קהילת צפרו / סְפְרוֹ

בס"ד

מאת : שמואל בן אור אביטל (אביטבול )

רְצֹונִי לְסַפֵּר עַל חֲוָיָה מְיוּחֶדֶת מִיַּלְדוּתִי בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר אֵם הַבָּנִים בְּצִפְרֹו שֶׁבִּדְרֹום מָרֹוקֹו. הַיָּמִים יְמֵי מִלְחָמָה (1942) וּמָצֹור, בַּלֵּילֹות מְנֹורֹות הַחַשְׁמַל

בְּבֵיתֵנוּ הָיוּ תָּמִיד מְכוּסֹּות בְּמַגָּבֹות עָבֹות לְהַסְתִיר אֶת הָאֹור מֵחַשַׁשׁ הַפְּצָצֹות מֵהַאֲוִּיר עַל בַּתֵּינוּ, שֶׁהָיוּ אָז מִחוּץ לַ"מִלְּלַּאח" שֶׁבֹּו גָּרוּ בִּמְצוּקָה רַבָּה יְהוּדֵי צִפְרֹו.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵילֹות חָלַמְתִי תָּמִיד עַל יְרוּשָׁלַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵיךְ לַעֲלֹות לָאָרֶץ

שֶׁלָּנוּ מִמֶּנָּהּ גָּלִינוּ וְלִחְיֹות בַּגָּלוּת הַאֲרוּרָה וְהַאֲרוּכָּה. הִסְתַרְתִּי אֶת עֶרְגָּתִּי בְּקִרְבִּי כְּסֹוד כָּמוּס וּבְמֶרְכָּז כָּל חֲלֹומֹותַי עַל יְרוּשָׁלַיִם הַאֲהוּבָה עָלַי.

הֹורֵינוּ וּמֹורֵינוּ הַיְקָרִים הִסְתִירוּ מֵאִיתָּנוּ עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעֹולָם אָז, הִסְתִירוּ מֵאִיתָּנוּ אֶת חֹומְרָת הַמַּצָּב הַמִּלְחַמְתִי שֶׁל עֲרִיצּוּת מֶמְשָׁל וִישִׁי הֶאָרוּר. אָנוּ הַיְלָדִים יָדַעְנוּ מִבְּלִי שֶׁיֹאמְרוּ לָנוּ מַה קֹורֶה בָּעֹולָם. וְחַשְׁנוּ בְּלִיבֵּנוּ מִכָּל מִינֵי סִימָּנִים אֶת הַמַּצָּב, הַמְּנֹורֹות הֶעָטוּפִים בְּמַגָּבֹות בַּלֵּילֹות, בְּגָּדֵינוּ הַשְׁחֹורִים הַמְּסַמְּלִים אֲבֵילוּת וְסָבִיב קַצְוֹותָּם חוּט עָבֶה וְאָדֹום, סֵמֶל הַדָּם, הַפְּשִׁיטוּת הַפִּתְאֹומִיִּים שֶׁל הַ"גּוּם" (עֲרָבִים מוּסְלְמִים קַנָּאִים) שֶׁאוּמְנוּ עַל יְדֵי הַצָּרְפָתִים בְּמֶמְשָׁל וִישִׁי לְהִתְנַפֵּל עַל הַיְּהוּדִים וּלְהָעִיק עָלֵינוּ בִּזְמַנִּים מְסוּיָּמִים, הָיוּ מֵהַסִּימָּנִים שֶׁאָנוּ הַיְּלָדִים הֵבִינוּ דָבָר מִתֹּוך דָבָר מֵאֲלֵיהֶם כִּי מַצָּבֵנוּ קָשֶׁה, לַמְרֹות מַאֲמָּצֵי הַהֹורִים וְהַמֹּורִים וְכַוָּנָתָם הַטֹּובָה לְהַסְתִיר מֵאִיתָּנוּ, וְאָנוּ הַקְּטַנִּים, יָדַעְנוּ, לָמַדְנוּ וְשָׁתַקְנוּ.

חַשְׁנוּ בְּלִבֵּנוּ אֶת הָעֶצֶב וְהַצַּעַר הַגָּדֹול שֶׁאַחֵינוּ בְּאֵירֹופָה נִשְׂרָפִים בַּמַחֲנוֹת וּמְקַדְּשִׁים אֶת שֵׁם הַשֵּׁם בַּרַבִּים מוּל עֹולָם מְאַיֵּים וּמְסוּכָּן, כַּנִּרְאֶה זֹוהֵי הַסִיבָּה לִבְגָּדֵינוּ הַשְּׁחֹורִים עִם הַפַּסִּים הַאֲדוּמִּים כַּדָּם. יָדַעְנוּ זֹאת גַּם בַּשַּׁבָּתֹות אַחֲרֵי קְרִיאַת הַתֹּורָה שֶׁמִּישֶׁהוּ מְסַפֵּר לַקָּהָל אֶת הַחֲדָשֹׁות מִגֶּרְמָנְיָה הַאֲרוּרָה, וּתְפִילֹּותֵינוּ שֶׁל הַמּוּסָף הָיוּ מַמָּש תַחֲנוּנִים לְאֵל עֶלְיֹון שֶׁלּא יַסְתִיר פָּנָיו יֹותֵר מִדַּי כִּי מִידַּת הַדִּין גֹּובֶרֶת, וְאָנוּ הַקְּטַנִּים יָדַעְנוּ כִּי עֹולָם בְּחֶסֶד יִיבָּנֶה וְסֹוף סֵבֶל עַמֵּנוּ יָבֹוא בִּמְהֵרָה, וְנִזְכֶּה לַעֲלֹות לִירוּשָׁלַיִּם הַקְּדֹושָּׁה בָּבַת עֵינֵינוּ . וְאָנוּ הַיְּלָדִים יָדַעְנוּ, שָׁתַקְנוּ, וּבָכִינוּ. וּתְשׁוּבָתֵנוּ הָיְתָה לִשְׁקֹוד חָזָק בַּלִּימּוּדִים וְזַעֲקָתֵנוּ הַחֲרִישִׁית תִּפְתַח אֶת שַׁעֲרֵי הַתְּפִילָּה, וְאֹויְבֵינוּ לֹא יַצְלִיחוּ לְהַשְׁמִידֵנוּ.

להמשיך לקרוא "רֶגָע שֶׁל אֹור בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר אֵם הַבָּנִים" ←

בס"ד

מסדרים את השולחנות בחלב חמאה וירק כגון שבולים ירוקים ופרחים, המשפחות מבקרות אחת את השנייה, ובפרט אצל הרב או זקן המשפחה לקבל ברכתו, וכל משפחה לפי הנוהג המקובל אצלם, הללו מתיזים חלב על מצח המתברך, והללו נותנים לו תמרה ממולאת בחמאה ודבש, ויש אחרים שמכינים למבקרים לביבות מחמץ, והכוהנים באים מבית לבית עד בית הרב לברך ברכת כוהנים.

ראש המשפחה טובל בירק [חסה וכדומה] בקערה של חלב, ומתיז קלות על מצח המתברך ואומר בקול ובניגון ביחד עם בני הבית פסוקים מספר משלי .

כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ:

כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים:

אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:

וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:

גֹּל אֶל יְהֹוָה מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:

כֵארְכֶב אִילָה אַלְלַהּ עְמָאילֶק ווִּתִירתְבוּ תִיכְמִימָתֵאק

וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ:

וִּויתְעאָמְרוּ מכַאנֵזק בִזְרָאע וּשְראָב מעָאצְרֵכּ אִיפִיתוּ

הקהל אומר ג"פ.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:

והכהנים המברכים אומרים ג"פ.

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:  יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

ואח"כ עונה הקהל פסוק זה.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:

ולאחר מכן מברך ראש המשפחה את בני הבית בברכת מי שברך.

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה. וְכָל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת. הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם. וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. מַלְכָּא דְעָלְמָא הוּא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן. וִיזַכֶּה יַתְכוֹן. וְיִשְׁמַע בְּקַל צְלוֹתְכוֹן. תִּתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל צָרָה וְעַקְתָּא. וִיהֵא מֵימְרָא דַּיהֹוָה יאהדונהי בְּסַעַדְכֶם. וְיָגֵן בַּעַדְכֶם. וְיִפְרוֹשֹ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ עֲלֵיכֶם. וְיִטַּע בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה. שָׁלוֹם וְרֵיעוּת. וִיסַלֵּק שִֹנְאַת חִנָּם מִבֵּינֵיכֶם. וְיִשְׁבּוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵיכֶם. וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים. וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:

אח"כ כל אחד הולך לביתו ,נפרדים לשלום בברכת תרבח ותסעד.

בס"ד

מצוות זיכוי הרבים  , שעוברת בירושה מאבותינו מופיעה במלוא הדרת בערב החג .

תמיד מרגש לראות רבים מבני הקהילה בהכנות לחג , את מטי אפריאט היקר ואת חברי וועד בית הכנסת קהילת צפרו בחלוקת המצות השמורות , את שלמה לוטטי מתרוצץ ומגיע לכל פינה לחלק את חרוסת ולאחל חג שמח.

אני בטוח שרבים ונוספים עמלו וטרחו וקיימו מסורת אבותינו בערב החג , סליחה ומחילה על כל מי שלא הזכרתי כאן .

כאן המקום גם להזכיר כי לאתר יש עמוד הורדות בו תוכלו להוריד את מדריך המשתמש לקיום ליל הסדר כנהג אבותינו שהוכן ע"י ר' משה טובלי ע"ה . אתם מוזמנים ללחוץ כאן לעבור לעמוד ההורדות ולהדפיס לכם את סדר ליל פסח 

חג פסח שמח וכשר

נולדה בעיר צפרו בשנת 1897. אחות לחמש בנות ואח אחד.

אביה, שלמה פוני-חלפון היה איש אמיד "אלמקדם שלמה ," כיהן יו"ר חברת ר' שמעון בר יוחאי שתמכה בעניים וטיפלה בקבורת נפטרים.

אימה, מרים לבית אזולאי.

השם רחמה נוסף לה לשם רבקה, לישועה וריפוי ממחלה קשה.

נישאה בגיל 12 ל- אבא אפריאט בתאריך  2/6/1909 .

הייתה חברה בוועד של חברת "אם הבנים" בספרו מאז היווסד החברה בשנת 1917.

ביתם היה פתוח לרווחה ולבית ועד לחכמים ולשד"רים מירושלים. קבלה אורחים בסבר פנים יפות. טיפלה בבני המשפחות שנפגעו באסון השיטפון של נחל אגאי שארע בליל א' של סוכות תשי"ב שהפיל חללים רבים.

חילקה מנות מזון לנזקקים, פעלה רבות להשכנת שלום, הייתה עזר כנגדו של בעלה אבא אפריאט בשנים הטובות כשצבר נכסים רבים וגם בשנים הקשות של פשיטת רגל ודאגו להחזר חובות לכל הנושים.

ילדיהם 5 בנות ו- 5 בנים : יקוט חוטה, ציפורה בן יעיש, פנחס, שמעון, זוהרה הרוש, אסתר בללתי, שלום, חיים, אבנר וסוזן בן-זכרי.

עלו לישראל בספטמבר 1955 בערב סוכות תשט"ו. ילדיהם חיים ואבנר עלו לישראל

כיחידים 5 שנים קודם להם במסגרת עליית הנוער.

מגורים בישראל : ברמלה, במושב בית עוזיאל גידלה עופות עזים וירקות ובבאר שבע.

התאלמנה בכ"ה תמוז תשי"ט.

עיסוקים בישראל : גידלה עזים עופות וירקות במושב ונסעה ברחבי הערים בצפון במרכז ובדרום עד באר שבע לבקר את עשרת בני משפחתה.

נפטרה : תאריך עברי ב-ו' ניסן תשמ"ג 20/3/1983 . הותירה אחריה 57 נכדים 79 נינים וחמישה ניצנים .

נקברה בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

יהיה זכרה ברוך

רשם : דוד אפרתי, נכד

בס"ד , כ"ג טבת תשע"ח 10.1.2018

מאת: דוד אפרתי – אפריאט 

נתבקשתי לכתוב ולספר על אירועי ונזקי השיטפונות בעיר צפרו.

להלן לקט בנושא מהמקורות הבאים :

זיכרון שלי מילדות שלי– סיפור קצר.

סקירה מורחבת מובאת בספרו של רבי דוד עובדיה "קהלת צפרו מארוקו" כרך ג' עמ' 192-194.

כתבה נרחבת של נסים אמנון אלקבץ " גיאות מי הנהר "אגאי" – השיטפון (אלחמלה) – ערב סוכות   25.9.1950".

מזיכרונותיו של דודי שמעון אפריאט שכיהן בשנים 1942-1951 כמזכיר הקהילה בשנים, חבר וועד הקהילה ומורה באליאנס.

מזיכרונותיי כילד בן 5

אירוע/ אסון טבע השיטפון  בעיר – זה חרוט בזיכרוני כילד בן ארבע, זה קרה בערב חג הסוכות (בי"ד תשרי תשי"א 25/9/1950) בשעות הערב, וכך סיפרו ההורים והדודים : הכול היה ערוך לקבלת פני החג לתפילת ערבית חגיגית ולישיבה בסוכה. והנה בשעות אחרי הצהריים, רעמים וברקים וגשם זלעפות שהציף את גדות הנהר אגאי, שסחף עמו גדרות, גשרים, חצרות, בתים וחנויות והותיר קרבנות של עשרות נפשות מהם 21 יהודים ומאות חסרי כול. חברי הקהילה נרתמו מיד למחרת לפעולות הצלה ופינוי לכיתות הלימוד בבית ספר "אם הבנים" ובבתי המשפחות שלא הוצפו. זכור לי היטב שחלקם נקלטו בביתו של סבי אבא אפריאט. בין הקרבנות בנפש היו ששת ילדיהם של אבא ומסעודה איתח. בשנת 1955 עלו לישראל וגרו עמנו במושב יד רמב"ם.

זו לא הייתה פעם ראשונה שהנהר גבה קרבנות בנפש וזכור במיוחד האסון הנורא שקרה בערב שבת ז' באייר התר"ן 17/5/1890 בו נספו 49 נפשות ילדים והורים.

חלפו 68 שנה מהאסון האחרון בשנת 1950 ו- 128 שנים מהאסון שקדם לו בשנת 1890 – בשני האירועים היו עשרות קרבנות מהאסון.

תיאור מפורט מספר קהילת צפרו מארוקו כרך ג'

שיטפון חמור אחר שידעה העיר צפרו בשנת תשי"א, מובא ע"י ר' דוד עובדיה בספרו "תולדות רבני עיר צפרו" 2. בספר זה מתאר ר' ישועה-שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה, רבה הראשי ואחד מטובי בניה וחכמיה המוערכים ביותר של העיר, את השיטפון של שנה זו. בשוכבו על ערש דווי והוא בן ע"ט שנים, מספר בפרוטרוט את שראו עיניו ביום האסון. ר' דוד עובדיה שהביא את הסיפור, הוא בנו של ישמ"ח עובדיה, ואחר פטירת אביו, נבחר לשבת על כסאו כמרא דאתרא ואב"ד. כמו-כן שימש כרב ודיין בערים מראכש ופאס, ומאוחר יותר, עם עלותו לארץ ישראל, מונה כדיין בבית הדין הגבוה בירושלים.

כך כותב ישמ"ח עובדיה, בלשונו, (בדילוגין):

"…עודנו מחכים לאבינו שבשמים שיטיב אחריתנו מראשיתנו, אך בעוונותינו קיוינו לשמחה, והנה אנחה, לצדקה והנה צעקה. ויהי ב-י"ד בערב לחדש תשרי שנת אשי"ת, (תשי"א) בערב חג הסוכות, (25.9.1950), שכנה עננה הרת זעם על שמי עירנו צפרו. והשמים התקדרו בעבים, ותחשך הארץ. השמש אספה נוגהה, ועלטת אופל וצלמוות ריחפה על העיר. אור וצר חשך בעריפיה (כינוי מליצי לערפל ועננים. א.א.), ותחת אשר כל העם היו שוטפים ועוברים ברחובות קריה, להכין להם מלבושים ומעדני החג לשמחת יום טוב, היו נגדם עבי שחקים שחורי פנים, מכינים חצים ומות, להמטיר על העיר ולהורידה שחת…

להמשיך לקרוא "אלחמלה – השיטפון בעיר צפרו" ←

 נלב"ע כ"ח באדר א' התשס"ג ( 1927-2003)

נולד בצפרו מרוקו ,לרחל ואבא ברוך ע"ה

עבד בעסק המשפחתי של אביו כריתת עצים ועשיית פחם, עלה לארץ לבד בשנת 1948 שירת בצבא כחייל בודד , חזר למרוקו והעלה את הוריו ארצה ב-1954 . נשא לאישה את מרים אסור , הביאו יחד 4 ילדים אבי ,דויד , רחל ורינה.

בארץ עבד באליאנס , מפעל לצמיגים והיה גם בעל עסקים( חנות דגים ובית קפה) בגבעת אולגה .שנותיו האחרונות חיו בנתניה .

יהיה זכרו ברוך ,  ת.נ.צ.ב.ה

מאת : דוד אפרתי – אפריאט

את העיר צפרו פקדו שד"רים מארץ ישראל. ר' דוד עובדיה בצפרו "הקהילה והשדרים" מונה שמות של 129 שליחים (חלקם בזוגות) שבאו לעיר מצפת טבריה ירושלים וחברון . לכל שד"ר הייתה אכסניה מיוחדת אצל אחד מאמידי העיר.

על הקהילה ועל האירוח מספר ר' יעקב משה טולידנו בספרו "נר המערב" "אהבתם לארץ ישראל נפלאה עד מאד. את פרוטתם האחרונה מנדבים הם לא"י ולקופת רבי מאיר בעל הנס,רבי שמעון בר יוחאי, והשד"ר הבא מא"י אם ספרדי או אשכנזי ,הוא מתקבל אצלם בכבוד גדול ונותנים לו אכסניה נאה ומתת כסף בנדבות נפרזה מכפי יכולתם".

להמשיך לקרוא "הקהילה והשד"רים – צפרו ושליחי דרבנן" ←

נלב"ע י' אדר תשנ"ו ( 1904-1996)

נולד בצפרו .  היה בן יחיד להוריו מאיר וחנה חמו ע"ה, נישא בשנת 1932 לחנה ממשפחת פוני עימה הביא לעולם  9 ילדים : אימי ז"ל-שרה דבורה, עזר, מוניק ,יעקב ז"ל, עליזה מאיר ז"ל שושנה, משה ופנחס.

בצפרו עבד כשרת בבית הספר " אליאנס" עד לעליית לישראל בשנת 1962 בעלייה הגדולה. בארץ עבד בבניין בחברת "סולל בונה" עד ליציאתו לפנסיה.

ניפטר בתאריך: י' אדר תשנ"ו ונטמן בבית העלמין החדש בב"ש

יהי זכרו ברוך

ליקט וכתב נכדו חיים כהן מבאר שבע

חייל – נפל בשירות בא' באדר תשמ"ב (1962-1982)

נולד בצפרו , בנם של יובל וקמילה טובלי אח של פנחס, אילן ונורית

בשנת 1963 עלה לארץ עם משפחתו, שהתיישבה באשדוד.

הוא למד בבית הספר היסודי "שקמים" וסיים בהצטיינות את לימודיו ב"

מרכז הנוער ע"ש משה קול".

אהרון היה קשור מאוד למשפחתו ושמר על קשר גם עם קרוביו הרחוקים. ‏ הוא היה חברותי ואהוב על כולם, היה צמא-דעת וגילה התעניינות בנושאים ‏ מגוונים.

הוא אהב ספורט, שיחק כדורסל וכדורעף בקבוצת אליצור, וזכה ‏ במדליות רבות. הוא אהב צעדות והרבה להשתתף בהן, ולאחר שעבר קורס ‏ הוסמך להיות מציל-חובב.‏

כבר בצעירותו גילה עצמאות רבה, ועד לגיוסו עבד כמלצר בבית-מלון ‏ בטבריה. כאן גילה אזרחות למופת, כשהחזיר לתייר שהתארח במלון סכום ‏ כסף גדול במטבע-חוץ, אותו שכח התייר בחדר האוכל.‏

בשנת 1980 התגייס אהרון לצה"ל והתנדב לצנחנים, מתוך רצון לשרת עם חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה.‏ אהרון נפגע בעת שירותו הצבאי, ושנתיים לאחר מכן נפטר.‏

יהיה זכרו ברוך

 נלב"ע כ"ג חשון תשנ"ד (1918-1993)

נולד בעיר צפרו בשנת תרע"ח (1918) בן לאליהו לוטטי (בן עלי) ולסתריה לבית (חמו) "דבדובייה", אח לחנה, נז'מה, גרציה שמחה וציון.

אביו אליהו לוטטי (בן עלי) ע"ה, היה צאצא למשפחת "בן עלי" שנדדה מהעיירה "אוֹטָטְ אֶל חָאגְ'" לעיר ספרו. ושם הם כונו בפי בני העיר "לוטטה" שמשמעותו "בן העיר אוטט". אמו סתריה, ע"ה בת למשפחת חמו, כונתה "סתריה דבדובייה" בשל מוצאה מהעיר "דבדו".

כמו רוב בני דורו, למד בילדותו בתלמודי תורה ובבתי הכנסת שבעיר וכשגדל היה מסייע לאביו שהיה מוכר בדים בחנות קטנה "חָנוֹּת' דֶלכת'אן".  בהמשך החל לעסוק בעצמו במסחר ונהג לנסוע לקנות סחורה בעיר הגדולה ולמכור אותה בעיירות ובכפרים רחוקים.  לאחר נישואיו פתח חנות קטנה בסמוך לגשר הכניסה לשער המלאח (לְקְנְטְרָה דֶלְ וָוָאדְ סוֹק) והיה מוכר בה בגדים ומוצרים שונים, עד שבשיטפון הגדול (לְחְמְלָאה) שארע בשנת 1950 נחרבה החנות ונסחפה לנהר על כל תכולתה. לאחר שהתאושש, פתח חנות אחרת בסמוך ל "בָאבְ לְמְקָאם" שם היה מוכר מוצרי ביגוד והנעלה, דברי סדקית ומוצרי צריכה שונים, עד לעלייתו ארצה בשנת 1955.

בשנת 1937 נשא לאישה את אסתר (לוי) בת זקונים למכלוף לוי "למקדאם כלאל" ולפרחה לבית (עוליאל) ובהמשך נולדו להם שמונה ילדים, עליזה, רינה, יוסף, אליהו, מכלוף, פאני, מתתיהו ומשה.  אחיו הצעיר ציון שעסק בספרות בספרו, חלה בשחפת ונפטר בטרם עת בשנת 1948 כשהוא מותיר אחריו אישה  (זהרה) ובת (מרים).

כאדם שגדל והתחנך על ערכי מסורת ישראל ותורת ישראל, היה חדור עוד משחר נעוריו ברעיון הגאולה, שיבת ציון וביאת המשיח. וכאשר באה הקריאה לעלות לארץ ישראל, הוא נרתם לרעיון ללא היסוס, מכר את כל נכסיו והצטרף לעשרות משפחות שרכשו בכספם משק חקלאי במושב יד רמב"ם, (מושב שיתופי שהוקם במיוחד לקליטת משפחות מבני קהילות ספרו ופס שהתארגנו עוד במרוקו).

בשנת 1955 עלה עם אשתו, ילדיו והוריו לארץ ישראל ולאחר שהתיישבו בביתם החדש במושב, רכש בסיוע הסוכנות היהודית שתי פרות, סוס ועגלה והחל לעסוק בגידול עופות וביצור ביצים וזאת ללא כל ידע או ניסיון קודם בתחום זה.   כאשר ענף הלול הפסיק לשאת פירות, חדל מעיסוקיו במשק והחל להתפרנס מניהול הצרכניה השיתופית במושב יחד עם שותף נוסף.

במהלך חיו התמודד בתושיה ובאומץ עם אין ספור אתגרים: הוביל את משפחתו בתהליך ההגירה לארץ שבה שררו באותה עת מלחמה וצנע, המיר באופן יסודי את כל אורחות חיו והפך בין לילה מסוחר למושבניק, היה מהחלוצים המייסדים של מושב יד רמב"ם, השתתף בהכשרה צבאית ובלילות היה לוקח חלק בשמירה על בטחון הישוב מפני הפדאיון, במשך כל השנים נשא על כתפיו אחריות בלעדית לפרנסת משפחתו (שמנתה 12 נפשות) ובצוק העתים לא נרתע מלעסוק בכל עבודה קשה שהזדמנה (יערנות, פרדסנות, בתי אריזה וכד') ע"מ לפרנס את משפחתו בכבוד.

בשנת 1962 עזב את המושב ועבר עם משפחתו לבית צנוע ברמלה הסמוכה, שם רכש מכולת שכונתית קטנה ועסק בה לפרנסתו למשך מספר שנים, לאחר מכן החל לעבוד כאזרח עובד צה"ל ובהמשך עבד בתעשיה האוירית עד שפרש לגמלאות בהגיעו לגיל 65.

בכל מהלך חיו הוא נודע בצניעותו הרבה, היה בעל חוש הומור, בעל מוסר גבוה, חינך והטיף לשמירת המסורת, לאהבה וכיבוד הזולת, לכיבוד אב ואם ולטיפוח ערכי המשפחה.   בשנותיו האחרונות הקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, להתעמקות בספר הזוהר ולקריאת פרקי תהילים, תרם ביד נדיבה למוסדות תורניים, לישיבות ולבתי כנסת ועוד…

במהלך חודש אוקטובר 1993, חש ברע והובהל לבית החולים, מצבו הלך והחמיר וכעבור כחודש קרסו כל מערכות גופו.  בשעותיו האחרונות שכב על ערש דווי כשהוא מוקף בכל ילדיו ובני משפחתו שניצבו סביב מיטתו ונפרדו ממנו בקריאת פרקי תהלים ומזמורי שיר השירים.

הוא נפטר בבית החולים "אסף הרופא" ביום ראשון כ"ג חשון תשנ"ד (7/11/1993) ונטמן בבית העלמין ברמלה ביום שני כ"ד חשון תשנ"ד.

הוא יזכר לעד כאיש ענו, ירא שמים, ישר דרך, אוהב שלום, ומכבד את הבריות.

ת. נ. צ. ב. ה.

נכתב ע"י אלי לוטטי (בנו של המנוח)

 נלב"ע כ"א בשבט ה'תשס"ב (1916- 2002)

נולדה בצפרו מרוקו ,לרחל ואבא ברוך ע"ה , נישאה במרוקו  לשמעיה כהן ע"ה ועלתה לארץ בשנת 1962 לדימונה , הביאה לעולם 8 ילדים רבקה , זוהרה ז"ל , אסתר, יעקב ז"ל , רפי ז"ל, כוכבא , דינה ושלום.

אשה צנועה , בעלת גמילות חסדים , עסקה במצות חסד ואמת בחברותה בחברת קדישא שנים רבות

נפטרה בשיבה טובה ונקברה בבית העלמין של דימונה

יהיה זכרה ברוך

 נתבש"מ בט"ז בשבט תרפ"ט ( 1844 – 1929)

בן ר' יהושוע אהרון אפריאט , רבני הדור תארוהו "קדיש כרבנן " כי הייתה לו יראת ה'  טהורה , יראתו קדמה לחכמתו וביטחונו בה' היה שלם . כל ימיו היו בקדושה וטהרה .

ע"פ כתביו של הגאון רבי דוד עובדיה זצוק"ל , מסופר על עוצמת תפילתו וברכתו של רבי אלישע .

בעת מחלתו של הגאון ישמח עובדיה זצוק"ל אשר התעורר מתרדמת וחוסר הכרה בעת נשמעה תפילת רבי אלישע כאשר אמר את המילה  ישועה ועל כן גם הוחלט ע"י רבי אלישע כי יתווסף השם אלישע לרבי ישמח עובדיה זצוק"ל

כאשר ביקר בצפרו אדם אשר הייתה ידועה חוכמתו בקריאת כף היד , ישב בצוותא עם הרבנים ובחן את ידיהם ודיבר על  מסלול חייהם . עד אשר נאלם כאשר ראה את ידו של רבי רפאל מאמאן זצ"ל בה קו החיים נקטע , ראה החוזה לא צפויה לו אריכות חיים. רבי רפאל התעקש לשמוע את האמת וכאשר נאמרה לו , רץ אל רבי אלישע אפריאט זצ"ל לעשות לו פדיון נפש , רבי אלישע האריך בתפילתו מהערב ועד לאור הבוקר . למחרת הלך שוב רבי רפאל לאותו החוזה אשר נדהם כי הקו הקטוע אשר ראה ביום הקודם , התאחה והתחבר לקו שלם . רבי רפאל סיפר לחוזה על תפילתו של רבי אלישע וזה רץ להתברך ממנו .

רבי אלישע אפריאט שימש ברבנות ובדיינות עם רבני הדור וחתם ל כמה תקנות , עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ב ( 1922) , ונקבע מקום מנוחתו בהר הזיתים בירושלים

יהיה זכרו ברוך . ת.נ.צ.ב.ה

המידע אודות רבי אלישע אותר ע"י דוד אפרתי בכתביו של רבי דוד עובדיה זצוק"ל

סדר ט"ו בשבט כמנהג צפרו , לכל המעוניין ניתן להיכנס לקישור מטה , להוריד ולהדפיס את הקבצים הבאים :

סדר ט"ו בשבט כמנהג קהילת צפרו מרוקו בעריכת ר' משה טובלי זצ"ל

טעמי ט"ו בשבט ופסוקים שנאמרים לפני שירת הים בפרשת בשלח בעריכת ר' משה טובלי זצ"ל

חג שמח ושבת שלום