בס"ד

נתבש"מ בכ' שבט תשס"א ( 1905-2001 )

נולד במרוקו בעיר צפרו בשנת תרס"ה לאביו רבי שלום זצ"ל ולאמו זוהרה בת רחמה לבית איטאח ע"ה, אשר נודעה בייחוס משפחתי עד לרבנו תם. למד בתלמוד תורה "אם הבנים" , בגיל בר מצווה כבר למד בישיבת "עץ חיים" אצל הרבנים ע"ה: משה אזוגי, משה אדרעי, רבי דוד עטר אצלו גם הוסמך לשחיטה וכן אצל הגאון ישמ"ח עובדיה זצ"ל, אשר במרוצת הזמן צירף אותו לבי"ד לגיטין עם הרב אזולאי. הרב בן הרוש גם לימד בת"ת "אם הבנים" והעמיד תלמידים הרבה.

נישא לרבנית רבקה לבית כלפון , בת מסעודה לבית פרץ , עימה הביאו לעולם תשעה ילדים ע"פ הסדר הבא : אליהו בן הרוש ז"ל, יעקב בן הרוש ז"ל, שושנה בן הרוש ז"ל, מרגלית אוחנה ז"ל, שלום בן הרוש שיחיה, אלישע בן הרוש שיחיה, עליה דוק שתחיה, יהודה בן הרוש שיחיה וברכה דיין שתחיה.

בהיותו בן 44 עזב את מרוקו ולאחר תלאות וסיכונים הגיע לארץ עם משפחתו ביום העצמאות תש"ח. בשנת תשי"א נבחן ע"י הרבנים אירירה וטולדנו, גרינברג ובורשטיין, באותו הזמן קיבל על עצמו להיות רועה רוחני בכפר שלם (בתל אביב). משנת 1951 נתקבל כרב במועצה הדתית לת"א ובמשך שנים רבות כיהן כרב במחלקת נישואין.

הרב שמואל בן הרוש ע"ה בקבלת פנים לנשיא המדינה זלמן שזר
הרב שמואל בן הרוש ע"ה בקבלת פנים לנשיא המדינה זלמן שזר

אבני דרך בפעילותו הציבורית:

10.1956 נבחר כחבר המועצה של ארגון עובדי המועצות הדתיות.
25.12.1956 התמנה כמרצה במושבים הדתיים – נוגה, זרחיה, נועם ועוד.
27.03.1957 נבחר כסגן למרכז התנועה בתל אביב.
30.03.1957 נבחר לחבר ועדת משפטים ובירורים בתל-אביב.
05.04.1959 נבחר כחבר ארגון הרבנים ותפקידים במחוז תל-אביב
08.08.1964 נבחר לנשיא המועצה המצומצמת של המפד"ל
27.05.1968 מונה ע"י השופט שילה לאפוטרופוס ליתומים.
07.06.1968 הוזמן להכתרת הרבנים הראשיים בתל-אביב, הרב גורן והרב עובדיה.
15.09.1969 הוכתר בספר הזהב ע"י המשפחה.
04.04.1970 נבחר למרכז שיעורי תורה בתל-אביב.
10.05.1972 מתוך שמונים רבנים נבחר לבחור ברבנים הראשיים עם הרב פרנקל והרב ארליך.
1973 תרם ספר תורה לישיבת "שם משמואל" ברמלה בה נתן שיעורי תורה.
1987 זכה בפרס לספרות תורנית הלכתית לשנת התשמ"ז מטעם המועצה הדתית לתל-אביב יפו.

בצד פעילות ציבורית ענפה מצא מקום וזמן גם לפעילות רוחנית בקרב בני הקהילה במקום מגוריו ומחוצה לו. במשך שנים רבות קיים אחת לשבוע שיעורי תורה במושב "יד-רמב"ם" ליד רמלה וכן שיעורי תורה בבית הכנסת המקומי בכפר שלם.

רבי שמואל בן הרוש עם הרה"ג יוסף משאש זצוק"ל
רבי שמואל בן הרוש ע"ה עם הרה"ג יוסף משאש זצוק"ל

הוא לא הסתפק בתורה שבעל פה אלא הקדיש ימים ולילות לכתיבת ספרים העוסקים בחידושי הלכה ופרשנות, הגות ופילוסופיה, להלן פירוט:

1. "שם משמואל" יצא לאור בשנת 1968, עוסק בהלכות חג ומועד.
2. "ילקוט שמואל" יצא לאור בשנת 1975, חידושים על כמה מפסוקי התנך, ש"ס, פרקי אבות ומדרשי חז"ל.
3. "התלמוד בתנ"ך" יצא לאור בשנת 1977, בו קיצור מדרשי חז"ל על פסוקי התנ"ך, הלכות דרך ארץ במוסר המידות.
4. "התלמוד בתנך- חלק
שני"
יצא לאור בשנת 1978, מהווה המשך לחלק הראשון.
5. "תומר דבורה" יצא לאור בשנת 1984, עוסק בפירוש למאמרי חז"ל, ש"ס ומדרשים.
6. "אוהלי רבקה" יצא לאור בשנת 1990, הוקדש לזכרה של הרבנית רבקה בן הרוש ז"ל – חלק א' אימרות, חלק ב' פתח שער לקבלה.
7. "חסד ואמת" יצא לאור עוד במרוקו בשנת 1938, ובשנת 1999 בהוצאה חדשה הושלמה בירושלים. עוסק בהנהגות והלכות משעת גסיסת האדם ועד עבור זמן האבלות.
8. "סדר היום ושיר מזמור" שירה והלל

חלק מהנמקות הוועדה לספר "תומר דבורה":
הרב בן הרוש, הוא – ת"ח, מרביץ תורה ברבים ומוסר שיעורי תורה בבתי כנסת.
כמו כן חיבר שורה ארוכה של ספרים והאחרון ביניהם "תומר דבורה" שעליו החליטה הוועדה של המועצה הדתית לתל אביב להנהיג לו את הפרס- חתן הפרס לספרות תורנית-הלכתית לשנת התשמ"ז.

המחבר היקר בספרו "תומר דבורה" עונה לשואלים בכל מקצועות התורה ולשם הסקת הלכה למעשה אינו מדלג על נושאי הכלים של גדולי אשכנז ולא פעם מצוטט את ה"באר-היטב" שממצא את כל הדעות בשולחן ערוך.
מהשאלות הספציפיות שמפנים אל המחבר אפשר לאפיין את דבקות העדה בקיום במצוות ואהבתם ללמוד תורה מתוך הבנה ברורה, ותשובותיו הקולעות הן לפיכך נכסי צאן ברזל לשוחרי התורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
ספרי המחבר זכו להערצה רבה ובמיוחד ספרו האחרון החביב, כפי שמציין רבא הראשי לבירתנו ירושלים עיר הקודם מרן הגר"ש משאש שליט"א "כל הרואה ישתאה מעבודתו הפורייה של הרב המחבר אשר הקדיש ימים על שנים, לא פסיק גרסא מפומיה. ובה בא על שכרו הטוב שכר מצווה מצווה וספר גורר ספר, חיבה יתרה נודעת לספר הזה שהוא מלא וגדוש חוכמה ודעת בכל המקצועות.
אנו מאחלים למחבר היקר שעוד רבות בשנים ימשיך לשאת בעול התורה, לימודה והפצתה לרבים לכבוד שמים, העם והארץ.

רבי שמואל בן הרוש מעניק את ספרו לרב אברהם חמו זצ"ל תלמידו המובהק של הבבא סאלי זצוק"ל במעמד הכנסת ספר תורה
רבי שמואל בן הרוש בעת קבלת פרס המועצה הדתית על ספרו
רבי שמואל בן הרוש בעת קבלת פרס המועצה הדתית על ספרו "תומר דבורה"

קינה שנכתבה ע"י רבי שמואל בן הרוש, עת פטירת רעייתו, הרבנית רבקה זצ"ל אשר הוקראה ביום השבעה.

קִינָה מַבְּעֵי לְיָהּ?

אוֹי לִי אִמִּי כִּי יִלַּדְתַּנִי
נֵרִי דָּעַךְ כָּבֶה וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ
נָזְלוּ עֵינֵי דְּמָעוֹת עֵת זוֹכְרֵי יָפְיֵךְ וּמִלְּבוּשְׁךָ
יְדֵי רָעֲדוּ רַגְלִי לֹא צָעֲדוּ לְרַעְיָה נֶאֱמָנָה
יָמַיִךְ עָבְרוּ בְּיִרְאָה רָמָה וְגַם בִּקְדֻשָּׁה וַחֲנִינָה
שִׁמְשִׁי וְאוּרִי שֶׁקַע בְּשִׁפּוּלֵי הָהָר
שֶׁמָּעַךְ הָלַךְ לְמֵרָחוֹק בְּאֵר מַיִם חַיִּים זִיו הַזֹּהַר
מַר אֶבְכֶּה לִילִי וְיוֹמִי מֵאֵין הֲפוּגוֹת כִּימֵי הַנָּהָר
מַר לִי מְאֹד יָגוֹן לַחְמִי אֲנָחָה מִיְּמֵי וְאֵין צֹהַר
מָרוֹר לַחֲכִי עֵת הִסְתַּלַּקְתָּ יְחִידָה וְאֵין עוֹזֵר
מִצְעָרֵךְ אָז צַעֲקַת בַּעֲלֵי בְּנֵי וְאֵין מוֹשִׁיעַ חוֹזֵר
וּבְזוֹכְרֵי מִיְּדוֹתַיִךְ וּצְדָקָה לַזּוּלַת קְרָב
אֲהָהּ עֲלֵי בְּהִסְתַּלְּקוּתְךָ בֵּיתִי שְׁמָם וְחֶרֶב
אֵלֶּה אַזְכָּרָה תָּמִיד כָּל שִׂמְחָה שְׁמוֹנָה יָמִים
רִבְקָה הִשְׁאִירָה חָלָל רֵיק וּמָלֵא יְגוּנִים וְאֵימִים
לְהֵעָדֶרְךָ מִקְּרוֹבִים וּשְׁכִינוֹת רִבְקָה הַהֲגוּנָה
לְהַלֵּל לְשֶׁבַח מַעֲשַׂיִךְ בְּשֵׂכֶל וּתְבוּנָה
בְּכִיָּה וּנְהִי לְעִתּוֹת קְרוֹבוֹת
בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה הַלֶּכֶת חֶמְדַּת לְבָבוֹת
נֶזֶם זָהָב אִבַּדְתִּי גַּם יַהֲלוֹם
נֶעֱלַם מִמֶּנִּי כִּי מֵתָה רַעְיָה וְזֶה כַּחֲלוֹם
הַשְּׂמָחוֹת בָּטְלוּ נִגְנְזוּ וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ
הָהּ לְשִׁבְרֵי לַאֲבֵדַת אִם יִקְרֶה לָנוּ
רוּחַ נְדִיבָה אִם הַבָּנִים נָסְעָה לִמְנוּחוֹת
רַבַּת הַמַּעֲלוֹת הִסְתַּלְּקָה וְעָזְבָה אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת
וָשָׁם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת תִּתְפַּלְּלִי עָלֵינוּ
וְהָאֵל הַטּוֹב יְנַחֲמֶנּוּ עַל אֲבֵדָתֵנוּ
שִׁמְךָ וְזִכְרְךָ לֹא יִשְׁכַּח מִמִּשְׁפְּחוֹתֵינוּ
שְׁנַת הַגְּאֻלָּה וּתְחִיַּת הַמֵּתִים תָּשׁוּבִי אֵלֵינוּ


מפעל חייו המבורך והמגוון כלל גם הקמת בית כנסת מפואר בכפר שלם עם חמישה ספרי תורה שהם רכוש המשפחה. בית הכנסת הוסב על שמו ביום השנה לפטירתו.
בביתו הייתה ספרייה מרשימה הן באיכות ספריה והן בכמותה. רוב הספרים נתרמו לישיבת "כרם ביבנה" ועוד 140 ספרים לישיבת "נתיב מאיר".

נפטר בכ' שבט תשס"א, השאיר אחריו מאות מחסידיו שממשיכים את דרכו ומוקירים את זכרו.

יהי זכרו ברוך לעד וזכותו תגן על כל עם ישראל


שורשי משפחתו

סיפור שורשי המשפחה, המובאים כאן לפרסום נאספו מתוך כתביו של אליהו בן הרוש ז"ל, בנו של הרה"ג שמואל זצ"ל, המתייחסים לשבעה דורות קודמים והמפרטים ככל שניתן רק שלושה דורות, עד לרב שמואל.


הרה"ג אליהו בן הרוש זצ"ל

הרב אליהו בן הרוש נולד בעיר ספרו בשנת 1819 לאביו אברהם בן מכלוף, בן מסעוד, בן יומטוב.

במשך השנים נולדו לו ארבע בנות ובן "ידוע כאוהב שלום ורודף שלום, ובמתק שפתיו היה משים כל מעקשים למישור. מטבעו ומזגו הטוב היה בורח מן השררה ומן הכבוד. נחבא אל הכלים והיה שונא את הרבנות".

פרנסתו הייתה דחוקה ומצומצמת וקיים את התורה מעוני ובכל זאת היה מקרב את קרוביו העניים והיו מאוכלי שולחנו ומשיאן סמוך לפרקן, היה אחד מהחברה קדישא, חברת הרוחצים, היה נזהר מלאכול פירות וירקות שיש בהם חשש לתולעים. חמאה לא היה אוכל אלא אם יהודי נכח בעשייה, גם בסעודת מצווה אכל זרעונים קלויים בלבד.

את עיתותיו הקדיש ללימודי תורה, גם בלילה לא נתן תנומה לעפעפיו, מרוב שקידתו על לימוד לאור הנר, היו עיניו טרוטות ואדומות.

הרה"ג רבי דוד עובדיה זצ"ל, בספרו קהילת צפרו כותב "רבי אליהו ורבי רפאל משה אלבז היה להם קשר בחד"ת ראה ברכת אליהו בביאור מאמרי רז"ל, ולפעמים היה כותב חד"ת ושולח למיודעו לקיים בזה מצוות משלוח מנות ברכת אליהו קי"ט". וממשיך הרה"ג רבי דוד עובדיה ומתאר "נמצאים ממנו איזה פס"ד ונדפסו בסוף הספר ברכת אליהו מלבד מה שחתם בפס"ד בספר הלכה למשה לרבי רפאל משה אלבז בח' אה"ע סי כ"ז ובחו"מ סי' כ"ג. ולפלא היה בעיני חכמי דורו שלא נודע להם מכל זה רק אחרי פטירתו. וזה היה מופת חותך על ענותנותו והצניע לכת עם אלוהיו וכדרכו בקודש להסתיר מעשיו ועבודתו הקדושה". ויש עוד תיאורים על מעשיו ופועלו.

כתב חיבורים שונים, האחד "ברכת אליהו", עניינו בפירושים על התורה, כתב פירוש על ההגדה של פסח, בשם "כוס אליהו".

ר' אליהו הלך לעולמו בשנת 1882.


יוסף בן הרוש ז"ל

מן המעט שידוע על האיש.

נשא לאישה את רחמה ממשפחת צרפתי, משפחה שעל פי ייחוסה מגיעה עד רבנו תם. מנישואין אלה נולדו ארבעה ילדים: יהודה ששימש בתפקיד נגיד העיר, משה, רבקה, איסו ושלום. יוסף ז"ל – עסק ברוכלות בעוברו בין כפרים ערביים. שם מכר את סחורתו. באחד הימים נרצח בדרכו לאחד הכפרים ע"י שודדים ששדדו את החמור ואת הסחורה.

השאיר אחריו שלושה בנים ובת. הגדול בגיל שש. אלמנה צעירה לא השלימה עם מצבה העגום, על-פי הצעתו של אחד מקרוביה נסעה לעיר פאס כדי לפנות אל המלך ביום שישי בדרכו לתפילה ואכן זאת עשתה ביודעה כי לא יינתן לה להתקרב למלך ולשוחח עימו, קשרה ילדיה בכבלים ושמה אותם על הארץ. קרוב במשפחה הניף סכין כאילו עומד להקריבם ולשחוט אותם בפני המלך.

באותה עת התקדמה האלמנה לעבר כרכרת המלך. שומרי הראש התנפלו עליה, אך המלך הורה לתת לה לגשת אליו ולספר לו על בעיותיה וכן כי לא יתנו לאיש לפגוע בילדים. האלמנה סיפרה על אסונה וכי ילדיה נותרו ללא פרנסה ומבקשת לגלות את הרוצח.

המלך הודיע כי הוא יחקור בדבר ואכן שלח שליח למשה לכפר לאמור: כי עליו לגלות מי הרוצח, ואם לאו יוטל עליו קנס כספי בסך 500 ריאל. מושל העיר חקר ודרש וכאשר לא הצליח לגלות את הרוצחים הטיל על אנשי הכפר לאסוף את סכום הכסף כדי למוסרו לאלמנה כפיצוי על רצח בעלה.

המושל הגיע בכבודו לביתה של האלמנה, מסר לה סך של 250 ריאל ואמר לה כי זה מה שאנשי הכפר אספו, וכי עליה לקבל סכום זה מחוסר ברירה עקב ענייה וצרותיה הסכימה.

המושל החתימה על כך כי קיבלה את כל המגיע לה ושלח את האישור למלך.

האלמנה עבדה ופרנסה את ילדיה, גידלה אותם, הביאה אותם לחופשה ולקידושין ומתה בשיבה טובה.


שלום בן הרוש ז"ל

שלום נולד בשנת 1870 לאביו יוסף בן הרוש ז"ל ואמו רוחמה לבית צרפתי.

לשלום היו שני אחים ואחות אחת. איש ירא שמיים היה, איש תם וישר, שומר תורה כהלכתה, בעל מלאכה שהתפרנס מסנדלרות וחי בדוחק. להגדלת הכנסתו עמל במלאכה נוספת – מכירת סופגניות מטוגנות בשמן אותן מכר במעין כוך 2X2.
מלאכה זו דרשה ממנו זמן רב להכנת הבצק בערב כדי שיחמיץ עד הבוקר ועם שחר יצא לעמל יומו.

לשלום ז"ל נולדו מאשתו זוהרה שבעה ילדים, הבכור מנחם מת בגיל 27, יוסף, הרב שמואל, סטרייה, חיים, מרים ואסתר. האישה זוהרה ז"ל נפטרה מצער על עזיבתו את הבית של בנה הבכור שהתגייס לליגיון הזרים. לאחר זמן נסע שלום לאישה את מסעודה לבית פרץ, אלמנה צעירה, אם לילדה בשם רבקה חלפון, שעתידה להינשא לבנו שמואל. האלמנה הצעירה טיפלה בשבעת הילדים במסירות ואהבה, ואף ילדה לו בת – איטו (קיצור למזל טוב), אף גם היא נפטרה ממחלה בגיל צעיר, האדם הקרוב הראשון שנפטר בילדותי, וחשף לפתע בפני את עולם המוות האכזרי.
את אשתו השלישית, מרים נשא בשנות ה – 40, ילדה לו שלושה ילדים: פאני, שושנה ושלום.

בסך הכל נולדו לו אחד עשר ילדים. פרט לבכור שכאמור נרצח, כל בניו בארץ.
שלום נפטר בשנת 1947 בגיל 77 בהיותנו בדרך ארצה, יש אומרים כי יציאת בנו שמואל לארץ החישה את מותו.


תמונות נוספות :

הרב שמואל ע"ה כמלמד האם הבנים צפרו 1947
הרב שמואל ע"ה עם תלמידיו – אם הבנים צפרו 1947
הרב שמואל ע"ה 1984 עם פנחס שיינמן ז"ל , סגן יו"ר הכנסת
הרב שמואל ע"ה בשנת 1984 עם פנחס שיינמן ז"ל , סגן יו"ר הכנסת
הרב שמואל ע"ה עם מר שמעון פרס ז"ל , שר הביטחון , ראש הממשלה ונשיא המדינה
הרב שמואל ע"ה עם מר שמעון פרס ז"ל , שר הביטחון , ראש הממשלה ונשיא המדינה
הרב שמואל ע"ה עם משלחת הפלאשים במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל
הרב שמואל ע"ה עם משלחת הפלאשים במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל , 1979 – מרכז רוחני ע"ש שאולי באשדוד
הרב שמואל ע"ה 1970 - מרכז רוחני ע"ש שאולי באשדוד במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל , רבנים נוספים ואישי ציבור
הרב שמואל ע"ה 1970 – מרכז רוחני ע"ש שאולי באשדוד במעמד הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל והרב שאולי זצ"ל , רבנים נוספים ואישי ציבור
הרב שמואל ע"ה 1970 בחתונה בת"א , עם אישים חשובים
הרב שמואל ע"ה 1970 בחתונה בת"א , עם אישים חשובים
רבי שמואל בן הרוש בעת קבלת פרס המועצה הדתית על ספרו "תומר דבורה" במעמד שר הדתות זבולון המר ז"ל
הרב שמואל ע"ה בשנת 1990 לערך עם הרב הראשי לישראל ישראל מאיר לאו שליט"א