נולד בר"ח ניסן תרפ"ב 29/3/1922 (למרות שבמרשם בספרו וב- ת.ז רשום 5/4/1922, שהוא יום ברית המילה ולא יום הלידה).

בזמן הלידה ההורים גרו ב"דאר אבא אפריאט". המשפחה גרה בקומה הראשונה והקומה השנייה הוקצתה לבית כנסת "צלא אזדידה" בו התפלל גם ר' שמעון חיים עובדיה.

למד ב"אם הבנים" שהיה ממוקם במלאח בבית הכנסת "צלא דלפוקי" ובשנת 1935 עבר לבניין חדש מחוץ למלאח. המורה האהוב עליו היה רבי דוד עטר שבא מ-מוגדור ללמד בצפרו.

בשנת 1931 עבר ללמוד בבית ספר "אליאנס" שהיה ממוקם עדיין במלאח ב-"דאר אלחמאם". בשנת 1932 אליאנס עבר לבניין בעיר החדשה. המורה ואח"כ המנהל היה מר אסא. בערבים המשיך ללמוד גם ב"אם הבנים".

בשנת 1936 המשיך לימודיו בבית הספר התיכון בפאס ועבר בהצלחה את בחינות הגמר שהתקיימו בשנת 1939 ברבט. מיד אחר כך ניגש לבחינות להתקבל לסמינר למורים של אליאנס בפריס אך בגלל פרוץ המלחמה ב-1939, השתבשו התכניות ונאלץ להסתפק בלימודי הנהלת חשבונות בהתכתבות עם בית ספר בפריס. בהמשך החל לימודי משפטים דרך המכון ללימודים גבוהים בפריס באוניברסיטה של אלג'יר ואחר שהשלים דרך אותו מכון את לימוד המשפט המרוקאי קיבל תעודת עו"ד, התקבל לעבודה במשרד האוצר המרוקאי. בהמשך שינה כוון למד כלכלה ובמאי 1955 עבר את הבחינות בהצלחה.

עיסוקים במרוקו : עבד כמורה לצרפתית ב"אם הבנים" ובתקופה קצרה גם בישיבת "בית דוד", כיהן כמזכיר גזבר ומנהל חשבונות של הקהילה, כיהן כחבר ועד הקהילה וכסגן יו"ר הוועד במקביל לכהונתו של רבי דוד עובדיה כרב העיר, מורה למאות תלמידים באליאנס, עבד במשרד האוצר בעיר מקנס וברבט כמפקח על דוחות הכספיים של חברות הביטוח.

פעילות בוועדות הקהילה : בחברת ביקור חולים, ביקורי חולים בבתיהם העסקת אח ומילדת מוסמכת והבאת רופא לבית החולה. הפעלת בית מרקחת עם מלאי תרופות הסעת חולים לבית החולים בפאס. היה איש קשר עם מוסדות יהודים עולמיים כמו אוצר התורה, ג'וינט אמריקה, ובוועדה שהכינה את ההשתתפות בקונגרס העולמי בארה"ב בו השתתפו שני נציגים ממרוקו. היה חבר בוועדת העלייה לישראל. בנובמבר 1987 קיבל את אות הוקרה מההסתדרות  הציונית העולמית. היה חבר בוועד החגיגות בעיר, כיהן כיו"ר ועד אגודת בוגרי אליאנס שהפעילה מועדון חברים.

שמעון נישא ל-סיטי-רות לבית חמו ב- כ"ו חשון תש"ז 20/11/1946 ונולדו להם 3 ילדים : יצחק, עמרם וציון.

באוגוסט 1951 עזב את צפרו למקנס ואח"כ לרבט. ברבט ארח מבקרים מצפרו וגם הוא נסע הרבה פעמים לצפרו ועסק בבירורים והשכנת שלום בקהילה.

ליווה מקרוב אירועים קשים כמו פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939  וגזרות ממשלת וישי, כולל מילוי הצהרות על נכסים ומודעות לגרוע מכול, עד לנחיתת כוחות ארה"ב בנובמבר

1942, הפוגרום בתשעה באב תש"ד 30.6.1944, ואסון השיטפון אלחמלה, בערב חג הסוכות תשי"א 25/9/1950 שתוצאתו 21 יהודים הרוגים, 60 בתים ו-127 חנויות הרוסים.

העלייה לישראל : כמו רבים מאוד הכמיהה לארץ היתה מילדות. ההורים עלו בספטמבר 1955 וביציאה ממרוקו עברו לביתם ברבט והפרידה היתה קשה. המחשבה לעלות לארץ לא הרפתה אף יום וכך ב-31/7/1956 המשפחה עם 3 ילדים הגיעה לארץ כתיירים במכונית דרך טנג'ר וגיברלטר לספרד ולמרסיי. משם עלו על האנייה "ירושלים" לחיפה. בארץ התמקמו בבית ליד בית ההורים ברמלה ועם הרכב  טיילו בארץ לארכה ורוחבה במשך חודשיים. כשהגיעה השעה לחזור למרוקו, בדרכם לעלות על האנייה, התלבטו רבות וקיבלו החלטה לבטל ההפלגה חזרה עם כל המשמעויות וחזרו במכוניתם לרמלה.

במרוקו, נוצרו נסיבות שאפשרו לו להגיש התפטרות מתפקידו במשרד האוצר בלי לאבד את הזכויות שהצטברו לטובתו מהממשלה.

עיסוקים בישראל : ב- 9/12/1956 לאחר בחינות התקבל לקורס מפקחי -מבקרי מס הכנסה ולמרות קשיי שפה ואחרים גמר את הקורס בהצלחה והתחיל ב-9/4/1957 לעבוד כמפקח- מבקר מס הכנסה בנתניה, כל בני המשפחה קיבלו תעודת עולה ואזרחות ישראלית ורכשו דירה בשיכון האקדמאים ברחוב בורוכוב בנתניה. טיפלו להבאת מטען הבית מרבט. המטען הגיע למחסני הסוכנות בקורדני אך לא לבית בנתניה כי שריפה שפרצה במחסני הסוכנות כילה את כולו.

ביוני 1959 ניגש עצמאית לבחינות ללימודי ראיית חשבון עמד בכל הבחינות וב-22/6/1964 קיבל רישיון רואה חשבון ממשרד המשפטים וב-7/10/1964 קיבל תעודת חבר בלשכת רואי חשבון בישראל. בין הזמנים לימד בקורסים להנהלת חשבונות לעובדי מס הכנסה, עובדי משרד הפנים  ולעולים באולפן עקיבא.

ב- 14/11/962 ביקש לסיים את עבודתו במס הכנסה והחל עבודתו כמנהל חשבונות ראשי של "בנק אוניקו למשכנתאות ולהשקעות בע"מ" ובהמשך כחשב של הקונצרן. בשנת 1971 הבנק נמכר לבעלים חדשים והחליט לעשות לביתו ופתח משרד עצמאי לראיית חשבון.

ב-14/12/1989 הקים חברת "שמעון אפרתי נאמנות ניהול ויעוץ בע"מ" בניהולו.

שני בניו יצחק ועמרם רואי חשבון גם הם הצטרפו כשותפים לחברה.

פעילות ציבורית בארץ : ביולי 1959 הצטרף כחבר במשלחת של אנשי ציבור ממרוקו שנפגשה עם נשיא המדינה יצחק בן צבי בירושלים לדון  באירועי ואדי סלב בחיפה וחברות בוועדה הציבורית שהוקמה והגישה בדצמבר 1960 דו"ח עם המלצות בנדון, כיהן כחבר המועצה הדתית בנתניה, השתתפות בברית ערים תאומות נתניה עם העיר ניס בצרפת, העניק שרותי רואה חשבון ללא תמורה במוסדות רבים : קרן לפיתוח נתניה, ברית יוצאי מרוקו, קרן מלגות וגמילות חסדים ע"ש פורטוגי, מייסד עם אחרים את האגודה הישראלית לבריאות הנפש, אח בלשכת בני ברית "שבי ישראל, פעיל מרכזי ביסוד עמותת יוצאי מצפרו בראשות הרב דוד עובדיה, ארגון פעילי המחתרת וההעפלה בצפון אפריקה. חבר ועדת ביקורת באוניברסיטת בר אילן ועוד. קיבל תעודות הוקרה רבות וביניהם את עיטור יקיר נתניה.

בנוסף לעיסוקיו ופעילותו הציבורית הרבה כל השנים הוא היה בן, בעל וראש משפחה מסור, אח, גיס, דוד, סבא שהיטה אוזן קשבת לכל פונה בקרב בני משפחת אפריאט-אפרתי הרחבה. יזם וארגן יחד עם הדודים שלום אבנר וסוזן את כנסי העשור של צאצאי אבא אפריאט ז"ל בשנים: 1994 ו- 2004.

נלב"ע ב-כ"ז חשון תשע"ד 30/10/2013. נקבר בבית העלמין בשיכון ותיקים בנתניה.

יהיה זכרו ברוך בלבנו לעד.

כתב דוד אפרתי-אפריאט, אחיין, תמצית מתוך חוברת מרתקת שחוברה (127 עמודים) והופצה על ידי המנוח ב-26/3/2000.