א

הדלקנו נרות חנוכה אחרי תפילת מעריב משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וכמ"ש השכנה"ג בסוף ימיו [הגה"ט אות א'] או משום ק"ש דאורייתא, ולא היה חשש שעד שיתפללו יעבור זמן ההדלקה, מאחר והתחלת מעריב [כמו שהיה המנהג בכל ימות השנה לזריזים] היתה עם קריאת המג'רב וכאשר הקורא מתחיל לקרוא מעל המגדל, מתחילים מעריב, זולת הנזהרים היו מאחרין להתפלל רק במנין שני, ובחנוכה היו הכל נדחקים למנין ראשון בהתחלת קריאת האלמגרב, כי הישמעאלים יש להם בפנות היום ב' תפלות, והראשונה היא מה שקורים צלאת אלגורוב לפי האלחצצא" הטבלה שהשעה היתה קבועה לכל יום ויום לפי חדשי שנת החמה וזמן האלמג'רב בדברים הנוגעים להלכה דשו בו רבני הדורות שם במרוקו.

הרב מנחם נהון ז"ל מטיטוואן בספר משפטים צדיקים [ח"א ירושלים תרצ"ה סי קל"ב] כתב וז"ל, לפי שנתברר לי שמשעה שקורא הגוי אלמגרב עד צאת הכוכבים הוא י"ג מינוטוס וכו' ע"ש לענין מילה בערב שבת עכ"ל.

הרב רפאל אנקוה ז"ל בספרו פעמוני זהב [ירושלים תרע"ב על שו"ע חו"מ] כתב וז"ל, הנה ידוע מכל דברי רבותינו האחרונים שהאלמגרב הוא חצי בין השמשות וכו' מקודם אלמגרב שבעה מינוטוס חסר רביע ואחר למגרב ג"כ שבעה חסר רביע ע"כ ע"ש שמאריך בזה לענין נזיקין.

הרב שלמה אבן דנאן ז"ל אחרי שחקר את המוקית' הממונה אצלם על העתים כתב בספרו בקש שלמה [כאזאבלאנקא תרצ"א סי' כ"ח] לענין מילה בערב שבת ביה"ש וז"ל אז ימנה ח' מוניטון מלפני הקריאה וט' מוניטון וחצי מאחריה בין הכל הוא י"ז וחצי וכו' והנולד אחר ט' מוניטון וחצי שאחר למגרב נימול ביום שבת וכו' עכ"ל.

עט"ר מר אבא ז"ל בספרו ישמח לבב [ג'רבא תשי"ב ומהדורה שניה ירושלים תשנ"ד או"ח סי' י"א] בענין מנהגנו בזמן ביה"ש אי כרבינו תם או כהגאונים ע"ש שהאריך בזה, וכתב וז"ל שהרי במחז"ק אין הככבים הראשונים נראים ברקיע עד קרוב לחצי שעה אחר קראית אלמגרב וא"כ כשתנכה מזה רביע שעה לאחור יהיה אחר קריאת אלמגרב עדיין יום גמור לסברת ר"ת, יעי"ש שהאריך להביא ראיה דאנן בדידן נהגינן כר"ת יעו"ש.

ואם כי אין מדותיהם שוות, כמו שהעיר עט"ר ע"ז שם, מ"מ שמעינן מדברי כלם לדידן שאחרי מעריב כשהולכים תכף ומיד לביתם, ומוצאים כבר הנרות מסודרים ע"י עקרת הבית ההדלקה היתה כמעט עם צאת הכוכבים כמובן, ולפי ידיעתי הברורה לא נשמע אז בין הבריות שיש מי שהדליק לפני מעריב, אשר לפי האמור או היה זמן ביה"ש או יום גמור.

ב

בהדלקת נרות חנוכה אחרי מזמור של חנוכת הבית לדוד ,אבא מארי ז"ל היה מסיים אחרי המזמור בפסקא "ויפרקנו מצרינו בי לעולם חסדו".

 

ג

לא היו מדליקים נרות בבית הכנסת בבקר בשעת התפילה, ומי שנוהג כך כתוב בשו"ת בנין שלמה [סי' נ"ג] דמקור המנהג ממש"כ הרמב"ם [תומ"ס פ"ג הי"ב] דהיה מדליק בבקר נר שכבה, ולכן מדליקין בזמנינו זכר למקדש, ה"ד הרב שערים מצויינים בהלכה קצור שו"ע [סי' קלט]

 ד

בענין הדלקת נר חנוכה במוצאי שבת, נהגו שבבית הכנסת היו מדליקין ואח"כ מבדילין, ובבית מבדילין ואח"כ מדליקין, ובפורים במוצאי שבת מבדילין ואח"כ קוראים המגילה, וקבעו להם לסימן חק"ה הק"מ, חנוכה קודם הבדלה, הבדלה קודם מגילה, כדעת מרן בסימן [תרפ"א] שכתב מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם הבדלה, ודלא כהרמ"א שכתב בהגהותיו, וכ"ש בביתו דלאפוקי יומא עדיף, וע"ש בספר ערך לחם שהצדיק הגהת הרמ"א, ורבינו הט"ז חלק על דעת מרן והרמ"א, ופסק דהבדלה קודם בבית הכנסת ובבית, ורבי אליהו שפירא בהגהותיו על הלבוש מסכם שבבית הכנסת אין לשנות המנהג, אך בבית הבדלה קודם, וכן דעת בעל תוספת יום טוב ורבי יעקב מליסא בספרו דרך החיים, והמשנה ברורה בביאור הלכה שם דבבית הבנסת אין לשנות המנהג להדליק נר חנוכה קודם, וכך היא פשרתו של מהרש"ג [ח"ב סי' ג"ח] בבית הכנסת כהרמ"א במקום רבים פרסומי ניסא עדיף, ובבית ביחידות כהט"ז, דמעלת תדיר עדיף, וכן הוא מנהג ירושלים להדליק בבית הכנסת קודם הבדלה, כמ"ש הרב פרי האדמה [ח"א דמ"ה] לעומת זה כתב הרש"ט גאגין בספר כתר שם טוב, באר"י נוהגין להבדיל קודם שידליק בין בבית בין בבית הכנסת, וע"ע להרב שדי חמד שהרבה להביא הסכמת רבני האחרונים להקדים ההבדלה, וכן היה מורה ובא, וע"ע להמחזיק ברכה בספרו מורה באצבע שקובע ובמוצאי שבת קדש הנכון להדליק לאחר הבדלה, ועי' בספר שאילת יעבץ שאביו היה מלעיג על המדליק קודם הבדלה.

ה

בנוסח על הנסים "וזדים ופושעים ביד עוסקי תורתך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל גמור ובהודאה".

ו

בחנוכה, לפני ה' מלך אומרים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך וכו' [תהלים ל] כמו שהוזכר בסידור בית עובד, וראיתי בספר כף החיים [או"ח סימן נ"א אות ז'] וזה לשונו,  ולפ"ז לפי מה שהזכיר חשבון הפסוקים והתיבות וכו' גם בחנוכה צריך להתחיל ארוממך כמו בשאר הימים ולא יאמר פסוק הא' מזמור שיר חנוכת וכו' שלא לערבב הכוונה וכו', וכ"כ ש"ץ הס"ה ע"ג ועו"ש, ועיין בספר יסודי ישורון [ח"א דף רמ"ח] שהביא משם הרב בעל תיקון תפלה שהמזמור הזה נכנס לסדר התפילה לפני לא יותר מבמאה וארבעים שנה ולא נזכר בסדורי הקדמונים.

ז

בהוצאת ספר תורה בימי החנוכה היה הש"ץ אומר פסוקים אלו והצבור חוזרין אחר כל פסוק ופסוק, "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי", "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר", "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך", "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח", "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום".