נולד בצפרו ב- 19/5/1929 לחנה ורפאל בן זכרי.

נקרא על שם הסבא רבה, רבי אלישע אפריאט זצ"ל. סבתו תמו, היא בתו של רבי אלישע אפריאט "קדיש דרבנן" שנישאה לר' יהושע בן זכרי.

אחותו של אלישע חסיבה נישאה לר' מאיר כהן חזן ומיקירי בית הכנסת קהילת צפרו באשדוד.

למד מגיל 3 בתלמוד תורה ב"אם הבנים". המשיך לימודיו בבית ספר אליאנס ולאחר מכן למד בבית ספר על יסודי בעיר פס במגמת חקלאות.

היה חבר בתנועת "הבונים" בספרו, במסגרתה השתתף בשנת 1950, בסמינר בנושא תורת הסוציאליזם, חצי שנה בצרפת בטירה בעיירה שליד מרסיי וחצי שנה בישראל בקיבוץ נצר סירני כדי להכשירם כגרעין-קבוצת חלוצים לעליה לארץ.

כשחזר מהארץ לצפרו מונה להדריך נערים בתנועת הבונים ואז ארע אסון השיטפון-אלחמלה. בתמיכת הג'וינט הקימו מחנה מעבר לילדי המשפחות שבתיהם נהרסו בשיטפון.

ב- 4/9/1952 עלה ללא הסכמת הוריו לישראל, דרך קזבלנקה, מרסיי ובאניית " חיפה" לחיפה. מחיפה נקלט בקיבוץ צאלים ועבד בחקלאות על פי הכשרתו. בקיבוץ ביצע תפקידים כחצרן, רפתן, נהג, והכי אהב כרועה צאן.

כשעזב את הקיבוץ עבד בחוות צאן פרטיות חווה הידועה כיום כחוות אריק שרון ובחוות "גולדברג" ו"מיגדה", כמחסנאי במחנה נתן וכפקיד בסוכנות היהודית.

ב- 1968 עבר לעבוד במשרד הקליטה זכה להערכה רבה בתפקידיו במשרד והתקדם עד למנהל המחלקה לתעסוקת עולים.

ב- 1960 נישא לסוזן אפריאט שנולדה בספרו לאבא אפריאט ורבקה פוני. גרו במושב בית עוזיאל, בבאר שבע, באשדוד, בירושלים, עד שהצטרפו לעמותת הר אדר וכאן בנו את ביתם בהר אדר.

להם 4 ילדים : אבי- אבא, מהנדס מחשבים ותואר שני במנהל עסקים, תמי, תואר ראשון בחינוך ולימודי תעודה בספרנות-מידענות, רפאל, תואר ראשון בביולוגיה ימית ויריב. תואר ראשון בהיסטוריה וכלכלה ותואר שני בספרנות וגם במנהל עסקים.

החלום של אלישע, היה להתיישב בחווה ולעסוק בנטיעות בגידול בעלי חיים ובחקלאות, חלום שלא התגשם במלואו ונאלץ להתפשר בחלקת האדמה במגרש בהר אדר הממוקם בצד חורשת / יער המורים.

ביער טייל וסייר  בכל יום, נגע בעצים בצמחיה, צפה בחיות באיילות, צבאים. פנה ביקש והתחנן בפני קק"ל למנותו כנאמן היער וקבל הרשאה לנטוע עצי זיתים, לגדל עזים, ניסה לגדל פינת חי עם תרנגולות וברווזים אך נדחה ולא אשרו לו ובמקום זה הואשם בפלילים ואף נקנס.

חייו היו טובים מאוד עד שכליותיו קרסו (מקודם נצרך לניתוח לב פתוח ולטיפול בסרטן בערמונית) ונצרך לטיפול בדיאליזה בביתו, ראייתו נפגמה (נשא תעודת עיוור) ונזקק למטפל סיעודי צמוד. עשה כל מאמץ להמשיך בשגרת חייו ובתחביביו עד לאחרונה שרותק למיטה, נחלש מאוד והחזיר את נשמתו לבורא.

בכל ימי חוליו לא רטן לא כלפי שמיים ולא כלפי אדם, העריך מאוד את צוות הרופאים והאחיות במחלקה הנפרולוגית באסף הרופא "צוות נפלא" בראשות פרופ' שי אפרתי (הבן של אחי שלמה) שי הגדיר אותם כמשפחה מדהימה שעשו מעשי חסד גדולים.

אלישע השקיע מאמצים אישיים וכספיים רבים למצוא מזור למחלותיו, האמין שכוחותיו יעמדו לו להתגבר על המחלות ולהמשיך בחיים עם סוזן ועם ילדיהם ונכדיהם, אך בחודשים האחרונים הלך ונחלש עד שביום שלישי בבוקר י"ג תשרי 3/10/17 פונה לחדר מיון באסף הרופא ואחרי כ- 4 שעות החזיר את נשמתו לבורא עולם.

נלב"ע ביום שלישי י"ג תשרי תשע"ח 3/10/17 בשעה 14:00

נקבר ביום רביעי י"ד תשרי תשע"ח 4/10/17 בבית העלמין בהר אדר.

זכרו לא ישכח מלבנו לעד,

כתב : דוד אפרתי (אחיין של סוזן בן זכרי הי"ו).