בס"ד

התבש"מ בל"ג לעומר , י"ח אייר ה'תש"ע ( 1917- 2010 )

אחרון רבני צפרו , רבי דוד נולד בצפרו באייר תרע"ח , בנו של רבה של צפרו , הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה זצוק"ל .

בהיותו בגיל ל"ד עם פטירתו של אביו, ישב על כסאו ברבנות העיר ואף קודם לכן כבר עמד לימין אביו בהנהגת העיר עם זקנותו ומצב בריאותו הרופף של אביו זצ"ל. תפקיד זה מילא 10 שנים , בשנת 1952 התבקש לכהן כרב העיר רבאט לאחר מכן בשנת 1961 התמנה לרבה של פאס וב- 1963 לזמן קצר מילא את תפקיד רבה של מרקש

רבי דוד עובדיה

כמו כן היה איש חינוך מהמעלה הראשונה אשר הוציא תחת ידיו מורים ,תלמידי חכמים ובעלי מקצועות בכירים רבים.  תפקידים נוספים אשר מילא במרוקו : מפקח בית הספר "אם הבנים", חבר הוועדה לרפורמה בחינוך (במרוקו), נשיא של כבוד בקהילת צפרו ,מפקח על החינוך היהודי, חבר הפרלמנט במרוקו ועוד…

בשנת 1963 עלה לארץ ישראל , התיישב בירושלים והתמנה לחבר לשכת הרבנות בירושלים והקים את קהילת ישמח לבב בירושלים על שם אביו וכיהן כרב הקהילה עד יום פטירתו וכן כרב השכונה. באופן יוצא דופן קיבל ממועצת הרבנות הראשית כושר דיינות מבלי לעמוד בבחינות, על תקן של גדול בתורה

רבי דוד ע"ה הוציא לאור ספרים רבים של חכמי מרוקו שזכו לפרסום בקרב כל יהדות המזרח. בשנת  1982 זכה ב"פרס ירושלים" לטיפוח מורשת עדות ישראל, על פועלו ותרומתו  הרבה לעולם החינוך והיהדות זכה ובפרט על ספריו המחקריים העוסקים בקהילות יהודי מרוקו "קהילת צפרו" ו"פאס וחכמיה".

להלן קישור לפירוט יצירתו התורנית כפי שנכתב באתר ויקיפדיה תחת הערך רבי דוד עובדיה

על סיום תקופת הרבנות בעיר צפרו לאחר שעלו רוב בני העיר והמדינה לארץ הקודש ולמקומות שונים בעולם, כותב הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל בספרו "קהלת צפרו" (ד, עמ' ג) וז"ל:

"מחזור זה [של הרבנות] מסתיים אני עני עפר ועפר תחת רגלי המאורות הגדולים הנ"ל חל"ב, שהתרוקנה העיר וחלקה הגדול של הקהילה עלה לארץ ישראל, משרד הרבנות נסגר ועברתי לשמש כדיין בבית דין השלום בעיר פאס. ואח"כ כראב"ד בעיר מראקש ומשם עליתי עם המשפחה לארץ ישראל".

הגאון רבי דוד עובדיה זצ"ל בילה את שארית ימיו בעיר הקדש ירושלים וכיהן כרב שכונת בית וגן בעיה"ק ירושלים וראש ועד רבני עדת המערבים. הוציא לאור עשרות כתבי יד מחכמי ורבני המערב הקדמונים עם הערות ופנינים משלו. ובמיוחד הנציח באופן מופלא את חיי הקהילה בספריו "קהילת צפרו" על חמשת חלקיו, נלב"ע זקן ושבע ימים בל"ג לעומר – י"ח אייר ה'תש"ע.

מקום מנוחתו בהר המנוחות בירושלים , נטמן לצד חברו הטוב רבי שלום מאשש , רבה של מרוקו דאז

זכותו תגן בעדנו ויהיה זכרו ברוך לעד