בס"ד

רבי דוד (מסעוד) עובדיה זצוק"ל

מגדולי רבני מרוקו בדורות האחרונים, עמוד התורה והיראה,

איש החינוך הדגול, מהדיר כתבי חכמי המערב,

מעמיד המנהגים על תילם, וכותבם למען יעמדו ימים רבים.

צפרו – עיר קטנה ואנשים בה לא מעט

בסביבה הררית, עטורה יערות, ברוכה במים ובעצי דובדבן, שוכנת צפרו, עיירה קטנה הסמוכה לעיר פאס. היישוב היהודי בצפרו קדום הוא, והחל לפני 800 שנה לפחות. במרוצת הדורות, צמחו בעיירה זו רבנים גדולים. אחד המיוחדים שבהם היה הרה"ג ר' ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה זצוק"ל, מחבר שו"ת 'ישמח לבב', שחי בשנים 1872 – 1952.

רבי ישמ"ח עובדיה היה מגזע קדושים והוא נכדו בן בִּתוֹ של ר' אליהו בן הרוש זצוק"ל, מחבר הספרים 'ברכת אליהו' על התורה ו'כוס אליהו' על הגדה של פסח. הרב ישמ"ח היה ידוע ומפורסם כפוסק גדול ובקי עצום במכמני התורה, ורבני דורו כינוהו בשם "המפתח". ידועה במיוחד היתה הקפדתו בענייני מנהגים שנוסדו ע"י חכמי ורבני העיר מדורות עברו, והוא טרח בכל כוחו למצוא להם סמך וסעד מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. רבי ישמ"ח כיהן בסוף ימיו כרבה של העיר צפרו.

בני אם חכם אתה, ישמ"ח לבי גם אני

ביום כ"ו ניסן שנת תער"ג (1913) זרח האור בביתו של רבי ישמ"ח עובדיה, כאשר נולד בנו ר' דוד (מסעוד). משחר ימיו ניכרו בילד תכונותיו התרומיות ופיקחותו הרבה. בנעוריו למד תורה אצל אביו וילך הלוך וגדול בחכמה וביראה. בשנת תרצ"ה (1935) והוא בן 22 שנה בלבד הוסמך רבי דוד להוראה ע"י ר' משה אבן דנאן זצ"ל מרבני פאס וע"י ר' יהושע בירדוגו זצ"ל רבה הראשי של מרוקו דאז. בשנת תש"ב (1942) חלה אביו – הרב ישמ"ח, ונכנס רבי דוד למלא את מקומו ברבנות העיר.

חוקר יהדות צפון-אפריקה ח.ז. הירשברג שביקר במרוקו בשנות ה-50 ונפגש עם רבי דוד, כותב עליו: "אדם בעל בינה, פיקח, ער רוח וקל תנועה. ניכר שנתמנה לדיין בזכות עצמו, ולכאורה על-אף העובדה שפאס קרובה ויכולים היו בני צפרו לפנות לבית הדין שבעיר זו. נזדמנתי אתו עוד פעם ומצאתי, כי דעתי עליו מכוונת למה ששמעתי וקראתי עליו לאחר מכן". רבי דוד כיהן בתפקיד כעשרים שנה, ובכך חתם את שושלת רבני העיר צפרו. בשנת תשי"ב (1952) הוצע לו לכהן ברבאט אך בחר להישאר בעירו, בשנת תשכ"א (1961) שימש כרב בפאס, ובשנת תשכ"ג (1963) עבר לכהן כדיין במראכש.

עומד בפרץ

בתקופה ההיא פעלה תנועת 'אליאנס' להחדיר רוח זרה ביהדות מרוקו, ובפרט בילדי ישראל התמימים. רבנו שחזה את סכנת העתיד, שינס את מותניו ופעל ללא לאות להחדיר רוח תורה והשקפה צרופה בבני קהילתו. רבנו השפיע רבות על בני הנוער, ודרשותיו היו בסגנון שהתאים לרוח הזמן. התמסרותו להצלת בני הנוער לא ידעה גבול, כפי שסיפר תלמידו ר' רחמים עולייל הי"ו, שהתייתם בגיל י"ג, והרב לקחו לביתו, והיו קמים כל לילה באשמורת הבוקר ללמוד הלכות איסור והיתר. היו תלמידים שהגיעו ממרחקים, וגם אותם לקח הרב לביתו וגידלם כבנים, עד שנהפכו לת"ח מובהקים. תלמידיו אלה שימשו אח"כ כרבנים בישיבת "בית דוד", כדוגמת ר' יצחק בניזרי זצ"ל, ר' ישועה ממן זצ"ל, ויבדל לחיים ר' מכלוף שניאור שליט"א.

בני צפרו המצוינים בהלכה

בשנת ת"ש (1940) והוא בן 27 שנה בלבד פתח את ישיבת "בית דוד" שהחלה עם מספר תלמידים מצומצם, ובמשך הזמן נהרו אליה תלמידים מכל רחבי מרוקו. רבנו דאג שרמת הלימודים תהיה ברמה הגבוהה ביותר. ואכן תלמידיו היו מהמצטיינים בכל מקום שהלכו, וכמו שכתב הרב הצדיק רבי גרשון ליבמן זלה"ה ראש ישיבת נובהרדוק בצרפת באחד ממכתביו: "תלמידי ישיבת בית דוד בצפרו הינם תלמידים בעלי הבנה לא פחות מתלמידי אירופה, והרב דוד עובדיה מחייב את רבני מרוקו כהלל הזקן שהיה מחייב את העניים".

אם הבנים שמחה

בשנת תש"ז (1947) נמסרה לידו הנהלת תלמוד-התורה "אם הבנים", שנוסד בצפרו עוד בשנת תרע"ז (1917). ת"ת זה נקרא כך מאחר שבראשיתו היה מבוסס על התרומות שתרמו דווקא האימהות להקמתו ולהחזקתו. רבנו דאג להעלות את רמת הלימודים הן לימודי הקודש והן לימודי החול לבל יתפתו חלילה ללכת לבתי הספר של 'אליאנס'. כן העיד החוקר ח.ז. הירשברג: "לתלמידי צפרו יצא שם במרוקו. אכן לא הגזימו כל אלה שהביעו לפני את תהילתה של צפרו, העיר העברית, זו ירושלים של מרוקו, כשם שתטואן עדיין היא ירושלים של האיזור הספרדי".

ישמ"ח הר ציון – תָּגֵלְנָה בנות יהודה

גם לחינוך הבנות לא חסך רבנו מאמצים, ובשנת תשי"ב פתח מוסד לבנות בשם "בית רבקה" שנתמך ע"י האדמו"ר מליובאווויטש שבו למדו הבנות לימודי קודש, וחינך בו את בנות ישראל על טהרת הקודש והצניעות, ואף דאג ללמדם מלאכה בכדי שפרנסתם תהיה מצויה לכשינשאו. כמו כן ייסד מסגרת תורנית שפעלה מדי ערב עבור בנות שלמדו בבתי ספר של 'אליאנס' למען תישאר בהן מסורת ישראל. "הרבה מההישגים יש לזקוף לזכותו של רבה של העדה ר' דוד עובדיה, שהוא הצעיר בין רבני מרוקו שהכרתי. הוא אולי הראשון והיחיד ביניהם, שעמד על הצורך הדחוף של חינוך הבנות" (ח.ז. הירשברג).

הגדיל תורה והאדיר

רבנו לא הסתפק בזה, ובשנת תשי"ז (1957) פתח במסירות נפש גדולה כולל לאברכים מצויינים בכדי להקרין על העיר רוח תורה ויראה. בראשות הכולל עמד חתנו הרה"ג הצדיק ר' דוד בר-חן (אוחנונא) זצ"ל שלימים כיהן כרבה הראשי של העיר שדרות. העול הכספי וכל הכרוך בזה רופפו את בריאותו, וכן הוא כותב לר' שאול אבן דנאן זצוק"ל הרב הראשי למרוקו: "יאמין לי מר בריאותי רופפת ואין עִתותי בידי, ולפעמים אני אוכל ארוחת צהריים על רגלי האחת במפתן הבית, וה' יעזרני שאוכל לעמוד בכל המשא הכבד ממני". גם לבני עדתו העוסקים בפרנסתם דאג לקביעת עתים לתורה, וכפי שספר ר' יוסף טולידאנו זלה"ה בן כמוהר"ר ר' רפאל ברוך זלה"ה בהספדו על רבנו שפעם אחת נזדמן לעיר צפרו קודם הנץ החמה, וכשנכנס לבית הכנסת נדהם לראות את רבנו מוסר שיעור דף היומי קודם תפילת שחרית לבני עירו. בהספד שנשא ראש ישיבת 'אור ברוך' הרה"ג ר' גבריאל טולידאנו זצ"ל תיאר את מסירותו של רבנו לבני עירו ולכלל יהדות מרוקו: "העיר צפרו עיר קטנה ואולי כפר, אבל זכתה והיה לה גנרל גדול שהלך כעמוד אש בראש המחנה", עכ"ל.

עבודתו הציבורית

רבי דוד מילא שורה של תפקידים ציבוריים. הוא היה מפקח על החינוך ברשת בתי הספר 'אם הבנים'. בשנת תש"ז (1947) מונה כחבר מועצת הרבנים במרוקו, ובשנת תשי"ט (1959) לחבר האסיפה הלאומית המחוקקת של מרוקו. חוץ מפעולות אלו פיקח גם על פעילות בתי הספר של "אוצר התורה" בקזבלנקה, ובשנת תשי"ח (1958) נתמנה לחבר הועדה להתאמת שיטת החינוך בבתי הספר של המדינה. באותה שנה נתמנה גם כמפקח על החינוך היהודי במרוקו. ואכן השפעתו על החינוך הטהור בילדי ישראל השפיעה גם על שאר קהילות מרוקו שראו בעיר צפרו דוגמא וסמל בבחינת 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.

וכשאני לעצמי – מה אני

היתה זו משנת חייו של רבנו שהקריב את כל זמנו עבור בני דורו, ובכך ראה את השלמות, ולא חיפש את שלמות עצמו בלבד. ענוותנותו היתה לשם דבר. כשנתמנה לרב העיר לא הסכים ללבוש גלימה ומצנפת דרבנן והיה הולך במגבעת וחליפה קצרה, עד שמועצת הרבנים חייבוהו ללבוש את בגד הרבנים. בימים נוראים היה מתחטא לפני בוראו בבכי ובדמעות שליש כל זמן התפילה עד לעת זקנותו, והיה מרטיט את לב שומעיו באומרו את המלים "מה אני ומה חיי" בפחד וחרדה.

הכל מעלים לירושלים

בשנת תשכ"ד (1964) עלה רבנו לירושלים והקים את קהילת "ישמח לב" בשכונת בית וגן, שם כיהן כרב הקהילה וכרב השכונה עד אחרית ימיו. באופן יוצא דופן קיבל רבנו ממועצת הרבנות הראשית כושר דיינות מבלי לעמוד בבחינות, על תקן של גדול בתורה. בנוסף, התמנה לחבר לשכת הרבנות בירושלים וליו"ר רבני עדת המערביים יוצאי צפ"א.

דובב שפתי ישנים

בשנת תשכ"ז (1967) רבנו הקים את חברת 'דובב שפתי ישנים', ששמה לה למטרה להביא לדפוס את כתבי חכמי מרוקו הקדמונים. במסגרת זו הוא הוציא לאור ספרים רבים וחשובים מאוד שזכו לפרסום רב בעולם היהודי.

רבנו ראה בכך מטרה נעלה מאין כמותה כפי שהוא כותב בהקדמתו לספר 'פאס וחכמיה': "האמת ניתן להיאמר כי גם בקהילות הללו [מרוקו] לא חסר חומר וגם לא חסרים כתבי יד המפוזרים בכל הספריות בקצוי תבל… חסרים לנו כלי קודש [אנשים] שימסרו את זמנם לתור ולחפש במכמני הדורות, להחיותם ולהעלותם מעמקי הנשיה… ולצערינו הרב הזניחום מבלי להוציאם לאור, ונשארו כעצמות היבשות מגולגלים בארונות הספריות. ומדי יום ביומו הייתי מסתכל עליהם ושואל לעצמי "התחיינה העצמות האלה?" הרהורים כאלה היו מרחפים במוחי ולא נתנו לי מנוח. מי יהיה הגואל. עד שהגיע העת לכל חפץ. נגשתי אל המלאכה, והן היום בעזה"י הקמתי להם יד ושם".

בשנת 1982 זכה ב"פרס ירושלים" על פועלו ותרומתו הרבה לעולם החינוך והיהדות, ובפרט על ספריו המחקריים העוסקים בקהילות יהודי מרוקו – 'קהילת צפרו' (5 כרכים) ו'פאס וחכמיה' (2 כרכים) בהם מובאים כתבים רבים, תעודות, תקנות, היסטוריה, הלכות ועוד.

אל תטוש

רבי  דוד עובדיה חיבר את שו"ת 'נתן דוד' וכן את ספרו המפורסם 'נהגו העם', המשמש מקור חשוב למנהגי צפרו בפרט ויהדות מרוקו בכלל. בספר זה רבנו המשיך בקו שנהג אביו למצוא סמך וסעד למנהגי אבותיו. בהסכמה לשו"ת 'נתן דוד' כתב בעניין זה מו"ר ר' מרדכי אליהו זצ"ל: "מאוד מאוד מצא חן בעיני מה שכת"ר עשה ואסף כעמיר גורן מנהגי המערב כדי שלא תשתכח תורה מישראל, ועביד כמו רבי חייא, ולא כמו כמה ת"ח כיום ששוכחים מנהג אבותיהם, ואם היו מקבלים מנהג ארץ ישראל – החרשנו, אבל הם נוטשים תורת אמם וחובקים חיק אם אחרת, שלא נהגו כן אבותיהם ואבות אבותיהם, ואיסור הם עושים "אל תטוש תורת אמך" (וכן משמע מפסחים מט)".

נשבה ארון הא-להים

רבי דוד עובדיה נתבקש בישיבה של מעלה בי"ח באייר (ל"ג לעומר) התש"ע (2010) בגיל 97, ומנוחתו כבוד בחלקת רבני העדה המערבית בהר המנוחות, בסמוך למרן ר' שלום משאש זצוק"ל – רבה של מרוקו וירושלים ת"ו. זיע"א.

רבנו השאיר אחריו בנים וחתנים מרביצי תורה, ודור ישרים יבורך, הי"ו.


מקורות: 'נהגו העם', 'נתן דוד', 'ישמח לבב', 'פאס וחכמיה', 'מארץ מבוא השמש'

הכתבה פורסמה במקור בעלון "תפארת אבות – לחיזוק מורשת יהדות מרוקו" – גליון 12.

הערות והארות יתקבלו בברכה למייל: tiferet.avot1@gmail.com