התבש"מ ביא' אלול תשנ"ו

"והאיש משה ענו מאוד"

לזכרה של אימא חנּה רובידא בת משפחת זכרי זצ"ל.

ולזכר הסבא היקר רבי אליהו יעקב אביטבול זצ"ל

כשאני זוכר את אבּא משה יקיר לבי ומרכז חיי, אני רואה אותו תמיד כאדם ענו ושלו בהליכותיו הצנועות. בהתמדתו ותמימותו הטהורה לעשות תמיד את רצון בוראו, תמיד לחש בדממה, ולא הִרְבָּה במילים. כל הזמן ניסיתי לנחֵש מה הוא לוחש, רק תיארתי בלבּי שזֹאת היתה דרכו המיוחדת להיות קשור ודבוּק לבּורא בכל מחשבותיו ומעשיו היומיומיים. ממנו למדתי תמיד לדבּר רק כשיש צורך בכך, ואם לאו מוטב לשתוק. השתיקה היתה מקור כל מעייניו.

היו לו עיניים יפות וחודרות פנימה כאילו ידע מה אני חושב, ותמיד הבין ללבי כנער חוקר מתבגר. הוא היה מנקה את אזני ומקצץ את ציפורני, ומכין אותי בכל יום ששי אחה"צ לקראת השבת שאהיה נקי בגופי רוחי ונשמתי, מוכן ומזומן לקבל את פני שבת המלכה. הוא היה מעיר אותי מתרדמתי לתיקון חצות, וסליחות בימים הנוראים.

הוא היה נדיב ברוחו וליבו והתמיד בהכנסת אורחים, וגם חגגנו בסעודות טעימות עם הרבה אורחים ועושה הילולא לחגוג את סיום קריאת ספר הזוהר הקדוש, שתמיד היה מְעַיֵּן בו בשמחה רבּה. הוא היה מקיים מתן בסתר ובתמימות טהורה. הוא גם היה תמיד דוגמא מעשית בחיי לצדק אנושי בין אדם לחברו.

בהיותי צעיר לימים בבית אימא חנּה יקירתי, היא נהגה תמיד ללחוש לי בְּרַכּוּת אימהית את המילים הבאים: "אם כל מי הים שבעולם ייהפכו לדיו, ואם כל העצים שבעולם ייהפכו לעֵטִים, ואם השמים והארץ ייהפכו לנייר, אינני יכולה להביע או להגדיר את אהבתי אליך, בני יקיר לבּי, אי אפשר לי לומר לך את אהבתי במילים".

משפחת אביטבול בצפרו , משה עמרם , חנה רובידה , רפאל ושמואל

אני זוכר באותו יום גורלי שהתחמקתי מהבית בעודי נער רך בשנים, אותו בוקר אבא עורר אותי משנתו לקום להתפלל, ואמרתי לו שֶׁאָבֹא עוד מעט לבית הכנסת, כן, את חטאי אני מזכּיר היום, שִׁקּרתי לו, כדי שלא יֵדע את תכניתי הסודית לעלות לארץ, הוא חייך אלי אותו חיוך מסתורי, שנתן לי להבין שאולי, אולי הוא באמת יודע וחש את סודי הכמוס.

יצאתי מהבית בשקט בברכת אימא, ישר לבאב למקאם לקחת את האוטובוס לעיר פאס, ומשם להמשיך לעיר תאזא, בתקוה ששם אוכל למצוא את  "מבריחי הילדים" לאלגּיר, ולמרסיי, ולחיפה. עליתי לאוטובוס וחששותי עמדי, אולי באמת אימא חנה יודעת את סודי ותעקוב אחרי ולהחזיר אותי לבית, והאמת היא, את אשר יגורתי בא לי.

הגעתי לפאס לאחר נסיעה של כעשרים דקות, והלכתי לבית הדודה שם כדי לנוח ולאכול ארוחת צהרים. ורק הגשתי את המטעמים שאני אוהב לפי, והנה אימא חנה נכנסת כמו רוח סערה כדי להחזיר אותי לסופרו, אמנם נתנה לי לאכול את המטעמים, ומיד לקחה אותי בחזרה לסופרו הקטנה, לאכזבתי הגדולה.

בדרך חזרה חשבתי עמוק על הכשלון הזה, והבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אהיה יותר זהיר, ולשמור את תכניתי בסוד ולחשוב בשקט בתוך תוכי, כי חששתי, שלאימא חנּה הרחומה שלי, יש כישרון נדיר לחוש ולדעת, ואפילּוּ להריח את מחשבותי. אז נזהרתי יותר במחשבתי בדיבורי ובמעשי.

ואכן בפעם הבאה הצלחתי מיד לנסוע לתאזא מיד אחרי הגיעי לפאס, ובדרכים עקלקלות הגעתי לארץ ישראל ולירושלים משאת נפשי מדורי דורות. אבל זהו סיפור בפני עצמו לפעם אחרת.

אבל היתה לי הפתעה יוצאת מן הכּלל ומרגּשת מאוד. כשישבתי באוטובוס, הסתכלתי דרך החלּון כדי לוודא שאמא חנה לא עוקבת אחרי. אני רואה את סבא היקר אליהו יעקב עם המשענת שלו, נכנס דרך השׁער של באב למקאם מתקרב אל האוטובוס, ונותן לי סימן בידו על פיו לשמור על השקט הנפשי שלי, כשהגיע ליד החלון פתחתי את החלון והסבא היקר נתן לי כמה מטבעות, ולחש, שמואל שמואל,  כשתגיע לירושלים הקדושה תתן לעניי העיר את המטבעות האלה, הוא אמר את זה בחיוך ושלות נפש גדולה.

רבי אליהו אביטבול זצ"ל
סבי רבי אליהו אביטבול זצ"ל

עתה ידעתי שסבא אליהו יעקב, אבא מארי משה עמרם, ואמא חנּה רובידא, אכן יכולים מּמּש להריח את המחשבות שלי, מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֹיךָ ׀ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: תהלּים קד. כד.  כולּי מלא הודאה עמוקה לבורא העולם, שנתן לי לבוא לעולם בתוך משפחת אצילים, רוחניים ברוחם ובנשמתם, אשר הרעיפו עלי את אהבת אלהים, אהבת ישראל, ואהבת האדם, החביב שנברא בצלם. לבי היה מלא על כל גדותיו משמחה עילּאית, ואז ידעתי בודּאוּת שדרכי תהיה צלחה, ובעזרת השם והשגחתו יתברך, אגיע למחוז חפצי בשלום, ירושלים, עיר הנצח הקּרושה. ואכן הגעתי לירושלים בריא ושלם לאחר תלאות רבות בדרך, שלא כאן המקום לעמוד עליהם.

עוד סיפּור קצר על אימא חנה. באחד הביקורים שלי מפריז, העזתי עוד פעם לומר לאימא, שבנסיעות והלימודים שלי מצאתי את מספר הטלפון  הישיר של האלהים. ובחיוכה וחכמתה השיבה לי בקיצור לענין, שהיא כבר מצאה את מספר הטלפון  הישיר של האלהים לְפָנַי. איך אמא? שאלתי? והשיבה לי תשובה קצרה וקולעת, "ההוכחה שלי, היא, שהבאתי אותך לחיים האלה". כך, אימא חנּה השיבה לי בלשון פשוטה ליהירותי.

אני זוכר עוד סיפור נהדר על אבא משה אשר הדריך אותי בצניעות מופלאה. אף פעם לא ראיתי אותו כועס או מרוגז. מבטו החודר הביע מֶסֶר בָּרוּר בדומיָּה עמוּקה, ותמיד הבנתי מה רצונו, ואשר קיימתי באהבה וכִבּוּד אב ויראת השם.

יום אחד אחרי שבאתי הביתה מבית הספר "אם הבּנים", למדנו על שלמה המלך, החכם מכל האדם, ואיך הגיע לחכמתו הגדולה. בחלומו, אלהים שאל את שלמה בספר מלכים א. פרק ג. בפסוקים הבאים:

ה.   בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ:

ו     וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִֹיתָ עִם־עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל….

ט.   וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע….

יא.   וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ

עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:

יב   הִנֵּה עָשִֹיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה ׀ נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא־הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא־יָקוּם

כָּמוֹךָ:

יג   וְגַם אֲשֶׁר לֹא־שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם־עֹשֶׁר גַּם־כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל־יָמֶיךָ:….

טו.   וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמֹד ׀ לִפְנֵי ׀ אֲרוֹן בְּרִית־אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשֹ שְׁלָמִים

וַיַּעַשֹ מִשְׁתֶּה לְכָל־עֲבָדָיו:

אמרתי לאבא כי התרגשתי מאוד מהסיפור של שלמה המּלך, שבקש בחלומו חכמה ותבונה להנהיג ו"לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה", והבּורא נתן לו לֵב חָכָם וְנָבוֹן. שאלתי את אבא משה, למה הבּורא נתן חכמה רק לשלמה? ולמה לא לי לשמואל? מה ההבדל שיש ביני לבין המלך שלמה? אבא ראה שאני רציני ונרגש מאוד בשאלתי, ואמרתי אליו בתמימותי, גם אני רוצה לקבל חכמה מהבּורא.

אמר לי אבי יקירי, שמואל שמואל, גם לך יתן הבורא חכמה ותבונה, עתה, שאתה יודע את הסיפור, תוכל בדיוק גם אתה לבקש מהאלהים שיתן לך חכמה ותבונה להבין ולדעת את הבּורא. כּאשר יבוא הבּורא בחלומך, אתה תדע מה לשאול ואיך לבקּש, וכמו שלמה בשעתו, גם אתה שמואל יקירי, תקבל בחיים שלך, חכמה ותבונה לחקור ולהבין את סודות הבּריאה והיקום כולּו.

דבריו של אבא הרגיעו אותי, ומאז, בכל לילה, כשאני מתכונן לישון אני מְשַׁנֵּן בלבי פנימה, שאם הבּורא יבוא אלי בחלום, וישאל אותי מה אני רוצה בחיים האלה? גם אני, כשלמה בשעתו, אענה בוודאוּת, ובלב תמים, אני רוצה חכמה תבונה ודעת כדי להבין ולדעת את סודות הבריאה הצפונים במורשתנו המפוארה.

באבּא מארי משה היתה הַקְרָנָה אלוהית בהירה, עָנָו בדבריו צנוּע בכל מנהגיו היומיומיים. הוא תרם הרבה להתפתחותי הרוחנית בחיינו החברתיים בעירנו הנפלאה צפרו במרוקו. למדתי ממנו חכמת חיים מעשית, במחיצתו האצילה גדלתי וינקתי מרוחו העשירה והדרת פניו הזוהרים.

ר' משה עמרם בתפילה בכותל המערבי
ר' משה עמרם בתפילה בכותל המערבי

 

יהי נא ספורי זה מוקדש לנשמתם הטהורה. אמן.

ע"ה שמואל בן-אור אביטל הי“ו אכי"ר, בולדר, קולורדו – ארצות הברית.

ערב ראש השנה תשס"ח, (תהיה שנת סוד חכמה) – Sept 11, 2007

הודעה קצרה:

אם מישהו מהדור הצעיר במשפחתנו הענֵפה ירצה לדעת יותר על עבודתי ונסיעותי בעולם,

אני מזמין אתכם לבקר בשני האתרים, וגם של בית האולפנא שלי בארצות הברית לקרוא

מאמרים מענינים וגם לראות כמה קליפים טובים . שמואל.

 

Samuel Ben-Or Avital, Le Centre du Silence.

P.O. Box 745. Lafayette, CO 80026-0745 – Ph: 303. 661-9271

Email: savital@bodyspeak.com

BodySpeak site: http://www.bodyspeak.com

Kabbalah Now: http://www.kabbalahnow.com