חיפוש

קהילת צפרו / סְפְרוֹ

תיעוד מורשת ,מנהגים והנצחת יהודי העיר ממרוקו

קטגוריה

אזכרות השבוע

סתריה לוי (טובלי) ז"ל

נלב"ע ג' אדר תשנ"א (1925-1991)

נולדה בעיר ספרו בחודש אלול תרפ"ה (ספט' 1925) בת בכורה לאהרון טובלי ולחנה לבית (עוליאל), אחות ליובל, גרסיה ז"ל, רוזה, יקוט, שולה, שמעון, דוד וסוזן.

אביה אהרון טובלי ע"ה, היה סוחר דגנים ושותף עסקי עם תושבים מקומיים שגידלו בעבורו עדרי צאן. אימה, חנה ע"ה, היתה עקרת בית ודאגה לטיפוח הבית ולגידול הילדים.

כבת בכורה, זכתה בבית הוריה ליחס אוהב ומפנק וקיבלה תמיד את כל מבוקשה.  כשגדלה והיתה לנערה, ניחנה בחן מיוחד, ביופי נדיר, במזג נוח ובמידות טובות. כשהגיעה לפרקה נעתרה לחיזוריו של יצחק לוי ז"ל (בנם הצעיר של מכלוף לוי "למקדאם כ'לאל" ופרחה לבית עוליאל) שהיה מהטובים והמיוחסים שבבני העיר ספרו.

הם נישאו בשנת 1939 והחלו את חייהם המשותפים בחדר שהוקצה להם בבית הוריו.   הוא היה ידוע כאדם מתקדם בדעותיו, נדיב ובעל לב רחב, העתיר עליה מכל טוב והרעיף עליה אהבה אין קץ.  הוא פינק אותה וחלק עמה את מנעמי החיים.   לצדו, חוותה בתקופה זו שנים יפות ומאושרות, שבמהלכן בנו את ביתם ונולדו שבעת ילדיהם. שמואל, יקוט, פאני, קמיל, מכלוף, ענת (אוגט) ורפאל.

ב- 21/7/1958, בעת שנסע לעסקיו שבעיר- Imouzzer des Marmoucha, נקלע יצחק בעלה, לתאונת דרכים חזיתית קשה ונהרג במקום.   מותו הטראגי היכה בהלם את כל תושבי העיר, שם קץ לשנות חיה היפות וקטע בפתאומיות את שאיפותיה ותקוותיה לעתיד.   היא הפכה בן לילה לאלמנה צעירה ששכלה את בעלה האוהב והתומך ועל כתפיה הוטלה דאגה עצומה לפרנסת משפחתה.

שבעת ילדיה הרכים שזה עתה התייתמו מאביהם הנערץ, נחשפו מדי יום לעוצמת הצער והייסורים שחוותה אימם, היו עדים למסכת חייה העגומים ולתהליכי אבל מייסרים וכואבים שגזרה על עצמה.

בנה בכורה שמואל, שזה עתה סיים את חוק לימודיו, נאלץ לגנוז את תכניותיו ללימודים גבוהים ויצא לעבוד בעיר הגדולה, ע"מ לסייע לה לקיים בכבוד את אחיותיו ואחיו הקטנים.

שמועות מדאיגות, שהגיעו לאזניה בדבר פעילותו החשאית של שמואל בנה, בארגון מחתרת ציוני שפעל במרוקו, הגבירו מאוד את חרדתה והיא גמרה אומר לעלות מייד עם ילדיה לארץ ישראל.

בשנת 1962 עלתה והתיישבה עם משפחתה באשדוד.  היא התמודדה עם קשיי קליטה ופרנסה בסיועם של ילדיה הבוגרים שנרתמו לסייע לה. ונאבקה להבטיח את  רווחתם ועתידם של ילדיה.

למרות הקשיים הרבים, לא הזניחה מעולם את תפקידה כאם מסורה ואוהבת, היתה תמיד קשובה לדאגותיהם ולרצונותיהם וקיבלה בהבנה ובאמפטיה את כל החלטותיהם.  לא חדלה מתמיכתה בכל אחד מבניה ובנותיה עד שהקימו את משפחתם ובנו את ביתם.

למרות שהפגינה תמיד איפוק, שקט נפשי ונינוחות מעוררי כבוד, נראה כי משקעי הטראומה הקשה שחוותה, תהליך האבל הכואב והממושך ותלאות החיים ודאגות הפרנסה שהיו מנת חלקה במשך שנים רבות, החלו לתת את אותותיהם. והיא לקתה בליבה והפכה לאישה מופנמת ועצובה מאוד.

חרף מצבה הבריאותי הרעוע ואמצעיה המוגבלים, היא סירבה בתוקף להצעות ילדיה לעזרה כלכלית, המשיכה לארח בביתה בסבר פנים יפות וברוחב לב וגם עזרה וטיפלה בנכדיה הקטנים באהבה רבה.

בשנת 1989 חלה הרעה במצב בריאותה, ייסוריה גברו והיא לקתה בדום לב בעת ששהתה בביתה.

לאחר אשפוז ממושך חזרה לביתה אך לא שבה לאיתנה, מצבה הבריאותי המשיך להתדרדר בהתמדה, היא התקשתה בתפקודיה היומיים אך סבלה את ייסוריה באיפוק ובשקט האופייניים לה. ענת בתה הצעירה שהתגוררה בביתה עמדה לצידה וסעדה אותה עד יומה האחרון.

בשנה האחרונה לחייה היו ייסוריה קשים מנשוא, אך בליבה קיננה תמיד משאלה ותקווה כמוסה, לזכות עוד בימי חייה בזרע של קיימא. נכד זכר שיישא את שם בעלה המנוח וימשיך את שושלתו.

בעודה שוכבת על ערש דווי, התבשרה על לידתם של שני בנים תאומים לבנה מכלוף וזמן קצר לפני פטירתה הניחו בזרועותיה את הרך הנולד שנקרא על שם סבו המנוח "יצחק לוי".   בעודה מאמצת אותו אל חיקה, אורו עיניה לפתע ותחושת הסבל שאפפה את פניה הוחלפה במבע רך של סיפוק ושלווה.   ניכר היה שבזאת נמצאה לה נחמה ובא מרגוע לנפשה.

היא נפטרה בייסורים קשים, ב- ג' אדר תשנ"א, 17/2/1991, ונטמנה בבית העלמין באשדוד.

היא תזכר לעד, כדמות מופת.  אישה שסבלה תלאות וייסורים קשים, בשקט ובאיפוק ראויים להערצה.  מעולם לא השמיעה טרוניה ולא התלוננה על מר גורלה.  עד יומה האחרון לא חדלה מלהתאבל על מות בעלה ולהתנזר ממנעמי החיים.  כל חייה סלדה מרכילות ונהגה כבוד בזולת.

בהופעתה ובהתנהגותה הפגינה תמיד אצילות, צניעות, נינוחות ושקט נפשי.

 

ת. נ. צ. ב. ה.

 

נכתב ע"י: ילדיה של המנוחה, להנצחת זכר אימם

ר' חיים זיני בן מרים ז"ל

נלב"ע בראש חודש , א' אדר (א') תשע"ט ( 1926 -2019 )

נולד בצפרו למרים ומרדכי זיני ע"ה.

במרוקו עסק במסחר והיה בעל עסק למשקאות אך בנוסף ובמקביל מספרים כי עסק בחשאי בהברחת משפחות יהודיות אל הגבול וסייע להם לעלות לארץ , לא אחת משימתו הייתה כרוכה בסיכון ממשי על חייו אך זה לא הרתיע אותו מאחר והיה הוא חדור אמונה וציוני אמיתי.

בשנת 1957 נישא לפדינה לבית טובלי ביתם של שמואל ואסתר טובלי ע"ה והביא עימה לעולם 3 ילדים , שמעון , מרים ואסתר היו'

מעט לפני נישואיהם , העתיקו את מקום מגוריהם לעיר קניטרה (פורט ליוטה ) הסמוכה לרבאט הבירה עד שנת 1979 עת עלו לארץ ישראל .

בארץ קבעו את ביתם באשדוד וחים ע"ה עבד בביה"ס מקיף ב' בהנהלת חשבונות של התיכון .

חיים ופדינה זיני
חיים ע"ה ורעייתו שתחיה פדינה זיני

באשדוד היה מחובר לקהילת צפרו ונהג להתפלל בבית הכנסת של הקהילה , הקפיד על כך בעיקר בחגים .

כולם זוכרים אותו כאדם מאיר ומסביר פנים, מקובל מאוד על כל הבריות

הובא למנוחת עולמים , בראש חודש אדר , בבית עלמין באשדוד

סייעו בכתיבת עמוד הנצחה ילדיו ורעייתו היו'

ביום שני ה 11/2/19 תיערך סעודת אזכרה השבעה שלו.

תפילת מנחה תיערך בשעה 16:30  בבית כנסת עזריאל רחוב זלמן ארן  14 ברובע ד' באשדוד

יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים

 

 

אהרון טובלי ז"ל

חייל – נפל בשירות בא' באדר תשמ"ב (1962-1982)

נולד בצפרו , בנם של יובל וקמילה טובלי אח של פנחס, אילן ונורית

בשנת 1963 עלה לארץ עם משפחתו, שהתיישבה באשדוד.

הוא למד בבית הספר היסודי "שקמים" וסיים בהצטיינות את לימודיו ב"

מרכז הנוער ע"ש משה קול".

אהרון היה קשור מאוד למשפחתו ושמר על קשר גם עם קרוביו הרחוקים. ‏ הוא היה חברותי ואהוב על כולם, היה צמא-דעת וגילה התעניינות בנושאים ‏ מגוונים.

הוא אהב ספורט, שיחק כדורסל וכדורעף בקבוצת אליצור, וזכה ‏ במדליות רבות. הוא אהב צעדות והרבה להשתתף בהן, ולאחר שעבר קורס ‏ הוסמך להיות מציל-חובב.‏

כבר בצעירותו גילה עצמאות רבה, ועד לגיוסו עבד כמלצר בבית-מלון ‏ בטבריה. כאן גילה אזרחות למופת, כשהחזיר לתייר שהתארח במלון סכום ‏ כסף גדול במטבע-חוץ, אותו שכח התייר בחדר האוכל.‏

בשנת 1980 התגייס אהרון לצה"ל והתנדב לצנחנים, מתוך רצון לשרת עם חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה.‏ אהרון נפגע בעת שירותו הצבאי, ושנתיים לאחר מכן נפטר.‏

יהיה זכרו ברוך

 

 

 

 

סטריה כהן לבית ברוך ז"ל 

 נלב"ע כ"א בשבט ה'תשס"ב (1916- 2002)

נולדה בצפרו מרוקו ,לרחל ואבא ברוך ע"ה , נישאה במרוקו  לשמעיה כהן ע"ה ועלתה לארץ בשנת 1962 לדימונה , הביאה לעולם 8 ילדים רבקה , זוהרה ז"ל , אסתר, יעקב ז"ל , רפי ז"ל, כוכבא , דינה ושלום.

אשה צנועה , בעלת גמילות חסדים , עסקה במצות חסד ואמת בחברותה בחברת קדישא שנים רבות

נפטרה בשיבה טובה ונקברה בבית העלמין של דימונה

יהיה זכרה ברוך

 

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 16 לפברואר כא' שבט מסעודה חמו בת רחמה ז"ל
זוהרה בוטבול ז"ל
סתרייא כהן בת רחל ז"ל >> עמוד הנצחה  <<
יום שלישי 18 לפברואר כג' בשבט אלעד שניאור בן רחל ז"ל
יום חמישי 20 לפברואר כה' שבט סולטנה זיני בת מזל טוב ז"ל
יום שישי 21 לפברואר כו' שבט גרציה נחמני בת פרחה ז"ל

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

אסתר לוטטי (לוי) ז"ל

נלב"ע ט"ז שבט תש"ע (1924-2010)

נולדה בעיר צפרו בשנת תרפ"ד (1924) בת זקונים למכלוף לוי (למקדאם כ'לאל) ולפרחה לבית (עוליאל), אחות למימון, רבקה, עזיזה, סולטנה, אברהם, ביידה ויצחק.

אביה "למקדאם כלאל" היה מראשי קהילת ספרו, שימש ראש חברת אליהו הנביא וראש החברה קדישא, ועסק כל חיו בזיכוי הרבים, במתן בסתר ובעזרה לנזקקים, בין היתר פעל לאיסוף וחלוקת מצרכי מזון לנזקקים, ניהל טכסי ברית מילה ובר מצווה בבתי הכנסת ובבתי השמחות, העיר את בני הקהילה לאמירת סליחות, עסק במצוות חסד של אמת ועוד…

כמו אחיה ואחיותיה הבוגרים, הושפעה רבות מפועלו הרב של אביה, שהיה מופת לעשיה ציבורית ועודד את ילדיו לסייע לו בפעילותו הרבה בקהילה.  בדרך זאת הטמיע בהם יסודות של מוסר יהודי ומסורת ישראל, הקנה להם ערכים מוצקים של אהבה, כבוד ועזרה לזולת, עודד אותם לקיים מצוות מתן בסתר וחסד של אמת.

כמו רבות מבנות דורה, בילתה בנעוריה שעות רבות בלימוד מלאכות עקרת הבית (תפירה, סריגה, רקמה, בישול, אפיה וכד') בבית אימה או אצל אחיותיה הבוגרות והשלימה את הכשרתה בחונכות (פֶלְמְעֶלְמָה) אצל דודות וקרובות משפחה בוגרות.

בשנת תרצ"ז (1937) נישאה ליצחק לוטטי (בן עלי) בנם של אליהו לוטטי וסתריה לבית חמו.       עקב גילה הצעיר נהגה במהלך השנים הראשונות לאחר נישואיה, לשהות במשך שעות היום בבית חמותה או "פֶלְמְעֶלְמָה" ולשוב ללינת הלילה בבית הוריה.  ורק בחלוף השנים זכתה לחדר משלה בביתם של הורי בעלה, בהמשך נולדו הבנות עליזה ורינה, הבנים יוסף, אליהו ומכלוף ולאחר מכן בת נוספת, פאני.

רעיון העליה לארץ ישראל לא קסם לה מתחילתו.  עקב חששה מהצפוי לילדיה הרכים בארץ חדשה שבה שררו מלחמה וצנע, מהריחוק והניתוק מאחיה ואחיותיה שעימם הייתה קשורה בקשר הדוק ורתיעתה מהבדידות שתהיה מנת חלקה בחיים בארץ.  אך חרף מחאתה והתנגדותה הנמרצת, נכנעה לבסוף להכרעתו של רב הקהילה דוד עובדיה זצ"ל, שפסק שעליה לציית לבעלה ולעלות עם ילדיה לארץ ישראל. וכך היא נאלצה בשנת תשט"ו (1955) לצאת לדרך בעל כורחה ובאי רצון גלוי.

משפחתה המורחבת (כולל הורי בעלה) היו חלק מ "קבוצת רכישה" שכללה עשרות משפחות מהעיר ספרו ופס, אשר רכשו בכספם משק חקלאי שנבנה במושב יד רמב"ם, המשק כלל שטח חקלאי, לול לעופות, רפת ובית מגורים.  מיד בהגיעם לארץ השתכנו כל בני המשפחה בבית שבמושב ושם גם נולדו לה שני בנים נוספים מתתיהו (מתי) ומשה.

הבשורה המרה על מותו הטראגי של אחיה האהוב יצחק לוי ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים קשה במרוקו בשנת 1958 ותהליך האבל הקשה שחוותה עקב כך, העמקת תחושות הבדידות והניתוק ממשפחתה, ואי שביעות הרצון מחייה כאישה צעירה שחולקת מרחב מחיה צפוף עם הורי בעלה, גרמו למשבר נפשי שהוביל להחלטה לעזוב את המושב בשנת תשכ"ב (1962) ולהעתיק את מגורי המשפחה לבית צנוע ברמלה הסמוכה, שם חשה הקלה, זכתה למעט שלווה, החלה להתרכז בטיפול בילדיה והייתה דמות דומיננטית בחינוכם, דאגה להקנות להם ערכים לפי רוחה ולעודד אותם לרכוש השכלה וללמוד מקצוע, ולא חדלה ממאמציה עד שכל ילדיה עמדו איתן על רגליהם והקימו את ביתם.

למרות החיים הקשים שחוותה, היא יצגה באישיותה המיוחדת שילוב של ערכי מסורת לצד חיי קידמה ומודרנה, והביאה לידי ביטוי את תכונותיה האצילות כגון: צניעות, הגינות ויושרה, אהבת חינם, עזרה לזולת ונתינה אין סופית.  היא אימצה את מורשת אביה כדרך חיים והחלה לעסוק בפעילות קהילתית התנדבותית  ענפה ללא קבלת כל תמורה, כגון: טהרת נשים וחסד של אמת, שימשה בלנית במקווה טהרה לנשים, דאגה למתן בסתר לאנשים עניים, לתמיכה כספית קבועה לישיבות ובתי מדרש, אספה וחילקה בגדים ולעיתים גם דברי מזון ומאפים לילדים עניים, תמכה בקביעות בילדיה היתומים (של שכנתה שנפטרה) והיתה מזמינה אותם לסעוד על שולחנה לעיתים קרובות או שנהגה להעביר לביתם דברי מזון ומאפים שהכינה, גם לאחר מות בעלה הקפידה להמשיך לארח בקביעות שיעורי קריאת הזוהר בימי שבת ומועד, ועוד…

בערוב ימיה, נהגה להטיף לילדיה בכל הזדמנות על החשיבות של עזרה לזולת, צדקה לעניים, מתן בסתר וכד' ודחקה בהם לשמור על מורשת האבות ולהנחילה לילדיהם.

כאשר חשה ששעתה קרבה, קיבצה את כל בני משפחתה והציגה בפניהם את צוואתה האחרונה ואף השאירה לבנותיה הנחיות והוראות מתאימות לטיפול בענייניה האישיים.

ביום שבת ט"ו בשבט תש"ע (30/1/2010) חשה ברע במשך כל היום ועל אף שמצבה הלך והחמיר, אסרה על כל השוהים במחיצתה להזעיק עזרה מחשש לחילול השבת, רק לאחר צאת השבת הסכימה שיזעיקו את מד"א שפינה אותה בבהילות לבי"ח שם נפטרה כעבור מספר שעות.

היא תיזכר לעד כאשת חייל, דמות מופת, אצילת נפש, דעתנית ונערצת.

ת. נ. צ. ב. ה.

הגאון רבי אלישע אפריאט זצ"ל

 נתבש"מ בט"ז בשבט תרפ"ט ( 1844 – 1929)

בן ר' יהושוע אהרון אפריאט , רבני הדור תארוהו "קדיש כרבנן " כי הייתה לו יראת ה'  טהורה , יראתו קדמה לחכמתו וביטחונו בה' היה שלם . כל ימיו היו בקדושה וטהרה .

ע"פ כתביו של הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל , מסופר על עוצמת תפילתו וברכתו של רבי אלישע .

בעת מחלתו של הגאון ישמח עובדיה זצוק"ל אשר התעורר מתרדמת וחוסר הכרה בעת נשמעה תפילת רבי אלישע כאשר אמר את המילה  ישועה ועל כן גם הוחלט ע"י רבי אלישע כי יתווסף השם אלישע לרבי ישמח עובדיה זצוק"ל

כאשר ביקר בצפרו אדם אשר הייתה ידועה חוכמתו בקריאת כף היד , ישב בצוותא עם הרבנים ובחן את ידיהם ודיבר על  מסלול חייהם . עד אשר נאלם כאשר ראה את ידו של רבי רפאל מאמאן זצ"ל בה קו החיים נקטע , ראה החוזה לא צפויה לו אריכות חיים. רבי רפאל התעקש לשמוע את האמת וכאשר נאמרה לו , רץ אל רבי אלישע אפריאט זצ"ל לעשות לו פדיון נפש , רבי אלישע האריך בתפילתו מהערב ועד לאור הבוקר . למחרת הלך שוב רבי רפאל לאותו החוזה אשר נדהם כי הקו הקטוע אשר ראה ביום הקודם , התאחה והתחבר לקו שלם . רבי רפאל סיפר לחוזה על תפילתו של רבי אלישע וזה רץ להתברך ממנו .

רבי אלישע אפריאט שימש ברבנות ובדיינות עם רבני הדור וחתם ל כמה תקנות , עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ב ( 1922) , ונקבע מקום מנוחתו בהר הזיתים בירושלים

יהיה זכרו ברוך . ת.נ.צ.ב.ה

המידע אודות רבי אלישע אותר ע"י דוד אפרתי בכתביו של רבי דוד עובדיה זצוק"ל

מועדי אזכרה בני קהילת צפרו

יום ראשון 2 לפברואר ז' שבט חנה אלמוזנינו בת מסעודה ז"ל
מסעוד איתן אבוטבול בן חנה ז"ל
יום שני 3 לפברואר ח' שבט דוד תורג'מן בן רחל ז"ל
יום שלישי 4 לפברואר ט' שבט יעקב לוי ז"ל בן אליס תחי'
יום רביעי 5 לפברואר י' שבט דוד בן עלי בן שמשה ז"ל
יוסף בן עלי בן אסתר ז"ל
גרציה שוקרון בת סלטנה ז"ל
יום חמישי 6 לפברואר יא' שבט אברהם אלבז בן סוליקה ז"ל
יום שבת 8 לפברואר יג' שבט אליהו אלמוזנינו בן חנה ז"ל
רחמים אסולין בן חנה ז"ל
דוד בר ששת בן פיבי ז"ל
יעקב לוי בן שמחה ז"ל

יהיה זכרם ברוך לעד

אנו קוראים לכל משפחות ילידי בני קהילת צפרו  ,  לשלוח תמונה וסיפור חיים של יקירי המשפחה שחלפו מן העולם, ליצירת דף הנצחה אישי באתר אשר יפורסם כל שנה בשבוע האזכרה ב"ה . בכדי שההנצחה תהיה שלמה ומכובדת  , מתבקש מבנה מינימלי לעמוד ההנצחה ע"פ הפירוט הבא :

  • תמונה/ תמונות באיכות טובה
  • תאריך לידה עברי ולועזי
  • שם ההורים והאחים
  • עיסוק ומשלח יד בצפרו
  • ציון בן הזוג וצאצאים
  • שנת עליה לארץ ומקום מושבם בארץ ישראל
  • עיסוק ומשלח יד בארץ
  • תאריך פטירה עברי ולועזי

ניתן כמובן לפרט מעבר, כל המרבה הרי זה משובח, דוא"ל למשלוח המידע –  eli@tubaly.com

 

רבי יצחק שמעון אפריאט זצ"ל

 נתבש"מ בד' בשבט ה'תשי"ט (1870- 1959 )

נולד בצפרו בשנת תר״ל , מחכמי ורבני העיר , היה צדיק תמים ישר ונאמן, ירא אלוקים ,עניו ולא מש מאהלה של תורה.

רבות סופר על רבי יצחק זצ"ל על עוצמת ברכותיו עם כוס השמן שרבים זכו להם , על עוצמת תפילותיו .

כמו כן סופר על כך שקם לחתן את ביתו ,צריך היה להוסיף לנדוניה שטיח אך פרוטה לא הייתה בכיסו , אמר למשפחתו שהכול יהיה בסדר ודבר לא יחסר ויצא למרכז העיר (באב אל מא'אם ) , בעודו מגיע לשם מופיע יהודי שחזר מנסיעה מחוץ לארץ עם סחורה הכוללת שטיחים וצועק לו , " רבי , שמעתי שכבודו מחתן בת , קח לך שטיח ועל התמורה נדבר אחר כך "

קבור בצפרו לצד אבותיו הקדושים

שזכות הצדיק תגן בעדנו ,

יהיה זכרו ברוך

קברו של רבי יצחק שמעון אפריאט זצ"ל בצפרו מרוקו
קברו של רבי יצחק שמעון אפריאט זצ"ל בצפרו מרוקו

רפאל בן זכרי ז"ל

בס"ד

ר' רפאל בן זכרי נולד בעיר צפרו אשר במרוקו , עלה עם משפחתו בשנת  1956.

בנו של יעקב זכרי ואח של זהרה זכרי , נישא לרוזה לבית הרוש שתחיה עמה הביא לעולם ארבעה  ילדים

לפרנסתו עסק בהוראה למלאכה והיה בעל נגרית מרכז הריהוט בבאר שבע

ר' רפאל בן זכרי , דמות מופת , שאת סיפורו העבירה לפרסום משפחתו המבקשת להנציחו בכבוד ובגאון

פעילות ציונית במרוקו :

  • החיבור שלו ואהבת השפה העברית הובילו אותו ללמד את השפה העברית בהתנדבות
  • לפני קום המדינה טיפל בקרנות הלאומיים ק.ק.ל ,קרן היסוד,השקל הציוני
  • התמנה להיות נציג מרוקו לקונגרס הציוני
  • יסד את ארגון תנועת "בני עקיבא" כולל השתלמות מדריכים ,מדריך רוחני של תנועת הצופים.
  • כתב מחזות והכין הצגות בנושא התודעה הלאומית ומסורת ישראל
  • היה האיש שקיבל הודעה על הנופלים בקרבות בארץ ומודיע למשפחות
  • במשך פעולותיו נקרא לשלטונות והוזהר שאם לא יפסיק ייענש בגל חומרת הדין. בנוסף עמד בפני סכנה מהערבים המקומיים שראו בעוינות את פעילות העלייה ואף התנכלו ושרפו לו משאית מלאה בסחורה.
  • בכדי להתקרב לפחה המוסלמי ולמושל הצרפתי ביצע עבודות נגרות ללא תשלום עבורם.
  • את העלייה ארצה דחה לשבוע האחרון שנסגר מחנה המעבר בקזבלנקה,דחף לעליה ללא ליאות והתוצאה הייתה שמכל היהודים כ-7000 יהודים לא נותר אף יהודי.
  • לפני העלייה לארץ היה בין המייסדים לעליה על הקרקע של מושב יד רמב"ם  והמיוחד בו היה שאנשים רכשו את הבית והמשק עוד במרוקו.
  • בכל פעולותיו לא קיבל שום תמורה או טובות הנאה.
  • כל משפחה קיבלה טיפול אישי ומענק כספי מקרן מיוחדת

להמשיך לקרוא "רפאל בן זכרי ז"ל"

סולטנה הרוש ז"ל 

נלב"ע בכ"ח בטבט תשס"ט

נולדה בצפרו , הבת של רחמה ושלום וידאל

אחותו של אבנר וידאל שהיה בעל חנות לדברי מתיקה.

נישאה לפנחס הרוש ע"ה עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1962 ראשית  לאופקים ולאחר מכן עברה לבאר שבע.

הייתה מאוד דומיננטית בקרב המשפחה הגרעינית והמורחבת וגידלה משפחה לתפארת .

אישה צנועה , בעלת גמילות חסדים , עסקה במצות חסד ואמת בחברותה בחברת קדישא בבאר שבע שנים רבות

נפטרה בשיבה טובה , יהיה זכרה ברוך

חנה טובלי ז"ל

נלב"ע בכ"ז בטבת תשנ"א (1991)

נולדה בצפרו ללאה (לבית אפריאט) ורפאל אוליאל

לא ידוע תאריך לידתה המדויק .

נישאה לטובלי אהרון ע"ה ונולדו להם תשעה ילדים:

סתריה ע"ה, יובל, גרסיה ע"ה, רוזה, יקוט, שולה, שמעון, דוד וסוזן.

עלתה לישראל עם כל בני משפחתה ביולי 1963.

השתקעו באשדוד וגרו ברובע ב' ברח' המעפילים.

תיעוד מצפרו , אהרון וחנה טובלי ע"ה
תיעוד מצפרו , אהרון וחנה טובלי ע"ה

נקברה בבית העלמין באשדוד, חלקה 26.

יהיה זכרה ברוך

להלן קישור לעמוד ההנצחה של בעלה : אהרון טובלי ע"ה 

 

ציון עזר וידל ז"ל

נלב"ע בכ"ה בטבת (1929-2009)

בכ' סיוון התרפ"ט, נולד בעיר צפרו אשר במרוקו , בן זקונים לחיים ושרה וידל. עד גיל בר המצווה גדל כדרך כל הילדים. למד בתלמוד התורה של רבי דוד עובדיה.

בגיל 14 החליט לסיים את חוק לימודיו והחל לעבוד לפרנסתו. לאחר שנה הצליחה אמו שרה ז"ל בזכות אבותיה, להשיבו לתלמוד תורה של רבי דוד עובדיה, לאחר שהבטיחה לו שהיא תספק לו את כל מחסוריו בעבורם עבד. הנער חזר לספסל הלימודים ואף ראה ברכה בלימודיו, הצטיין בהם, ואף מונה למלמד בתלמוד תורה.

להמשיך לקרוא "ציון עזר וידל ז"ל"

עישה כהן ז"ל

נולדה בשנת 1912 בעיר ספרו

בתם של רבקה ומאיר אליהו כהן

נישאה לשאול כהן. נולדו להם ילדים : מאיר, זוהר, רוחמה, רחל ורחמים

עלתה לישראל בשנת 1962  יחד עם משפחת בנה רחמים כהן. גרו במעברה ואח"כ בשיכון עמידר בבאר שבע ואח"כ באשדוד.

נפטרה בגיל 68 בתאריך כ"א טבת תשס"ח

נקברה בבית העלמין באשדוד.

ליקטו דוד אפרתי וזהבה סבח (נכדה)

אהרון טובלי ז"ל

נלב"ע בט"ו בטבת ה'תשל"א (1897-1971)

נולד בעיר צפרו לאליהו ואסתר טובלי ע"ה (אסתר לבית מויאל), אח לשמחה ,רבקה ומשה טובלי ע"ה . משפחה צנועה ויראת שמיים , אביו היה סנדלר ואמו עקרת בית.

הוא עסק במסחר , בעיקר מול הברברים והייתה לו חנות מכולת בצפרו אותה בנה במו ידיו

עוד במרוקו נישא לחנה עוליאל  ע"ה ונולדו להם תשעה ילדים:

סתריה ע"ה, יובל, גרסיה ע"ה, רוזה, יקוט, שולה, שמעון, דוד וסוזן.

תיעוד מצפרו , אהרון וחנה טובלי ע"ה
תיעוד מצפרו , אהרון וחנה טובלי ע"ה

עלה לישראל עם כל בני משפחתו ביולי 1963.

השתקעו באשדוד וגרו ברובע ב' ברח' המעפילים.

נטמן בבית העלמין באשדוד,

יהיה זכרו ברוך

להלן קישור לעמוד ההנצחה של רעייתו : חנה טובלי לבית עוליאל ע"ה 

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: