נלב"ע בכ"ה בטבת (1929-2009)

בכ' סיוון התרפ"ט, נולד בעיר צפרו אשר במרוקו , בן זקונים לחיים ושרה וידל. עד גיל בר המצווה גדל כדרך כל הילדים. למד בתלמוד התורה של רבי דוד עובדיה.

בגיל 14 החליט לסיים את חוק לימודיו והחל לעבוד לפרנסתו. לאחר שנה הצליחה אמו שרה ז"ל בזכות אבותיה, להשיבו לתלמוד תורה של רבי דוד עובדיה, לאחר שהבטיחה לו שהיא תספק לו את כל מחסוריו בעבורם עבד. הנער חזר לספסל הלימודים ואף ראה ברכה בלימודיו, הצטיין בהם, ואף מונה למלמד בתלמוד תורה.

מחלון הכיתה בה לימד המלמד הצעיר והנמרץ, נשקף חלון המרפאה של התלמוד תורה ומבעדו ראה הוא את האחות, מסורה ויפה, הלא היא חנה (אנט) אימנו. השלב הראשון של הקשר, שלב שקט של הצצות חטופות, הפך בהדרגה להחלפת מבטים ארוכים ולפגישות שבהם במשך שנתיים גמלה ההחלטה להינשא.

בימים היפים ההם לא היו אולמות וגני אירועים ולא קייטרינג מפוצצים, הכל נעשה בחוג המשפחה ועל ידי המשפחה ומעשה שהיה כך היה, מספר אבינו ציון: בדירה ששכרנו אבא חיים, אמא שרה, ואנחנו הזוג הצעיר, גר מולנו מרוקאי מוסלמי שהייתה לו חצר גדולה, "אוסט אדאר", האמצע של הבית בתרגום מילולי, סבא חיים רמז לו ברמז עבה שאין לנו היכן לעשות את החתונה, והוא נתן לנו בשמחה ובחפץ לב את החצר למסיבת החתונה… מספר האורחים היה פחות ממאה. את האוכל הכינה המשפחה, והתפריט כלל, איך לא, צמראה ספראויה, עופות מכובסים, אורז ועוגות מרוקאיות מקוריות נפלאות, שהכינה דודה סתי.

הישיבה הייתה על כריות והשתייה כיד המלך וכמובן בעיקר מחייא. מוזיקה, להקת מנגנים יהודית לחתונות הייתה רק אחת, ובאותו היום הייתה עוד חתונה בעיירה והם הקדימו לשכרה, כך שגם בנקודה הזו נאלצנו לחדש דבר, וסבא חיים שכר את שרותיה של להקת ערלים מוסלמיים מקצועניים, שבקלות רבה עשתה הסבה ללהקת כליזמרים יהודית, ואיש לא הרגיש שמשהו לא בסדר, אדרבא… צלם ותמונות, קרה פנצ'ר וזה שהבטיח לקחת את אמא ואבא לפס להצטלם תמונות 'חתן כלה' לא הגיע, ולא נראה שזה היה ממש אכפת לזוג הצעיר, והתוצאה היא שאין, פשוט אין תמונות מהחתונה, והתמונה הקלאסית שבמשך שנים חשבתי שהיא מהחתונה, היא למעשה צולמה לקראת העלייה ארצה … החופה נערכה כמנהג הימים ההם ביום רביעי בבוקר בבית הכנסת על ידי רבי דוד עובדיה, מסיבת החתונה הייתה ביום רביעי בערב, ולאחר ירח דבש קטנטן של יומיים, חזר הזוג הצעיר לעבודה ביום ראשון. שבת חתן וכלה הייתה ברוב פאר והדר בבית סבא אבא אפריאט שהיה הגביר של המשפחה ומקור היוחסין.

נכתב ע"י מאת חיים וידל בחוברת שהופקה לרגל כנס 2014 של משפחת אפרתי – אפריאט