בנם של שמעון ואסתר כהן ע"ה , אשר עברו להתגורר בצפרו בשנת 1934 , יחד עם אחיו ואחיותיו , זוהרה ז"ל , שלמה ז"ל, מרדכי, וכליפה היו"ר.
בשנת 1952 נישא במרוקו לשרה דבורה לבית חמו, אשר עמה הביא לעולם 8 ילדים , 4 נולדו בצפרו מרוקו והם : שמעון , יצחק , אבנר , ואלי אשר עלו עימם לארץ בשנת 1962 וקבעו ביתם בבאר שבע. ו- 4 ילדיהם שנולדו בארץ הם : חיים , רפי , אסתר ונתן. בארץ עבד בתחילה בטקסטיל ובניין אך רוב שנותיו בארץ עבד בתעשייה הביטחונית כאזרח עובד צהל עד לפרישתו לפנסיה.
חיבורים משפחתיים :
אחיו הגדול שלמה כהן ז"ל היה נשוי לרחמה אחותו של רבי יונתן הלוי ע"ה , ביתו של רבי יונתן הלוי נשואה לרבי מיכאל ממן , בנו של הרב הגאון והצדיק , רבי יהושוע ממן אשר נתבש"מ לאחרונה
בשנת 2013 בהיותו בן 84 הלך לעולמו ונקבע מקום מנוחתו בבית העלמין באר שבע
אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו , לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .
בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :
נולד בעיר צפרו לאליהו ואסתר טובלי ע"ה (אסתר לבית מויאל), אח לאהרון, שמחה ורבקה טובלי. משפחה צנועה ויראת שמיים , אביו היה סנדלר ואמו עקרת בית. מילדותו ינק את יראת השמיים ומאז היה מוקיר רבנן . בגיל 7, בצל אביו, היה עובר במלאח של צפרו ומעיר בשעת הליל את בני הקהילה לסליחות.
משחר נעוריו היה פעיל במוסדות הקהילה וחייו סבבו סביב בתי הכנסת וישיבות הקהילה, תלמידם ומשרתם בכבוד של גדולי רבני צפרו וחסיד נלהב ונאמן של רבינו רפאל משה אלבז זצוק"ל.
ר' משה על קברו של הרמ"א זצוק"ל 1998
באמצע שנות השלושים לחייו נשא לאישה את רבקה טובלי (לבית כהן ) והביא עשרה ילדים לעולם . שמונה בנות ושני בנים ע"פ הסדר הבא : אסתר, רחל , קמילה , רימונד , יפה , אורלי , מרים , אליאן , אליהו ושי .
הוא אהב בכל מאודו את העיר צפרו ונאחז בה גם כאשר הקהילה התמעטה ויהודי העיר עלו ארצה . בשנים האחרונות שלו בצפרו כאשר מוסדות הקהילה היהודית בעיר נסגרו זה אחר זה , לקח על עצמו את תפקידי הקהילה , משימות הצדקה והחסד. הוא היה חשמלאי במקצועו אבל בכל הקשור לרוח נשמה ודת, ראשון לכל מצווה , ידו בכל ויד כל בו.
בעיר צפרו טיפל בתחזוקת בתי הכנסת של הקהילה , בית הכנסת הגדול ואם הבנים ובית העלמין. מספרים שלעתים היה מביא לעבודות תחזוקה גדולות בעלי מקצוע ערבים מקומיים בכדי לתקן את בית הכנסת ומאחר שלא היה לו כסף היה משלם באמצעות המעט שהיה לו ברכוש ובבגדים.
ר' משה זצ"ל היה מזכה הרבים ועל כך סיפורים רבים .בערבי שישי לפני שהיה מגיע לביתו ומשפחתו , היה מבקר כמה זקנות עריריות ואלמנות ומברך על קידוש היין .
בחג סוכות , החג האהוב ביותר עליו , היה בונה סוכות גם עבור חולים ומבוגרים לפני שהיה בונה לעצמו ולמשפחתו, תמיד היה מכין לולבים , מעטר ומהדר עבור אנשים רבים לפני שדאג לעצמו .
ר' משה טובלי 1998 – הושענא רבה ביה"כ קהילת צפרו באשדוד
אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו , לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה .
בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :
נולד בשנת 1938, בעיר ספרו שבמרוקו בן בכור ללאה ולרב הצדיק יצחק שמעון אפריאט, מחכמי הקהילה, עליהם השלום.
שמואל היה איש חינוך ועשיה חברתית ציבורית, גדל והתחנך על ערכים של יהדות, ציונות, אהבת הזולת, דאגה לקהילה ונדיבות.
עלה לארץ בשנת 1963 יחד עם זוהרה אשתו, הקימו את ביתם בעיר רמלה.
מתוך אידיאולוגיה ואמונה בחר לעבוד במערכת החינוך בארץ, היה מורה ומחנך בבתי ספר ברחובות, בקרית עקרון וברמלה.
דורות של תלמידים זוכרים את שמואל כמחנך אהוב, דמות ששימשה מודל, תלמידיו מספרים כי בזכות אישיותו נכנס לליבם והצליח להשפיע על דרכם ועתידם.
גם חבריו בצוות המורים וההנהלה מספרים על מנהיג כריזמטי, אדם שתוכו כברו, יושר וסבלנות היו נר לרגליו.
לאחר שנים רבות במערכת החינוך, שמואל נקרא להרחיב את פועלו החברתי- ציבורי ולהירתם להנהגת העיר רמלה.
בשנת 1973 נבחר לסגן וממלא מקום ראש העיר רמלה, באופן טבעי נמסרה לו האחריות על כל נושא החינוך בעיר.
בתקופת כהונתו שנמשכה למעלה מעשרים שנים, קידם את מערכת החינוך העירונית והוביל לחדשנות ושינוי במסגרות החינוך הפורמאליות והבלתי פורמאליות.
החינוך בעיר היה בראש מעייניו. ועל כן, במשך כל תקופת כהונתו כסגן ומ"מ ראש העיריה, הקפיד להיות הממונה על החינוך.
שמואל היה איש ציבור אשר מילא תפקידים רבים מעבר לתחום החינוך, היה גם חבר מועצת העירייה, יו"ר וועדת המשנה לתכנון ובניה, יו"ר נאמנות לקשיש, יו"ר האגודה לתרבות הדיור, חבר באיגוד ערים לחינוך ובאיגוד ערים לכיבוי אש וחבר המועצה הדתית.
בנוסף לכל אלה, התנדב והיה חבר פעיל גם באגודות אקי"ם, איל"ן והוועד למען העיוור.
שמואל שהיה בעל לב רחב וקשוב לציבור התושבים- היה ידוע כאיש ציבור שבכל שעה דלתו פתוחה לכל פונה.
ביום שני השבוע, ח' באב, 31.07.17 הלך לעולמו והובא למנוחות בבית העלמין של רמלה
נולד בעיר ספרו בשנת תר"פ (1920), צעיר הבנים למכלוף לוי ולפרחה לבית עוליאל, אח למימון, רבקה, עזיזה, סולטנה, אברהם, ביידה ואסתר. אביו, "למקדאם כלאל" היה מראשי קהילת "ספרו", שימש ראש חברת אליהו הנביא וראש החברה קדישא, ועסק כל חיו בזיכוי הרבים, במתן בסתר ובעזרה לנזקקים.
הוא גדל כבן לאחת המשפחות המכובדות בעיר "ספרו" והיה גבר נאה, בעל קסם אישי נדיר, תבונה וחוכמת חיים. הופעתו הקרינה אצילות סגנון ויוקרה, בטחון עצמי ושקט נפשי והוא נודע כבעל חוש צדק מפותח, דעות ליברליות שהקדימו את זמנם, חוש הומור, שמחת חיים ואהבת חיים.
בתכונותיו ובאישיותו המיוחדים הוא גילם דמות מופת, היה אהוב ונערץ על כל מכריו ובני משפחתו, בָבָת עֶינָן של אחיותיו ומקור לגאוותן והערצתן, קשור אליהן בכל נימי נפשו ומסור להן בכל מאודו. חיבתו לזולת, רגישותו, נדיבותו ורוחב ליבו היו שם דבר והוא נודע בנכונותו להטות כתף, לתמוך ולעזור לבני המשפחה ולכל מי שנזקק לעזרה.
הוא אהב את החיים הטובים, תמיד הקרין על סביבתו שמחה ובדיחות דעת ולשונו שפעה הומור ושנינות. לעיתים תכופות נהג לקיים מפגשים חברתיים בביתו או בבוסתנים שברחבי העיר, נהנה לארח ידידים ובני משפחה ולפנק אותם במעדנים ובמטעמים מיוחדים שבישל ורקח במו ידיו.
הוא טיפח חוג ידידים רחב שעליו נמנו הטובים שבבני הקהילה, כולם בקשו את קרבתו ואהבו לבלות בחברתו. הוא היה אבן שואבת לאחייניו, שאף שהיו צעירים ממנו בשנים, נשבו בקסמי אישיותו ובדעותיו המתקדמות, ראו בו מודל לחיקוי, זכו להבנתו, מצאו אצלו אוזן קשבת ונהנו מחברתו ומעצותיו.
בשנת 1939 נשא לאישה את סתריה בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית עוליאל, הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ. לצידה חווה שנים מעטות של אושר ועדנה ויחד זכו להביא לעולם שבעה ילדים. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (Huguette) ורפאל.
סתריה לוי לבית טובלי ז"ל
הוא טיפח ופינק את בניו ובנותיו, הרעיף עליהם מתנות, תפנוקים, שפע ורווחה. חינך אותם על ערכי מוסר וצדק, נטע בהם שאיפה להישגיות ולמצוינות ודחק בהם ללמוד ולרכוש השכלה. את שמואל בכורו הועיד ללימודי רפואה (דבר שמימושו נמנע עקב מותו בטרם עת).
בתחילת דרכו, הועסק בבסיס צבאי אמריקאי ב- Port Lyautey שבו היה שוהה במהלך כל ימות השבוע ובסופי השבוע היה שב לביתו כשידיו עמוסות במתנות, פינוקים ודברי מותרות שאותם העניק ברוחב לב לילדיו ולבני משפחתו. בהמשך עזב את עבודתו והחל לסייע לאחיו הבכור מימון לוי ז"ל, שעסק במסחר סיטוני של גרעיני תבואה ומצרכי יסוד.
ביום ד' באב התשי"ח (21/7/1958), התלווה לנהג מקומי שהוביל משאית חדשה שזה עתה נרכשה עבור העסק של אחיו. בעת שעשו את דרכם לעיירה Imouzzer הם נקלעו לתאונת דרכים חזיתית קשה והוא נהרג במקום. נהג המשאית שישב לצידו שרד את התאונה ויצא ללא פגע.
צעיר מאוד היה, במיטב שנותיו ובשיא פריחתו כאשר נגדעו חיו בחטף. הידיעה על מותו הטראגי הכתה בהלם את בני משפחתו, את חבריו ומכריו ותחושה של יגון ואבל כבד אפפה את כל העיר. האובדן הקשה של דמותו הדומיננטית והאהובה, נגע לליבם של כל בני הקהילה וכולם נזעקו ובאו ללוות אותו בדרכו האחרונה ולהביע את כאבם וצערם.
רעייתו וילדיו מיאנו להתנחם והמשיכו לבכות את מותו גם בחלוף שנים רבות. הטראומה הקשה שחוו הותירה בהם חותם לכל ימי חייהם והשפיעה רבות על אופיים, עתידם וגורלם.
דמותו המיוחדת נותרה חקוקה לעד, בליבם של מוקירי זכרו הרבים: כאדם אהוב ואוהב, נערץ ורב קסם, מתקדם בדעותיו, אוהב חיים, רחב לב ונדיב, מפנק ומעניק.
להלן תקציר תיעוד ההילולה השנתית לציון 123 שנים לפטירתו של הרמ"א
אתמול , יום רביעי כ"א תמוז תשע"ט , התקיימה הילולת הצדיק בהוד והדר .
תוכנית הערב כללה גם ציון 6 שנים ליסוד השיעור היומי בבית הכנסת.
בתוכנית הערב הדוברים היו : ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי , סגן ראש העיר הרב יחיאל ויינגרטן , ר' יהודה אלבז, הרב מיכאל שושן , הרב יגאל נחמני .
תודות לכל המארגנים שעמלו על הערב הנפלא : שלמה לוטטי , שמעון סיסו , יהודה אלבז , הרב יגאל נחמני , דוד לוטטי , ושמעון וידאל .
תודות לכל בני הקהילה שבאו ונרתמו מיד לשרת את הציבור , וסייעו בכל הדרוש
ותודה גדולה לכל האורחים שבאו לכבד את זכרו של הצדיק הקדוש
נולד בצפרו ב-כב' אדר תרנ"א 1/4/1891 לזוהר לבית אסייג ושמעון אפריאט. בן זקונים להוריו ואח לשש אחיות : עישה, לאה, רחל, מסעודה, שמחה ועזיזה. אביו שמעון וסביו משה אפריאט.
ב- 2/6/1909 יום רביעי י"ג סיון, נישא לרבקה רוחמה (שם נוסף שניתן לה לרפואתה ממחלה) לבית פוני-כלפון ונולדו להם 5 בנות : יקוט, ציפורה, זהרה, אסתר וסוזן וחמישה בנים : פנחס, שמעון, שלום, חיים ואבנר.
אבא אפריאט היה סוחר ואיש ספר, היה לו בית מסחר לסיטונאות ואספקת מזון יבש לצבא הצרפתי במרוקו בשותפות עם עמרם זיני. היו לו בבעלותו בנינים, קרקעות, בעיר ומחוצה לה, בנה שלש דירות מפוארות וחנויות בעיר החדשה.
בשנות ה- 30 בפרוץ המשבר הכלכלי העולמי, גם העסקים במרוקו נפגעו קשה וכן עסקיו וננקטו נגדו הליכי כינוס נכסים ונאלץ למכור את כל נכסיו כדי לשלם חובותיו לכל נושיו ולא נשאר חייב לאף אחד למרות שכל האנשים שהיו חייבים לו לא פרעו את חובם. המשיך במסחר בקמעונאות ובחלוף המשבר חידש עסקיו בסיטונאות בהצלחה.
בשנת 1922 תרפ"ב זכה לכתיבת ספר תורה על שמו. ספר התורה הזה עלה עמנו ארצה, מבית הכנסת בספרו באנייה מקזבלנקה למרסי וברכבת (ממרסיי לנפולי) ומנפולי לחיפה, שכן בבתי הכנסת ברמלה, באר שבע, מיתר ושוכן עד היום בבית הכנסת "הראל" בהר אדר. הקלף והכתב מוחזקים במצב מצוין (ביחס לגילם המופלג 95 שנה).
אבא אפריאט היה פעיל ציבור בעירו : היה חבר בוועד הקהילה, בשנים 1927-1930 היה חבר מועצת העיר, היה חבר בוועד "אם הבנים", עמד בראש חברת "עץ החיים" לתמיכה באברכים, חבר בוועד של "קופת יחזקאל" לתמיכה בעדת הספרדים ובעדת המערביים בירושלים.
ביתו היה פתוח לרווחה לאורחים ותלמידי חכמים. ואירח שליחי דרבנן (שד"רים) שבאו מישראל.
בהמשך לקשריו עם הארץ, וכהכנה לעלייתו ארצה, נסע בניסן 1951 לארץ כתייר יחד עם יעקב טובלי. במשך המסע רשם יומן אישי "מספרו לירושלים" 24 אפריל- 17 אוגוסט. המסע כלל מפגש עם שני בניו חיים ואבנר שעלו כיחידים חלוצים לפניו. וכן מפגשים עם קרובי משפחה אחרים בכ- 20 ערים בארץ : חיפה, לוד, רמלה, ירושלים, תל אביב, גן יבנה, בטבריה, צפת, מירון, כורדני, יבנה, רחובות, בן שמן, ראשון לציון, יהודיה, פגש את דוד בן גוריון בית חולים תל לוינסקי בעת שביקר את בנו אבנר שנזקק לאשפוז, זיכרון יעקב, חדרה, עכו, רעננה, כפר סבא.
בביקוריו בדק הצעות רבות לרכישת בית, דירה, חנויות בערים – תל אביב, ראשון לציון- קוטג' 6 חדרים גינה וזכויות לבניית חנות, ירושלים, גן יבנה – הצעה לרכישת משק מחברת יכין.
תמונה מהמסע לארץ ישראל 1951 , תמונה יחידה מהמסע של אבא אפריאט עם יעקב טובלי , בין המצולמים חיים , אבנר ואבא אזולאי , זוהרה שרביט , יצחק ועישא שרביט וביתם ציונה , מסעודה אלבז ומרים זיני ,
עלה ארצה בספטמבר 1955 עם ספר התורה, יחד עם הבנים פנחס (אבי) ומשפחתו ושלום. גר בביתו ברמלה ועבר לגור במושב בית עוזיאל.
נלב"ע ב- כ"ה תמוז תשי"ט 30.7.1959.
נקבר בחלקת "פנטיון" של העדה המערבית, ליד חלקת יקירי ירושלים, בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.
יהיה זכרו ברוך
ליקט : דוד אפרתי-אפריאט נכד, מתוך חיבור של הבן שמעון אפריאט-אפרתי
היה רב, משורר ומלומד יהודי ממרוקו במאה ה-19. היה רבה של העיר צפרו וחיבר מספר רב של ספרים על הלכה, מוסר, שירה, היסטוריה ומדע.
נולד במרוקו בעיר צפרו לאביו רבי שמואל אלבז ז"ל בשנת התקפ"ג עוד בצעירותו ניכר שנועד לגדולות, אביו השתדל להשגיח עליו שינצל כל זמנו ללימודים ואף הטיל עליו העתקת ספרים מכתבי יד בשעות הפנאי.
בהיותו בן 20 נפטר עליו אביו, ובכל זאת המשיך בלימודו בישיבת דודו, רבי עמרם. בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי אברהם מאמן. בשנת התרי"א (1851) בהיותו שנת כ"ח לחייו הוסמך ע"י הרבנים עמור אביטבול ועמרם אלבז לדון ולהורות.
בשנת התרי"ד (1854) מופיע שמו בין הרבנים הנתמכים ע"י הקהילה , לרמ"א היה בית כנסת משלו ובו הקדיש הרבה מזמנו לטובת בני עמו וקהילתו בהדרכתם לתורה וליראת שמים באמצעות דרשותיו , שיריו ומליצותיו. הוא היה גם מוהל מומחה ואף הייתה לו ולאחיו רבי אליהו חזקה על כך בכל העיר הוא עצמו היה חשוך בנים.
הרמ"א היה ממונה על נכסי ההקדש ומפקח עליהם והוא בעצמו היה בעל צדקות ולב רחמן. לבד מגדולתו בתורה הוא רכש לו ידיעה רחבה בלימודי חול בכמה מקצועות ואף חיבר בנושאים אלו ספרים. הוא היה בעל אופקים רחבים מאוד, סבר שכל החוכמות מתאימות וכלולות בחוכמת התורה ודרכם ניתן להגיע ולהבין את חוכמת האמת רשימת ספריו מובאת כאן ואת שיריו נפרסם בנפרד בעמוד סמוך .
הרמ"א מילא תפקידים רבים , מורה , רב העיר , אב בית דין , מוהל ,משורר , היה בעל בית כנסת משלו ולמרות כל אלו היה בעל מידות גדולות של ענווה וצניעות
הרמ"א נפטר ביום שישי בשבת כ"ב לחודש תמוז שנת התרנ"ו (1896) כמה שעות לפני פטירתו כתב צוואה ובה ציווה על נכסיו וספריו , ציווה לייסד ישיבה של תלמידי חכמים ללמוד תורה בתוך ביתו שלושים יום.
הואיל ואין בידינו תמונות של הרמ"א , האדמור זצוק"ל אנו נשתמש בתמונות מקברו ומחתימתו המפורסמת
נולד בכ"ה באייר התש"ו במלאח היהודי בספרו לסולטנה ופנחס הרוש.
הוריו קראו לו בשם יעקב ציון. תוספת השם ציון היתה משני טעמים, אחד בשל העובדה שאחיו הגדול שנקרא ע"ש הסב יעקב, לא שרד וכן בשל ערגת הוריו להגיע לארץ ישראל.
הוא היה ילד אהוב ומפונק במיוחד, גדל ונעטף באהבה ע"י הוריו ודודותיו. כשהיה ילד למד ב"אם הבנים". כשרצה לעלות ארצה בגיל קטן, הוריו לא אפשרו לו מחשש ודאגה, לכן עלה יחד עם משפחתו בגיל 16 לארץ. עם עלייתם ארצה עבד בעבודות שונות . התגייס לצה"ל בפברואר 1966 ושירת בחיל הרפואה במשך 25 שנים עד לשנת 1990.
במהלך חייו התמודד לא מעט מחלות כמו לב, סכרת, השמנה וכו'. מעולם למרות כל הכאבים, הדאגות ומפחי הנפש הוא לא התלונן על מר גורלו או לא אמר שכואב או רע לו.
חיוכו הנצחי, שידר כל הזמן "עסקים כרגיל' ואופטימיות אין קץ. הוא ידע לכעוס ולהכעיס, חוסר הסבלנות וקוצר הרוח אף התגברו בשנים האחרונות, עדיין, הוא היה חייכן ואהוב על כולם .
בשנת 2008 עבר אירוע מוחי שהותיר את חותמו, הוא איבד את הדיבור וכף ידו הימנית השתתקה. במסע מופלא של שיקום ארוך ועיקש הוא חזר לעצמו, דיבר באופן ברור ותפקד לחלוטין.
הוא תפקד לחלוטין באופן עצמאי. השקיע את מרצו וזמנו בצרכי בית הכנסת כחבר הועד הקשוח, העיקש שנלחם מול כולם כדי לשמור את קופת בית הכנסת טהורה ונקיה. כל מה שעשה, עשה ללא חשש ומורא, הוא לא חישבן לאיש ואמר בפנים את שחשב לכל אחד, אם שרצה או לא רצה לשמוע.
עם הנכדים השתובב והשתטה בכל הזדמנות, שיחק וצחק איתם כאילו הוא בן גילם. למרות המגבלות הגופניות, בעט ורדף משך והציק (לכל אחד בנפרד…). היה לו מה להגיד על כל אחד ואחת, אבל את כולם אהב אהבת נפש ושמח בל עת לראות אותם.
אבא התגאה מאוד במוצאו ודאג תמיד להנחיל את מורשת הקהילה המפוארת במנהגים.
