בראשית שנת תש"ט (1948) היכה אסון נורא את קהילת צפרו. בכ"ח תשרי (31.10) של אותה שנה, אירעה תאונת משאית, וי"ב אנשים של צורה מבני הקהילה נהרגו בה, בהותירם אחריהם ששים ושלש יתומים ואלמנות. השבר היה נורא ואיום, ורבינו ישמ"ח המתייסר בחולייו כתב קינה על האסון הנורא הזה.

בתוך האסון, ובנוסף על המעמסה הרוחנית, הנפשית והטיפולית שהוטלה כעת לפתחו של רבינו דוד רב העיר, היה עליו לטפל גם בצדדים המעשיים של האסון, ובעיקר בדאגה לעתידן של המשפחות המוכות והכואבות. הוא עמד באופן אישי מול הערכאות וחברות הביטוח כדי להבטיח כי המשפחות יקבלו את הפיצוי הטוב ביותר אותו יכולות הן לקבל.

וכך מספר הוא בזיכרונותיו:

מנהג הרבנות שם היה טיפול בנכסי המת כשהניח יתומים קטנים, ולמנות עליהם אפוטרופוס. הנפטרים הללו היו מגוונים. יש בהם בעלי מסחר וגם מקנה וקנין, ויש בהם עניים מרודים שנחוץ טיפול פרנסה ליתומים שהניחו. ומיד גם היו עניינים של הלכה, והכנתי עדים שיכנסו ויכירו הנפטרים בפניהם ובסימניהם כדי להתיר את נשותיהם. והנה עלה לפני הרהור להגיש לערכאות משפט לחברת הביטוח של המשאית ששמעתי שהיה מעורער. נפלתי על המציאה, ומניתי אפוטרופוס לנפטרים בעלי הממון להתחיל ולאסוף כל פרוטה ופרוטה, ופניתי אל עורך דין מפורסם שהיה בעיר פאס יהודי בשם מר ז'ורז' בוטבול נ"ע, ובפגישתי אתו הסברתי לו שאין בידי שום כסף לשלם לו, ויכול הוא לבוא במשפט עם חברת הביטוח, ואם בעה"י יזכו היתומים במשפט יקח משכורתו ע"ס [- עד סוף] פרוטה אחרונה. והוא היה איש חכם וגדול דעה, הבין המצב, וקיבל לנהל המשפט עד תומו, ואם לא יזכו היתומים יצא חנם אין כסף. אך התנה עלי כי נחוץ להרבה ניירות ומסמכים חתומים (טפסי כתובות ותעודות זהות של היתומים וכו') כחק ביד פקיד ממשלתי. אני מצדי קבלתי עלי לספק לו כל מסמך כתוב וחתום במשרדי על ידי.

העבודה התחילה, וכל מסמך בשפה צרפתית ובמכונת כתיבה כתוב וחתום על ידי וחותמת משרדי. הערכאות קבלו המסמכים ותעודות זהוי בחתימתי כחוקיים לכל דבר. ולסוף טענות העורך דין נתקבלו, וחברת הביטוח חוייבה הגם שהיה תנאי בחוזה הביטוח, בבחינת התנאי בטל והביטוח קיים. וכל יתום יקבל עד גיל 18 סכום ספוק ופרנסה וכו' סכום קבוע כל ג"ח. ומיניתי על כלם אפוטרופוס אחד שסדר חשבונות לכל יתום ויתום, וחשבון בבנק בחתימתו עם חתימתי. האלמנות קבלו מיליונים, העורך דין קבל תשלום מלא, ולעבודתי הכסף בטל והמעשה הגדול קיים, אני לא אוכל לפרט בכתב את כל מה שעבר עלי, והאושר שהיה לי בסוף המשפט מבלי שום פרוטה ומבלי נגיעת ממון ברוך הנותן ליעף כח. במה אקדם להלל ולשבח את השם שחנני בינה ודעת עד שיצא הכל בשלום. היתומים גדלו והתבגרו, וכל אחד מהם כשעמד לעלות לארץ ישראל נחלת אבותינו היה בא אלי ומקבל סכומי נחלתו, וברוך ה' שמלא חפצי ורצוני בקשתי ותפלתי אמן ואמן".

בעקבות הסיפור הזה ובראותו כי קשה מאד למצוא אפוטרופסים ראויים לנהל את עסקי היתומים בתנאי השכר המקובלים בקהילה, עמד רבינו והתקין כי ימונה פקיד סופר מיוחד בבית הדין במשרה מלאה, שיהיה ממונה על נכסי כל יתומי הקהילה. שכרו לפי האחוזים יהווה תוספת למשכורתו הבסיסית וכך יעשה את מלאכתו נאמנה. אחרי שהדבר בוצע בהצלחה בצפרו העלה רבינו לימים הצעה באסיפה השנתית החמישית של מועצת הרבנים במרוקו שהתקיימה בשנת תשי"ד (1954), להנהיג סדר שכזה בכל קהילות מרוקו, ואכן התקבלה החלטה ברוח הדברים הללו.

מתוך הספר "קהילת צפרו – תהילה לדוד " פרק שלישי עמוד 75


 " דורות ראשונים " חלק אחד מתוך מהדורה מיוחדת אשר רואה אור בימים אלו. הספר עוסק בסיפורה של
קהילת צפרו במרוקו ואישי המעלה שחיו ופעלו בה. הספר השני במהדורה נקרא "תהילת
דוד"
 , עוסק בסיפור חייו של הרב דוד עובדיה – רבה האחרון של קהילת צפרו
במרוקו .

לרגל
הפצת הספרים, בע"ה נקיים ערב השקה בבית הכנסת "קהילת צפרו" באשדוד
ביום רביעי ערב ל"ג לעומר י"ח אייר תשפ"ב 18/5/2022 בשעה 18:30,
במסגרת ההילולה המסורתית של התנא רבי שמעון בר יוחאי שהוא גם יום פטירת
 מורנו הרב דוד עובדיה זצ"ל.

אנו
שמחים לבשר כי שני הספרים יצאו לאור ועומדים לרכישה לבתיכם .

להזמנות
התקשרו ל- 054-8500-197 או פנו בהודעה בדוא"ל movadia20@gmail.com