה אספתי עיונים שונים שלמדתי וקבלתי  על מכמני האותיות של לשון הקודש, ובחיבורים עמוקים על מה שצפון בשפה העשירה שהנחילו לנו חכמינו ואבותינו בדורות שעברו, כדי שנהיה ראויים להעמיק מעט במורשה המפוארת שלנו.

הספר בנוי ממאמרים שכתבתי בזמנו המנסים לחקור וללמוד יותר את את מסתרי שפתנו ואותיותינו בשפה ברורה ובנעימה קדושה ליודעי חן, חכמתנו הפנימית.

וכן כתיבה בצורות שונות של שירה והצצה בין החרכים להביע ולהוציא לאור את מה שחבוי בתוככי האותיות ומה שהאותיות מספרות לנו כגון בהקדמת הזוהר של רב המנונא סבא המצורפת בספר. אני תקוה שהקורא המעיין בעין טובה ולב טוב בספר זה, ידע להבחין ולדעת את מה שלמדנו בנעורינו מאבותינו ואמהותינו באותה עיירה נפלאה צפרו במרוקו הידועה בשמה החביב "ירושלים הקטנה".

ברוך מי שאמר והיה העולם שזיכני לחדש ולו במעט מנסתרי תורתנו הקדושה, אמן.

אני מצרף בזה את ההקדשה לספרי לאימא היקרה.

להמשיך לקרוא "מתוך הספר "בסתר המדרגה" – לזכרה של מרת חנה רובידא בת למשפחת זֶקְרִי זצ"ל"

לזכרו של אבא מארי היקר, הצנוע באדם, רבי משה עמרם אביטבול זצ"ל

התבש"מ ביא' אלול תשנ"ו

"והאיש משה ענו מאוד"

לזכרה של אימא חנּה רובידא בת משפחת זכרי זצ"ל.

ולזכר הסבא היקר רבי אליהו יעקב אביטבול זצ"ל

כשאני זוכר את אבּא משה יקיר לבי ומרכז חיי, אני רואה אותו תמיד כאדם ענו ושלו בהליכותיו הצנועות. בהתמדתו ותמימותו הטהורה לעשות תמיד את רצון בוראו, תמיד לחש בדממה, ולא הִרְבָּה במילים. כל הזמן ניסיתי לנחֵש מה הוא לוחש, רק תיארתי בלבּי שזֹאת היתה דרכו המיוחדת להיות קשור ודבוּק לבּורא בכל מחשבותיו ומעשיו היומיומיים. ממנו למדתי תמיד לדבּר רק כשיש צורך בכך, ואם לאו מוטב לשתוק. השתיקה היתה מקור כל מעייניו.

היו לו עיניים יפות וחודרות פנימה כאילו ידע מה אני חושב, ותמיד הבין ללבי כנער חוקר מתבגר. הוא היה מנקה את אזני ומקצץ את ציפורני, ומכין אותי בכל יום ששי אחה"צ לקראת השבת שאהיה נקי בגופי רוחי ונשמתי, מוכן ומזומן לקבל את פני שבת המלכה. הוא היה מעיר אותי מתרדמתי לתיקון חצות, וסליחות בימים הנוראים.

הוא היה נדיב ברוחו וליבו והתמיד בהכנסת אורחים, וגם חגגנו בסעודות טעימות עם הרבה אורחים ועושה הילולא לחגוג את סיום קריאת ספר הזוהר הקדוש, שתמיד היה מְעַיֵּן בו בשמחה רבּה. הוא היה מקיים מתן בסתר ובתמימות טהורה. הוא גם היה תמיד דוגמא מעשית בחיי לצדק אנושי בין אדם לחברו.

בהיותי צעיר לימים בבית אימא חנּה יקירתי, היא נהגה תמיד ללחוש לי בְּרַכּוּת אימהית את המילים הבאים: "אם כל מי הים שבעולם ייהפכו לדיו, ואם כל העצים שבעולם ייהפכו לעֵטִים, ואם השמים והארץ ייהפכו לנייר, אינני יכולה להביע או להגדיר את אהבתי אליך, בני יקיר לבּי, אי אפשר לי לומר לך את אהבתי במילים".

משפחת אביטבול בצפרו , משה עמרם , חנה רובידה , רפאל ושמואל

אני זוכר באותו יום גורלי שהתחמקתי מהבית בעודי נער רך בשנים, אותו בוקר אבא עורר אותי משנתו לקום להתפלל, ואמרתי לו שֶׁאָבֹא עוד מעט לבית הכנסת, כן, את חטאי אני מזכּיר היום, שִׁקּרתי לו, כדי שלא יֵדע את תכניתי הסודית לעלות לארץ, הוא חייך אלי אותו חיוך מסתורי, שנתן לי להבין שאולי, אולי הוא באמת יודע וחש את סודי הכמוס.

יצאתי מהבית בשקט בברכת אימא, ישר לבאב למקאם לקחת את האוטובוס לעיר פאס, ומשם להמשיך לעיר תאזא, בתקוה ששם אוכל למצוא את  "מבריחי הילדים" לאלגּיר, ולמרסיי, ולחיפה. עליתי לאוטובוס וחששותי עמדי, אולי באמת אימא חנה יודעת את סודי ותעקוב אחרי ולהחזיר אותי לבית, והאמת היא, את אשר יגורתי בא לי.

הגעתי לפאס לאחר נסיעה של כעשרים דקות, והלכתי לבית הדודה שם כדי לנוח ולאכול ארוחת צהרים. ורק הגשתי את המטעמים שאני אוהב לפי, והנה אימא חנה נכנסת כמו רוח סערה כדי להחזיר אותי לסופרו, אמנם נתנה לי לאכול את המטעמים, ומיד לקחה אותי בחזרה לסופרו הקטנה, לאכזבתי הגדולה.

בדרך חזרה חשבתי עמוק על הכשלון הזה, והבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אהיה יותר זהיר, ולשמור את תכניתי בסוד ולחשוב בשקט בתוך תוכי, כי חששתי, שלאימא חנּה הרחומה שלי, יש כישרון נדיר לחוש ולדעת, ואפילּוּ להריח את מחשבותי. אז נזהרתי יותר במחשבתי בדיבורי ובמעשי.

ואכן בפעם הבאה הצלחתי מיד לנסוע לתאזא מיד אחרי הגיעי לפאס, ובדרכים עקלקלות הגעתי לארץ ישראל ולירושלים משאת נפשי מדורי דורות. אבל זהו סיפור בפני עצמו לפעם אחרת.

אבל היתה לי הפתעה יוצאת מן הכּלל ומרגּשת מאוד. כשישבתי באוטובוס, הסתכלתי דרך החלּון כדי לוודא שאמא חנה לא עוקבת אחרי. אני רואה את סבא היקר אליהו יעקב עם המשענת שלו, נכנס דרך השׁער של באב למקאם מתקרב אל האוטובוס, ונותן לי סימן בידו על פיו לשמור על השקט הנפשי שלי, כשהגיע ליד החלון פתחתי את החלון והסבא היקר נתן לי כמה מטבעות, ולחש, שמואל שמואל,  כשתגיע לירושלים הקדושה תתן לעניי העיר את המטבעות האלה, הוא אמר את זה בחיוך ושלות נפש גדולה.

רבי אליהו אביטבול זצ"ל
סבי רבי אליהו אביטבול זצ"ל

עתה ידעתי שסבא אליהו יעקב, אבא מארי משה עמרם, ואמא חנּה רובידא, אכן יכולים מּמּש להריח את המחשבות שלי, מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֹיךָ ׀ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: תהלּים קד. כד.  כולּי מלא הודאה עמוקה לבורא העולם, שנתן לי לבוא לעולם בתוך משפחת אצילים, רוחניים ברוחם ובנשמתם, אשר הרעיפו עלי את אהבת אלהים, אהבת ישראל, ואהבת האדם, החביב שנברא בצלם. לבי היה מלא על כל גדותיו משמחה עילּאית, ואז ידעתי בודּאוּת שדרכי תהיה צלחה, ובעזרת השם והשגחתו יתברך, אגיע למחוז חפצי בשלום, ירושלים, עיר הנצח הקּרושה. ואכן הגעתי לירושלים בריא ושלם לאחר תלאות רבות בדרך, שלא כאן המקום לעמוד עליהם.

עוד סיפּור קצר על אימא חנה. באחד הביקורים שלי מפריז, העזתי עוד פעם לומר לאימא, שבנסיעות והלימודים שלי מצאתי את מספר הטלפון  הישיר של האלהים. ובחיוכה וחכמתה השיבה לי בקיצור לענין, שהיא כבר מצאה את מספר הטלפון  הישיר של האלהים לְפָנַי. איך אמא? שאלתי? והשיבה לי תשובה קצרה וקולעת, "ההוכחה שלי, היא, שהבאתי אותך לחיים האלה". כך, אימא חנּה השיבה לי בלשון פשוטה ליהירותי.

אני זוכר עוד סיפור נהדר על אבא משה אשר הדריך אותי בצניעות מופלאה. אף פעם לא ראיתי אותו כועס או מרוגז. מבטו החודר הביע מֶסֶר בָּרוּר בדומיָּה עמוּקה, ותמיד הבנתי מה רצונו, ואשר קיימתי באהבה וכִבּוּד אב ויראת השם.

יום אחד אחרי שבאתי הביתה מבית הספר "אם הבּנים", למדנו על שלמה המלך, החכם מכל האדם, ואיך הגיע לחכמתו הגדולה. בחלומו, אלהים שאל את שלמה בספר מלכים א. פרק ג. בפסוקים הבאים:

ה.   בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ:

ו     וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִֹיתָ עִם־עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל….

ט.   וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע….

יא.   וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ

עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:

יב   הִנֵּה עָשִֹיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה ׀ נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא־הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא־יָקוּם

כָּמוֹךָ:

יג   וְגַם אֲשֶׁר לֹא־שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם־עֹשֶׁר גַּם־כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל־יָמֶיךָ:….

טו.   וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמֹד ׀ לִפְנֵי ׀ אֲרוֹן בְּרִית־אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשֹ שְׁלָמִים

וַיַּעַשֹ מִשְׁתֶּה לְכָל־עֲבָדָיו:

אמרתי לאבא כי התרגשתי מאוד מהסיפור של שלמה המּלך, שבקש בחלומו חכמה ותבונה להנהיג ו"לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה", והבּורא נתן לו לֵב חָכָם וְנָבוֹן. שאלתי את אבא משה, למה הבּורא נתן חכמה רק לשלמה? ולמה לא לי לשמואל? מה ההבדל שיש ביני לבין המלך שלמה? אבא ראה שאני רציני ונרגש מאוד בשאלתי, ואמרתי אליו בתמימותי, גם אני רוצה לקבל חכמה מהבּורא.

אמר לי אבי יקירי, שמואל שמואל, גם לך יתן הבורא חכמה ותבונה, עתה, שאתה יודע את הסיפור, תוכל בדיוק גם אתה לבקש מהאלהים שיתן לך חכמה ותבונה להבין ולדעת את הבּורא. כּאשר יבוא הבּורא בחלומך, אתה תדע מה לשאול ואיך לבקּש, וכמו שלמה בשעתו, גם אתה שמואל יקירי, תקבל בחיים שלך, חכמה ותבונה לחקור ולהבין את סודות הבּריאה והיקום כולּו.

דבריו של אבא הרגיעו אותי, ומאז, בכל לילה, כשאני מתכונן לישון אני מְשַׁנֵּן בלבי פנימה, שאם הבּורא יבוא אלי בחלום, וישאל אותי מה אני רוצה בחיים האלה? גם אני, כשלמה בשעתו, אענה בוודאוּת, ובלב תמים, אני רוצה חכמה תבונה ודעת כדי להבין ולדעת את סודות הבריאה הצפונים במורשתנו המפוארה.

באבּא מארי משה היתה הַקְרָנָה אלוהית בהירה, עָנָו בדבריו צנוּע בכל מנהגיו היומיומיים. הוא תרם הרבה להתפתחותי הרוחנית בחיינו החברתיים בעירנו הנפלאה צפרו במרוקו. למדתי ממנו חכמת חיים מעשית, במחיצתו האצילה גדלתי וינקתי מרוחו העשירה והדרת פניו הזוהרים.

ר' משה עמרם בתפילה בכותל המערבי
ר' משה עמרם בתפילה בכותל המערבי

 

יהי נא ספורי זה מוקדש לנשמתם הטהורה. אמן.

ע"ה שמואל בן-אור אביטל הי“ו אכי"ר, בולדר, קולורדו – ארצות הברית.

ערב ראש השנה תשס"ח, (תהיה שנת סוד חכמה) – Sept 11, 2007

הודעה קצרה:

אם מישהו מהדור הצעיר במשפחתנו הענֵפה ירצה לדעת יותר על עבודתי ונסיעותי בעולם,

אני מזמין אתכם לבקר בשני האתרים, וגם של בית האולפנא שלי בארצות הברית לקרוא

מאמרים מענינים וגם לראות כמה קליפים טובים . שמואל.

 

Samuel Ben-Or Avital, Le Centre du Silence.

P.O. Box 745. Lafayette, CO 80026-0745 – Ph: 303. 661-9271

Email: savital@bodyspeak.com

BodySpeak site: http://www.bodyspeak.com

Kabbalah Now: http://www.kabbalahnow.com

 

 

רחל חרוש לבית אביטבול ז"ל

נלב"ע ג' אלול תשל"ח (1904-1978)

נולדה בצפרו לר' אליהו אביטבול ולרבקה לבית אלקסלסי עליהם השלום. אחות לאסתר אלבז, רינה זיני, משה אביטבול, מלכה נחמני, שמחה דהאן ואליעזר אביטבול. אביה ר' אליהו ע"ה נישא בשנית ולה אחיות למחצה בשם חנה ויעל.

נישאה לדוד חרוש ז"ל והביאו לעולם שמונה ילדים, להלן שמות ילדיהם : מזל אוליאל, גרציה ימין אלפסי, מרים בלילתי, אהרון בן הרוש, רבקה גוזלן, עליזה פינטו, שושנה נדב אטיאס ובנימין חרוש.

עוד במרוקו היכה הגורל ותאונת בעלה אשר מנעה ממנו לשוב לעבודה לפרנסת המשפחה, אילצה אותה להחליפו ולדאוג לפרנסת המשפחה. בעוד היא מסתמכת על ילדיה הבגירים אהרון וגרציה אשר סייעו בשמירה וגידול האחים הקטנים, נדדה בין הכפרים ועסקה בתפירת בגדים, עיסוקה זה ומסירותה לפרנסת המשפחה אילצו אותה להיעדר שבועות מהבית. 

דוד חרוש עליו השלום
דוד חרוש עליו השלום

בשנת 1952 עלתה לארץ עם משפחתה אשר בתחילה התיישבו במעברה שמרון שהקימו בצומת נהלל, לימים העבירו את התושבים לישוב החדש , מגדל העמק.

בתחילה פתחה חנות ירקות ופירות אך לא עמדה בעומס הפיזי של עבודה זו ולאחר זמן קצר סגרה את החנות. 

עליית המשפחה לארץ ישראל, נזקפה לזכות בתה עליזה אשר הקדימה בשנתיים את עלייתה לפני המשפחה, עזבה את לימודיה , יצאה לעבוד , חסכה פרוטה לפרוטה ושילמה על משפחתה כדי שתעלה לארץ ישראל . 

בו בזמן שהממשלה דאז החליטה שהעולים ממרוקו ישלמו בעצמם על עלייתם לארץ המובטחת. זו הייתה איוולת, עוול שאין לו אח ורע, עולים , יהודים, חסרי כל , כאלו שלא שפר מזלם נאלצו לעמוד מול חוסר צדק ואל אתגר הקיום בעת שבערה בהם הציונות ואהבת הארץ.

הובאה למנוחות ונקבע מקום מנוחתה בבית העלמין של מגדל העמק 

יהי זכרה ברוך 

נכתב ע"י בנה בנימין חרוש 

הרה"ג חיים אליהו אברהם שיטרית זצ"ל

נתבש"מ ז' אלול תשי"ב ( 1901)

מורה צדק מצפרו, הוא היה חכם תלמודי ודעתו רחבה . הניח אחריו כמה פס"ד שעדיין המה בכי יד זרעו וחתום בפס"ד מחכמי המערב .

על קברו בצפרו רשום : כאן נטמן אדון התורה "אור הנר הקדוש" ( בוצינא דנהורא ) , מרביץ תורה , עטרת השקדנים , דעסיק באורייתא תדירא , לילות כימים , היינו צדיק עובד אל רם …. מתנהג בחסידות , ענוותן ושומר עיניים … הרב המופלא , כבוד מורנו ורבנו הרב .

קברו של רבי חיים אליהו אברהם שיטרית זצ
קברו של רבי חיים אליהו אברהם שיטרית זצ"ל

מאחר ואין לנו את איור פניו, צירפנו את דוגמת חתימתו כפי שתועדה בספרו של רבי דוד עובדיה זצ"ל – קהילת צפרו כרך ראשון .

אשמח אם יודעי דבר ומקור יוסיפו ידיעתם אודות הרב הגאון בתגובות בפוסט זה

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן על כולנו

הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצ"ל

נתבש"מ בו' אלול תשי"ב ( 1872-1952)

רבי ישועה שמעון חיים נולד בכ"ז באייר תרל"ב לאביו רבי מסעוד זצ"ל ונימול על ידי רבינו הרמ"א. בצעירותו למד ש"ס ופוסקים מתוך מסירות נפש והתנהג בחסידות עם קונו. נשא אשה בגיל י"ח. אחרי נישואיו למד בהתמדה עצומה, קם בכל לילה שלוש שעות לפני עלות השחר ולמד בלי הפסק עד מאוחר בלילה, כאשר אביו רבי מסעוד מדריך אותו ומכווין את עלייתו בתורה בכל תחומיה בנגלה ובנסתר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ.

פעם כאשר תקפה אותו מחלה קשה, שכב כשלשה שבועות מחוסר הכרה. חכמי העיר ובראשם הגאון רבי אלישע אפריאט זצ"ל עשו לו שינוי השם והוסיפו לשמו את השם "ישועה", ומיד כשקראו השם ישועה הוא התעורר מתרדמתו וסיפר שהמלה הראשונה ששמע הייתה "ישועה".

רבי ישמ"ח עובדיה נתבש"מ בו' אלול תשי"ב, זקן ושבע ימים שבע פעלים לביסוס לימוד התורה, תקנות והנהגות הקהילה, דרושים ארגון חברות וכתיבת ספרים אשר המפורסם שבהם הוא "תורה וחיים" המכיל בקרבו קונטרס אמונת חכמים, חידושי תורה על תורה שבכתב ותורה שבע"פ, דרושים, פסקים וכתבים, פיוטים וקינות. כמו כן הספר "ישמ"ח לבב" – חידושים על הש"ס.

את תפקידו מילא אחרון רבני צפרו – בנו הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל. רבי דוד נולד בצפרו באייר תרע"ח. בהיותו
בגיל ל"ד עם פטירתו של אביו, ישב על כסאו ברבנות העיר ואף קודם לכן כבר עמד לימין אביו בהנהגת העיר עם זקנתו ומצב בריאותו הרופף של אביו זצ"ל.

מידע נוסף אודות הרה"ג ישמח עובדיה באתר החכם היומי > למעבר לחצו כאן

חתימתו רבי ישמ
חתימתו רבי ישמ"ח עובדיה זצ"ל

עמוד הנצחה חדש : אליהו בלילתי ז"ל

נלב"ע כ"א בשבט תשע"ט (1934-2019)

אליהו נולד בד' אדר תרצ"ד, בעיר ספרו לאבא וסוליקה בלילתי ז"ל. אח קטן ל-4 בנות – בילדה ז"ל , עזיזה, מסעודה ורבקה. מיד לאחר לידתו אמו נפטרה, גדל בצל אחיותיו השכנים ודודה סולטנה אשר מילאו את תפקיד האם. אביו אבא בלילתי ז"ל נישא שוב ומנישואים אלו נולדו אחות בשם גאולה ואח בשם ישראל.

אליהו ז"ל למד בבית הספר "אם הבנים" והשתייך לתנועת הנוער "הבונים" שם היה הכינוי שלו "עין גנים". בשנת 1951 עלה לישראל באנייה נגבה בסיוע הסוכנות היהודית עם 20 נערים נוספים במסווה של קבוצת נוער הנוסעת ללמוד בצרפת. בארץ נקלט אליהו במחנה עתלית ומשם הועבר לקיבוץ כפר גלעדי שם שהה מספר חודשים עד לגיוסו לצבא לחטיבת גבעתי. אחרי השחרור גר תקופה קצרה בחיפה ואחריה התחיל לעבוד במפעל הנעליים בקיבוץ נאות מרדכי ושם אף התגורר.

בשנת 1956 הכיר את רחל לבית אבוטבול שעלתה לישראל מספרו ובשנת 1957 נישאו בעיר יבנה. בשנת 1958 נולדה שולמית (שולי) ובשנת 1959 עברו אליהו ורחל להתגורר בקרית שמונה. בהמשך נולדו אבי (1962) ומאיר (1969).

אליהו ע"ה עבד שנים רבות במפעל הנעליים של קיבוץ נאות מרדכי, התחיל כפועל ייצור מן המניין וסיים כמנהל העבודה. בהמשך עבר לעבוד במשביר לצרכן בקרית שמונה כמנהל מחלקת נעליים. בשנת 1983 עזב אליהו עם המשפחה את קריית שמונה, עברו להתגורר בעיר רחובות, עבד בסניף המשביר בתל אביב ובהמשך ברחובות כסגן מנהל הסניף עד לפרישתו לגמלאות.

במהלך חייו דאג להעשיר את עצמו ולהרחיב ידיעותיו, ללמוד בקורסים שונים כמו הנהלת חשבונות והכשרת ועדי עובדים ולהיות פעיל בתחומים כמו: פעילי שכונות , פעילים צעירים בהסתדרות.

ולצד כל אלו הקפיד כל השנים להתנדב ולעזור בתחומים רבים. בקרית שמונה עזר בקליטת עולים חדשים שהגיעו ממרוקו והתנדב שנים רבות במשמר האזרחי. ברחובות התנדב בביטוח הלאומי בסיוע לקשישים ובבית החולים קפלן במחלקות עיניים וכירורגית. על פועלו כמתנדב זכה בתעודות הוקרה רבות.

אליהו ע"ה היה ידוע, עוד משחר נעוריו, בכישרונו לספר סיפורים ובבגרותו הפליא בכתיבת שירים, סיפורים וברכות מיוחדות ומופלאות לבני המשפחה הגרעינית – אשתו, ילדיו, נכדיו והנינים אותם אהב אהבת נפש וכן למשפחה המורחבת ולחבריו. באמצעות הברכות גולל את סיפור חייהם מתובל בהומור ובאהבה גדולה.

הוא היה אהוב על משפחתו הצרה והמורחבת. אחיותיו ואחיו היו יקרים לליבו והוא שמר על קשר קרוב ואוהב איתם ועם ילדיהם עד יומו האחרון.

אליהו נפרד מאיתנו ביום 27.1.2019 – כ"א בשבט תשע"ט ונטמן בעיר רחובות.

יהי זכרו ברוך לעד  

נכתב והועבר לפרסום ע"י שולמית בללתי כהן .

קברו של אליהו בלילתי ז"ל
קברו של אליהו בלילתי ז"ל

לזכרה של מרת חנה רובידא אביטבול בת למשפחת זֶקְרִי זצ"ל

התבשמה ב- ד' באלול תשמ"ב

 

"אִם יִהְיוּ כָּל-הַיַמִּים דְּיֹו וַאֲגַמִּים קֻלְמֹוסִין"

בהיותי צעיר לימים בבית אימא יקירתי, נהגה תמיד ללחוש לי בְּרַכּוּת אימהית את המילים הבאים:

"אם כל מי הים שבעולם ייהפכו לדיו, ואם כל העצים שבעולם ייהפבו לעֵטִים,

ואם השמים והארץ ייהפכו לנייר, אינני יכולה להביע או להגדיר את אהבתי אליך,

בני יקיר לבּי, אי אפשר לי לומר לך את אהבתי במילים"

משפחת אביטבול בצפרו , משה עמרם , חנה רובידה , רפאל ושמואל

דרכה המיוחדת של אימא ואהבת המשפחה שלה הִרְשִימוּ אותי עמוקות והשפיעו עלי הרבה מברכת אהבתה. מאז ומתמיד אינני יכול להגביל את כוח האהבה או להביעו במילים, אבל לחיות את האהבה הזאת ולהביע את כוחה תמיד מעבר ליכולתי או להעיז להגדירה.

לעולם לא אשכח את צורת ההבעה של אימא והשפעת אהבתה הרוחנית עלי לא הייתי מוּדּע אז עד כמה המילים של אימא היו כה מושרשים עמוק בתרבות שלנו. מאוחר יותר גליתי את המקור של צורת הבעתה בעיונים שלי בשיר השירים רבה, וגם ממקור אחר באקדמות שהיינו נוהגים לשיר בחג השבועות.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (בֵּן-הֹורְקָנֹוס) אֹומֵר:  אִם יִהְיוּ כָּל-הַיַמִּים דְּיֹו וַאֲגַמִּים קֻלְמֹוסִין, וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ מְגִלֹּות, וְכָל בְּנֵי הָאָדָם לַבְלַרִין, אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹב דִּבְרֵי תֹורָה שֶׁלָמַדְתִּי, וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל זַכְרוּת שֶׁל מִכְחֹול בַּיָּם. שיר השירים רבא א (ג) (א).

בקראי את מאמרו של רבי אליעזר נשארתי המוּם וצמוד למקומי וזמני המוגבל. שמחתי בלבּי, עד כמה אימא היתה קשורה וידענית במורשתנו היהודית.

אימא היקרה חנה רובידא, בת שמחה בת הרב אבא אלבאז זצ“ל, רב גדול ומורה צדק עשרות בשנים כדיין ופוסק בעירנו צפרו המהוללה. מצד אימא חנה רובידא הרחומה והאהובה למשפחת זקרי הברוכה ברבנים, סופרים, משוררים ומקובלים בעלי הלכה ושררה ואהובים על הציבור. אימא היקרה היתה מצאצאיה של משפחת אלבאז ממנה צמח וגדל הגאון המהולל המקובל והמשורר הידוע בספריו ושיריו הרמ"א רבי רפאל משה אלבאז זצוק"ל.  ממשפחת זקרי יצאו תלמידי חכמים גדולים ומקובלים בעלי חזון כמו בעל ספר החרדים רבי אליעזר אזכרי זצ“ל שהיה ממקורביו של האר“י, מהרח“ו רבי חיים וויטאל והרמ“ק רבי משה קורדובירו זצ“ל בצפת עיר המקובלים בזמנו.

הרה"ג אבא אלבז זצ"ל
סבא של מרת חנה רובידה ע"ה , הרה"ג אבא אלבז זצ"ל

בדורנו הנבוך, המבוּלבל והמקולקל בו אנו חיים היום, אני מרגיש נחיצות פנימית ורוחנית מיוחדת, לומר גם אני ולהצהיר את ההד המיוחד של המילים המופלאות ששמעתי מפי אימא בילדותי במרוקו.

אם כל מי הים שבכל הימִּים בעולם כולו ייהפכו לדיו, וכל העצים לעטים, וכל השמים והארץ לנייר, גם אני לא יכול לומר או להביע בשום פנים ואופן את עיקר עומק נשמתי, וייחודו יתברך האדיר והנאור. ואינני מתייהר אפילו להבין את עומק החיים והמסתורין של הבריאה, דבר אחד למדתי, שכל מחשבותי ומעשי כולם מכוונים להשיג את ייחודו יתברך ולהתקרב אל האור העליון הנותן לנו הוויה טובה ומטיבה, ולהשתוות אל אורו הגדול להיות גם אני הקטן טוב ומטיב במעשי ובמחשבותי תמיד כדי לעשות את רצונו יתברך תמיד.

בַּקָּשָתי שתמיד אני מכוון את עבודתי הרוחנית תמיד סובבת סביב תפילתי החרישית בדממה קדושה:

 

יהי רצון מלפניך אדוני אלוהי ואלוהי אבותי, אנא אלי שמרני וחזּק את רוחי ונשמתי,

להיות תמיד שפוּי בלבּי ובהוויתי בתוך טירוף הדעת של העולם הזה הבלתי מאוּזן כביכול.

אנא אהובי, בוראי ויקיר לבּי, תן בלבּי חוזק ואומץ רוח לעשות רצונך בלבב שלם,

בהצנע לכת והשתוקקות טהורה להדּבּק בבורא, ולהדריכני תמיד בדרכך הטובה

בכל מחשבותי ומעשי.

אני מאמין באמונה שלמה בעוצמת הגבורה וההשפעה של האור העליון,

כדי להשתמש ברצונך הטוב והמטיב לטובת כל הבריאה כולה.

אָנָּא רִבּוֹנֹו וּמַלְכֹּו שֶל עֹולָם הַשְׁגָּח עֲלַן בְּעֵינָא פְּקִיחָא.

הַשְׁגִּיחַ עֲלֵינוּ בְּעַיִּן פְּקוּחָה, וְהַדְרִיכֵנוּ תָמִיד לִהְיֹות בְּרִיאִים וּשְלֵמִים לְפָנֶיךָ

וְשֶנִמְצָא חֵן בְעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתַלְמוּד תֹורָתֶךָ,

לְשֵם יִחוּד קוּדְשָא בְּרִיך הוּא וּשְכֵינְתֵיהּ. אָמֵן כֵן יְהִי רָצֹון.

 

תודתי העמוקה לָךְ אימא חנּה, יקירתי ורחומתי, שהענקת לי מטוּבֵך ויופיֵך הרוחני בהיותי נֶטָע רך ותמים. זכותֵך וזכוּת אבותינו ואמהותינו תעמוד לי תמיד בדרכי העולם הזה ובכל העולמות.

יהי זִכְרֵךְ ברוּך לעולמים. אמן.

בּנֵך אוהבך, שמואל.

 

בסתר המדרגה                                          5                           ע"ה שמואל בן-אור אביטל הי"ו

 

קלטת שמע – מסמך היסטורי

 

מתוך אוסף חפציו האישיים של אבי , ר' משה טובלי ע"ה מצאתי אוצר, קלטות מלפני 30 שנה ויותר, אותם זכיתי להמיר לשפת ימינו , קבצים דיגיטליים.

הקלטת הראשונה שמצאתי, היא קלטת שמע – מסמך היסטורי מדהים , תולדות חייו של רבנו , הרה"ג רפאל משה אלבז זצוק"ל , אישיותו ויצירתו .

את הקלטת הכין רבי ציון תורג'מן זצ"ל , אסף ערך והקליט בקולו הנעים לפני 30 שנה , סוף שנות השמונים. כל זאת במטרה להנגיש ולהנציח את סיפור חייו ויצירתו של מורנו ורבנו הרמ"א וסיפור מורשתנו לדור הצעיר.

תמונה של ר' משה טובלי ור' ציון תורג'מן עליהם השלום
תמונה של ר' משה טובלי ור' ציון תורג'מן עליהם השלום

היוצר של הקלטת , רבי ציון ע"ה , היה אדם נדיר , משכמו ומעלה , איש תורה וידע רב , נעים הליכות , איש קהילת צפרו , אהוב על הבריות.

בעתיד ב"ה נעלה גם את סיפור חייו . יהי זכרו ברוך

בקלטת סיפור מפורט על קורות חייו של הרמ"א , סיפורים על חייו , יצירותיו , פיוטיו וספריו באורך של שעה ו-13 דקות .

זכיתי !

הקשבה מהנה ולימוד למען הדורות הבאים .

זכותו של הצדיק תגן עלינו .

אלי טובלי

 

 

אברהם כהן ז"ל

בס"ד

נלב"ע יז' באב תשע"ג ( 1929-2013)

בנם של שמעון ואסתר כהן ע"ה , אשר עברו להתגורר בצפרו בשנת 1934 , יחד עם אחיו ואחיותיו , זוהרה ז"ל , שלמה ז"ל, מרדכי, וכליפה היו"ר.

בשנת 1952 נישא במרוקו לשרה דבורה לבית חמו, אשר עמה הביא לעולם 8 ילדים , 4 נולדו בצפרו מרוקו והם : שמעון , יצחק , אבנר , ואלי אשר עלו עימם לארץ בשנת 1962 וקבעו ביתם בבאר שבע. ו- 4 ילדיהם שנולדו בארץ הם : חיים , רפי , אסתר ונתן. בארץ עבד בתחילה בטקסטיל ובניין אך רוב שנותיו בארץ עבד בתעשייה הביטחונית כאזרח עובד צהל עד לפרישתו לפנסיה.

חיבורים משפחתיים :

אחיו הגדול שלמה כהן ז"ל היה נשוי לרחמה אחותו של רבי יונתן הלוי ע"ה , ביתו של רבי יונתן הלוי נשואה לרבי מיכאל ממן , בנו של הרב הגאון והצדיק , רבי יהושוע ממן אשר נתבש"מ לאחרונה

בשנת 2013 בהיותו בן 84 הלך לעולמו ונקבע מקום מנוחתו בבית העלמין באר שבע

יהיה זכרו ברוך

המידע נתקבל מבנו חיים כהן – באר שבע

 

דבורה שרה כהן לבית חמו
דבורה שרה כהן לבית חמו

ר' משה טובלי זצ"ל

 נתבש"מ בט"ו באב תשס"ט ( 1918 – 2009 )

נולד בעיר צפרו לאליהו ואסתר טובלי ע"ה (אסתר לבית מויאל), אח לאהרון, שמחה ורבקה טובלי. משפחה צנועה ויראת שמיים , אביו היה סנדלר ואמו עקרת בית. מילדותו ינק את יראת השמיים ומאז היה מוקיר רבנן . בגיל 7, בצל אביו, היה עובר במלאח של צפרו ומעיר בשעת הליל את בני הקהילה לסליחות.

משחר נעוריו היה פעיל במוסדות הקהילה וחייו סבבו סביב בתי הכנסת וישיבות הקהילה, תלמידם ומשרתם בכבוד של גדולי רבני צפרו וחסיד נלהב ונאמן של רבינו רפאל משה אלבז זצוק"ל.

 

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94-2
ר' משה על קברו של הרמ"א זצוק"ל 1998

באמצע שנות השלושים לחייו נשא לאישה את רבקה טובלי (לבית כהן ) והביא עשרה ילדים לעולם . שמונה בנות ושני בנים ע"פ הסדר הבא : אסתר, רחל , קמילה , רימונד , יפה , אורלי , מרים , אליאן , אליהו ושי .

הוא אהב בכל מאודו את העיר צפרו ונאחז בה גם כאשר הקהילה התמעטה ויהודי העיר עלו ארצה . בשנים האחרונות שלו בצפרו כאשר מוסדות הקהילה היהודית בעיר נסגרו זה אחר זה , לקח על עצמו את תפקידי הקהילה , משימות הצדקה והחסד. הוא היה חשמלאי במקצועו אבל בכל הקשור לרוח נשמה ודת, ראשון לכל מצווה , ידו בכל ויד כל בו.

בעיר צפרו טיפל בתחזוקת בתי הכנסת של הקהילה , בית הכנסת הגדול ואם הבנים ובית העלמין.  מספרים שלעתים היה מביא לעבודות תחזוקה גדולות בעלי מקצוע ערבים מקומיים בכדי לתקן את בית הכנסת ומאחר שלא היה לו כסף היה משלם באמצעות המעט שהיה לו ברכוש ובבגדים.

ר' משה זצ"ל היה מזכה הרבים ועל כך סיפורים רבים .בערבי שישי לפני שהיה מגיע לביתו ומשפחתו , היה מבקר כמה זקנות עריריות ואלמנות ומברך על קידוש היין .

בחג סוכות , החג האהוב ביותר עליו , היה בונה סוכות גם עבור חולים ומבוגרים לפני שהיה בונה לעצמו ולמשפחתו, תמיד היה מכין לולבים , מעטר ומהדר עבור אנשים רבים לפני שדאג לעצמו .

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94
ר' משה טובלי 1998 – הושענא רבה ביה"כ קהילת צפרו באשדוד

להמשיך לקרוא "ר' משה טובלי זצ"ל"

"בין גן העדן האבוד לארץ המובטחת" סרטו של דוד אסולין

לפני 22 שנה הכרתי לראשונה את דוד אסולין , קרוב משפחתי , בנה של גרסיה אסולין לבית טובלי , נכדו של דודי אהרון טובלי ז"ל . באותה התקופה דוד היה במאי ויוצר סרטים דקומנטריים והוא הגיע לארץ עם צוות צילום להסריט את סרטו "בין גן העדן האבוד לארץ המובטחת". אני זוכר את ההתרגשות של אבי ז"ל , את ההתלהבות של משפחתי .

באמצעות הסרט דוד החליט לחקור את שורשיו, את עיר הולדתו צפרו, לספר על סיפור העלייה ממרוקו, על הקשיים אותם חוו העולים . הצילומים החלו בארץ והמשיכו בצפרו מרוקו , בעקבות כך אבי עליו השלום זכה לביקור נוסף בעיר הולדתו אותה עזב 25 שנה קודם לכן .

שנה לאחר מכן, הסרט שודר בערוץ הצרפתי , בן דודי יובל טובלי, היקר והאהוב , הקליט את הסרט על קלטת וידאו והעבירה בין כל המשפחה . הבתים הפכו לבתי קולנוע ובכולנו אחזה התרגשות גדולה בעת הסרטת הבכורה .

דוד אסולין עשה שירות גדול לקהילה ולנו כמשפחה , סרט דקומנטרי שמציג היסטוריה והופך להיסטוריה , לאחד המסמכים ההיסטוריים החשובים לקהילת צפרו וליהדות מרוקו בכלל . אנחנו כמשפחה זכינו בתיעוד נצח של אבינו המיוחד והאהוב , תודה לך דוד אסולין היקר .

ואין מקריות בעולם , דוד החליט לשתף לראשונה את יצירתו המופלאה, אנחנו מקבלים תזכורת מעולם קסום , מאבא מיוחד שהסתלק מאיתנו בשיבה טובה לפני עשור, נציין את יום פטירתו בעוד שבועיים .

דוד אסולין כתב בערוץ YouTube שלו בצרפתית

החלטתי סוף סוף לשתף את הסרט שלי "בין גן העדן האבוד לארץ המובטחת", ששודר בשנת 1997 בערוץ ARTE ב"ימי רביעי ההיסטוריה ". הסרט מספר על ההיסטוריה העכשווית של יהודי מרוקו דרך זו של ספרו בה נולדתי לפני 60 שנה, חיי אבותינו היו משותפים עם הברברים והערבים, עד לעזיבה .

סרט זה יכול לאפשר לדורות חדשים לגלות או להכיר טוב יותר את הסיפור, שראוי לאמת ולשקיפות, כמו גם ניואנסים של חסדי הנפש , אשר לעתים קרובות מוצג כמעורפל או מזויף על ידי מפיצי שנאה. מתחיל עם במילים הבאות :

"מגיל צעיר מאוד כשאני ממלא ניירת ובה אני מתבקש לרשום את מקום הלידה שלי, אני כותב את ספרו עם הכינוי" מרוקו "כי איש אינו יודע. מוקסם מהפינה הקטנה הזו של האטלס התיכון, הניצבת בגובה של 800 מטר בדרום מזרח לפאס, "גן העדן של כדור הארץ כמו שאנחנו מדמיינים אותו אם אנו מדמיינים אותו מזרחי, מאוכלס, ו מוגבל. ספרו היא ארץ פורייה ועסיסית, שכולה רועדת מצחוק המים. הבנים יפים, היהודים הצעירים חלקים, נוצצים בעיניים ובשיניים.

ספרו, ששורש זיכרונות הילדות, נשאר בי כמו פצע רך, זיכרון ילדותי עטוף נוסטלגיה צנועה. אני מהדוד האחרון שנולד בספרו שראה כל כך הרבה אחרים שנולדו. עם העיר, אף שהפכה, מתקיימת, העולם שממנו אני בא כבר לא קיים.

לירושלים הקטנה של מרוקו אין עוד יהודי אחד. עם זאת הם החלו להתיישב בה לפני יותר מאלפיים שנה, לפני בואם של הערבים והאסלאם, הם היו אפילו לפחות כמו המוסלמים של העיר.

במרוקו בה התגוררו 300,000 יהודים. בזמן שראיינתי קשיש, הוא נתן לי סלילים ישנים , תיעוד של חצי מאה לאחור, שנשארו בעליית הגג שלו .

מאז. גיליתי תמונות של קרובים מעולם רחוק, מוזר הוא מוכר, עולם שכבר אינו קיים אבל שחקניו עברו לגור במקום אחר.

צילומים במערבולת ההיסטוריה: תקופת חסות צרפת, הקמת מדינת ישראל, עצמאות מרוקו, כולם עזבו, חלקם בצרפת, אחרים בקנדה או במקומות אחרים, הרוב בישראל. "

מצ"ב הסרט להנאתם ( לדוברי ערבית וצרפתית )

שמואל אפריאט ז"ל

נולד בשנת 1938, בעיר ספרו שבמרוקו בן בכור ללאה ולרב הצדיק יצחק שמעון אפריאט, מחכמי הקהילה, עליהם השלום.

שמואל היה איש חינוך ועשיה חברתית ציבורית, גדל והתחנך על ערכים של יהדות, ציונות, אהבת הזולת, דאגה לקהילה ונדיבות.

עלה לארץ בשנת 1963 יחד עם זוהרה אשתו, הקימו את ביתם בעיר רמלה.

מתוך אידיאולוגיה ואמונה בחר לעבוד במערכת החינוך בארץ, היה מורה ומחנך בבתי ספר ברחובות, בקרית עקרון וברמלה.

דורות של תלמידים זוכרים את שמואל כמחנך אהוב, דמות ששימשה מודל, תלמידיו מספרים כי בזכות אישיותו נכנס לליבם והצליח להשפיע על דרכם ועתידם.

גם חבריו בצוות המורים וההנהלה מספרים על מנהיג כריזמטי, אדם שתוכו כברו, יושר וסבלנות היו נר לרגליו.

לאחר שנים רבות במערכת החינוך, שמואל נקרא להרחיב את פועלו החברתי- ציבורי ולהירתם להנהגת העיר רמלה.

בשנת 1973 נבחר לסגן וממלא מקום ראש העיר רמלה, באופן טבעי נמסרה לו האחריות על כל נושא החינוך בעיר.

בתקופת כהונתו שנמשכה למעלה מעשרים שנים, קידם את מערכת החינוך העירונית והוביל לחדשנות ושינוי במסגרות החינוך הפורמאליות והבלתי פורמאליות.

החינוך בעיר היה בראש מעייניו. ועל כן, במשך כל תקופת כהונתו כסגן ומ"מ ראש העיריה, הקפיד להיות הממונה על החינוך.

שמואל היה איש ציבור אשר מילא תפקידים רבים מעבר לתחום החינוך, היה גם חבר מועצת העירייה, יו"ר וועדת המשנה לתכנון ובניה, יו"ר נאמנות לקשיש, יו"ר האגודה לתרבות הדיור, חבר באיגוד ערים לחינוך ובאיגוד ערים לכיבוי אש וחבר המועצה הדתית.

בנוסף לכל אלה, התנדב והיה חבר פעיל גם באגודות אקי"ם, איל"ן והוועד למען העיוור.

שמואל שהיה בעל לב רחב וקשוב לציבור התושבים- היה ידוע כאיש ציבור שבכל שעה דלתו פתוחה לכל פונה.

ביום שני השבוע, ח' באב, 31.07.17 הלך לעולמו והובא למנוחות בבית העלמין של רמלה

יהיה זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים

פנחס מויאל ז"ל

 נלב"ע בח' באב ה'תרצ"ט (1875-1939)

איש תם וישר אוהב תורה ולומדיה , אח של אסתר מויאל, דודו של ר' משה טובלי עליהם השלום

נפטר לאחר יסורים קשים ונקבר לצד אבותיו הקדושים בצפרו

יהיה זכרו ברוך

מאחר ואין תיעוד לדמותו אנו מפרסמים את תמונת קברו

 

תיעוד ההילולה השנתית לציון 123 שנים לפטירתו של הרמ"א

לכל בני קהילת צפרו היקרים ,

להלן תקציר תיעוד ההילולה השנתית לציון 123 שנים לפטירתו של הרמ"א
אתמול , יום רביעי כ"א תמוז תשע"ט , התקיימה הילולת הצדיק בהוד והדר .
תוכנית הערב כללה גם ציון 6 שנים ליסוד השיעור היומי בבית הכנסת.

בתוכנית הערב הדוברים היו : ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי , סגן ראש העיר הרב יחיאל ויינגרטן , ר' יהודה אלבז, הרב מיכאל שושן  , הרב יגאל נחמני .

תודות לכל המארגנים שעמלו על הערב הנפלא : שלמה לוטטי , שמעון סיסו , יהודה אלבז , הרב יגאל נחמני , דוד לוטטי , ושמעון וידאל .
תודות לכל בני הקהילה שבאו ונרתמו מיד לשרת את הציבור , וסייעו בכל הדרוש
ותודה גדולה לכל האורחים שבאו לכבד את זכרו של הצדיק הקדוש

זכותו של הרמ"א תעמוד לנו ולכל ישראל אמן

 

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: