בס"ד
מאת : שמואל בן אור אביטל (אביטבול )
רְצֹונִי לְסַפֵּר עַל חֲוָיָה מְיוּחֶדֶת מִיַּלְדוּתִי בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר אֵם הַבָּנִים בְּצִפְרֹו שֶׁבִּדְרֹום מָרֹוקֹו. הַיָּמִים יְמֵי מִלְחָמָה (1942) וּמָצֹור, בַּלֵּילֹות מְנֹורֹות הַחַשְׁמַל
בְּבֵיתֵנוּ הָיוּ תָּמִיד מְכוּסֹּות בְּמַגָּבֹות עָבֹות לְהַסְתִיר אֶת הָאֹור מֵחַשַׁשׁ הַפְּצָצֹות מֵהַאֲוִּיר עַל בַּתֵּינוּ, שֶׁהָיוּ אָז מִחוּץ לַ"מִלְּלַּאח" שֶׁבֹּו גָּרוּ בִּמְצוּקָה רַבָּה יְהוּדֵי צִפְרֹו.
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵילֹות חָלַמְתִי תָּמִיד עַל יְרוּשָׁלַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵיךְ לַעֲלֹות לָאָרֶץ
שֶׁלָּנוּ מִמֶּנָּהּ גָּלִינוּ וְלִחְיֹות בַּגָּלוּת הַאֲרוּרָה וְהַאֲרוּכָּה. הִסְתַרְתִּי אֶת עֶרְגָּתִּי בְּקִרְבִּי כְּסֹוד כָּמוּס וּבְמֶרְכָּז כָּל חֲלֹומֹותַי עַל יְרוּשָׁלַיִם הַאֲהוּבָה עָלַי.
הֹורֵינוּ וּמֹורֵינוּ הַיְקָרִים הִסְתִירוּ מֵאִיתָּנוּ עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעֹולָם אָז, הִסְתִירוּ מֵאִיתָּנוּ אֶת חֹומְרָת הַמַּצָּב הַמִּלְחַמְתִי שֶׁל עֲרִיצּוּת מֶמְשָׁל וִישִׁי הֶאָרוּר. אָנוּ הַיְלָדִים יָדַעְנוּ מִבְּלִי שֶׁיֹאמְרוּ לָנוּ מַה קֹורֶה בָּעֹולָם. וְחַשְׁנוּ בְּלִיבֵּנוּ מִכָּל מִינֵי סִימָּנִים אֶת הַמַּצָּב, הַמְּנֹורֹות הֶעָטוּפִים בְּמַגָּבֹות בַּלֵּילֹות, בְּגָּדֵינוּ הַשְׁחֹורִים הַמְּסַמְּלִים אֲבֵילוּת וְסָבִיב קַצְוֹותָּם חוּט עָבֶה וְאָדֹום, סֵמֶל הַדָּם, הַפְּשִׁיטוּת הַפִּתְאֹומִיִּים שֶׁל הַ"גּוּם" (עֲרָבִים מוּסְלְמִים קַנָּאִים) שֶׁאוּמְנוּ עַל יְדֵי הַצָּרְפָתִים בְּמֶמְשָׁל וִישִׁי לְהִתְנַפֵּל עַל הַיְּהוּדִים וּלְהָעִיק עָלֵינוּ בִּזְמַנִּים מְסוּיָּמִים, הָיוּ מֵהַסִּימָּנִים שֶׁאָנוּ הַיְּלָדִים הֵבִינוּ דָבָר מִתֹּוך דָבָר מֵאֲלֵיהֶם כִּי מַצָּבֵנוּ קָשֶׁה, לַמְרֹות מַאֲמָּצֵי הַהֹורִים וְהַמֹּורִים וְכַוָּנָתָם הַטֹּובָה לְהַסְתִיר מֵאִיתָּנוּ, וְאָנוּ הַקְּטַנִּים, יָדַעְנוּ, לָמַדְנוּ וְשָׁתַקְנוּ.
חַשְׁנוּ בְּלִבֵּנוּ אֶת הָעֶצֶב וְהַצַּעַר הַגָּדֹול שֶׁאַחֵינוּ בְּאֵירֹופָה נִשְׂרָפִים בַּמַחֲנוֹת וּמְקַדְּשִׁים אֶת שֵׁם הַשֵּׁם בַּרַבִּים מוּל עֹולָם מְאַיֵּים וּמְסוּכָּן, כַּנִּרְאֶה זֹוהֵי הַסִיבָּה לִבְגָּדֵינוּ הַשְּׁחֹורִים עִם הַפַּסִּים הַאֲדוּמִּים כַּדָּם. יָדַעְנוּ זֹאת גַּם בַּשַּׁבָּתֹות אַחֲרֵי קְרִיאַת הַתֹּורָה שֶׁמִּישֶׁהוּ מְסַפֵּר לַקָּהָל אֶת הַחֲדָשֹׁות מִגֶּרְמָנְיָה הַאֲרוּרָה, וּתְפִילֹּותֵינוּ שֶׁל הַמּוּסָף הָיוּ מַמָּש תַחֲנוּנִים לְאֵל עֶלְיֹון שֶׁלּא יַסְתִיר פָּנָיו יֹותֵר מִדַּי כִּי מִידַּת הַדִּין גֹּובֶרֶת, וְאָנוּ הַקְּטַנִּים יָדַעְנוּ כִּי עֹולָם בְּחֶסֶד יִיבָּנֶה וְסֹוף סֵבֶל עַמֵּנוּ יָבֹוא בִּמְהֵרָה, וְנִזְכֶּה לַעֲלֹות לִירוּשָׁלַיִּם הַקְּדֹושָּׁה בָּבַת עֵינֵינוּ . וְאָנוּ הַיְּלָדִים יָדַעְנוּ, שָׁתַקְנוּ, וּבָכִינוּ. וּתְשׁוּבָתֵנוּ הָיְתָה לִשְׁקֹוד חָזָק בַּלִּימּוּדִים וְזַעֲקָתֵנוּ הַחֲרִישִׁית תִּפְתַח אֶת שַׁעֲרֵי הַתְּפִילָּה, וְאֹויְבֵינוּ לֹא יַצְלִיחוּ לְהַשְׁמִידֵנוּ.
אֲנִי עֹוד זֹוכֵר הֵיטֵב אֶת פֶרֶק פ"ג מִסֵּפֶר תְּהִלִּים שֶׁהָיָה שָׁגּוּר בְּפִינוּ תָּמִיד לְשַׁנֵּן אֹותֹו, הֵדֵי הַפְּסוּקִים עֹוד מְהַדְהֵדִים בְּלִבִּי, בִּמְיוּחָד בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה בִּזְמַן כְּתִיבַת הַסִּיפוּר הַזֶּה.
א. שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף: ב. אֱלֹהִים אַל־דֳּמִי־לָךְ אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט אֵל:
ג. כִּי־הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַֹנְאֶיךָ נָשְֹאוּ רֹאשׁ: ד. עַל־עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל־צְפוּנֶיךָ:
ה. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא־יִזָּכֵר שֵׁם־יִשְֹרָאֵל עוֹד: ו. כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ: יד. אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי־רוּחַ: טו. כְּאֵשׁ תִּבְעַר־יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים:
טז. כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם: יז. מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהֹוָה: יח. יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי־עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ: יט. וְיֵדְעוּ כִּי־אַתָּה שִׁמְךָ יְהֹוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל־כָּל־הָאָרֶץ:
בֵּית הַסֵּפֶר אֵם הַבָּנִים נִמְצָא כַּמָה מִילִין מִבֵּיתֵינוּ ב-285 רְחֹוב אֶלְבֶּסְתְנָא אֹו רְחֹוב הַנָּחָשׁ Rue du Serpentבְּצִפְרֹו מִחוּץ לַרֹובַע הַיְּהוּדִי הַ"מִלְלָאח", בַּיִּת בָּנוּי מֵאֶבֶן עִם שָׂלֹשׁ קֹומֹות שֶׁבָּנָה הַסָּבָא אֱלִיָהוּ יַעֲקֹב אָבִיטְבֹול ז"ל לְכָל מִשְׁפַחְתֵנוּ הַעֲנֵפָה עִם מַרְתֵף גָּדֹול לְקִירוּר טִבְעִי, וּבֹו הָיוּ חָבִיֹּות עֲנָקִיֹות שֶׁל יַיִן מְשׁוּבָּח מִתֹוצֶרֶת בַּיִּת שֶׁהֵכִין בְּעַצְמֹו לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה. אֲנִי זֹוכֵר שֶׁהָיִּינוּ דֹורְכִים וְרֹוקְדִים עַל הַעֲנָבִים הַטְּרִיִים שֶׁגִּידֵּל וְטִיפֵּחַ בְּעַצְמֹו לְהָכִין אֹותָם לְיַיִּן טֹוב לְשַׁבָּתֹות וְחַגִּים, וּלְכָל מִינֵי שְׂמָחֹות מִשְׁפַחְתִיֹות. הָלַכְתִּי בָּרֶגֶּל יֹום יֹום לְבֵית הַסֵּפֶר לְלֹא הַפְסָקָה בְּשׂוּם מָקֹום עַד שֶׁהִגַּעְתִּי בְּשָׁלֹום.
אֲנִי רֹוצֶה לִרְשֹׁום אֶת הַסִּיפּוּר הַזֶּה שֶׁעָלָה בְּזִכְרֹונִי כַּאֲשֶׁר עִיַּינְתִּי בְּפָּרַשַׁת בָּלָק וּבִלְעָם שֶׁבָּא לְקַלֵּל וְנִמְצָא מְבָרֵךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל – "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְֹרָאֵל: במדבר כד. ה.
הַסִּיפּוּר הַזֶּה הָיָה טָמוּן בְּמַעֲמָקֵי זִכְרֹונִי אֲשֶׁר צָף פִּתְאֹום וְעָלָה לְהַכָּרָתִּי, וּמִיָּד הִתְחַלְתִי לִזְכֹּור פְּרָטִים שֶׁל אֹותֹו רֶגָּע שֶׁל אֹור נִשְׂגָּב שֶׁחָוִיתִּי בְּיַּלְדוּתִּי, בְּאֹותָם רִגְעֵי יַלְדוּת יְקָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשְׁכֹּוחַ, רְגָעִים שֶׁל חֲוָויֹות רוּחָנִיּוּת וּתְמִימוּת שֶׁל חַיִּים טֹובִים, שֶׁל נֶחָמָה וְתִקְוָה לַמְרֹות הַמְּצוּקֹות וְהַתְּלָאֹות שֶׁל חַיֵּינוּ אָז, וּשְׂרֵיפַת אַחֵינוּ בְּאֵירֹופָה הֶאָרוּרָה, וְהַרְגָּעִים הַטֹּובִים הַחֹולְפִים בִּיעָף וּבְמֵירוּץ הַזְּמַן וְהַמָּקֹום, כַּאֲשֶׁר אַחֵינוּ וְאַחְיֹותֵינוּ מֵתִים עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם, וְאָנוּ חַיָּיבִים לִחְיֹות כָּאן כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּסֹּורֶת וְהַקִּיּוּם הַנִּצְחִי שֶל עַמֵּנוּ, וְכַאֲשֶׁר שֹׂונְאֵינוּ חַסְרֵי הַמַּצְפּוּן הֹורְסִים וְהֹורְגִּים שָׁם, אָנוּ מְצוּוִים, מְסוּרִים וְחַיָּיבִים לִבְנֹות אֶת הֵמְשֵׁכִיּוּתֵנוּ הַקִּיּוּמִית, וְלִחְיֹות כָּאן עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל אֹויְבֵינוּ.
הָיִּיתִי יֶלֶד שַׁתְקָן הַמִּתְבֹּונֵן בַּחַיִּים בִּשְקִיקָה, אָהַבְתִי אֶת הַדְּמָמָה הַפְּנִימִית כִּי בָּהּ מָצָאתִי מַרְגֹּועַ בְּנַפְשִׁי, וּמְעוּרֶה הֵיטֵב בְּלִימּוּדָי. הַמֹּורִים שֶׁלִּי אָז הָיוּ מְסוּרִים וְדַיְיקָנִים עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לַמְרֹות מַשְׂכֹּורְתָם הַעֲלוּבָה, הֵם לִמְּדוּ אֹותָנוּ בְּאַהֲבָה, וְאָהַבְנוּ מְאֹוד לִלְמֹוד.
הָיָה מַעֲקֶה יָפֶה לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת הַמְּפֹואָר שֶׁל אֵם הַבָּנִים, בֹּו הִתְפָּלַלְתִי בְּשַׁבָּתֹות וְחַגִּים עִם הַהֹורִים וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתֵנוּ הַעֲנֵיפָה. מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה הַזֶּה הָיָה נֹוף מַרְהִיב וּמַקְסִים, מִמֶּנּוּ אָהַבְתִי לְהַשְׁקִיף וְלֵהָנֹות מֵהַפְּרָחִים וְעֲצֵי הַפְּרִי הַרַבִּים.
יֹום אֶחָד בְּהַפְסָקַת הַלִּימּוּדִים, שַׂמְתִי פְּעַמָי לְאֹותָהּ פִּנָּה נִפְלָאָה בַּמַּעֲקֶה שֶׁהָיָה בָּנוּי יָפֶה וְחָזָק. עָמַדְתִי וְרָאִיתִי לְפָנַי עֹולָם חָדָשׁ דֶּרֶך הַנֹּוי וְהַשָׁמַיִּם הַכְּחֹולִים שֶׁל אֹותֹו יֹום מְבֹורָךְ. הִסְתַכַּלְתִי בָּאֹופֶק הַאֵין סֹופִי וְהַנֶּהֱדָר בִּתְמִימוּת יַלְדוּתִית, וּמַמָּשׁ אֹור שַּלְוָה כִּסָּה אֶת כּוּלִּי כְּאִילּוּ הָיִּיתִי לֹובֵשׁ מַעֲטֶה שֶׁל אֹור, אֹור שֶׂל חַיִּים זֹוהֲרִים, אֹור מֵעֵבֶר לָעֹולָם הַזֶּה, פָּשׂוּט נִתְמַלֵּאתִי שִׂמְחָה גְּדֹולָה מֵאֵין כָּמֹוהָ שֶׂלֹּא חָוִיתִי עַד אֹותָהּ שָׁעָה, רֶגָּע מָלֵא בְּחֶדְוָת נְעוּרִים בִּלְתִי נִשְׁכַּחַת כְּאִילּוּ הָיִּיתִי הַחַיִּים עַצְמָם מַתְּנַת הָאֵל לְכָל הַבְּרוּאִים.
בְּעֹודִי מַרְגִּישׁ אֶת הָאֹור הַמְּיוּחָד הַהוּא, חַשְׁתִי כְּאִילּוּ הָיְתָה הִתְפֹּוצְצוּת פְּנִימִית שֶׁל אֹור חָזָק וּמְזַעְזֵעַ בְּכָל הֲוָיָתִי, מַמָּשׁ חַשְׁתִי הָנָאָה עִילָּאִית שֶּׁלֹא מֵעַלְמָא הַדֵין, וּפִּתְאֹום הִתְחַלְתִי לִשְׁמֹועַ אֶת רַעַשׁ הַיְּלָדִים הַמְּשַׂחֲקִים בַּחָצֵר הַגְּדֹולָה, וּבְאֹותֹו רֶגָּע מַמָּשׁ חָזַרְתִי אֶל עַצְמִי כְּאִילּוּ הָיִּיתִי בְּעֹולָם קָסוּם וּמוּפְלָא, כְּאִילּוּ חָזַרְתִי מִטִּיוּל בִּמְחֹוזֹות נִסְתָרִים וּמְקֹומֹות עֲלוּמִים שֶׁל הַהֲוָיָה הָאֱנוֹשִׁית.
מֵאָז הַחֲוָיָה הַנֶּהֳדֶרֶת הַהִיא שָׁמַרְתִי אֹותָהּ בְּלִבִּי מִבְּלִי לֹומַר מִילָּה אֹו לְדַבֵּר עַל זֶה לְאַף אֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַחְתִי וְטָמַנְתִי אֹותָהּ בְּקִרְבִּי, וְכַנִרְאֶה הָיְתָה חֲקוּקָה עָמֹוק בְּתֹוךְ תֹּוכִי, וּכְתֹוצָאָה מִכַּך תָּמִיד הִרְגַּשְׁתִי חֹוזֶק פְּנִימִי רוּחָנִי גָּדֹול. וּבִרְגָּעִים שֶׁל מַאֲבָקִים וּבָעְיֹות קִיוּמִיּוּת וּפְרָטִיוֹת, הֶעֱלֵיתִי אֶת אֹותָהּ חֲוָוָיה מִזִּכְרֹונִי לְהַכָּרָתִי בְּאוֹתֹו רֶגָּע, וּמִיָּד אֲנִי מְקַבֵּל עִידּוּד פְּנִימִי וּמַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵר בְּקַלּוּת וּבְדַרְכֵי נֹועַם עַל אֹותָם מַצָּבִים קָשִׁים, וּמֹוצֵא מַרְגֹּועַ מִיָּידִי לְהַמְשִׁיךְ אֶת חַיַּי וּמְסִירוּתִי לִלְמֹוד וְלַעֲסֹוק בְּאֳמָנוּתִי וְעִיסּוקִים שׁונִים עַד הַיֹּום הַזֶּה.
ביוגרפיה של הכותב , האומן מר שמואל בן-אור אביטל (אביטבול):
שמואל (בן-אור) אביטל נולד בכפר קטן צפרו ליד העיר פאס בדרום הרי האטלס של מרוקו. הוא חונך בבית פשוט ובמשפחה צנועה ומסורתית, שחלק ממנה היו ממגורשי ספרד מהמאה ה-15, וחלק אחר מגולת בית שני. החכמה הנסתרת העתיקה והיפה של הקבלה הועברה במסורת ספרדית נאמנה מאב לבנו בשרשרת שלא נותקה עד היום.
שמואל עלה לארץ ישראל ב20- למארס בשנת תש"ט – 1949 עם קבוצת נוער ממרוקו, ישר לקיבוץ איילת השחר בגליל העליון, ומשם למחזור ל"ב במקוה ישראל, התגייס לצל ה"ל, ואחרי שחרורו גר בירושלים שם עבד במעבדות של מפעלי פיניקיה ביום, ובלילה היה פעיל ומעורה בחיי התיאטרון בירושלים, והיה חבר בתיאטרון מסך עם הופעות שונות ברפרטואר ישראלי וקלאסי.
ב-1958 הוא נסע לפסטיבל באויניון כנציג צעיר של התיאטרון הישראלי, ומשם לפריס ללמוד את אומנות הפנטומימה מאטיין דקרו Etienne Decroux ומרסל מרסו Marcel Marceau. ב- 1971 הוא יסד את בית הספר לפנטומימה מרכז הדממה בבולדר קולורדו שבארה"ב. .Le Centre du Silence
בנוסף להופעות בינלאומיות, הוא מקיים סדנאות פרטיות של אמנות השתיקה ותנועות הגוף אשר בספרו, המדריך המעשי לגוף-המדבר ™The BodySpeak Manual מלמדת. כן הופיע בבולדר ובעולם, וניהל מפגשים צבוריים שארכו ארבעה שנים בהצלחה, שנקראו קפה-סאלון פילוסופי, Café-Salon Philosophiqueוהסדנא הבינלאומית השנתית הנערכת בבולדר בחודש יולי המושכת תלמידים רבים מכל העולם.
בנוסף להרבה מאמרים, אביטל פרסם כמה ספרים, ביניהם – ספר עבודה מעשית בפנטומימה (1975) (מהדורה גרמנית פורסמה ב 1985) – השתיקה הרועמת – מעבר לדממה (1985) , הרעיון של המעגל הרוחני-הפנימי: טכניקה יצירתית להוליד את הילד הפנימי בחיים שלך (1992), נכתב ביחד עם אחד מתלמידיו מרק אולסן.
החיים והעבודה של שמואל הם נושא לסרט דוקומנטרי, השתיקה הרועמת : החיים והזמנים של שמואל אביטל. הספר החדש שלו, המדריך המעשי לגוף-מדבר The BodySpeak Manual – באינטרנט.
לאחרונה הוציא לאור בהוצאה פרטית את ספרו בעברית ואנגלית "בסתר המדרגה: התבוננות פנימית קבלית באותיות לשון הקודש". בהכנה ספר חדש בשם " עם לבבי אשיחה" ליקוטי שירים, קינות, וסיפורים שונים על קורות חייו.
שמואל בן אור אביטל, מייסדו (1971) ומנהלו האומנותי של בית האולפנא – מרכז הדממה, יחגוג בעז"ה בשנה הבאה 2017 – 47 שנות פעילות אמנותית פוריה בארה"ב.Le Centre du Silence Mime School
Le Centre du Silence Mime School. Samuel Avital, Founder and Director.
- O. Box 745. Lafayette, Colorado, 80026-0745 -USA. Phone: (303) 661-9271
Website: www.bodyspeak.com Email: savital@bodyspeak.com
Kabbalah Now website: www.kabbalahnow.indranet.com
29 באפריל 2019 at 20:44
שמואל יקירי ….כל כתיבתך השופעת . תמיד מוסיפה לי ידע רב על משפחתנו . את ספריך לא קראתי ונראה כי החסרתי הרבה . אני שמח לגלות מדבריך עוד ידע רב על הכותב שמואל בן אור אביטל .ועל בית הספר אם הבנים שנמניתי על תלמידיו שהוציא מכתליו .תלמידים שהוסיפו רבות לחברה שהייתה מרוחקת מסביבה לא מפותחת .אך למדנו צנע מהו . ענווה וכבוד
אהבתיאהבתי
9 ביוני 2018 at 16:48
לשמואל בן אור אביטל – תודה רבה על השיתוף של רגע רוחני נדיר, זכית לחוויה ואנו זכינו לשמוע אותה מפיך.
אמי זוהרה ג'ורג'ט ממן-בר-גיל, ילידת 1930, בת פנחס ועזיזה ממן, היא ילידת ספרו, וכך כל משפחתה. עלתה לארץ ב-1956 והיא מתגוררת כיום ביודפת אשר בגליל.
אהבתיאהבתי
12 באפריל 2018 at 20:25
כתיבה יפה ועשירה
איזה כיף לקרוא
לא נולדתי ולא גדלתי בסופרו אך שמעתי עליה באהבה מהורי ילידי סופרו
תודה לך שמואל על תרומתך להבנתי על העיר והווי חייכם
רבקה
אהבתיאהבתי
22 באפריל 2017 at 11:51
קראתי את סיפורו המופלא של שמואל אביטל. זה החזיר אותי לאותו בית ספר "אם הבנים" . כל חוויות הילדות המוזכרות כמעט כמו שלי.
אם זה בלימודים במורים ובשירים העבריים בכל זה בגלל האמונה הגדולה לחזור למולדת ולירושלים.
אני זוכר בסוף 1944-45 בדרכי לבית ספר אם הבנים צבעו אנשי המופתי מירושלים פס ירוק על הקירות בכדי שהאויבים ימצאו דרך להגיע למלאח, אנחנו זכינו להגיע למולדת.
תודה לך שמואל אביטל אתה אומן גדול, אני נחמני מאיר ורוחמה מערד.
אהבתיLiked by 1 person
21 באפריל 2017 at 12:13
בס"ד
אני לא מכיר את מר אבוטבול ולא את פועלו
יש בפוסט הזח כדי ללמוד וללמד דברים הרבה
לע"ד , משמעות עיקרית היא
יש ללמוד ולהתנסות הרבה מאוד כדי לדעת לשתוק
לכותב יישר כח ולהקורא יינעם
אהבתיLiked by 1 person
20 באפריל 2017 at 19:48
שמואל היקר, כמה נעים לקרוא הגיגים ממך שהם תמיד שופעים אהבה וחוכמת חיים המבטאת את הלב והרגש. אתה חכם הנפש והחיים תמשיך תמיד לתרום ולהעניק בכתביך את עומת מחשבותיך והבנה של התהליך האינושי של החיים. כדי להעריך את חוכמתך, צריך לקרוא את הספרים שלך שהתפרסמו באנגלית אותם קראתי וכל כך התרשמתי. תענוג גדול לקרוא אותך וללמוד ממך. תהיה בריא ותמשיך לתרום מחוכמתך. אוהבך, שלום
אהבתיLiked by 1 person
20 באפריל 2017 at 18:46
רגע האור הזה אפשר שיתקיים רק בספרו ורק אצל יהודי המללאח ורק ב"אם הבנים". אתה מביע רחשי לב של כל אלה שהיו שם כמוך וחשו באותה הארה, מלווה שמחה אותו מַעֲטֶה שֶׁל אֹור, "אֹור שֶׂל חַיִּים זֹוהֲרִים,.. מֵעֵבֶר לָעֹולָם הַזֶּה,… מָלֵא בְּחֶדְוָת נְעוּרִים בִּלְתִי נִשְׁכַּחַת"… אור שאי אפשר להשיג היום בשום מקום לא בקולוראדו, לא בני יורק ולא בתל אביב. תבורך ידידי שמואל על המלים המאירות
אהבתיLiked by 1 person
20 באפריל 2017 at 15:18
* מרשים ביותר לשמוע איך שפנטומימאי מדבר ומגלה במילים את צפונות ליבו
* איני יודע אם עדותו לענין הלבוש בשחור מעוטר בפסי ם אדומים של ילדי אם הבנים בשנת 1942 הוא פנטזיה של האומן או מציאות קיימת שכן לעולם לא שמעתי עדות כזו לא מאחי שהיה תלמיד בשנה זו באם הבנים ולא מאבי שהיה מורה בקודש בשנה זו ולאחריה
* אשמח לשמוע חיזוקים לעדותו של האומן שכן זה מראה שיהדות צפרו היתה מעודכנת יותר מהמעצמות אז שלפי פרסומן רק ב 1944 החלו לקלוט את הזוועות ורצח עמינו שהתבצע בגרמניה
* ככלל אין זה משנה דבר מעניין רגשותיו של האומן- ועל סיפורו במילים מגיעים לייקים רבים
אהבתיLiked by 1 person
20 באפריל 2017 at 0:20
נעים לי להכיר.
אהבתיLiked by 1 person