חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים והנצחת יהודי העיר ממרוקו

קטגוריה

הנצחת בני קהילת צפרו

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 1 במרץ ה באדר מסודי עוליאל בת יאקוט ע"ה
יום רביעי 4 למרץ ח באדר יוסף שטרית בן סוליקה ז"ל    (אדר א)
נתן אלבז בן רחל ז"ל (אדר א)
יעל עוליאל בת יקות ע"ה
יום חמישי 5 למרץ ט באדר אברהם איטח בן זוהרה ז"ל
יום שישי 6 למרץ י באדר ניסים תורג'מן בן רינה ז"ל
יצחק חמו בן חנה ז"ל >> עמוד הנצחה  <<
מסעודה ממן בת עישה ע"ה
יום שבת 7 למרץ יא באדר אהרון סודרי בן סולטנה ז"ל
מאיר כהן בן שרה ז"ל

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

יצחק חמו ז"ל

נלב"ע י' אדר תשנ"ו ( 1904-1996)

נולד בצפרו .  היה בן יחיד להוריו מאיר וחנה חמו ע"ה, נישא בשנת 1932 לחנה ממשפחת פוני עימה הביא לעולם  9 ילדים : אימי ז"ל-שרה דבורה, עזר, מוניק ,יעקב ז"ל, עליזה מאיר ז"ל שושנה, משה ופנחס.

בצפרו עבד כשרת בבית הספר " אליאנס" עד לעליית לישראל בשנת 1962 בעלייה הגדולה. בארץ עבד בבניין בחברת "סולל בונה" עד ליציאתו לפנסיה.

ניפטר בתאריך: י' אדר תשנ"ו ונטמן בבית העלמין החדש בב"ש

יהי זכרו ברוך

ליקט וכתב נכדו חיים כהן מבאר שבע

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 23 לפברואר כח' שבט רדואה צרויה בת שמחה ז"ל
ר' גבריאל נחמני בן רינה זצ"ל >> עמוד הנצחה  <<
יום רביעי 26 לפברואר א' אדר מאיר מאיוסט בן רינה ז"ל
יוסף רחמים איטח בן שמשה ז"ל (אדר א)
פנחס חמו בן תמר ז"ל
עזיזה לוטטי בת סוליקה ע"ה
אלדד סיסו בן שרה ז"ל
חיים בן מרים זיני ז"ל >> עמוד הנצחה <<
רחל שוקרון בת יקוט ע"ה(אדר א)
אהרון טובלי בן קמי ז"ל >>עמוד הנצחה <<
יום שישי 28 לפברואר ג' אדר סתרייא לוי בת חנה ז"ל >> עמוד הנצחה <<
רחמים סיבוני בן ג'מילה ז"ל
יצחק לוי ז"ל
גרסיה אסולין בת חנה ז"ל (אדר א)
יום שבת 29 לפברואר ד' אדר שמעון אלבאז בן חנה ז"ל (אדר א)

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

סתריה לוי (טובלי) ז"ל

נלב"ע ג' אדר תשנ"א (1925-1991)

נולדה בעיר ספרו בחודש אלול תרפ"ה (ספט' 1925) בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית (עוליאל), אחות ליובל, גרסיה ז"ל, רוזה, יקוט, שולה, שמעון, דוד וסוזן.

אביה אהרון טובלי ע"ה, היה סוחר דגנים ושותף עסקי עם תושבים מקומיים שגידלו בעבורו עדרי צאן. אימה, חנה ע"ה, היתה עקרת בית ודאגה לטיפוח הבית ולגידול הילדים.

כבת בכורה, זכתה בבית הוריה ליחס אוהב ומפנק וקיבלה תמיד את כל מבוקשה.  כשגדלה והיתה לנערה, ניחנה בחן מיוחד, ביופי נדיר, במזג נוח ובמידות טובות. כשהגיעה לפרקה נעתרה לחיזוריו של יצחק לוי ז"ל (בנם הצעיר של מכלוף לוי "למקדאם כ'לאל" ופרחה לבית עוליאל) שהיה מהטובים והמיוחסים שבבני העיר ספרו.

הם נישאו בשנת 1939 והחלו את חייהם המשותפים בחדר שהוקצה להם בבית הוריו.   הוא היה ידוע כאדם מתקדם בדעותיו, נדיב ובעל לב רחב, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ.  הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים.   לצדו, חוותה בתקופה זו שנים יפות ומאושרות, שבמהלכן בנו את ביתם ונולדו שבעת ילדיהם. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (אוגט) ורפאל.

ב- 21/7/1958, בעת שנסע לעסקיו שבעיר- Imouzzer des Marmoucha, נקלע יצחק בעלה, לתאונת דרכים חזיתית קשה ונהרג במקום.   מותו הטראגי היכה בהלם את כל תושבי העיר, שם קץ לשנות חיה היפות וקטע בפתאומיות את שאיפותיה ותקוותיה לעתיד.   היא הפכה בן לילה לאלמנה צעירה ששכלה את בעלה האוהב והתומך ועל כתפיה הוטלה דאגה עצומה לפרנסת משפחתה.

שבעת ילדיה הרכים שזה עתה התייתמו מאביהם הנערץ, נחשפו מדי יום לעוצמת הצער והייסורים שחוותה אימם, היו עדים למסכת חייה העגומים ולתהליכי אבל מייסרים וכואבים שגזרה על עצמה.

בנה בכורה שמואל, שזה עתה סיים את חוק לימודיו, נאלץ לגנוז את תכניותיו ללימודים גבוהים ויצא לעבוד בעיר הגדולה, ע"מ לסייע לה לקיים בכבוד את אחיותיו ואחיו הקטנים.

שמועות מדאיגות, שהגיעו לאזניה בדבר פעילותו החשאית של שמואל בנה, בארגון מחתרת ציוני שפעל במרוקו, הגבירו מאוד את חרדתה והיא גמרה אומר לעלות מייד עם ילדיה לארץ ישראל.

בשנת 1962 עלתה והתיישבה עם משפחתה באשדוד.  היא התמודדה עם קשיי קליטה ופרנסה בסיועם של ילדיה הבוגרים שנרתמו לסייע לה. ונאבקה להבטיח את  רווחתם ועתידם של ילדיה.

למרות הקשיים הרבים, לא הזניחה מעולם את תפקידה כאם מסורה ואוהבת, היתה תמיד קשובה לדאגותיהם ולרצונותיהם וקיבלה בהבנה ובאמפטיה את כל החלטותיהם.  לא חדלה מתמיכתה בכל אחד מבניה ובנותיה עד שהקימו את משפחתם ובנו את ביתם.

למרות שהפגינה תמיד איפוק, שקט נפשי ונינוחות מעוררי כבוד, נראה כי משקעי הטראומה הקשה שחוותה, תהליך האבל הכואב והממושך ותלאות החיים ודאגות הפרנסה שהיו מנת חלקה במשך שנים רבות, החלו לתת את אותותיהם. והיא לקתה בליבה והפכה לאישה מופנמת ועצובה מאוד.

חרף מצבה הבריאותי הרעוע ואמצעיה המוגבלים, היא סירבה בתוקף להצעות ילדיה לעזרה כלכלית, המשיכה לארח בביתה בסבר פנים יפות וברוחב לב וגם עזרה וטיפלה בנכדיה הקטנים באהבה רבה.

בשנת 1989 חלה הרעה במצב בריאותה, ייסוריה גברו והיא לקתה בדום לב בעת ששהתה בביתה.

לאחר אשפוז ממושך חזרה לביתה אך לא שבה לאיתנה, מצבה הבריאותי המשיך להתדרדר בהתמדה, היא התקשתה בתפקודיה היומיים אך סבלה את ייסוריה באיפוק ובשקט האופייניים לה. ענת בתה הצעירה שהתגוררה בביתה עמדה לצידה וסעדה אותה עד יומה האחרון.

בשנה האחרונה לחייה היו ייסוריה קשים מנשוא, אך בליבה קיננה תמיד משאלה ותקווה כמוסה, לזכות עוד בימי חייה בזרע של קיימא. נכד זכר שיישא את שם בעלה המנוח וימשיך את שושלתו.

בעודה שוכבת על ערש דווי, התבשרה על לידתם של שני בנים תאומים לבנה מכלוף וזמן קצר לפני פטירתה הניחו בזרועותיה את הרך הנולד שנקרא על שם סבו המנוח "יצחק לוי".   בעודה מאמצת אותו אל חיקה, אורו עיניה לפתע ותחושת הסבל שאפפה את פניה הוחלפה במבע רך של סיפוק ושלווה.   ניכר היה שבזאת נמצאה לה נחמה ובא מרגוע לנפשה.

היא נפטרה בייסורים קשים, ב- ג' אדר תשנ"א, 17/2/1991, ונטמנה בבית העלמין באשדוד.

היא תזכר לעד, כדמות מופת.  אישה שסבלה תלאות וייסורים קשים, בשקט ובאיפוק ראויים להערצה.  מעולם לא השמיעה טרוניה ולא התלוננה על מר גורלה.  עד יומה האחרון לא חדלה מלהתאבל על מות בעלה ולהתנזר ממנעמי החיים.  כל חייה סלדה מרכילות ונהגה כבוד בזולת.

בהופעתה ובהתנהגותה הפגינה תמיד אצילות, צניעות, נינוחות ושקט נפשי.

 

ת. נ. צ. ב. ה.

 

נכתב ע"י: ילדיה של המנוחה, להנצחת זכר אימם

ר' חיים זיני בן מרים ז"ל

נלב"ע בראש חודש , א' אדר (א') תשע"ט ( 1926 -2019 )

נולד בצפרו למרים ומרדכי זיני ע"ה.

במרוקו עסק במסחר והיה בעל עסק למשקאות אך בנוסף ובמקביל מספרים כי עסק בחשאי בהברחת משפחות יהודיות אל הגבול וסייע להם לעלות לארץ , לא אחת משימתו הייתה כרוכה בסיכון ממשי על חייו אך זה לא הרתיע אותו מאחר והיה הוא חדור אמונה וציוני אמיתי.

בשנת 1957 נישא לפדינה לבית טובלי ביתם של שמואל ואסתר טובלי ע"ה והביא עימה לעולם 3 ילדים , שמעון , מרים ואסתר היו'

מעט לפני נישואיהם , העתיקו את מקום מגוריהם לעיר קניטרה (פורט ליוטה ) הסמוכה לרבאט הבירה עד שנת 1979 עת עלו לארץ ישראל .

בארץ קבעו את ביתם באשדוד וחים ע"ה עבד בביה"ס מקיף ב' בהנהלת חשבונות של התיכון .

חיים ופדינה זיני
חיים ע"ה ורעייתו שתחיה פדינה זיני

באשדוד היה מחובר לקהילת צפרו ונהג להתפלל בבית הכנסת של הקהילה , הקפיד על כך בעיקר בחגים .

כולם זוכרים אותו כאדם מאיר ומסביר פנים, מקובל מאוד על כל הבריות

הובא למנוחת עולמים , בראש חודש אדר , בבית עלמין באשדוד

סייעו בכתיבת עמוד הנצחה ילדיו ורעייתו היו'

ביום שני ה 11/2/19 תיערך סעודת אזכרה השבעה שלו.

תפילת מנחה תיערך בשעה 16:30  בבית כנסת עזריאל רחוב זלמן ארן  14 ברובע ד' באשדוד

יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים

 

 

אהרון טובלי ז"ל

חייל – נפל בשירות בא' באדר תשמ"ב (1962-1982)

נולד בצפרו , בנם של יובל וקמילה טובלי אח של פנחס, אילן ונורית

בשנת 1963 עלה לארץ עם משפחתו, שהתיישבה באשדוד.

הוא למד בבית הספר היסודי "שקמים" וסיים בהצטיינות את לימודיו ב"

מרכז הנוער ע"ש משה קול".

אהרון היה קשור מאוד למשפחתו ושמר על קשר גם עם קרוביו הרחוקים. ‏ הוא היה חברותי ואהוב על כולם, היה צמא-דעת וגילה התעניינות בנושאים ‏ מגוונים.

הוא אהב ספורט, שיחק כדורסל וכדורעף בקבוצת אליצור, וזכה ‏ במדליות רבות. הוא אהב צעדות והרבה להשתתף בהן, ולאחר שעבר קורס ‏ הוסמך להיות מציל-חובב.‏

כבר בצעירותו גילה עצמאות רבה, ועד לגיוסו עבד כמלצר בבית-מלון ‏ בטבריה. כאן גילה אזרחות למופת, כשהחזיר לתייר שהתארח במלון סכום ‏ כסף גדול במטבע-חוץ, אותו שכח התייר בחדר האוכל.‏

בשנת 1980 התגייס אהרון לצה"ל והתנדב לצנחנים, מתוך רצון לשרת עם חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה.‏ אהרון נפגע בעת שירותו הצבאי, ושנתיים לאחר מכן נפטר.‏

יהיה זכרו ברוך

 

 

 

 

מחפשים את משפחתו של דמות המופת-טוראי נתן אלבז ז"ל

אני נענה לקריאת העיתונאי רינו צרור אשר פירסם כי הוא מחפש בני משפחתו של דמות המופת , בן קהילת צפרו, טוראי נתן אלבז ז"ל, בכדי שירחיבו ויספרו אודותיו . נשמח אם תשתפו את הפוסט ותסייעו למטרה הנעלה הזאת, כל מי שיש בידו מידע מוזמן להגיב ישירות לפוסט של רינו צרור ( לחצו כאן ) או שיכתוב בתגובות כאן באתר ואני אעביר את הידיעות הלאה . שאו ברכה גדולה . 

אלי טובלי 

להלן פרטי עמוד הנצחתו: 

נולד ב-17/10/1932  בעיר צפרו, בן בכור למסעוד ורחל מבין חמשת ילדי המשפחה, בגיל 17, שנת 1949, עלה לישראל לבדו במסגרת עליית הנוער חרף התנגדות הוריו (הוריו עלו לישראל רק בשנת 1962). בשנת 1952 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גבעתי

ביום 11.2.1954 עסק נתן בפירוק רימונים ותוך כדי כך הופעל אחד מהם, בראותו בסכנה הצפויה לחבריו שנמצאו בקרבת מקום ,התרחק מהם בריצה כשהרימון בידיו והשליך את עצמו על הרימון.

נתן אלתרמן כתב שיר עליו :

"רצת חיש, בלי עמוד, כאילו
אחזך הטרוף כי עז.
רצת חיש ופנים האפילו
כפני איש הפורץ לבוז בז.
כה מהרת לרוץ שאפילו
הצטדק לא הספקת, אלבז"                                     …..                                                             "

גם עמוס אטינגר כתב שיר עליו "נתן" שהולחן והושר על ידי ג'ו עמר.

על מעשה זה הוענק לו באפריל 1973 עיטור המופת על ידי הרמטכ"ל דוד אלעזר.

לקישור לעמוד הויקיפדיה על שמו לחצו כאן 

סטריה כהן לבית ברוך ז"ל 

 נלב"ע כ"א בשבט ה'תשס"ב (1916- 2002)

נולדה בצפרו מרוקו ,לרחל ואבא ברוך ע"ה , נישאה במרוקו  לשמעיה כהן ע"ה ועלתה לארץ בשנת 1962 לדימונה , הביאה לעולם 8 ילדים רבקה , זוהרה ז"ל , אסתר, יעקב ז"ל , רפי ז"ל, כוכבא , דינה ושלום.

אשה צנועה , בעלת גמילות חסדים , עסקה במצות חסד ואמת בחברותה בחברת קדישא שנים רבות

נפטרה בשיבה טובה ונקברה בבית העלמין של דימונה

יהיה זכרה ברוך

 

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 16 לפברואר כא' שבט מסעודה חמו בת רחמה ז"ל
זוהרה בוטבול ז"ל
סתרייא כהן בת רחל ז"ל >> עמוד הנצחה  <<
יום שלישי 18 לפברואר כג' בשבט אלעד שניאור בן רחל ז"ל
יום חמישי 20 לפברואר כה' שבט סולטנה זיני בת מזל טוב ז"ל
יום שישי 21 לפברואר כו' שבט גרציה נחמני בת פרחה ז"ל

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

סדר ט"ו בשבט כמנהג אבותינו בקהילת צפרו

בס"ד

אמש בבית הכנסת של הקהילה באשדוד, כנהוג עשרות בשנים בארץ ומאות בשנים בקהילת צפרו במרוקו, נערך ברוב הוד והדר, סדר ט"ו בשבט. כ- 140 משתתפים לקחו חלק בחגיגת הברכות לראש השנה לאילנות והתכבדו בסעודת מצווה עשירה, המיטב מן המטבח הספראווי . מצורף להנאתכם סרטון וגלרית תמונות מהערב המופלא.

את מסורת סדר ט"ו בשבט הביא לארץ ר' משה טובלי זצ"ל אשר הקפיד לקיימה כמנהג אבותינו לאורך שנים רבות. לאחר לכתו ולמעלה מ- 15 שנה מקפידים לקיימה בני הקהילה. זה המקום להודות לכל מי שתרמו ממרצם וזמנם לשימור מסורת אבות בכלל וסדר ט"ו בשבט בפרט.

תודות למארגנים ומובילי הערב :

ר' שלמה לוטטי, ר' שמעון סיסו, ר' מאיר לוטטי והרב יגאל נחמני

ר' יהודה אלבז, ר' מיכאל סיסו, האחים דוד ורמי לוטטי, הרב מרדכי בן עזרא.

שמעון וידאל, שמעון אטיאס ויעקב הרוש

תודה לכל מי שתרם לערב המרגש הזה ושמו נעדר מרשימה זו ותודה לכל בני הקהילה שהגיעו ולקחו חלק בערב זה .

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

מוצאי שבת שירה תשמ"ב – הבדלה במוצאי שבת קודש כמנהג יהודי צפרו

בס"ד

סרטון מיוחד , מסמך היסטורי מדהים משנת 1981 , מוצאי שבת שירה תשמ"ב , הסרט צולם בביתו של המשורר משה לוי ז"ל בדימונה , התיעוד מרגש כי מדובר בתיעוד ושיחזור איך היו יהודי קהילת צפרו במרוקו מקיימים את ההבדלה במוצאי שבת קודש. את הערב הנחה הפייטן ר' רפאל זכרי ז"ל בהשתתפות פייטנים ואישי ציבור.

הועלה ע"י יורם הרוש היו' לזכר אביו בנימין הרוש ז"ל , אשר מתועד כאן ומשתתף באירוע

יהיה לכבוד , אם אנשים שיצפו בסרטון יקחו חלק בזיהוי המשתתפים ויציינו בתגובות שמות של עוד מכובדים שלקחו חלק באירוע היסטורי זה

צפייה מהנה

אסתר לוטטי (לוי) ז"ל

נלב"ע ט"ז שבט תש"ע (1924-2010)

נולדה בעיר צפרו בשנת תרפ"ד (1924) בת זקונים למכלוף לוי (למקדאם כ'לאל) ולפרחה לבית (עוליאל), אחות למימון, רבקה, עזיזה, סולטנה, אברהם, ביידה ויצחק.

אביה "למקדאם כלאל" היה מראשי קהילת ספרו, שימש ראש חברת אליהו הנביא וראש החברה קדישא, ועסק כל חיו בזיכוי הרבים, במתן בסתר ובעזרה לנזקקים, בין היתר פעל לאיסוף וחלוקת מצרכי מזון לנזקקים, ניהל טכסי ברית מילה ובר מצווה בבתי הכנסת ובבתי השמחות, העיר את בני הקהילה לאמירת סליחות, עסק במצוות חסד של אמת ועוד…

כמו אחיה ואחיותיה הבוגרים, הושפעה רבות מפועלו הרב של אביה, שהיה מופת לעשיה ציבורית ועודד את ילדיו לסייע לו בפעילותו הרבה בקהילה.  בדרך זאת הטמיע בהם יסודות של מוסר יהודי ומסורת ישראל, הקנה להם ערכים מוצקים של אהבה, כבוד ועזרה לזולת, עודד אותם לקיים מצוות מתן בסתר וחסד של אמת.

כמו רבות מבנות דורה, בילתה בנעוריה שעות רבות בלימוד מלאכות עקרת הבית (תפירה, סריגה, רקמה, בישול, אפיה וכד') בבית אימה או אצל אחיותיה הבוגרות והשלימה את הכשרתה בחונכות (פֶלְמְעֶלְמָה) אצל דודות וקרובות משפחה בוגרות.

בשנת תרצ"ז (1937) נישאה ליצחק לוטטי (בן עלי) בנם של אליהו לוטטי וסתריה לבית חמו.       עקב גילה הצעיר נהגה במהלך השנים הראשונות לאחר נישואיה, לשהות במשך שעות היום בבית חמותה או "פֶלְמְעֶלְמָה" ולשוב ללינת הלילה בבית הוריה.  ורק בחלוף השנים זכתה לחדר משלה בביתם של הורי בעלה, בהמשך נולדו הבנות עליזה ורינה, הבנים יוסף, אליהו ומכלוף ולאחר מכן בת נוספת, פאני.

רעיון העליה לארץ ישראל לא קסם לה מתחילתו.  עקב חששה מהצפוי לילדיה הרכים בארץ חדשה שבה שררו מלחמה וצנע, מהריחוק והניתוק מאחיה ואחיותיה שעימם הייתה קשורה בקשר הדוק ורתיעתה מהבדידות שתהיה מנת חלקה בחיים בארץ.  אך חרף מחאתה והתנגדותה הנמרצת, נכנעה לבסוף להכרעתו של רב הקהילה דוד עובדיה זצ"ל, שפסק שעליה לציית לבעלה ולעלות עם ילדיה לארץ ישראל. וכך היא נאלצה בשנת תשט"ו (1955) לצאת לדרך בעל כורחה ובאי רצון גלוי.

משפחתה המורחבת (כולל הורי בעלה) היו חלק מ "קבוצת רכישה" שכללה עשרות משפחות מהעיר ספרו ופס, אשר רכשו בכספם משק חקלאי שנבנה במושב יד רמב"ם, המשק כלל שטח חקלאי, לול לעופות, רפת ובית מגורים.  מיד בהגיעם לארץ השתכנו כל בני המשפחה בבית שבמושב ושם גם נולדו לה שני בנים נוספים מתתיהו (מתי) ומשה.

הבשורה המרה על מותו הטראגי של אחיה האהוב יצחק לוי ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים קשה במרוקו בשנת 1958 ותהליך האבל הקשה שחוותה עקב כך, העמקת תחושות הבדידות והניתוק ממשפחתה, ואי שביעות הרצון מחייה כאישה צעירה שחולקת מרחב מחיה צפוף עם הורי בעלה, גרמו למשבר נפשי שהוביל להחלטה לעזוב את המושב בשנת תשכ"ב (1962) ולהעתיק את מגורי המשפחה לבית צנוע ברמלה הסמוכה, שם חשה הקלה, זכתה למעט שלווה, החלה להתרכז בטיפול בילדיה והייתה דמות דומיננטית בחינוכם, דאגה להקנות להם ערכים לפי רוחה ולעודד אותם לרכוש השכלה וללמוד מקצוע, ולא חדלה ממאמציה עד שכל ילדיה עמדו איתן על רגליהם והקימו את ביתם.

למרות החיים הקשים שחוותה, היא יצגה באישיותה המיוחדת שילוב של ערכי מסורת לצד חיי קידמה ומודרנה, והביאה לידי ביטוי את תכונותיה האצילות כגון: צניעות, הגינות ויושרה, אהבת חינם, עזרה לזולת ונתינה אין סופית.  היא אימצה את מורשת אביה כדרך חיים והחלה לעסוק בפעילות קהילתית התנדבותית  ענפה ללא קבלת כל תמורה, כגון: טהרת נשים וחסד של אמת, שימשה בלנית במקווה טהרה לנשים, דאגה למתן בסתר לאנשים עניים, לתמיכה כספית קבועה לישיבות ובתי מדרש, אספה וחילקה בגדים ולעיתים גם דברי מזון ומאפים לילדים עניים, תמכה בקביעות בילדיה היתומים (של שכנתה שנפטרה) והיתה מזמינה אותם לסעוד על שולחנה לעיתים קרובות או שנהגה להעביר לביתם דברי מזון ומאפים שהכינה, גם לאחר מות בעלה הקפידה להמשיך לארח בקביעות שיעורי קריאת הזוהר בימי שבת ומועד, ועוד…

בערוב ימיה, נהגה להטיף לילדיה בכל הזדמנות על החשיבות של עזרה לזולת, צדקה לעניים, מתן בסתר וכד' ודחקה בהם לשמור על מורשת האבות ולהנחילה לילדיהם.

כאשר חשה ששעתה קרבה, קיבצה את כל בני משפחתה והציגה בפניהם את צוואתה האחרונה ואף השאירה לבנותיה הנחיות והוראות מתאימות לטיפול בענייניה האישיים.

ביום שבת ט"ו בשבט תש"ע (30/1/2010) חשה ברע במשך כל היום ועל אף שמצבה הלך והחמיר, אסרה על כל השוהים במחיצתה להזעיק עזרה מחשש לחילול השבת, רק לאחר צאת השבת הסכימה שיזעיקו את מד"א שפינה אותה בבהילות לבי"ח שם נפטרה כעבור מספר שעות.

היא תיזכר לעד כאשת חייל, דמות מופת, אצילת נפש, דעתנית ונערצת.

ת. נ. צ. ב. ה.

הגאון רבי אלישע אפריאט זצ"ל

 נתבש"מ בט"ז בשבט תרפ"ט ( 1844 – 1929)

בן ר' יהושוע אהרון אפריאט , רבני הדור תארוהו "קדיש כרבנן " כי הייתה לו יראת ה'  טהורה , יראתו קדמה לחכמתו וביטחונו בה' היה שלם . כל ימיו היו בקדושה וטהרה .

ע"פ כתביו של הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל , מסופר על עוצמת תפילתו וברכתו של רבי אלישע .

בעת מחלתו של הגאון ישמח עובדיה זצוק"ל אשר התעורר מתרדמת וחוסר הכרה בעת נשמעה תפילת רבי אלישע כאשר אמר את המילה  ישועה ועל כן גם הוחלט ע"י רבי אלישע כי יתווסף השם אלישע לרבי ישמח עובדיה זצוק"ל

כאשר ביקר בצפרו אדם אשר הייתה ידועה חוכמתו בקריאת כף היד , ישב בצוותא עם הרבנים ובחן את ידיהם ודיבר על  מסלול חייהם . עד אשר נאלם כאשר ראה את ידו של רבי רפאל מאמאן זצ"ל בה קו החיים נקטע , ראה החוזה לא צפויה לו אריכות חיים. רבי רפאל התעקש לשמוע את האמת וכאשר נאמרה לו , רץ אל רבי אלישע אפריאט זצ"ל לעשות לו פדיון נפש , רבי אלישע האריך בתפילתו מהערב ועד לאור הבוקר . למחרת הלך שוב רבי רפאל לאותו החוזה אשר נדהם כי הקו הקטוע אשר ראה ביום הקודם , התאחה והתחבר לקו שלם . רבי רפאל סיפר לחוזה על תפילתו של רבי אלישע וזה רץ להתברך ממנו .

רבי אלישע אפריאט שימש ברבנות ובדיינות עם רבני הדור וחתם ל כמה תקנות , עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ב ( 1922) , ונקבע מקום מנוחתו בהר הזיתים בירושלים

יהיה זכרו ברוך . ת.נ.צ.ב.ה

המידע אודות רבי אלישע אותר ע"י דוד אפרתי בכתביו של רבי דוד עובדיה זצוק"ל

הרה"ג יהודה אלבז זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ בט"ו בשבט שנת ה' תר"ז ( 1847-1770)

נולד בצפרו, בנו של ר' משה אלבז ע"ה מחכמי העיר, נשא לאישה את רבקה ביתו של רבי שאול ישועה אביטבול זצוק"ל . הביאו לעולם ארבעה ילדים בינהם רבי שמואל אלבז אביו של רבינו האדמור רפאל משה אלבז זצוק"ל. לימים התמנה רבי יהודה לפוסק ראשי בצפרו , מקצת שבחו ניתן לקרוא באתר החכם היומי.

בעודו בחיים תיקן מצבה ובה :

" יראי השם ושומרי דרכיו הטובים הם בעיני עצמם כאין, אפיל לפניכם בקשתי אני זעיר העתירו בעד הנעדר מבניכם ויהי לאין ..אחיו של קץ.. "

מאחר אין בידינו תמונת דמותו של הרב הצדיק, לעיל צילום חתימתו כפי שמצויינת בספר קהילת צפרו של הרה"ג דוד עובדיה זצ"ל

הרה"ג שלום אזולאי זצ"ל

בס"ד

נתבש"מ בט"ו בשבט שנת תרפ"ב ( 1922-1848)

היה מגדולי השקדנים בדורו, מו"ץ, הרבה גבולו בתלמידים. נתמנה לדיין בסוף ימיו של רבינו הרמ"א והמשיך לכהן בתפקיד זה עד סוף ימיו. הניח אחריו פס"ד שחלקם נדפ"ס בספר ריח ליצחק , היה מליץ ומשורר וקצת משיריו נדפסו בספר צלצלי שמע

על ציונו נכתבו התארים:"מרגלית ואבן טובה. זקן ויושב בישיבה. שוקד על דלתי התורה. כחשיכה כאורה. והן בעודנו באבו. חושן משפט על לבו"…

מאחר אין בידינו תמונת דמותו של הרב הצדיק, לעיל צילום חתימתו כפי שמצויינת בספר קהילת צפרו של הרה"ג דוד עובדיה זצ"ל ולהלן צילום תמונת קברו כפי שצולמה ב- 1972 ע"י ר' משה טובלי זצ"ל ממקום ציונו בעיר צפרו

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן בעדנו

 

 

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: